קוד: חלל - המאפשר לדברים לחול? בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
הייתי בשיעור על אחד הפרקים האחרונים של חלק ראשון במורה נבוכים, בו הרמב"ם מתייחס לתפישה האטומיסטית של הכלאם הערבי. בלי להיכנס כאן יותר מדי לעובי הקורה, עלה בדעתי תוך כדי השיעור שהמילה "חלל" במובן (המודרני יותר אמנם) של היקום הריק, כלל המקום הקיים, אפשר שהיא גזורה מהמילה "חל" במובן מתרחש, שהרי דבר לא יכול לחול אלא בחלל. זה הקשר בין התנועה, הזמן והמקום, הידוע לנו משיעורי המתמטיקה הבסיסיים ביותר.
ואולם מה הקשר של המילה ל"חלל" במובן (התנ"כי) של מת הטמון באדמה?
כאן עלה בדעתי הכתוב בספרה של אורנה ליברמן, הכותבת באתר זה: "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה", בו היא מתייחסת למיתוס הקדום המצוי גם בתנ"ך של מלחמה עם הים על שלל יצוריו ובקיעתו לשניים. כך למשל מופיע, עם השורש שלנו כאן:
איוב כו13: "ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש בריח"
וגם: תהלים פט11: "אתה דכאת כחלל רהב בזרוע עזך פזרת אויביך"
חילול הנחש הקדמון, לפי המיתוסים הנוספים, פנתה מקום לעולם ויצרה את עצם החלל. גם בקבלה היהודית המאוחרת הרבה יותר, אך בעלת החשיבה המיתית, מדובר על "צמצום" האל כדי לפנות מקום להתהוות העולם (כשיש פה גם נקודות דמיון וגם נקודות שוני).
והשורש הזה, ח.ל.ל., חוזר פעם נוספת בפרק שלפי הפרשנות היהודית הקדומה וגם בחלק מזו המאוחרת, ובודאי שלפי הפרשנות הנוצרית, מדבר על המשיח (ולפי רש"י הוא מדבר על ישראל):
ישעיהו נג5: "והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו".
מתברר, אפוא, שלשם בריאה חדשה – והמשיח מכונה "בריה חדשה" וישעיה מתייחס לזמנו כאל זמן של "ארץ חדשה ושמיים חדשים" (ישעיה סו22) – יש צורך בפעולת חילול קודמת. אין חדש תחת השמש במובן זה.
[מכיוון שהפניתי לספר של אורנה אשמח לראות אותה ממשיכה בפיתוח הנושא. למשל: אחד המפרשים מתייחס לפסוק האחרון מישעיה נג ואומר שזה מלשון "תחולל איילות", באופן שגוי לגמרי, שהרי שם זה מלשון ריקוד. ואולם מעניין לבדוק גם את המילה במובנה זה. אך ראוי לומר כי יש המפרשים "מחולות" - חלילים].