קוד: המלצה לענווה בפסיכולוגיה בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
משלי טז18 : "לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח "
משלי יח12: "לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה "
משלי כז2: "יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך "
כידוע, התנ"ך מהלל הרבה את מידת הענווה. ולפינה הפסיכולוגית - כדאי לדעת שגם מחקרים פסיכולוגיים ממליצים על כך מהבחינה הבאה:
מתוך הספר "כוח הרצון - איך הוא עובד, למה זה חשוב ומה אפשר לעשות כדי להשיג עוד ממנו", עמ' 14:
"ממחקרים עולה שהאנשים שחושבים שיש להם הכי הרבה כוח רצון הם למען האמת אלה שהכי סביר שיאבדו שליטה בהינתן הפיתוי. הערה: הדעה הקדומה הזאת אינה ייחודית לכוח הרצון – לדוגמא, אנשים שחושבים שהם הכי טובים ברב-משימתיות הם בעצם אלה שדעתם מוסחת הכי בקלות. התופעה הזאת, הידועה כאפקט דנינג-קרוגר, דווחה לראשונה בידי שני פסיכולוגים מאוניברסיטת קורנל שגילו שאנשים מעריכים יתר על המידה את יכולותיהם במגוון תחומים, בהם חוש הומור, דקדוק והסקת מסקנות. התופעה באה לידי ביטוי באופן המודגש ביותר בקרב בעלי הכישורים הנחותים ביותר; לדוגמא, מי שתוצאות המבחנים שלהם באחוזון 12 יעריכו את עצמם בממוצע באחוזון 62. זה מסביר, בין יתר הדברים, הרבה ממבחני הקבלה של "אמריקן איידול" [או אצלנו עתה: הכוכב הבא ואקס פקטור... – ח.ה.]".
על האפקט ראה גם: