תוספת ל: משלי כג

מאת: חגי הופר

אל:

"אל תיגע להעשיר מבינתך חדל" (משלי, כג', 4).
כאן הבעת אי-אמון ביכולתו של השכל האנושי להועיל בחיים. ובאמת, זה נכון, שהרי כמה שלא נלבן לעצמינו את הסוגיות מראש הרי שבשעת המעשה תמיד יהיו נסיבות שיצאו מתוך מה שתכננו לעצמנו, שהרי האמת מתממשת ברגע האמת. כך גם אנשים הולכים למורים ומדריכים רוחניים שונים ומשונים בעוד כל מה שהם צריכים לעשות - בלי לפגוע כמובן בערך הלימוד האמיתי - הוא ללמוד לסמוך על האינטואיציה והחושים שלהם. צריך לומר, כי אין זה נכון לומר שאין טעם בליבון השכלי כלל, אלא שבשורה התחתונה אי-אפשר להסתמך עליו בלעדית. כך גם נכתב - ונלמד גזרה שווה מהמילה החוזרת - "המבינתך יאבר נץ" (איוב, לט', 26), כלומר - עולם הטבע הוא מעבר ליכולת הבנתו של אדם במילא ולכן המאמץ הוא מיותר מלכתחילה. כל שנחוץ הוא ההתכוונות הפנימית האמיתית באמונה. ושהרי המציאות טופחת על פנינו כל העת, כפי שאמרנו.