קוד: פירמידת הצרכים - בראי הפסיכולוגיה בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
על-פי פסוק זה ישנה הדרגה בצרכים: תחילה יש למצוא עבודה ואח"כ לבנות בית ולהינשא (שהרי כמאמר חז"ל ביתו היא אשתו).
בהקשר זה אראל סגל מביא את דברי הרמב"ם:
" דרך בעלי דעה, שיקבעלו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה,ואחר כך יקנה בית דירה,ואחר כך ישא אישה, שנאמר (דברים כ):
• " מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו"
• " מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו"
• " מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה".
אבל הטיפשים מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות (דברים כח30):
• " אישה תארש...
• בית תבנה...
• כרם תטע",
כלומר, יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך. " (רמב"ם הלכות דעות ה יא).
http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mjly/mj-24-2734.html
(ועיין שם לקושי שבדברי הרמב"ם ששינה את סדר הדברים).
הדבר נראה מתאים לפירמידת הצרכים של הפסיכולוג ההומניסט אברהם מאסלו:
בספר "אישיות: תיאוריה ומחקר" של האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב', עמ' 185-186 (בסיכום), נאמר:
"מערכת הצרכים מורכבת מצורכי חסך ומצורכי גדילה...
צורכי החסך מאורגנים בצורה הייררכית, כך שרק לאחר שצורך בסיסי יותר מגיע לסיפוק, מופיע צורך פחות דחוף ודורש את סיפוקו. בבסיס ההייררכיה נמצאים הצרכים הפיסיולוגיים, אחריהם באים צורכי הביטחון, צורכי השייכות והאהבה, ובסוף צורכי ההערכה והכבוד. רק לאחר שצורכי החסך סופקו במידה משביעה מופיעים צורכי הגדילה, המכונים גם צורכי הגשמה עצמית. צרכים אלה הממוקמים בפסגת ההייררכיה של מערכת הצרכים המולדת, ייחודיים לכל אדם ואין ביניהם הייררכיה. נמנים עמם הצורך בהבנה, הצורך בצדק, הצורך ביופי והצורך במימוש עצמי".
אבל למעשה נראה שיש הדרגתיות רק בצרכי החסך הארציים ובין עצמם, אך אפשר שצרכי הגדילה הרוחניים יבואו לפניהם.
כך בתורה ישנו הנזיר.
וכך מופיע במשנה:
"כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עשה כן, (תהלים קכח ב): "אשריך וטוב לך". אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". (משנה אבות ו ד).
ובברית החדשה בדרשת ההר, מתי 6:
"25 עַל־כֵּן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אַל תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם לֵאמֹר מַה־נֹּאכֵל וּמַה־נִּשְׁתֶּה וּלְגוּפְכֶם לֵאמֹר מַה־נִּלְבָּשׁ הֲלֹא הַנֶּפֶשׁ הִיא יְקָרָה מִן־הַמָּזוֹן וְהַגּוּף יָקָר מִן־הַמַּלְבּוּשׁ׃ 26 הַבִּיטוּ אֶל־עוֹף הַשָׁמַיִם וּרְאוּ הֵן לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִקְצְרוּ וְלֹא יַאַסְפוּ לַאֲסָמִים וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם מְכַלְכֵּל אֹתָם הֲלֹא אַתֶּם נַעֲלֵיתֶם עֲלֵיהֶם מְאֹד׃ 27 וּמִי בָכֶָם בְּדַאֲגָתוֹ יוּכַל לְהוֹסִיף עַל־קומָתוֹ אַמָּהּ אֶחָת׃ 28 וְלִלְבוּשׁ לָמָּה תִדְאָגה הִתְבּוֹזָנוּ־נָא אֶל־שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה הַצֹּמְחוֹת׃ 29 לֹא יַעַמְלוּ וְלֹא יִטְווּ וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי גַם־שְׁלֹמֹה בְּכָל־הֲדָרוֹ לֹא־הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֵנָּה׃ 30 וְאִם־כָּכָה מַלְבִּישׁ הָאֱלֹהִים אֶת־חֲצִיר הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הַיּוֹם צּמֵחַ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אַף כִּי־אֶתְכֶם קְטַנֵּי אֱמוּנָה׃ 31 לָכֵן אַל־תִּדְאֲגוּ לֵאמֹר מַה־נֹּאכַל וּמַה־נִּשְׁתֶּה וּמַה־נִּלְבָּשׁ׃ 32 כִּי אֶת־כָּל־אֵלֶּה מְבַקְשִׁים הַגּוֹיִם הֲלֹא יֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם כִּי צְרִיכִים אַתֶּם לְכָל־אֵלֶּה׃ 33 אַךְ דִּרְשׂוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת־מַלְכוּת אֱלֹהִים וְאֶת־צִדְקָתוֹ וְנוֹסַף לָכֶם כָּל־אֵלֶּה׃ 34 לָכֵן אַל־תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר כִּי יוֹם מָחָר הוּא יִדְאַג לוֹ וְדַיָּהּ לַצָּרָה בְּשַׁעְתָּה׃".
וכן בספר נאמר, בעמ' 185:
"הרעיון של הייררכיית הצרכים הוא מקורי ומעניין, אך רבים טוענים שאין הוא עומד במבחן המציאות. קיימים סיפורים רבים על אודות אמנים, סופרים והוגי דעות, שיצרו את עבודותיהם החשובות ביותר דווקא בתנאים של רעב, בדידות וחוסר הערכה מהסביבה. קשה אם כך לקבל את הקביעה האומרת, שהצורך במימוש עצמי עולה רק לאחר שסופקו כל הצרכים האחרים. מאסלו עצמו מודה, שיש יוצאים מן הכלל שאינם מתאימים למודל שלו, אך אין הוא מנסה להרחיב את המודל כך שיסביר גם את אותם יוצאים מן הכלל".
ההגשמה העצמית, עליה מדבר רוג'רס, פסיכולוג הומניסט אחר, יכולה אף להקדים את הצרכים הבסיסיים, אצל כל אחד.