שיר השירים א כשיר אהבה

קוד: שיר השירים א כשיר אהבה בתנ"ך

סוג: תוכן2

מאת: אריה נחשון (ariena @ netvision.net.il)

אל:

שיר השירים הוא סיפור אהבה שאינו מתממש בין שומרת כרמים לרועה צאן, כאשר ברקע נמצאת הלהקה. כל הספר מובע באמצעות שירה. שוו בנפשכם את הדמויות המוצגות עומדות על הבמה, וכל דמות שרה את הטקסט שלה בתורה.

הצגת הדמויות:
הצלע הנשית - "...בני אימי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים. כרמי שלי לא נטרתי". בת למשפחה מבוססת אשר אביה הוריש לה, כמו לשאר אחיה, את אחד מכרמיו. אך, מאחר, לפי דיני הירושה, הבנים יורשים הכול (שו"ע, "חושן משפט"), אין היא מקבלת את כרמה (עוול זה יתוקן); אסרטיבית, אשר אינה חוששת להביע את אהבתה ותשוקתה בפרהסייה, ואף אינה חוששת להשיב לשלמה המלך תשובה שלילית; קשוחה מאוד כלפי חוץ, אך, בינה לבינה מכה על חטא; דוגלת באימרה "אשרי יושבי כרמיך" - מעדיפה את הישיבה בבית מאשר טיולים ברחבי הארץ; מאמינה אדוקה באימרה "קול באישה ערווה" - לעולם לא תשיר בפני גבר ובקשה כזאת ממנה גורמת לה לכעס. כפי הנראה, זו הדמות הנשית האידיאלית ששלמה המלך מצא לנכון להציג. אני רואה בה את תחילת הפמיניזם.
הצלע הגברית - "...איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים?" רועה צאן אשר שעת צהריים היא שעת מנוחתו. סימוכין לעובדה השנייה אנו מוצאים בפרק ד' "עד שיפוח היום ונסו הצללים - שעת צהריים שבה אורך הצל הוא מינימלי - אלך לי אל.." (עד שעת צהריים אלך. בשעת צהריים אני נח); בעיסוקו כרועה הוא נע ונד ללא גבולות, כצבי או כעופר האיילים; אוהב טיולים ברחבי הארץ; ממושמע מאוד - כל אשר הצלע הנשית אומרת לו הוא מבצע (מתאים יותר לבן תקופתינו מאשר לגבר מלפני שלושת אלפים שנה). ואולי כך ראה שלמה המלך את הציווי "כל אשר תאמר לך... עשה!"
הלהקה - בנוייה מארבע קבוצות: אחיה של הצלע הנשית, בנות ירושלים, חבריו של הצלע הגברית והשומרים. שתי הקבוצות האחרונות הם רק ניצבים במחזה. אין הם נוקטים בפעולה יזומה כלשהי.
האיזור בו מתרחשת העלילה - איזור ים המלח.
המדבר - מדבר יהודה.

הפירושים שיובאו להלן הינם רק על פי הפשט. ברם, אין כל מניעה, למי שירצה, להציב את המילים "כנסת ישראל" במקום המילה "היא",או, "הצלע הנשית". וכמובן את המילים "היושב במרומים" במקום המילה "הוא",או, "הצלע הגברית". אני אתמקד ביחסים שבינו לבינה. הערות שלי יובאו בסוגריים.

את הספר פותחת הלהקה בדברי שבח והלל לכישרונו הפיוטי של שלמה המלך. עד כמה הוא נערץ בשל כל על נשים, ועד כמה כתיבתו מרתקת ומלמדת. הצלע הנשית פותחת במילים "שחורה אני ונאווה..." לשאלתה לאהוב לבה. היכן אני יכולה לפגוש אותך? הוא מציע לה לעשות הסבה מקצועית ולהחליף מקצועה משומרת בכרמים לרועת צאן גם היא (בהמשך היא תנסה זאת פעם אחת ותחליט שזה לא בשבילה). שאר פרק א' הוא חילוף מילות אהבה ומחמאות בין שניהם כאשר הצלע הנשית אף מתארת את ביתם המשותף העתידי לרבות חדר השינה ורהיטיו.