שיר השירים ה-ו כשיר אהבה

קוד: שיר השירים ה-ו כשיר אהבה בתנ"ך

סוג: תוכן2

מאת: אריה נחשון (ariena @ netvision.net.il)

אל:

פרק ה"א פותח המילים הנעימות לאוזן: "באתי לגני..." כפי שאמרנו, ממושמע. פסוק א' בלשון יום יום: אמרת לי לבוא באתי. מה איתך? את באה?... חיכיתי לך. כשחיכיתי לך העסקתי את עצמי ברקיחת בשמים אכלתי, כפי שאמרת לי, שתיתי וכשהבנתי שלא תבואי, הזמנתי את חבריי אלי לאכול לשתות ולהשתכר. עד כאן פסוק א'.

פסוק ב' עובר לצלע הנשית. בחלומה אהובה דופק בדלתת ומבקש להיכנס. פסוק ג', אפילו בחלומה היא מסרבת לפגוש אותו בתירוצים דחוקים. פסוק ה"א, כשהיא מתעשתת וקמה לפתוח הדלת, מרוב התרגשות ידידה מלאות זיעה. אבל אז, פסוק ו', כשהיא פותחת, אהובה נעלם. ואז היא מחליטה לצאת לחפשו. שוב, בלילה לבדה. פסוק ז', השומרים בעיר, מוצאים אותה מסתובבת לבדה ומכים אותה (למה?... יש עוצר). כמובן שכל זה מתרחש בחלומה. במציאות היא על מיטתה. אלא, שגם בחלומה התנהגותה לא הייתה צנועה - מסתובבת בלילה לבדה. אבל, אין בכך חומרה כבחלום הפותח את פרק ג'. לכן, כשהיא משביעה את בנות ירושלים, פסוק ח', היא מבקשת להעביר לו מסר דרכן, שהיא לא יכולה בלעדיו.למרות, שכלפי חוץ, אין היא עדיין מוכנה לפגוש אותו. בכך היא מבקשת לכפר על התנהגותה הבלתי צנועה למחצה. ואז, הלהקה שתמיד עמדה לצידה ורוצה לאחדם שוב, קופצת על המציאה ושואלת אותה: פסוק ט', "מה דודך מדוד?..." - במה הוא נבדל מכל בחור אחר?.. ואם את מוכנה תתארי לנו אותו. תשובתה, פסוק י' "דודי (אהובי)... דגול מרבבה (עם חיוך על השפתיים, הצעה לפירוש: שמונה תוארי דוקטור ותשע מדליות זהב באולימפידת פיניקייה. רק לא ברור, מדוע הוא רועה צאן, ולא מנהל עסקיו של שלמה המלך?). המשך הפרק הוא תיאור מדהים ביופיו למבנה גוף של גבר, כפי שהיא מתארת את אהובה. ולאחר התיאור היא חותמת את תשובתה, בסוף פרק ה"א במילים: "זה דודי וזה רעי בנות ירושלים" - לשון אחר, למרות שבשלב זה, אין אנו ביחד, הוא שלי ורק שלי ושאף אחת מכן לא תחשוב אפילו...ראו, הוזהרתן!

פרק ו'
את דבריה האחרונים הלהקה מקבלת כפליטת פה ומבליגה, ועדיין מביעה את רצונה לעזור לה למצוא את אהובה במטרה לאחדם. ולכן הלהקה ממשיכה לשאול: "אנה הלך דודך?..."
תשובתה בפסוק ב', כפי שידוע לה על מיקומו האחרון, "דודי ירד לגנו..." ושוב היא חותמת את תשובתה באזהרה, בפסוק ג' "דודי לי ואני לו...".
הפעם זה כבר לא פליטת פה. ועל כך שהיא חושדת בהן, הלהקה תתחשבן איתה (הפעם מעיני רוחי אומרת הלהקה לעצמה על הצלע הנשית: כל עוד תעלי בדמיונך תשוקות ומעשים בלתי צנועים, נשתף פעולה כשלושת הקופים. אבל, ברגע שלא תשמרי על צניעות בפרהסיה, כל העולם ידע מכך. אנו עוקבות אחרייך. ראי, הוזהרת!
פסוק ד' עובר לצלע הגברית. מן הראוי להתעכב על שתי מילים המופיעות בו ובפסוק י'. גם האהוב וגם הלהקה מכריזות עליה, עקב סירובה המתמשך, כקשוחה ומפחידה. "איומה כנגדלות". בפסוק ה"א אומר זאת האהוב בפירוש: "הסבי עינייך מנגדי שהן הרהיבוני - הפחידוני". יתכן ובדרכה לגינת אגוז הצטלב מבטיהם מרחוק ואז הוא העביר לה מסר דרך הלהקה להסב מבטה הקשוח ממנו.
מפסוק ד' עד פסוק ט' עוד ניסיון של האהוב בדברי שבח לרצותה. בפסוק י' גם הלהקה עושה ניסיון ליישר ההדורים ביניהם עם מחמאה כשעצה בסופה להרפות מקשיחותה. "מי זאת הנשקפה...איומה כנגדלות".
פסוקים י"א וי"ב שייכים לצלע הנשית. היא לא מרפה מקשיחותה כלפי חוץ ולא נענית להצעת הלהקה להצטרף לאהובה בגן הפרחים, אלא, יורדת אל גינת אגוז - גן הפירות. "הפרחה הגפן" - זה עיסוקה בכרמים. אבל, שם לראשונה מהדהדת במוחה גערתה של הלהקה, שהיא עברה כל גבול בסירובה המתמשך. ושם, לראשונה, היא מחליטה להרפות מקשיחותה כלפי חוץ, לשנות הליכותיה ולשוב לאהובה. כל ייסורי וחיבוטי הנפש, שעברה עד עתה, נגוזו כלא היו. משא כבד ירד מעל גופה. לפתע, עם החלטתה לחזור לאהובה חשה קלילה, כלועגת לכוח המשיכה של כדור הארץ, ומסוגלת לרחף. תחושת אושר והתרוממות רוח אחזו בה, והיא נעה כשיכורה, שאינה יודעת אנה היא מהלכת או מרכבת. בתיאור זה מסתיים פרק ו'