עצמיות וביטולה

קוד: עצמיות וביטולה בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: חגי הופר

אל: hoffer1 @ netvision.net.il

"אֲנִי, פִּי-מֶלֶךְ שְׁמֹר, וְעַל, דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים" (קהלת, ח', 2).

מהו אני זה? לא ברור.

ואולי נקרא כך: אני?! פי מלך שמור! כפי שמפרש רש"י - המלך זה ה'. ואז המשפט אומר - בטל את עצמך לעומת ה'. זו כמובן פרשנות מרחיקת-לכת, אך איזוהי טובה ממנה? ובכלל, גישה זו ידועה ביהדות - וכן בבודהיזם. והאם היא נכונה?

מצד שני אפשר לטעון - בטא את עצמך, וכן - שחרר את עצמך. אל תפחד מביקורת.

ובכלל - צריך לחשוב על זה - מהי כל ההיתלות הזו ב'כתבי הקודש', בתנ"ך, שאנו מפרשים אותו? האם יש לנו שאיפה להוציא ממנו אמת מוחלטת? האם בכלל קיימת אמת מוחלטת שכזו? החיים בדרך-כלל מראים, שכל האמיתות הן יחסיות, וכן - אישיות. והאם אני בא לגדוע את העץ עליו אני יושב? אולי. ואולי זו השתחררות מהכבלים, או אולי אחרת - זה מאיר על אופי הפרשנות שאנו נותנים לכתובים. ובכל-אופן עומדת השאלה - האם יש להתיחס אליהם כאל דברים מקודשים?

אם נחזור לדברנו בהתחלה ולפסוק למעלה הרי שהפסוק אומר - ציית לאשר אומרים לך! ויש גם מי שיטען שאלוהים מתגלה באישיותו של כל אחד ואחד מאיתנו. מה דעתכם?