http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=4&topic_id=1829415
Chapter I
And it came to pass in the third year of the reign of
Achashverosh, King of Persia, that the King threw a great party. And it
was during that party, that the King became intoxicated and called for
his wife Vashti to come dance naked in front of the guests. Now, Vashti
was a liberated woman, and was not at all ashamed to display her body
in public ("my body, my choice," she used to say). But she was
certainly not going to do so at the behest of a male chauvinist like
her husband. So she refused to appear, and the following morning, in
addition to a major hangover, Achashverosh had one royal-size sexual
harassment suit waiting for him. Public opinion quickly turned against
the King, and he was forced to settle out of court for an undisclosed
sum of money.
Chapter II
It was after those events that the King missed Vashti,
and wanted to find a new wife. He consulted his inner circle of
advisors, which, in accordance with multi-cultural practices, consisted
of, among others, one woman, one Indian, one Ethiopian, and one
handicapped person, who was also rumored to be gay. One of his
advisors, Memoochan, suggested holding a beauty contest, attended by
all the fairest maidens in the land. But his female advisor informed
him that Memoochan was a Neanderthal living in the dark ages, and that
beauty contests where men gawk at women walking around in swimsuits had
long ago gone out of fashion. Instead, she suggested giving a test in
such subjects as physics, literature and music, and the most
intelligent woman would be made queen. And the King, already lagging in
the public opinion polls, had no choice, and he said to make it so.
Now is just so happened that in the Kingdom of
Persia there lived a young Jewish girl named Esther who was very
beautiful, but much more importantly, had a 195 IQ. Having successfully
sued her parents for termination of custody, she had been living with
her uncle Mordechai. Esther aced the test and was chosen to be the new
queen. Only, the homosexual community objected the word "queen", and
the feminists didn't like the whole gender-based title thing, so it was
decided that she would just be called "Royal Person." So Esther was
crowned Royal Person of Persia and was married to King Achashverosh,
though she kept her own last name. And being that Esther was an
intelligent woman in her own right, and had no intention whatsoever of
sitting quietly next to the King looking pretty, she was given her own
staff of 15 and an office in the west wing of the palace.
Chapter III
It was after those events that King Achashverosh
elevated his advisor Haman to be his chief advisor. There were some
protests by the African-Persian community because he hadn't selected an
African Persian to be his top advisor, by the appointment went through
anyway. It turned out the Haman was a big anti-Semite, and he asked the
King's permission to kill all the Jews, which he got. So Haman sent out
a proclamation to all the lands in the kingdom outlining his plan.
Distressed, the Jews sought a court-issued injunction to stop Haman
from sending it. But Haman was defended by the head of the Persian
Civil Liberties Union, who ironically was also Jewish, and who claimed
that the injunction would violate Haman's right to free speech. And the
injunction was not issued, so the proclamation was sent.
Chapter IV
And Mordechai knew of all that had happened, and he
donned a black ribbon as a sign of mourning. And Esther sent a
messenger to Mordechai to console him, but he would not be consoled.
Then Mordechai sent word back to Esther that she should go the King and
ask him to stop the impending killing of all the Jews. Esther replied
that other social issues, such as the environment and harassment in the
workplace were more pressing, but Mordechai persuaded her as to the
urgency of the matter, and she agreed. Mordechai suggested calling all
the Jews to synagogue for three days of fasting and prayers, but Esther
thought that was way outdated, and instead called for a
non-denominational candlelight vigil, and it was so.
Chapter V
And it came to pass on the third day that Esther put on
her smartest business suit and went to see the King. The King offered
Esther up to half his assets, which he was actually required to give
her anyway, based on their pre-nup. Esther told the King that she had
come to invite him and Haman to a big party she was throwing the next
day. The King was very excited, and both he and Haman showed up to
Royal Person Esther's party.
The King, for his part, was careful not to violate
the out-of-court settlement he had made with Vashti, and there was none
of that "dance naked" stuff that night. The party was a big hit, with
performances by Fleetwood Mac and crowd favorite Barbra Streissand. And
Esther informed the King that both he and Haman were also invited to
her next party, being thrown the following day on Martha's Vineyard.
Upon leaving the party, Haman spotted his old nemesis Mordechai, which
ruined his night. Haman's wife advised Haman to build a gallows 50 amot
tall and ask the King to have Mordechai hanged the next day. She
further advised him to quit referring to her as "Haman's Wife." And he
built the gallows.
Chapter VI
That night, the King had trouble sleeping. He called
for his servants to bring him a video to watch, but since having gotten
rid of all his stag films as part of his sensitivity training following
the Vashti debacle, all they had left were a bunch of movies filmed in
Montana and introduced by Robert Redford. So they brought him the royal
archives instead, and there he read that Mordechai had done him a big
favor a few years back. Just then, Haman came in, and the King asked
him what to do for someone to whom he owed a favor. Haman suggested
maybe an ambassadorship to some insignificant but warm-climate country,
or maybe letting him spend a night in the palace's "Lincoln Bedroom."
But the King decided to have Haman lead Mordechai around on a horse
throughout the streets of Shushan. However, the animal rights activists
got wind of the King's plan, and they went nuts, so it was decided that
Haman would just lead Mordechai around on foot. And it was so. When he
was done leading Mordechai around, Haman walked home, despondent. But
no sooner had he returned home than the King's messengers arrived to
bring him to Esther's second party. Haman's wife realized that her
husband was doomed and commented that she had always known he would
never amount to anything.
Chapter VII
And the King and Haman came to drink with Royal Person
Esther. And it was during the party that Esther shocked the King by
telling him that someone in that very room was plotting to kill her and
all the other Jews. "Who is that man?" yelled the King. To which Esther
replied "What makes you so sure it's a man? You don't think that a
women is capable of killing all the Jewish people?" After an awkward
silence, Esther told the King that it was, in fact, a man, and it was
none other than his chief advisor Haman!
The King stormed out in a fit a rage and meanwhile
Haman begged at Esther's feet for her to spare his life. He told her
how he had grown up in a broken home, was raised by a crack-selling
mother and had never had a normal childhood. Esther declared Haman to
be a product of society's failure to protect its children. So Haman's
crime of "attempted genocide" was reduced to "issuing proclamations
without a license" and he was given the relatively light sentence of
five-to-seven years. After serving just two years of that sentence, he
was given time off for good behavior and paroled. And the following
year, the residents of Shushan elected Haman as their mayor, his being
a felon notwithstanding. Meanwhile, Esther convinced the King to come
to terms with his anger and latent feelings of hostility towards women,
and the King entered a 12-step program and when he was through, his
anger had subsided.
Chapter VIII
That day, the King gave Esther Haman's house, and she
told the King that Mordechai was her uncle. And Mordechai asked the
King's permission for the Jews to rise up and kill their enemies. But
Esther would have no such thing, and instead, she arranged for a dialog
being the Jewish leaders and the leaders of the people of Shushan. And
while they couldn't overcome all their differences, they did agree to
joint-author a letter of mutual acceptance and tolerance.
Chapter IX
And in the twelfth month, the month of Adar, on the day
when the Jews were supposed to have been exterminated, the Jews held a
three-day conference of the Leaders of Jewish Organizations. And during
that conference, they agreed that a holiday should be established-the
holiday of Purim. A holiday of charity and gift-giving. A holiday of
brotherly love. A holiday where alternate-side-of-the-street parking
rules would be suspended. A holiday where Jewish kids could dress up
like Ninja Turtles and Power Rangers and not have to feel that they had
missed out on something by not celebrating Halloween. And a
proclamation was sent out to all the King's lands, in all 127
languages, plus Ebonics. And the Jews were careful not to mention G-d's
name, lest any of the gentiles be offended.
Chapter X
And King Achashverosh-the kinder and gentler King
Achashverosh--levied a tax across the land, to raise money to pay for
welfare and public television. And the great deeds of Royal Person
Esther and her uncle Mordechai were duly recorded in the annals of
Persia.
פורסם כאן:
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=4&topic_id=1829415 לקראת פורים ה'תשס"ו
תרגום לעברית
פרק א
ויהי בשנה השלישית למלכות אחשורוש מלך פרס, ויעש המלך משתה
גדול. ובמשתה השתכר המלך, וקרא לאשתו ושתי לבוא עירומה לפני האורחים. ושתי
היתה אישה משוחררת, ולא התביישה להציג את גופה בציבור ("זה הגוף שלי, זו
הבחירה שלי" היא נהגה להגיד), אבל היא בהחלט לא התכוונה לעשות כך על-פי
גחמותיו של שוביניסט גברי כמו בעלה. אז היא סירבה להופיע. ובבוקר הבא,
בנוסף להנג-אובר רציני, חיכתה לאחשורוש תביעה רצינית על הטרדה מינית. דעת
הקהל היתה נגד המלך, והוא נאלץ לסגור את העניין בפשרה מחוץ לכתלי בית
המשפט, תמורת סכום כסף שלא הותר לפרסום.
פרק ב
אחר הדברים האלה, זכר המלך את ושתי, ורצה למצוא אישה
חדשה. וייוועץ המלך בשרים היושבים ראשונה במלכות, אשר, בהתאם לגישה
הרב-תרבותית, כללו אישה אחת, הודי אחד, כושי אחד, ונכה אחד, שלפי השמועות
גם היה הומו. אחד מיועציו, ממוכן, הציע לערוך תחרות יופי, שבה תשתתף כל
נערה בתולה טובת-מראה בממלכה. אולם היועצת אמרה שממוכן הוא ניאנדרתל שחי
בתקופת החושך, ושתחרויות יופי, שבהן גברים נועצים עיניים בנשים שמסתובבות
בבגדי ים, כבר מזמן יצאו מהאופנה. במקום זה, היא הציעה לערוך מבחנים
בנושאים כגון פיסיקה, ספרות ומוסיקה, ושהאישה החכמה ביותר תהיה המלכה.
והמלך, שכבר היה במצב קשה בסקרי דעת הקהל, נאלץ לקבל את הצעתה.
ובממלכת פרס חיה נערה יהודיה בשם אסתר, שהיתה מאד יפה, אבל הרבה יותר
חשוב מזה - היה לה איי קיו 195. לאחר שזכתה בתביעה נגד הוריה על ביטול
המשמורת שלהם עליה, היא גרה עם דודה מרדכי. אסתר הצטיינה במבחנים של המלך
ונבחרה להיות המלכה החדשה. רק שהקהילה ההומוסקסואלית התנגדה למילה "מלכה",
והפמיניסטיות לא אהבו את כל הקטע של תארים שתלויים במגדר, ולכן החליטו
שהיא תיקרא "האישיות המלכותית". וכך הוכתרה אסתר בתואר "האישיות המלכותית
של פרס", ונישאה למלך אחשורוש, אך המשיכה לשמור על שם המשפחה הקודם שלה.
ומאחר שאסתר היתה אישה חכמה בזכות עצמה, ולא היתה לה שום כוונה לשבת בשקט
ליד המלך ולהיראות יפה, נתנו לה צוות משלה של 15 נפש, ומשרד באגף המערבי
של הארמון.
פרק ג
אחר הדברים האלה, גידל המלך אחשורוש את המן, וימנהו
להיות יועצו הראשי. ויתעוררו מחאות מצד הקהילה האפריקאית-פרסית על כך שהוא
לא בחר אפריקאי-פרסי להיות יועצו הראשי, אבל המינוי עבר בכל-זאת. התברר
שהמן היה אנטישמי גדול, וביקש את רשותו של המלך להרוג את כל היהודים,
והמלך הסכים. וישלח המן כרוזים, בכל מדינות הממלכה, המתארים את תוכניותיו.
היהודים, שנכנסו ללחץ, פנו לבית המשפט וביקשו צו מניעה שיאסור על המן
להפיץ את הכרוזים. אבל המן יוצג ע"י ראש מחלקת זכויות האזרח הפרסית,
שבבמקרה היה גם הוא יהודי, והוא טען שצו המניעה יפגע בזכותו של המן לחופש
הביטוי. וצו המניעה לא ניתן, והכרוזים נשלחו.
פרק ד
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, וישם על ידו סרט שחור לאות
אבל. ואסתר שלחה שליח למרדכי לנחם אותו, אבל הוא מאן להתנחם. ומרדכי שלח
הודעה חזרה לאסתר, וביקש ממנה לבוא אל המלך, ולהתחנן לפניו להפסיק את
התוכניות להרוג את היהודים. אסתר השיבה שיש עניינים חברתיים בוערים יותר,
כמו איכות הסביבה והטרדות מיניות במקום העבודה. אבל מרדכי שיכנע אותה שגם
העניין הזה הוא דחוף, והיא הסכימה.
מרדכי הציע לקרוא לכל היהודים לבית הכנסת לשלושה ימים של צום ותפילות,
אבל אסתר חשבה שזה מאד לא אופנתי, ובמקום זה, החליטה להכריז על טקס הדלקת
נרות. וכך היה.
פרק ה
ויהי ביום השלישי, ותלבש אסתר את החליפה העסקית החכמה
ביותר שלה, ותלך לראות את המלך. והמלך הציע לאסתר עד חצי מנכסיו, שהוא
בעצם היה חייב לתת לה בכל מקרה, בהתאם להסכם הקדם-נישואין שלהם. אסתר
סיפרה למלך שהיא באה להזמין אותו ואת המן למשתה גדול שהיא תיכננה ליום
המחרת. המלך מאד התרגש, והוא והמן באו למשתה של האישיות המלכותית אסתר.
המלך, מצדו, נזהר שלא להפר את הסכם הפשרה שעשה עם ושתי מחוץ לבית
המשפט, ולכן לא היו במשתה זה שום רקדניות עירומות. המשתה היתה הצלחה
גדולה, היו בו הופעות של פליטווד מאק ושל חביבת הקהל ברברה סטרייסנד.
ואסתר הודיעה למלך שהוא והמן מוזמנים למשתה הבא, שתוכנן ליום המחרת בכרם
של מארתה. בדרכו הביתה מן המשתה, ראה המן את יריבו הותיק מרדכי, וזה הרס
לו את הלילה. אשתו של המן יעצה לו לבנות עץ גבוה 50 אמה, ולבקש מהמלך
שיתלה עליו את מרדכי למחרת. היא גם הציעה לו שיפסיק להתייחס אליה כאל
"אשתו של המן". ויעש העץ.
פרק ו
בלילה ההוא נדדה שנת המלך. ויאמר לעבדיו להביא לו סרט
וידיאו, אבל מאז שהוא נפטר מכל הסרטים ה"מעניינים" שלו, כחלק מ"אימון
הרגישות" שנאלץ לעבור לאחר פרשת ושתי, כל מה שנשאר לו היה חבילה של סרטים
שצולמו במונטאנה ובוצעו ע"י רוברט רדפורד. אז הם הביאו לו את ספר
הזיכרונות המלכותי במקום. ושם הוא קרא שמרדכי עשה לו טובה גדולה לפני כמה
שנים. בדיוק אז, המן הגיע, והמלך שאל אותו מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ
ביקרו? המן הציע שאולי צריך למנות אותו כשגריר באיזו ארץ לא חשובה אבל עם
אקלים חם ונעים, או אולי לתת לו לבלות לילה בסויטה המלכותית. אבל המלך
החליט שהמן צריך להוביל את מרדכי על סוס ברחובות שושן. אולם פעילי זכויות
בעלי-החיים שמעו על התוכנית של המלך ומחו נמרצות נגדה, אז הוחלט שהמן פשוט
יוביל את מרדכי ברגל. וכך היה. כשסיים להוביל את מרדכי ברחובות, חזר המן
לביתו, אבל וחפוי ראש. אך מייד כשחזר הביתה, הגיעו שליחי המלך כדי להביא
אותו למשתה השני של אסתר. אשתו של המן הבינה שגורלו של בעלה נחרץ, והעירה
שהיא תמיד ידעה שהוא לא יגיע לשום מקום.
פרק ז
והמלך והמן ישבו לשתות עם האישיות המלכותית אסתר. ובמהלך
המשתה, זעזעה אסתר את המלך כשסיפרה לו שיש מישהו בחדר זה שמתכנן להרוג
אותה ואת כל שאר היהודים. "מי האיש?" קרא המלך. ואסתר ענתה: "למה אתה כל
כך בטוח שזה דווקא איש? האם אתה חושב שאישה לא מסוגלת להרוג את כל
היהודים?!". לאחר שתיקה מביכה, סיפרה אסתר למלך שבמקרה זה באמת איש, ושזה
יועצו הראשי, המן.
והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן. והמן נפל לרגלי אסתר והתחנן
לפניה שתרחם על חייו. הוא סיפר לה איך הוא גדל בבית הרוס, גידלה אותו אימא
שמכרה קראק, ומעולם לא היתה לו ילדות נורמלית. אסתר הכריזה על המן כעל
קרבן של "כישלונה של החברה להגן על ילדיה". אז אשמתו של המן הופחתה
מ"ניסיון לרצח-עם" ל"הוצאת כרוזים ללא רישיון", והוא קיבל עונש קל יחסית
של 5 עד 7 שנים. אחרי שישב בכלא שנתיים בלבד, הוא שוחרר על התנהגות טובה
וקיבל חנינה. ובשנה הבאה, תושבי העיר שושן בחרו בהמן לראשות העיר, ולא
התייחסו לעבר הפלילי שלו.
ובינתיים, אסתר שיכנעה את המלך להתגבר על הכעס והרגשות השליליים
שהיו לו כלפי נשים, והמלך נכנס לתוכנית בת 12 שלבים, ולאחר שסיים אותה,
חמת המלך שככה.
פרק ח
ביום ההוא, נתן המלך לאסתר את בית המן, והיא סיפרה
למלך שמרדכי היה הדוד שלה. ומרדכי ביקש מהמלך רשות לכל היהודים להיקהל
ולעמוד על נפשם ולהרוג את אויביהם. אבל אסתר לא הסכימה, ובמקם זה, היא
ארגנה דו-שיח בין מנהיגי היהודים לבין מנהיגי הגויים. ולמרות שלא הצליחו
להתגבר על כל חילוקי הדעות, הם הסכימו לחבר מנשר משותף של קבלה הדדית
וסובלנות.
פרק ט
ובחודש השנים-עשר, חודש אדר, ביום שבו היהודים היו
אמורים להיות מושמדים, היהודים ערכו ועידה בת שלושה ימים של כל מנהיגי
האירגונים היהודיים. ובמהלך הועידה, הם הסכימו שצריך לקבוע חג - חג פורים.
חג של צדקה ומתנות לאביונים. חג של אהבה ואחוה. חג שבו חוקי החניה יבוטלו.
חג שבו ילדים יהודים יוכלו להתלבש כמו צבי נינג'ה ופאואר ריינג'רס, ולא
יצטרכו להרגיש שהם הפסידו משהו כשהם לא חגגו את "ליל כל הקדושים". וישלחו
כרוזים בכל מדינות המלך, בכל 127 השפות, וגם בשפת ברייל ובשפת החרשים.
והיהודים נזהרו שלא להזכיר את שם ה' במגילה, כדי שלא להרגיז את הגויים.
פרק י
והמלך אחשורוש - האדיב והעדין יותר מאי-פעם - הטיל מס
על הארץ, כדי לגייס כסף לרווחה ולטלביזיה ציבורית. ומעשיה הגדולים של
האישיות המלכותית אסתר, ושל הדוד מרדכי, נכתבו על ספר דברי הימים של
פרס.