סקירת הספר "אלוהים וסקס" מאת מייקל קוגן

קוד: סקירת הספר "אלוהים וסקס" מאת מייקל קוגן בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

סקירת הספר "אלוהים וסקס" מאת מייקל קוגן

ספר חדש על המדפים: "אלוהים וסקס – מה באמת כתוב בתנ"ך" מאת מייקל קוגן (מטר, 2013).

הכותרת נראית פרובוקטיבית, אך בעצם מדובר בנושא לגיטימי לחלוטין. הכותב הוא פרופ' לתנ"ך והוא מתייחס לתנ"ך, לברית החדשה ולספרים החיצוניים. אסקור/אסרוק את הספר ואפרט רק בנושאים שנראים לי מעניינים ביותר:

במבוא מציין המחבר כי "המקרא לא יורד מהכותרות", למשל בהתרת הכנסייה הלותרנית האוונגליסטית לקיים "מערכת יחסים חד-מינית מונוגמית ומתמשכת" (עמ' 9). על כן ראוי לברר מה בעצם כתוב בתנ"ך על נושאים אלו. זאת בעוד אנו זוכרים כי התנ"ך הוא בעצם אנתולוגיה של סופרים שונים, שהטקסטים שלהם לא תמיד עולים בקנה אחד זה עם זה.

"פרק 1 – לדעת במובן המקראי – מדברים על סקס" – מונה התייחסויות שונות לסקס. כולל הבחנה מעניינת בין שיר השירים ד:א-ז, בו "הגבר מתאר את אהובתו, מהראש כלפי מטה" (עמ' 18) ובין שיר השירים ז:ב-ה, בו "הפעם מתאר מכפות הרגליים כלפי מעלה" (עמ' 19). בהערה הוא מציין כי שררך מפרשים או כטבור או כערווה, בהתאם לזאת.

המילה "לדעת" כידוע מתפרשת גם במובן המיני, דבר המתקשר ל"עץ הדעת טוב ורע". ואכילה הומשלה למין גם במקומות נוספים: משלי ל20: "כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און". גם "שכב" ו"בא" מציינות יחסי מין. ובמשמע זה אפשר לקרוא פסוקים נוספים, כדוגמת: יהושע ב3: "וישלח מלך יריחו אל רחב לאמר הוציאי האנשים הבאים אליך אשר באו לביתך כי לחפר את כל הארץ באו". רמזים מיניים נוספים: דברים כח57: "ובשליתה היוצת מבין רגליה". רות ג14: "ותשכב מרגלתו עד הבקר ותקם בטרום יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן" (רות). שופטים ה27: "בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד" (יעל). ואף: שמות ד25: "ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי" (משה). וכן: ישעיהו נז8: "ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת לך מהם אהבת משכבם יד חזית" (גם יד וכף מתפרשים כאיבר המין). ועוד.

"פרק 2 – והוא ימשול בך – מעמד האישה" – ככלל החברה הייתה פטריארכאלית. ברשימת הערכים (ויקרא כז:ג-ז), למשל, ערך האישה נמוך משל הגבר. האישה עברה מרשות האב לרשות הבעל. האלמנות היא מעמד נצרך מיוחד. חשוב לשמור על הבתולים לאישה. בנצרות הדבר מתבטא בבתוליה של מרים. לעומת זאת, נשים הורשו להשתתף בפעילויות דתיות מסוימות ואף היו מספר נביאות (גם אשת ישעיה מכונה "הנביאה" ואין טעם לפרש רק כאשת הנביא) וחכמות, אך מספרן היה מועט. גם בהמשך היהדות תפקיד הנשים בהנהגה היה שולי. ובנצרות מעמד האישה לא טוב בהרבה, אף כי מובעת גם עמדה שוויונית. ושוב, השיר "אשת חיל מי ימצא" (משלי לא:י-לא) והציווי "כבד את אביך ואת אמך " מראים כי "בתוך המבנה הפטריארכאלי היתה אפוא סמכות כלשהי לאישה ואם" (עמ' 59-60). והיו נשים שאף נטלו יוזמה, כמו אביגיל.

"פרק 3 – כבימי בראשית? – נישואין וגירושין" – מטרת הנישואין היא הבאת צאצאים. מה בנוגע להפלות? מחד, "הפלה יזומה, בפרט, אינה נזכרת אפילו פעם אחת בתנ"ך או בברית החדשה", ומאידך, באופן מעניין היו שמצאו לה רמז בפסוקים שמות כא:כב-כד, הפותחים ב: שמות כא22: "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים" . כלומר, כאן אין דין "נפש תחת נפש" כפי שמצוין מיד בהמשך למקרה שהאישה נפגעת, משמע שהעובר לא נחשב ממש חי. זו נקודה מעניינת, לטעמי. עוד נכתב, כי הנישואין בדרך כלל היו בשידוך והתנהל משא ומתן עם האב. הנישואין היו חוזה ונקראו ברית. הייתה נטייה לנישואים בתוך הקבוצה האתנית (אנדוגמיה) ולא מחוץ לה (אקסוגמיה), למעט נישואים פוליטיים של מלכים, שאף הם לא נראו בעין יפה. על נישואיה של אסתר לאחשוורוש, לעומת זאת, עוברים בשתיקה – בספר שלא מוזכר בו שם ה' – אך לעומת זאת בתוספת למגילה ד:טז היא אומרת "ואתעב ערל וכל נכר" (עמ' 79). כן גם הותרה הפוליגמיה. והכותב מתייחס ליצחק שמממש את שמו פעמיים: הוא "מצחק" את רבקה אשתו, במובן המיני, וישמעאל "מצחק" אותו – מה שהוביל לגירושו – גם כן, כנראה, במובן המיני, ואף: "יש כאן רמז לגילוי עריות הומוסקסואלי". כדאי לציין כי חז"ל יחסו ל"ציחוק" שלושה דברים: גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים. ועוד הכותב מתייחס לאבישג, שהמלך דוד לא ידעה וכותב: "מכאן אנו למדים כי דוד לא היה רק חשוך מרפא אלא גם אימפוטנט, ולא רק מבחינה מינית אלא גם מבחינה פוליטית..." (עמ' 87), דברים שללא ספק יצרמו אוזניים רבות. גירושים היו "תופעה קיימת" (עמ' 89). החוק קובע "ערוות דבר" כעילה לגירושין, אך די היה באי-שביעות רצון פשוטה (והפניה לשמות כא:ח). יש המפרשים את המילים "כי שנא שלח" (מתוך מלאכי ב:יג-טז) כסלידת ה' מגירושין, אך ניתן לפרשו בנקל ההפך: כי מי ששונא – ישלח, וכן בנמשל ה' משלח את ישראל. בנצרות לא רואים בעין יפה גירושים, אך בימינו כבר מוצאים לכך הקלות רבות.

"פרק 4 – לא תנאף, לא תזני, לא... – יחסי מין שנאסרו במקרא" – ניאוף אסור, כאמור בדברות, כשהדוגמא הבולטת לכך היא דוד ובת שבע. מין עם בני המשפחה אסור אף הוא. ובהקשר זה נכתב: "החוק בספר דברים וסיפורה של תמר הממחיש אותו סותרים את הפסוק בספר ויקרא האוסר על גבר לשכב עם אשת אחיו (ויקרא יח:טז;כ:כא)". ואמנם מיד - "אולי האיסור תקף רק אם האח עודו בחיים..." (עמ' 114). סיפורים נוספים הם בנות לוט וראובן ובלהה. כמו כן אין לבוא לנידה ויחסים הומוסקסואליים נאסרו. סיפור דוד ויהונתן לדעת הכותב אינו סיפור הומוסקסואלי, אלא אופייני ליחסי גיבורים המתוארים בתקופה זו – "כגון גילגמש ואנכידו... או אכילס ופטרוקלוס" (עמ' 123). מעשה סדום נקשר לסדום, אך מיחזקאל טז:מט-נ נראה שחטאה העיקרי היה חברתי-סוציאלי: "יד עני לא החזיקה". אמנם הם רצו "לדעת" את אורחי לוט, אך בברית החדשה מתואר העניין כ"התמכרו לזנות והלכו אחר יצורים אחרים" וניתן לפרש זאת כתשוקה למלאכים דווקא. גם בברית החדשה מדובר שלוש פעמים כנגד "שוכבי זכר". עוד הערה מעניינת בקשר למילים "קדש" ו"קדשה" המתפרשים כעניין זנות: הכותב מציין כי ישנה טענה מקובלת כי בעמי הסביבה הייתה "זנות פולחנית", אך בעצם כל העדויות לכך הם מאת צופה מבחוץ ולעולם לא בתיאורי התרבות המדוברת את עצמה, ולכן ניתן להעמיד קביעה זו בספק!

"פרק 5 – נבלה בישראל – אונס וזנות" – האונס אסור. דוגמא לכך יש גם בסיפור שושנה מהספרים החיצוניים. ובסיפור דינה. ובסיפור אמנון ותמר. זנות הייתה מקובלת הרבה יותר, אף כי ביחס אליה נכתבו הגבלות שונות. תמר התחפשה לזונה. רחב הייתה זונה. וכן אם יפתח. ושמשון הלך לזונה והסתבך עם נשים באופן כללי.

"פרק 6 – אש בחלצי האל – רעיותיו של אלוהים במיתוס ובמטאפורה" – כותבים שונים מציינים כי האל הוא א-מיני, אך האמנם זה כך? ראשית, כתובות רבות שנמצאו מתייחסות ל"י-ה-ו-ה ואשרתו", כך שכנראה הייתה מקובלת תמונה של זוג שמיימי שכזה. שנית, יש סמיכות בין "צלם אלוהים" לבריאה כזכר ונקבה בפסוק: בראשית א27: "ויברא אלהים   את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם". בספר משלי ח:כב-לא יש רמז לבת זוג אחרת של אלוהים: האלה חוכמה. ומעבר לכך, הקשר בין אלוהים וישראל מבוטא הרבה פעמים באופן מטאפורי כיחס בין בעל ואשתו. אם כך, "הקביעה כי "אלוהים איננו מיני" היא הפרזה מגמתית" (עמ' 183). וביחס האחרון יש בעיה כשלעצמו, שכן האל מתואר הרבה פעמים "כאל קנאי ומתעלל" (עמ' 185).

באחרית דבר נכתב שאם התנ"ך נלקח כחוקה הוא צריך כמוה תיקונים. העיקר זה להישאר נאמנים לרוחו ולעקרון היסוד שלו, שהוא – "עקרון אהבת הזולת" (עמ' 193), הן בעיניי הלל והן בעיניי ישו.

לא סקרתי את כל הנושאים רק חלק גדול מתוכם ואני ממליץ לקורא המתעניין לא לפטור עצמו מקריאה בספר עצמו.