חידת שמשון - משלי שלמה

קוד: חידת שמשון - משלי שלמה בתנ"ך

סוג: משל

מאת: מטמוניות למשפחות סופרים (schriber @ 012.net.il)

אל:

לצורה הספרותית שנקראת "משל" יש הרבה סגנונות ותבניות.

את "משלי שלמה" אפשר להבין עפ"י ה"דוגמא" של חידת-משל שמשון.

 

חידת שמשון

(שופ' יד ה) וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ: (ו) וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ י-הוה וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה : (ח) וַיָּשָׁב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּבֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ : (ט) וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ וְלֹא הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ:

 

(יד) וַיֹּאמֶר לָהֶם מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים: (יח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי וַיֹּאמֶר לָהֶם לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי:

 

חידת שמשון נוסחה על ידו בצורת משל-מוסרי: מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק.

שומעי החידה שלא מכירים את הסיפור מאחוריה, יכולים להבין אותה בשתי רמות:

1. רמת "חידה": אוכל עז (טורף) הוא אריה, מאכל מתוק זה דבש (כדברי שמשון).

זו הבנה מילולית בסיסית שאין מאחוריה יותר מזה, מה הפשר שמאריה יצא דבש???

2. רמת "משל": החידה מבטאת רעיון, שחוט השערה מפריד בין הטורף המובהק שיהפך לטרף, ובין העז והקשה שיהפך לרך ומתוק.

זו הבנה רעיונית מוסרית, אבל הדבק בינה לבין החידה לא מוכרח ובלעדי וחד משמעי.

 

שומעי החידה שמכירים את הסיפור מאחוריה, יכולים להבין אותה ברמה שונה, גבוהה ואמיתית יותר. התנ"ך "מספר" ששמשון הצליח לשסע את הארי, ולזכות אח"כ ב"מראה הסנה" שלו (מפלת האריה שהפכה לכוורת דבורים ודבש), משום כמה תנאים רוחניים שקיים:

1. קיים מצוות נזירותו והתרחק מכרמי תמנתה [1].

2. רוח ה' צלחה עליו.

3. לא השתמש בשום אמצעי (כלי זין).

4. מעשהו היה נסתר מעין רואה, וגם אח"כ שמר את סודו ולא גילה אפילו להוריו [2].

 

המסר הנבואי היה אחד אך בעל פנים הרבה: אפשר למתק את מידת הגבורה!

1. פלישתים גבורים – שמשון יכול למתק (למוסס) את גבורתם.

2. שמשון גבור – בנות פלישתים יכולות למתק את גבורתו.

3. מידת הדין גיבורה – ישראל יכולים למתק אותה ולהפכה למידת רחמים.

 

"משלי שלמה"

את "משלי שלמה" אפשר להבין בשתי רמות, כמו את חידת-המשל של שמשון, כנ"ל:

1. להבין את המשלים כמסקנות תבוניות גרידא, בלי להתחקות על שורשי ה"סיפור" שמאחוריהם. זו דרכם של הפשטנים.

2. להבין את המשלים על רקע ה"סיפור" שהוליד אותם. זו דרכם של הדרשנים (מדרשי חז"ל).

הרווח ממהלך כזה הוא לאין שיעור:

א. אפשר למצוא סדר הגיוני בהצבה העוקבת של פסוקי- המשלים

ב. קבלנו את הפרוש הכתוב הראשון לפרשות בתנ"ך, שנכתב ע"י "החכם מכל אדם", ופרושו מלא גילויים מקוריים ונבואיים.

ג. התובנה המוסרית שמופקת מהמשל הרבה יותר עשירה ועמוקה.

 

ה"סיפור" מאחורי "משלי שלמה" הם פרשות התורה ופרשת קורות בית-דוד (פרשות הנ"ך). שלמה המלך הפקיע אותם מהצמצום הפרטני אל ההכללה האוניברסלית, ותיכן אותם במשפטים של "משל".

מאחורי כל משל עומדים כמה וכמה "סיפורים", מכאן העמימות ההכרחית שמאפיינת את המשלים, ומכאן ההטבעה של "רמזים" במשלים.

 

להלן הדגמה של פרוש שיטתי על שלושה פסוקי-משל עוקבים, שמאחוריהם שלושה "סיפורים" שונים אבל קשורים, בדרך הדרש והרמז.

(משלי טו כה) בֵּית גֵּאִים יִסַּח י-הוה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה :

(כו) תּוֹעֲבַת י-הוה מַחְשְׁבוֹת רָע וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם:

(כז) עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה:

 

קבוצת שלושת הפסוקים "ארוזה" ליחידה אחת ע"י שם הויה והמילה "בית".

מילת המפתח היא "אלמנה", ועל פיה נתחקה על שלושה "סיפורים":

1. האלמנה הראשונה בתורה שבנתה את בית יהודה – תמר

2. האלמנה שבנתה בעקיפין את בית דוד - נעמי

3. האלמנה היחידה בנשות דוד המלך - אביגיל

 

    "סיפור" ראשון: בית יהודה – החלק שאבד.

  תוכן.

פסוק כה : הקב"ה הציב את גבול תמר.

פסוק כו : הקב"ה אהב את אמרי תמר.

פסוק כז : תמר זכתה ב"חיים" בגלל ששנאה מתנות

 

"דרש".

"רמז".

 

"דרש".

"רמז".

 

"דרש".

"רמז".

 

    "סיפור" שני: בית אחימלך – אבד.

  תוכן.

פסוק כה : אלימלך ונעמי

פסוק כו : כליון (ער) ונעמי

פסוק כז : מחלון (אונן) ובועז

 

"דרש".

"רמז".

 

"דרש".

"רמז".

 

"דרש".

"רמז".

 

    "סיפור" שלישי: בית דוד – ילידי חברון נדחו.

  תוכן.

פסוק כה : יתרעם בן מיכל      /     כלאב בן אביגיל

פסוק כו : אבשלום בן מעכה   /   אמנון בן אחינעם

פסוק כז : אדוניה בן חגית        /   שפטיה בן אביטל [8]

(בצד ימין ה"רעים" בצד שמאל ה"טובים")

 

"דרש".

"רמז".

 

"דרש".

"רמז".

 

"דרש".

"רמז".

 

הערות.

[1]

(קול אליהו שופ' יא א)   והנה המפרשים דחקו את עצמם להבין הענין הלא שמשון הלך ביחד עם אביו ואמו ולמה לא ראו גם הם את הנעשה, ואמאי לא אמר והנה כפיר אריות לקראתם, מדוע כתיב לקראתו, ויש לבאר על פי מה דאיתא (שבת יג ועוד) דלך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב, וידוע   דשמשון היה נזיר (עי' בנ"ך ובסוטה דף ט' ומנחות ס"ו), והנה כאן כתיב ויבואו עד כרמי תמנתה, לכן לא הלך שמשון עמהם רק עיקם את הדרך ופירש את עצמו למקום אחר, לכן לא ראו ולא ידעו אביו ואמו מה שעשה בדרך שהיה לבדו, ששם היה ארי שואג לקראתו. (דבר אליהו. ילקוט הגרשוני)

[2]

כששמשון "הגיד"-גילה לאשתו ולדלילה, נכשל.

[3]

(תנא דבי אליהו זוטא פרק ג)   ומה שכרן של אילו, הנושא אשה לשם זנות, והנושא אשה לשם ממון, והנושא אשה לשם גדולה. צא ושאל אותו עינין. שני בני אדם, שניהם משבט אחד, שניהם משכונה אחת, שניהם ממשפחה אחת, אחד עני ואחד עשיר, והיה לו לעשיר שישא ויתן את העם, ולא עשה כן, שנאמר (מלא' ב י)   הלא אב אחד לכולנו הלא א-ל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבותינו ואומר (שם יא) בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה וגו'   לפיכך לא נשתייר מהן כלום, לפי שהניח אותו הזרע שבחנו הקב"ה מתוך שבעים לשונות, והלך ונדבק במי שאינו ראוי לו. שנאמר (שם יב)   יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה (*) מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צ-באות ולא יהיה לו ער בחכמים, ולא יהיה עונה בתלמידים. לא ער בחכמים - לא מי ששואל הלכה כעינין בבית המדרש, ולא עונה בתלמידים - ולא מי שמשיב כהלכה בתלמידים, ולא כהן שמגיש מנחה לה' צ-באות.

(*) ער ועונה = ער ואונן

[4]

(ספר לקוטי תורה - פרשת ויחי)  ...כי בחינת בועז הוא בחינת יהודה ממש שהוא המלכות הנקר' עוז לעמו יתן וזהו בו עז ומחלון וכליון הם ער ואונן, ועובד בא לעבוד את האדמה ולהסיר הקוצים מעליה לתקן הכל

(ספר לקוטי תורה - מגילת רות)   ודע כי מחלון וכליון הם גלגול ער ואונן ולכן נקרא אונן שהיה אונן ואבל על חטאיו עד שנתגלגל במחלון ומחל לו כי נתקן ע"י בעז בסוד עובד שהיה עובד אדמתו...

[5]

שרעף שורש שעף מלשון הסתעפות, ומשמעותו מחשבות מסועפות של ספק וגם מחשבות עצב דיכאוניות ומבולבלות. מקום השרעפים הוא בסרעפת, בדומה לעיצה בכליות. מרפא לשרעפים הוא יום השבת: ברוב ש רעפי ב קרבי ת נחומיך ישעשעו נפשי, ר"ת שבת.

(פרד"א כ)   ר' יהודה אומר הקב"ה שמר שבת ראשון ואדם שמר אותו תחלה בתחתונים והיה יום השבת משמרו מכל רע ומנחמו מכל שרעפי לבו שנאמר (תהלים צד) ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך וגו'.

[6]

יהודה היה ראשון למצוות יבום, שלא קוימה כיאות ע"י אונן בנו. בועז היה גילגול יהודה, והוא קיים מעין מצוות יבום כלפי רות אשת מחלון.

(דבר' כה ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ: (ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:

(רש"י ו) יקום על שם אחיו - זה שייבם את אשתו יטול נחלת המת בנכסי אביו.

(ברא' לח ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ:

(ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו:

(רמב"ן) ויבם אותה והקם זרע לאחיך הבן יקרא על שם המת, לשון רש"י ואין זה אמת, כי במצות התורה נאמר גם כן (דברים כה ו) יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל, ואין היבם מצווה לקרא לבנו כשם אחיו המת, ואמר בבועז וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו ותקראנה אותו עובד לא מחלון (רות ד י)...

אבל הענין סוד גדול מסודות התורה בתולדת האדם, ונכר הוא לעיני רואים אשר נתן להם השם עינים לראות ואזנים לשמוע והיו החכמים הקדמונים קודם התורה יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח, והוא הראוי להיות קודם בו ואחריו הקרוב במשפחה, כי כל שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע ממנו תועלת. והיו נוהגים לישא אשת המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה - ולא ידענו אם היה המנהג קדמון לפני יהודה ובבראשית רבה (פה ה) אמרו כי יהודה התחיל במצות יבום תחלה, כי כאשר קבל הסוד מאבותיו נזדרז להקים אותו וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת הקרובים, רצה הקב"ה להתיר איסור אשת האח מפני היבום, ולא רצה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב והבן וזולתם, כי באח הורגל הדבר ותועלת קרובה ולא בהם, כמו שהזכרתי. והנה נחשב לאכזריות גדולה באח כאשר לא יחפוץ ליבם, וקוראים אותו בית חלוץ הנעל (דברים כה י) כי עתה חלץ מהם, וראוי הוא שתעשה המצוה זאת בחליצת הנעל וחכמי ישראל הקדמונים מדעתם הענין הנכבד הזה, הנהיגו לפנים בישראל לעשות המעשה הזה בכל יורשי הנחלה, באותם שלא יהיה בהם איסור השאר, וקראו אותו גאולה, וזהו ענין בועז וטעם נעמי והשכנות והמשכיל יבין.

[7]

(רש"י, שופ' יב ח) אבצן - זה בועז.

[8]

(ש"ב ג ב) וַיִָּלְדוּ {וַיִּוָּלְדוּ} לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת:

(ג) וּמִשְׁנֵהוּ כִּלְאָב לַאֲבִיגִַל {לַאֲבִיגַיִל} אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר:

(ד) וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל:

(ה) וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן:

(רש"י) לעגלה - זו מיכל.

[9]

(שבת נה/ב)   ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב   בן דוד

  [10]

(ש"ב א כו) צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים:

(מדרש שמואל כה)   צר לי עליך אחי יהונתן וגו' מאהבת נשים. משתי נשים. איזו זו מיכל ואביגיל. אביגיל בעולם הזה, ומיכל לעתיד לבא.

(ספר תורת משה על ברא' לב ה-ו)   וזה מאמרם ז"ל נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים זו מיכל ואביגיל, מיכל בעולם הזה ואביגיל בעולם הבא, והוא כי מיכל הצילה את גופו ממות בעולם הזה והבריחה אותו ותשם התרפים וכביר העזים במקומו, ואביגיל הצילתו מעון המונעו מטוב העולם הבא שהוא מכשול עון הפוגם במלכותו ומה גם לעתיד.