עקדת יצחק והמשמעות של קיום אלהים - חלק יג

קוד: עקדת יצחק והמשמעות של קיום אלהים - חלק יג בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לחלק יב:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/sofrim_shabot_aqda_1.html

 

עקדת יצחק – חלק יג

9/03/2010

אם היינו מניחים את פרק כב של פרשת העקדה בפני אברהם אבינו ומבקשים ממנו להגיב עליו, הוא היה מדפדף, קורא, מרים גבה ולא מבין במה מדובר. שאני נשלחתי כנסיון ע"י האל לשחוט את יצחק על המזבח? ששלחתי את ידי ממש לשחוט אותו! תמוה... סיפור הזוי; בזאת היה מסכם ללא ספק את תגובתו.

אבל אם הייתי מבקש ממנו לעיין שוב בזהירות ולעומק בפרק כב ולקרוא את המילים ואת האותיות כהילכתן – עיניו היו מבריקות והיה מתפעל מהטקסט ומהדיוק שלו... עד כמה ניתן לדייק בתיאור נתח שלם של חיים; עד כמה ניתן לרדת למעמקי תודעתו שלו ולתארה משם, עד כמה ניתן לדייק בניסוח. עד להיכן יכול להגיע כוחן של המילים; עד היכן מגיעה שלמותן.

א ויהי אחר הדברים האלה, והאלהים נסה את-אברהם; ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני.

ויהי: מילה זאת מורכבת משני חלקים:

אות ו' (וי"ו) – זוהי האות השישית באלפבית העברי המשמשת בין היתר לחיבור בין המילים או בין חלקי משפט. האות הזאת ובנוסף מחברת בין הפועלים (אכל ושתה) וגם בין הזמנים, היינו בין דבר שקרה בעבר לדבר שקורה בהווה, בין העבר לעתיד, או בין ההווה לעתיד.

יהי: משמעות המילה הזאת בעברית: יתרחש, יתחולל, יתקיים, יהיה, ייעשה, יקרה.

ויהי: ו + יהי

ו  : ולאחר שקרה הדבר שנגדירו להלן,

יהי: יתקיים דבר שגם יוגדר בהמשך.

 

ו... ולאחר שהגיע אברהם אבינו אל "הדברים האלה" וגילה אותם,

יהי... יתקיים "הנסיון" של אברהם.

 

וכך גם ממשיך הכתוב באופן מפורט:

ויהי אחר הדברים האלה, והאלהים נסה את-אברהם.       

ויהי: מילה זו אם כן על שני חלקיה באה לחבר בין העבר להווה, שנמשך בתורו גם אל העתיד. משהו שהתקיים בעבר והמשכו הטבעי עתיד להתקיים בהווה וגם בעתיד.

ויהי אחר הדברים האלה: ו... יתקיים אחר "הדברים האלה" – הדבר...   כלומר הדבר שיתואר בהמשך צריך להתקיים, הוא נגזר מהמציאות שהתחילה מטבעה בעבר ונמשכה כדרכה אל ההווה ועוד תמשיך באותה הדרך אל העתיד. אם תרצה– זה ההליך הטבעי של המציאות. "הדבר" הזה לא בא בהפתעה או ללא קשר לעבר– אלא הוא מקיים את הנגזרת הטבעית של העבר בחיבורו עם ההווה.

במילים מודגשות, לדבר שיצויין בהמשך ישנו שיוך טבעי לעבר, והוא עתיד להתרחש בהמשך כפועל הנגזר מהעבר וכהמשכו הטבעי. הדבר הזה חייב להתקיים לאחר "הדברים האלה" אחרת לא יהיה המשך טבעי לעבר; כך טבעם של הדברים.

ויהי אחר הדברים האלה: ויתקיים באופן טבעי לאחר הדברים האלה הדבר הבא... ומהו הדבר?

והאלהים נסה את-אברהם: זה הדבר. הנסיון שנעשה לאברהם ע"י אלהים התקיים כהמשכם הרגיל של "הדברים האלה" עליהם עמדנו לעיל. אברהם אבינו הגיע עד להכרה התיאורטית ל"מסגרת החשיבה" שהאנושות הלכה והתרחקה ממנה... מטבע הדברים וכאשר מגלה האדם דבר יקר ערך או רעיון נפלא שניתן להפיק ממנו הנאה, הוא מחפש אינסטינקטיבית לשתף בו את יקיריו; ראו מה מצאתי, ראו מה גיליתי... בואו תטעמו איתי...

אברהם אבינו גילה את סוד ההנאה הצרופה וטעמה, הוא גילה את החיים, ואגב זאת גילה את הנצחיות, את הקשר עם האין-סוף, והלכה למעשה הצליח להוציא את הקשר הזה לפועל וליצור קשר מודע ופעיל עם ישות העל המייצגת את האין סוף. המידע העצום הזה שהצטבר אצלו ביקש לפרוץ החוצה... הוא ביקש להעבירו ליקיריו, לאהוביו, ומי יקר מבנו אהובו יחידו יצחק... הוא ביקש לשתפו במידע הערכי הזה שלא יסולה מפז.

אברהם אבינו זיהה ערך ייחודי במידע שבידו שאינו נמנה על הערכים "הקונבנציונלים"... ערכים רגילים יכולים להרים את קרן האדם מבחינה מורלית, מוסרית, תרבותית, אתית...   אך המידע הזה ששם עליו את היד מעלה אותו כאדם דרגה אחת מעלה... מעל לדרגתו הנוכחית, האנושית. האדם נבדל מהחיה בהאנשה שלו, ועכשיו אברהם אבינו נבדל הוא גם מאחיו האדם; באמצעות המידע שבידו עולה גם עליו דרגה אחת מעלה. האדם בתכליתו רוצה לחיות ואברהם אבינו גילה הלכה למעשה את התכלית הזו. אפשר להגיד שאברהם עלה כיתה אנושית שאינה שכיחה בדורו (גם לא בדורינו).

אברהם שהתייצב על הגבעה הרמה שעלה אליה, ביקש לשים על ידו גם את בנו אהובו; הוא ביקש להקנות לו את היידע היקר הזה, הוא ביקש לעשות את הצעד הזה כאב וכאדם, זהו ההמשך הטבעי של תהליך הקניית המידע שקנה אברהם לעצמו, ועכשיו מבקש להעבירו אל בנו אהובו. הוא ביקש לקרב גם את בנו יחידו אל הגבעה ההיא שהוא עומד עליה; ביקש להעלותו לשם שיעמוד עליה לצידו; ביקש להקנות לו את אותה הדרגה האנושית הנדירה שטיפס אליה...

זהו הנסיון רבותי, אבל מדוע קוראים לצעד הטבעי הזה נסיון? והרי כבר במילה הראשונה (ויהי) סיפרה לנו התורה שאנו הולכים להשקיף על צעד טבעי הנמשך באופן אנלוגי מהעבר אל ההווה ואל העתיד, והרי זוהי המציאות המתמשכת בעינה; מדוע לקרוא לצעד טבעי שכזה "נסיון"?   

הבה נתחקה אחר המילה העברית "נסיון". מה הוא נסיון? מתי אנחנו מנסים משהו, אם תרצה – מתי מתנסים במשהו? מתי והיכן עוברים את חוויית הנסיון.

מישהו זוכר את הצעד הראשון שלו כילד? כאשר ביקש בכל כוחו לעמוד על שתי רגליו הקטנות, להחזיקן יציבות וגם לבחון בפעם הראשונה בחייו את שיווי משקלו ולעשות את הצעד הראשון בין הכורסה לכיסא?

את עצמי אינני זוכר, אך כן זוכר את ארבעת ילדי שלימדתי אותם ללכת ואף את כל הילדים של אחי שגם לימדתי ללכת. לי קראו המורה להליכה כי התמחיתי במקצוע... זכור לי היטב הצעד הראשון שלהם כאשר העמדתי אותם בוכים בודדים באמצע החדר ואני במרחק מטר וחצי מהם, והם פוחדים, ובוכים, מתחננים... ובדרך נס – אין לי תיאור אחר עמדו אחד אחד בנסיון ועשו את הצעד הראשון! אחרי הצעד הראשון הם כבר ניסו אותי אם אוכל לתפוס אותם...

הנסיון הראשון הזה של כולם נחרט בזכרוני היטב; יש מי שבכה ויש מי שמירר בבכי וכמעט כולם בכו, מי שצעק לשמיים, מי שרעד, מי שביקש רחמים... אבל בסופו של דבר כולם עברו את הצעד הראשון, את הנסיון הראשון והלכו. הצעד השני כבר נעשה מאליו – האם מישהו יקרא לו נסיון? האם אפשר להתפעל מהליכה של בוגר ולצעוק לעברו: איזה יופי אתה עובר את הנסיון! 

אישתי מוצאת מידי פעם מתכון בעיתון או באינטרנט ומכינה אותו, מנסה אותו; איך הוא יוצא בפעם הראשונה – אין לדעת, יכול להצליח ויכול לא; הפעם הזו תירשם כנסיון לטוב או לרע. אבל בפעם הבאה השלישית והרביעית היא כבר תעשה את אותו המתכון באופן שוטף... האם מישהו יכנה את הפעמים הבאות כניסיון?...

הפסקתי לעשן מזה כעשר שנים, הייתי מעשן כרוני... היום אינני מעשן אף לא סיגריה אחת, האם מישהו יכול לטעון שאני עומד היום בניסיון? מאידך, אינני שוכח את היום הראשון בו החלטתי להפסיק לעשן... בו עברתי את נסיון חיי ועמדתי בו בכבוד. אני קורא להפסקת העישון הראשונה "נסיון" כי שום דבר לא היה בטוח אם אפסיק או לא ולזאת קוראים נסיון, אני נסיתי את עצמי, אם תרצה – התנסיתי במבחן הקשה שתוצאותיו לא היו ברורות לי מראש. ביום הראשון של הפסקת העישון עברתי נסיון ולא הדלקתי סיגריה, היום לאחר עשר שנים אינני מדליק סיגריה ללא שום נסיון.

אם כן, כל פעולה שאינה מוכרת לאדם ושמפעיל אותה או שמופעלת עליו בפעם ראשונה בחייו – היא מבחינת נסיון, כי איננו יודעים מראש איך יהיו תוצאותיה לטוב ולרע. ניתן בפעם הראשונה רק לשער את התוצאה, לנחש לאמוד אותה להעריכה אך לא לדעת את התוצאה המדויקת ולכן הנסיון מזדנב אל כל "פעם ראשונה" ונדבק בה. לאחר הפעם הזו הנסיון נעלם מהזירה כאיננו ועימו נעלמת אי-הידיעה – לטובת הידיעה הברורה והמוכרת.

בזאת הגדרתי את הנסיון הטבעי אותו עובר כל אדם בכל פעולה ושלב מחייו. נסיון כזה נגזר מהמציאות המחברת מטבעה את חוליות העבר עם החוליות המתהוות בהווה ובעתיד.

ישנו לבטח עוד סוג של נסיון בו מעמידים את האדם מול מבחן נתון לראות היעמוד בו אם לאו, אולם אין זה הנסיון הנזכר בפרק העקדה, והמילה הפותחת של הטקסט (ויהי) מכוונת אותנו לסוג הנסיון הנזכר בו; נסיון שמתחבר במתכונתו המקובלת עם העבר ונמשך באופן טבעי אל ההווה והעתיד. זו הפעם הראשונה בה מעמיד אברהם את "הדברים" שגילה בפני יצחק; זה הנסיון.

אגב, זו גם הפעם הראשונה בה מתמודד אברהם אבינו ברמה הפרקטית עם "הדברים האלה"... זו הפעם הראשונה בה מוציא את "מסגרת החשיבה" הנגזרת מהם מהכוח אל הפועל; היינו מהמתכונת התיאורטית בה גילה את "הדברים" אל המתכונת המעשית אליה נדרש עכשיו, כי הרי הוא עומד להעביר בפועל את "הדברים האלה" ליצחק, הוא עומד לעשות בהם שימוש בפועל, וזוהי בעינה התחלת הפרקטיקה – הניסיון המעשי. הוא ויצחק עתידים איפוא להתמודד עם הדברים האלה ביחד – בלשון המקרא "יחדו". לא במקרה המילה הזאת חוזרת על עצמה בפרק העקדה יותר מפעם אחת.

אם כן, אם ומדובר בנסיון טבעי שעובר אותו האדם, כל אדם, באופן שגרתי בכל "פעם ראשונה"... מדוע נעשה הנסיון שלפנינו ע"י אלהים? מה הביא את אלהים לעסק הזה. מה פשר המשך המשפט: והאלהים נסה את-אברהם...

על זאת בפרק הבא.

אלברט שבות

(חלק יד יבוא)