קוד: שבעת ימי הבריאה, יום השישי - פרק ג בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
יום השישי (פרק ג)
הזכרתי לעיל כי העצלות מגיחה כאשר אני בא לטרוף את המידע ומבחין לראשונה במוטיב המידות, בגדלים... בכמות, בהקף...
לציין, החוליה הניידת לא הבחינה בגדלים בחצי הראשון של מסעה; היה לפניה מטען אחד של אנרגיה בחד תאי הראשון שנתקלה בו והצטרפה אליו, והיא ניצלה את המטען הזה עד תום. היא ניצלה גם את המטען המלא של החולדה והעכבר והחמור והאריה... עד שהגיעה אל המוח האנושי ושם נתקלה לראשונה במידות ובגדלים ובכמות ובהקף... או אז היא כן רצתה את הגדול והרחב ואת החזק ביותר, זה טבעו של כל ילד וילדה כאשר מגיחים אל העולם ומבקשים לצרוך אותו... עד שמגיעים לבגרות ודווקא אז העצלות לובשת את האדם בכל הנוגע לצריכת המידע; דווקא אז הוא בוחר במה שבה ליד ומתעצל ללכת אל הטוב ביותר ואל הרחב ביותר... הוא מתעצל דווקא כאשר מבחין במוטיב המידות.
תמהתי לעיל תמיהה גדולה... איך המידע הכתוב בתורה נעלם מעיני האדם? איך נבצר מהאדם לקרוא את המידע המפורש אודות התמונה המקורית של תודעתו הוא, תמונה שמחבר התורה עמל עליה ושירטט אותה באופן מפורט ביותר, מפורש ביותר, מופשט ביותר.
התמיהה הגדולה ביותר עולה מזאת כאשר החוליה הניידת עוברת כברת דרך ומגיעה סוף סוף אל הכלי שביכולתו לקבל את תכליתה ולממשה, דהיינו לבחור בגדול וברחב וביפה ובגבוה ביותר... ודווקא אז היא בולמת וחוזרת על עקבותיה אל הנקודה הנמוכה ביותר שתוביל לקריסתה.
כל הנזכר לעיל עד השורה הזו מהווה תמצית יסודית לתמונה השישית של הפרק הראשון שנעמוד עליה מיד, אבל לפני כן וכדרכי בקודש הייתי רוצה לבחון את מקור התמונה השישית, דהיינו מה הביא את מחבר התורה לצרף לאוסף גם את התמונה השישית ברזולוציה הקרובה ביותר.
אני יודע שמקור התמונות הקודמות היה בחוסר הבנתי; פשוט לא הבנתי לעומק את התמונה השניה ולכן פישט לי אותה מחבר התורה בשלישית... וכך עד התמונה החמישית שירדנו ממש לעומקה ושלטנו בה; היגענו עד המימד בו שולטת התודעה האנושית במידע. אם כן אני תוהה- מה עוד חסר מהתמונה? איזה פרט עודינו ברור? והרי בחמשת התמונות כיסה המחבר את כל הרזולוציות האפשרויות והתקרב עם עדשתו לתמונה המקורית עד למרחק אפס, ומי שלא הבין עד כה סימן שיש לו בעיה כרונית עם כנותו או עם עצלותו ושילך לחפש את המזור לפצעיו בשיעורי העזר שמתחילים מיד לאחר הפרק הראשון ועד סוף התורה...
כבר ציינתי במספר הזדמנויות שהתורה הסתיימה והלכה למעשה בפרק הראשון, מחבר התורה הציג על פני הפרק הראשון את כל הרזולוציות האפשרויות לתמונת התודעה המקורית, דהיינו איך היא אמורה לקלוט את היקום ואת המידע המוקרן ממנו, ובמרחב התמונה המקורית הזו- האדם יכול רק להתפתח ולהתקדם ולגדול ולהנות ולכייף עד אין סוף; הוא לא יקרוס או ימות לעולם; כך בפשטות.
בתמונה המקורית על כל הרזולוציות שלה - החזיר מחבר התורה לידי האדם את הכלי היקר מכל שאבד לו, ותרם בזאת את תרומתו החשובה לאין ערוך לאדם. כה כנה וענייני היה המחבר הזה עד כדי שלא מצא לנכון לחתום על הכתב שלו והשאיר את האדם פעור פה: איך תורם כה גדול בוחר להשאר בעילום שם ומעדיף להשאיר את הקרדיט על תרומתו מחוץ לטקסט – שמא ישבש הקרדיט הזה את התמונה המקורית נשוא תרומתו... כה רחב לב וכנה המחבר הזה. אני מכבד את רצונו ונמנע מלדון במהותו במהלך כתיבתי, ועם זאת אני מפשל פה ושם ולא עומד במילה...
אם כן מחבר התורה הפקיד את תרומתו בפרק הראשון והציג בפני האדם את התמונה המקורית מכל זווית אפשרית, ולמרות זאת הוא ידע שיש בינינו מי שיתעצל מלפתוח את העיניים בשביל לראות את התמונה המקורית של תודעתו הוא. כה עצלנים וחסרי תקנה האנשים האלו; והכוונה לצערי ולצער כל הדורות לכל משפחת האדם עלי אדמות.
עבור האדם העצל הזה פתח המחבר הכנה שוב את ליבו והמשיך במשימה שלקח על עצמו. הוא פנה אל תכונת הרצף המחברת בין כל חלקי התמונה המקורית, והציע לאדם להגיע אל התמונה המקורית דרך תכונת הרצף הפועלת במרחב ועומדת למבחן בכל רגע ומקום. המכניקה הרצופה הזו יכולה להיות לאדם לעזר, למדריך, למנווט... ולהגיע באמצעותה אל מרחב התמונה המקורית שלא הצליח לשים עליה את היד בפרק הראשון.
אם כן והחל מהפרק השני, נפתח בפני האדם עוד ערוץ להגיע דרכו אל התמונה המקורית. ערוץ זה נקרא "המכניקה של תכונת הרצף", ובלשון המקרא "יהוה". מכניקת תכונת הרצף הזו פועלת במרחב ומחברת בין כל חלקי התמונה המקורית בכל פרק זמן. מחבר התורה לקח איפוא את המכניקה הזו והרכיב באמצעותה את כל צירופי התמונות שהאדם יכול להימצא בהם או להיקלע אליהם, ובאופן הזה הציג את כל המכשולים האפשריים שיכולים לעמוד בפני תודעת האדם ולערפלה מלראות את התמונה המקורית. זו תמצית נוסח התורה החל מהפרק השני ועד סופה. כה עקבי ומסור המחבר הכנה של התורה ובלית ברירה מוצא את עצמי שוב מפשל...
בחזרה אל הפרק הראשון ואל חמשת התמונות שצילם עבורי המחבר בעדשתו החדה. תוהה אני ממעמקי: מה עוד חסר לי בתמונה? איזה פרט עודינו ברור? והרי בחמשת התמונות כיסה עבורי המחבר את כל הרזולוציות האפשרויות והינה בידי התמונה המקורית של התודעה שלי; מה פשר התמונה השישית?!
נעצתי איפוא את עיני היטב בתמונה השישית או אז הבנתי עד כמה היא חסרה לי... זיהיתי בתמונה השישית גורם אחד שתמיד היכרתי אך מעולם לא נתתי עליו את הדעת...
ידעתי תמיד כי התודעה שלי עברה כברת דרך עד שהגיעה אלי- אל הגוף האנושי; אל מעמדה הנוכחי הרם. הזכרתי בעמודים הקודמים את סיפור המסע שלה ולא במקרה... שמה המקורי, להזכירכם, "חוליית מידע ניידת". היא פגשה לראשונה את החד-תאי ואת הדו-תאי ואת החולדה והעכבר ואת העז והשור... היא עברה כברת דרך ארוכה עד שהגיעה אלי, אל מעמדה הנוכחי והרם. אצלי היא כבר יכולה לממש את התכונה שבאה איתה מבית אביה; את תכונת הניידות עד לאין סוף.
לפני כן ובמעגלי-חיים אחרים וקצרים, החוליה הניידת מימשה אומנם את תכונת הניידות שלה, אך הגיעה בכל פעם אל סוף הדרך כי ניצלה עד תום את מטען הכלי עימו התמזגה ואת רצף החוליות עליהן נחתה, או אז לא נותר לה "אנרגיה" להתקדם, ונאלצה להיפרד מהכלי שלה ולהתחיל מעגל חיים נוסף עם כלי בעל רצף חוליות חדש, מתוחכם ומורכב מהראשון שזה עתה נפרדה ממנו.
וכך התחברה ונפרדה אין סוף פעמים, ושוב התמזגה וניצלה את מטען הכלי שלה עד תום, ונפרדה שוב מאין סוף כלים והתגלגלה על פני אין סוף מעגלי חיים עד שהגיעה אל הנחלה והמנוחה, אלי, אל הגוף האנושי, אל הכלי המתוחכם מכולם עימו ניתן לטייל למרחקים בלתי מוגבלים ולהוציא את תכונת הניידות הבלתי מוגבלת שלה לפועל; זאת כי "הכלי" הזה מעבד באופן עצמאי את הנתונים וביכולתו להטעין את עצמו עד אין סוף. החוליה הניידת ועם הכלי הזה כבר לא תגיע אל סוף הדרך כי למטענו אין סוף, וכך היא תממש סוף סוף את תכונת הניידות שלה לאחר מסע כה ארוך...
ואני תוהה: לאיזו חוליה ניידת התכוון המחבר בתמונה המקורית שהציג על פני הפרק הראשון של התורה? כשאני חוזר למעגל הרזולוציות השונות של התמונה – מהראשונה עד החמישית, ההבחנה שלי היא שניתן לשבץ בהן כל חוליה ניידת ובכל שלב ממעגלי החיים שנתקלה בהם בפועל, החל ממעגל החיים המוגבל של החד תאי והעז והתנין, ועד למעגל החיים הבלתי מוגבל של האדם... אולם כאן נדרשת השאלה: מדוע לא התחברה החוליה הניידת ישירות עם גוף האדם? ובעצם מהו סדר הדברים עליו דיברה התורה? מהו רצף התמונה המקורית? מהיכן התחילה החוליה הניידת את מסעה? איזו דרך עברה ועם איזה כלי נפגשה לראשונה? מי השני בתור? והשלישי והרביעי... מיהו הכלי שקדם לאדם?
ובכן בחמשת הרזולוציות הקודמות עמדנו על התמונה המקורית מזווית ראיית התודעה, ואילו ברזולוציה השישית נעמוד על מיקום התודעה בתמונה המקורית, דהיינו איך הגיעה אל מקומה הנוכחי בתמונה המקורית; אלו כלים שימשו אותה בדרכה הארוכה עד כה, ומהו רצף הכלים שעמד לרשותה.
אם כן, יום השישי הוא ראי שרואה בו התודעה האנושית את עצמה ואת מסלול הניידות שלה, לכן היא מצביעה על התמונה הזו וקוראת לה ב-ה' הידיעה לאמר: הינה התמונה ה שישית בה אני מזהה את עצמי.
להלן איפוא הרזולוציה השישית הקרובה ביותר, שבמרחבה מזהים את התודעה האנושית (החוליה הניידת) מרגע יציאתה אל העולם ועד לרגע זיווגה עם הגוף האנושי.
כד ויאמר אלהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ למינה; ויהי-כן. כה ויעש אלהים את-חית הארץ למינה, ואת-הבהמה למינה, ואת כל-רמש האדמה למינהו; וירא אלהים כי-טוב. כו ויאמר אלהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמים, ובבהמה ובכל-הארץ, ובכל-הרמש הרמש על-הארץ. כז ויברא אלהים את-האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו: זכר ונקבה ברא אתם. כח ויברך אתם, אלהים, ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ, וכבשה; ורדו בדגת הים, ובעוף השמים, ובכל-חיה הרמשת על-הארץ. כט ויאמר אלהים, הנה נתתי לכם את-כל-עשב זרע זרע אשר על-פני כל-הארץ, ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ זרע זרע: לכם יהיה לאכלה. ל ולכל-חית הארץ ולכל-עוף השמים ולכל רומש על-הארץ אשר-בו נפש חיה, את-כל-ירק עשב לאכלה; ויהי-כן. לא וירא אלהים את-כל-אשר עשה, והנה-טוב מאד; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום הששי. (בראשית, א)
כד ויאמר אלהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ למינה; ויהי-כן.
עד עכשיו ובכל הרזולוציות של התמונות הקודמות, סימננו את "אלהים" כמונח שמבטא את התודעה העצמית המנווטת, המובילה, המנהיגה, המכוונת... בד בבד ידענו שהתודעה העצמית הינה בעצם חולית מידע ניידת ומשוחררת שהתחברה עם גוף האדם בשביל להוציא את תכונת הניידות שלה לפועל, אולם כאן ברזולוציה השישית אנו משקיפים עם התודעה שלנו על התמונה השישית ומבקשים לזהות בה את עצמינו, את מקור התודעה העצמית שלנו, היינו את מקור חוליית המידע הניידת הזו לה קוראים בשפתינו נשמה, הכרה, תודעה... אנו מזהים אותה אך לא מזהים את מיקומה ואת כתובתה המדוייקת בגוף האנושי לכן מכנים אותה במספר כינויים כלליים ובלתי ממוקדים כנשמה, הכרה...
אם כן ובמרחב התמונה השישית, המונח "אלהים" יחזור למהותו המקורית- נטולת כל תואר שנלווה אל המונח במרוצת הזמן בגין זיווגו עם גוף זה או אחר. בתמונה השישית נתבונן איפוא דרך התודעה האנושית שלנו ב-אלהים; בחוליית המידע הניידת והמשוחררת הזו. נתבונן בה כחוליית מידע ונלווה אותה לאורך כל הדרך הארוכה שלפניה עד אשר תגיע לגוף האנושי. לאורך כל הדרך הזו ועד תומה – היא תהייה עבורינו כחולית מידע ניידת עליה נשקיף ברזולוציה הקרובה ביותר של התמונה המקורית.
ויאמר אלהים – זוהי אימרת חולית המידע הניידת ברגע פגישתה עם שרשרת המידע של היקום.
ויאמר אלהים – זו למעשה המקבילה של "האימרה" שנפגשנו עימה ביום הראשון, היינו ברזולוציה הראשונה של התמונה המקורית: ויאמר אלהים יהי אור; ויהי-אור.
ביום הראשון וכאמור כיווננו לאלהים- כתואר המייצג את התודעה האנושית, אולם ולאור המידע שניחשף אליו ברזולוציה השישית- ניתן לבחון גם את התמונה הראשונה בעדשת "החוליה הניידת" שעוד לא הזדווגה עם שום גוף... וכך איפוא תיבחן האימרה של היום הראשון:
ויאמר אלהים יהי אור: החוליה הניידת הצרופה, וברגע פגישתה עם המידע הנשקף מהיקום, ביקשה להוציא דרך צירופי המידע שלפניה את תכונת הניידות המאפיינת אותה לפועל. היא רצתה איפוא לממש את תכונת הניידות, וזהו למעשה האור שביקשה לגלותו בממלכת המידע של היקום, ואכן עקב רצונה האור הזה נגלה: ויהי-אור.
מכאן, אימרת החולייה מייצגת את הרצון שלה, אולם יש להבחין שהרצון הזה עדיין לא יצא אל הפועל, ומכאן ניתן לזהות שני שלבים נבדלים: שלב האימרה המייצג את הרצון, ושלב ההווייה המייצג את הוצאת הרצון הזה אל הפועל. מחבר התורה נתן ביטוי לשני השלבים האלה כלהלן:
1. שלב הבעת הרצון: ויאמר אלהים יהי אור.
2. שלב הוויית הרצון: ויהי-אור.
אולם קיים למעשה עוד שלב הנגזר משני השלבים והמחבר ביניהם – הוא שלב העשייה, דהיינו עשיית הרצון. ביום השני, היינו ברזולוציה השניה של התמונה המקורית, ניתן לעמוד מקרוב על השלב השני כלהלן:
1. שלב הבעת הרצון: ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.
2. שלב עשיית הרצון: ויעש אלהים את-הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע.
3. שלב הוויית הרצון: ויהי-כן.
לכאורה לא אמור להיות הבדל בין הרצון להווייתו, אולם והלכה למעשה קיים בפועל הבדל כזה הנגזר מאופי הרוצה, והעשייה היא זו שתאפיין את אופי הרוצה. ראובן רוצה בית יפה וגם שמעון רוצה בית יפה, אולם אם נבחן לאחר מעשה את שני הבתים בפועל- נראה ששניהם שונים בהווייתם, כי ראובן עשה את הבית שלו שונה משמעון והעשייה של שניהם מבטא את אופיים.
אם לדייק, "האופי של הרוצה" יעיד בשני האנשים על שני הבדלים – לא אחד:
1. ההבדל בין עשיית שמעון לראובן.
2. ההבדל בין עשיית שמעון לרצון שלו שהביע במקור. במבחן התוצאה לא נזהה במדויק את אותו הרצון, דהיינו תמיד יהיה הבדל בין הרצון אותו הביע לבין עשייתו בפועל, וההבדל הזה הוא המד האמיתי לאופי האישי של שמעון. יש "אופי" דייקן, עקבי, מבולבל, תמהוני, חלש, חזק, כנה, פחות כנה...
עמדנו איפוא על שלושה שלבים בזיהוי הרצון: הבעתו, עשייתו, והווייתו. אולם קיים עוד שלב ביניים שבכוחו להשפיע על הרצון ולשנותו בשיעור זה או אחר – תלוי בשלב הביניים הזה שנקרא: שלב ההבחנה. שמעון הביע את רצונו בבית והוא עשה בית, אולם ולאחר הווייתו- שמעון הבחין והינה הבית שהקים גבוה הוא, דבר שהניע אותו לשדרג את הרצון המקורי ולהוסיף לבית עוד מספר קומות, ובהמשך עוד יהפוך את הבית לבניין גורד שחקים.
מטבע הדברים, שלב ההבחנה יבוא תמיד בעקבות שלב ההווייה ויפתח מחדש את תמונת הרצון להוסיף עליה עוד עשייה... ובעקבות העשייה המחודשת תבוא בעטיה עוד הבחנה דבר שיביא לעוד עשייה ולעוד הווייה – ואף להבעת רצון חדש; דהיינו ובעקבות ההבחנה – הרוצה יכול להביע רצון שונה לגמרי וכן הלאה...
סיכומו של דבר, שלב ההבחנה הוא המקפצה שיקפוץ ממנה שמעון אל רצון משודרג – או אז הוא ימשיך אל עשייה מחודשת, או לחילופין הוא יכול לקפוץ משם אל רצון חדש שיביא לעשייה והווייה אחרים.
קיימת עוד אפשרות בה שלב ההבחנה יוצר מקפצה שתישאר לעתיד בכוננות רדומה, עד שהרוצה ישתמש במקפצה הזו ביום מן הימים וישדרג בה את רצונו או יקפוץ דרכה אל רצון חדש.
דוגמה מאפיינת לשלב ההבחנה ניתן לראות ביום הראשון; היינו ברזולוציה הראשונה של התמונה המקורית:
1. שלב הבעת הרצון: ויאמר אלהים יהי אור.
2. שלב הוויית הרצון: ויהי-אור.
3. שלב ההבחנה: וירא אלהים את-האור כי-טוב.
4. שלב העשייה (בעקבות ההבחנה): ויבדל אלהים בין האור ובין החשך.
5. שידרוג השלב האחרון (בעקבות ההבחנה): ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה.
זיהוי ארבעת השלבים העיקריים במסלול הרצון שעמדנו עליהם לעיל (הבעה, עשייה, הווייה, והבחנה) – יאפשר לנו לגלוש במרחב התמונה המקורית ברזולוציה השישית, ולצפות מקרוב בחולית המידע הניידת שזה עתה הגיחה לעולם.