קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 5) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 5)
לא וידאתי אם הסבתא ונושאת כליה עוקבות אחרי והמשכתי:
"לא ביקשתי חלילה להשמיט את שאלת קיום אלהים מהשולחן האנושי כי אם לעשות סדר על השולחן הזה: ניתן בוודאי לדון בשאלת קיום אלהים כי שאלה אנושית היא ותקנית, ואת זאת ניתן לעשות כאשר משבצים אותה באופן מסודר על שולחן הדיונים ומפרידים אותה באופן מוחלט מהדיון של המציאות". ציפיתי כאן שיעירו ויצעקו את ההערה הנדרשת, אך כנראה שלא עקבו אחרי כל כך ואני הערתי במקומן את ההערה הנדרשת:"אולם אם מפרידים באופן מוחלט את שאלת הבריאה מהדיון על המציאות, ואם כן לעולם לא ניתן לדון בשאלת קיום אלהים כי כל הדיונים נערכים בחסות המציאות, אין בנמצא במה אחרת...". נדמה ומצאתי הינהון של הסכמה אצל בנות שיחי- דבר שעודד אותי להמשיך:
"ואכן ההערה הזו תקינה היא ונחרצת, לא ניתן להפריד שום שאלה מהבמה המציאותית- כולל שאלת קיום אלהים, ולכן תבונת ההפרדה בין המציאות לשאלת בורא המציאות באה להמחיש את ערך הסדר שאמור לווסת את הדיונים על השולחן: קודם דנים במציאות ורק לאחר מכאן דנים בבורא המציאות- לא להפך. במילים ברורות יותר: קודם כל יש לבחון את המציאות, לפרוש אותה כהווייתה, להבינה לטעום ממנה, ורק לאחר מכאן וכפועל יוצא מזה עוברים, אם הסקרנות מתעוררת, אל שאלת בורא המציאות – היא קיום אלהים. מכאן ומי שפותח את הדיון אודות המציאות בתצהיר על אמונתו ביוצר המציאות – פסול הוא לדון בקיום אלהים".
חשבתי שהצהרתי האחרונה תהמם אותן ותוציאן משלוותן- ולא היא, הן היו רגועות למדי – סימן שהצהרתי לא הובנה דיה ואולי ולא הסכימו איתה, לכן ביקשתי לחדדה ולמתוח אותה מצדיה:
"דיון פסול שכזה יכול לייצג הפסוק הראשון של התורה: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. הפתיח הזה אינו יכול להיות מופנה לברואים שהם חלק מהמציאות כי אין להם את הכלים בשביל להפריד בין הבורא למציאות, והרי לדידנו, אין משמעות לבורא שברא את המציאות יש מאין אם ישותו אינה נפרדת מהמציאות; אין משמעות למשפט- בראשית ברא אלהים את השמים... מאידך הפתיח הזה יכול להיות מובן לבורא בעצמו שברא בפועל את המציאות, אולם אינו יכול להיות מופנה לאדם שאין באמתחתו מלבד המציאות מאומה; הכיצד ניתן לצפות מהאדם שיפריד בין המציאות לבורא המציאות אם בהעדר המציאות אין לו מאומה... לכן ציינתי שתמצית האבסורד היא שיוצר המציאות יציג לאדם את קיומו בתבנית המציאות".
הזכרתי כאן דברים שחייב לבוא בעקבותם רגע של חושבים... חייבת לבוא בעטיים הדממה, אך להפתעתי דממה לא היתה ובמקום זאת ניסתה הסבתא להעמידני על טעותי ולהסביר לי כי בורא המציאות מייצג את מהות המציאות ולא יכול להיות חלק נפרד ממנה, ואני ניסיתי להשיב לה כי דבריה מייצגים את הכפירה בהתגלמותה, אך מהר ירדתי מהטיעון הזה שהתקבל על ידה כטיעון הזוי, ואני הבנתי כי קשה למחוק ברגע קט דורות של חשיבה חסרת יסוד.