קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 14) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 14)
הזכרתי לעיל כי כולנו מעגלים פינות ומתמרנים במרחב המידע, כולנו שטוחים בני שטוחים, כל עם קובע את הרף השטחי שלו שממנו יונק היחיד, אך לדעתי, הדוגמה הקיצונית שהבאתי לעיל בשביל לתמוך באבחנה הזאת – דוגמה זו ולמעשה פיזרה ענן סביב האבחנה ודיללה אותה; הקיצוניות מלמדת על היוצא מן הכלל בעוד אני רוצה להאיר את הכלל.
אני רוצה לחזור אל שורשי ההרגל המאוס "לתמרן במרחב המידע" ולהסתפק בפינות המעוגלות והשטחיות... ציינתי לעיל כי אין רף שטחי לכל יחיד בקבוצה- אלא הקבוצה קובעת את הרף השטחי שלה וממנו יונקים חבריה; היחיד אינו מורשה לקבוע את הרף השטחי שלו. אינני יכול לבוא ואפילו במדינת השוטים בדעה אישית שהדעת איננה סובלת; חברי הקבוצה יזהו מיד את דעתי השטוחה וידחו אותה, הם יזרקו אותי עימה מכל המדרגות. בעוד, הדעה השטחית והרדודה ביותר יכולה להתקבל בהבנה ובשלמה אם מקורה הוא בקבוצה.
כולנו משלימים למשל עם התפיסה הנבערת שמכשירה את רכישת המנהיגות בכסף עובר לסוחר הגם והרוכש האמיד עריץ הוא או כסיל. את התפיסה הנבובה הזו העתקנו מהמונרכיה לאוליגרכיה וממנה אל הדמוקרטיה. בימינו ובכל שלטון דמוקרטי, תקציב המועמדים לשלטון הוא אחד הפרמטרים הקובעים במערכת הבחירות. למיותר לציין כי אין סיכוי להגיע אל השלטון ולהיבחר באופן דמוקרטי למי שאין כסף או אינו נתמך ע"י קבוצה כלכלית ראויה לשמה. הקביעה הזו היא מבחינת מופשטת בעידן החשיבה של ימינו. חוק מימון מפלגות, בישראל למשל, מטביע על הקביעה הזו חותם קונסטיטוציוני.
הרעיון הדמוקרטי במקור אמור לנפות את חבורת האמידים בעלי האינטרסים שכינתי אותם כעריצים, כסילים, או אף חכמים, ואין ספק כי נחקקו הרבה חוקים נאורים ודמוקרטים בנידון שתכליתם להבטיח את סינון חבורת בעלי האינטרסים מרשימת המועמדים לבחירות, ועל אף זאת פצחה התפיסה הרדודה והנבערת המכשירה את רכישת המנהיגות בכסף וקנתה לה מקום של מופשטת בחברה האנושית, וזאת בגלל המאפיין המשותף לכולנו: אנו מזהים אומנם את ערימת המידע אולם איננו גולשים במרחבה אלא מתמרנים; איננו מלקטים מתוכה את המידע- אלא כורתים אותו, מולקים אותו ממחצבתו.
ולאמיתו של דבר- איננו יכולים לאנוס את שרשרת המידע ולכרות מתוכה את הצירוף הרצוי לנו, כי בשרשרת המידע החוליות קשורות ביניהן בקשר רציף- באופן שמחייב גלישה מסודרת במרחב המידע ומונע מהגולש את אופציית התימרון. המידע כהוא זה אינו משתנה לעולם ואף האדם אין ביכולתו לשנותו; אינך יכול להתעלם מהתקנה הזו ולקטוף משרשרת המידע את הצירוף הרצוי לך- אלא אם הינך אדם בלתי רציונלי... אבל האדם הוא יצור רציונלי, על כן מצא את הדרך לעקוף את התקנה הזו ולשנות את המידע, היינו לבחור מהערימה שלידו את הצירוף הרצוי.
וזה מסלול "הדרך העוקפת" של האדם לדורותיו: לעולם הוא לא יקטוף פלח נתון משרשרת המידע אלא יקטוף יחד עם הפלח את כל הסביבה שלו כולל מה שיש לפניו ומאחוריו וכולל הצירופים הרחוקים ביותר, או אז הוא יאסוף את כל המידע הגולמי הזה, יעבד אותו ויקטוף מתוכו את הצירוף "הרצוי". נסו לדמיין את חבילת המידע ככדור הארץ העגול של אטלס, ואני מצביע על מדינת פנמה במפה כי יש לי עניין לקטוף אותה מאטלס ולשים בכיס- יום אחד אצטרך אותה... ובכן מנהגי כאדם הוא לקטוף יחד איתה את קוסטה ריקה קולומביה ואת כל מרכז אמריקה, כי עצם הפעולה של קטיפת "פנמה" תאלץ אותי להתאים את עצמי לפנמה ולהיות מחוייב, וכאדם אינני רוצה להיות מחוייב כי אולי תתאים לי יותר קולומביה או קוסטה ריקה או אחת המדינות הרחוקות יותר, למה לי להתחייב...