שבעת
ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 15)
קישור לפרק 14:
נושא
הבחירות שבחשנו בו לעיל יכול להיות דוגמה מעשית. אני מדבר על התפיסה השטחית
והרדודה שמכשירה את רכישת המנהיגות בכסף גם בזמנים הדמוקרטים שלנו... וכפי
שציינתי, אין ספק שהאדם זיהה את העוולה הזו ונחקקו בנידון הרבה חוקים נאורים
ודמוקרטים שתכליתם להבטיח את סינון חבורת בעלי האינטרסים מרשימת המועמדים לבחירות,
אולם דווקא החוקים הרבים שנחקקו בנידון על ידינו- הם "התעלה" אשר העבירה
בסופו של יום את בעלי האינטרסים אל מקומם ברשימת הבחירות, ולמעשה אנחנו השלמנו עם
התפיסה הנבערת הזו כי התבססנו לכאורה על המידע הגולמי שקטפנו ועיבדנו (חקקנו) בנידון,
ובעצם כה חפרנו סביב הפלח של "בעלי האינטרסים" עד כדי שנוצר לפנינו מרחב
עצום של מידע מעובד שאף בעלי האינטרסים יכולים לתמרן בתחומו ולהגיע אל כיסא המושל,
ולאמיתו של דבר ביקשנו ליצור מרחב תימרון שכל מאן דבעי יכול לקטוף מתוכו את הצירוף
הרצוי לו- כולל "בעל האינטרס" בכבודו ובעצמו. עד לכאן הגיע רף השטחיות
שלנו; עד לרף האבסורד.
כולנו
משלימים עם התפיסה הנבערת שמכשירה את המונח "שירות משפטי" ומשמעותו חדה
וחלקה: רכישת הצדק בכסף עובר לסוחר. כולנו מסכינים עם היחס בין שירות משפטי לסיכוי
המשפטי והמשמעות חדה וחלקה: הסיכוי לקבל את הצדק הוא הסיכוי להטות אותו בחסות
החוק. (ע"ע הזיכוי של ג'יי סימפסון למשל).
השיטה
של "יצירת תעלה" שכל דכפין יעבור דרכה אל כל צירוף- שיטה זו פשטה בחברה
האנושית והתמסדה, היינו נהיו לה מוסדות רשמיים בהם מלמדים איך להשתמש בפועל בתעלה
הזאת. בפקולטות המשפט מלמדים איך לגלוש בתעלה המשפטית ביעילות ולאתר באמצעותה את
הצירוף הרצוי. עו"ד מוצלח הוא לא מי שמכיר היטב את ספר החוקים אלא מי שמתמרן היטב
בספר החוקים.
עיבוד
המידע והצירופים שפיתחנו- הגדילו לכאורה את מרחב המידע הגולמי, דהיינו הרחיבו את
השטח בו שולטת תכונת הרצף הקושרת בין חוליות המידע, אולם אין זה אלא לכאורה כי
בפועל, תכונת הרצף האופיינית טושטשה ע"י הצירופים החדשים שפיתחנו ומרחב המידע
הגולמי העומד לרשותינו צומצם. במילים כואבות יותר, וככל ובחשנו במידע כך צימצמנו
את המרחב שלו; ידינו גדעה כל חלקה אליה הגיעה במרחב המידע.
יצרנו
אשליות ותעלות ומרחבי תימרון במודע. ביקשנו לזייף במודע את הרציונליות ולקנותה
בסלע שחוק. ביקשנו לשנות את תכונות המידע ולהפוך את אופיו מנוקשה לגמיש, מרציף
לבדיד, מברור למטושטש. הקפדנו ועודינו מקפידים להשתמש אך בתעלות ציבוריות שכרתנו
במשותף ע"מ שלא נוחרם ע"י החברה, ואולי ע"מ שלא נואשם
באי-רציונליות; תעלות אלה הן המוסכמות שבנינו אותן במשותף. עירבבנו במודע בין הרציונלי
למוסכם, בין המוסכם לחברתי, בין הסביר לרצוי, ושפתינו היתה לקלושה.
וכדוגמת
הרעיון הדמוקרטי שנוצר במקור לנפות את בעלי האינטרסים ושימש בפועל כתעלה להשחלת
בעלי האינטרסים, כך הרעיון המשפטי שנוצר במקור להביא את מידת הצדק אל כל שורות העם
ושימש בפועל כתעלה לניפוי הצדק משורות העם. בעמל משותף בנינו את התעלות שמאפשרות
לנו לאנוס במודע את שרשרת המידע ולמלוק מתוכה את הצירוף הרצוי- לאו דווקא המצוי.
באופן הזה יצרנו לנו את אופצית התימרון בתוך מרחב המידע הנוקשה שאמור למנוע מהגולש
את אופציית התימרון כי חוליותיו קשורות ביניהן באופן רציף, אולם וכאמור מצאנו את הדרך
לעקוף את התכונה הנוקשה הזו ע"י הרחבת השטח המעובד סביב כל סוגיית מידע
וטישטוש הרצף שקשר בין החוליות המקוריות שלה.
לכן
לא הסתפקתי לעיל בקטיפת פנמה מאטלס וביקשתי לקטוף יחד איתה את קוסטה ריקה
וקולומביה ואת כל מרכז אמריקה... לא כי אני רודף בצע אלא כי קניתי לי כאדם את
המנהג הזה ואני כבול בין קירותיו. זו נטייתינו וזה ההרגל שלנו באיסוף המידע עיבודו
והעברתו. אנו מעבדים את שטח המידע סביב כל סוגייה אליה מגיעים ומרחיבים את השטח
הזה עד לכדי טישטוש הרצף שקשר את חוליותיו המקוריות. באופן הזה התפתחה אומנות "הרציונליות"
"ועיגול הפינות" – היא אומנות מליקת הצירוף הרצוי משרשרת המידע. באופן
הזה התפתח ענף היועצים והדוברים והעוזרים והמומחים למיניהם. באופן הזה התפתחה
תשתית השחיתות לכל שלוחותיה, כי כיועץ כמושחת- שניהם נהנו מטישטוש הרצף בחוליות
המידע; כל אחד נהנה בדרכו ובמינון שלו.
כך
שיגשג העיקרון הבירוקרטי שתפקידו לשמור מכל משמר על החוק והמשפט- היינו על שטח
ההפקר בו טישטשנו בגסות את רצף חוליות המידע; לכן הבירוקרטיה היא הקרקע הפוריה
ביותר לשחיתות שגואה בצילה. העיקרון הבירוקרטי נמצא בחברה טובה עם העיקרון המשפטי
או הדמוקרטי...
המשך לפרק 16