קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 21) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 21)
ובניגוד לתפיסה המרחבית המושרשרת בתת המודע שלנו, הכרזנו בכל הדורות ובכל האמצעים על הגדרת היקום, גילו, מימדיו, אופן היווצרותו, ובהתאם לזאת חזינו את קיצו וסוף דרכו... מישהו שמע על התאוריה האחרונה שעיצבה את תפיסת האדם המרחבית בעידן החדש?
אני שמעתי. שמעתי ותהיתי: הכיצד! כי הרי זהו האבסורד התפל ביותר, הקטנוני ביותר. ולמרות זאת הארזים נפלו ברשת האבסורד התפל הזה, אינני מדבר על אזובי קיר... אני מדבר על המוחות האנושיים הטובים ביותר, אני מדבר על האמצעים הטכנולוגים המשוכללים ביותר שהעמיד האדם לרשותו בכל עידן ועידן בשביל לדייק באבחנתו האבסורדית; אני מתעד את האבסורד שהתחולל בכל דור ודור, ומצביע על הפאול הקטנוני שביצעו אנשיו כנגד ההגיון הפשוט. מדוע כולנו בכל דור בכל פינה ובכל הזדמנות ביקשנו לעצמינו יקום מוגבל? מדוע ביקשנו להגדיר בכל מחיר את מימדי היקום שלנו? מדוע ביצענו את הפאול הקל והטפשי הזה כנגד הגיוננו המופשט והלכנו לעצב מחדש את התפיסה המרחבית שלנו- בניגוד לתפיסה הרציונלית האחת והיחידה המושרשת בנו מבטן אימנו מימים ימימה. אני בוחש וככל הנראה בשאלת השאלות, והפיצוח שלה נמצא איפוא במעמקי תודעתנו.
אם כן ובשביל להגיע להתחלת החוט שיובילני לפצח את שאלת השאלות, אני צריך לנבור בתודעת האדם... ולמעשה ניסיתי לנבור ולחקור ולשאול ותיעדתי לעיל את המלאכה אך לא היגעתי לשום מסקנה ונותרתי עם אותן השאלות. שאלתי מדוע מפלס עיבוד המידע שברשותינו ירד לרמה השטחית ורף התמודדותנו עם המידע הנמיך רדת עד שהגיע לרמת הרשלנות; שאלתי ונותרתי עם השאלה ביד. שאלתי איך יתכן שעם שלם ומתורבת בן מליוני אנשים יתמרן ויעגל פינות במרחב המידע וירשום לעצמו רף חשיבה כה שטחי, כה מפלצתי... שאלתי ונותרתי עם אותה השאלה בכיס: יתכן ועוד איך, ההסטוריה מלאה בדוגמאות שמחזקות את השאלה הזו ואת הבסיס שעומדת עליה. בחשתי איפוא ונברתי ונותרתי עם אותה השאלה ביד; לא הסקתי שום מסקנה ראויה לשמה.
דנתי בשאלת הפוליטיקאי לדורותיו זה שמוכר בשפע מילים ריקות ולועגים לו כאשר מדבר על מוסר וצדק... זה שאנו אוהבים לשנוא ואיננו יכולים להתעלם מהרדידות שלו שמעוררת את זעמינו... המסקנה היחידה שהיגעתי אליה היא שרף "הרדידות" של הפוליטיקאי הוא בעצם הרף של כולנו, כי כולנו עסוקים "למכור" את דעותינו ולהביא את החוקים שרקחנו אל הפועל למעגל הסובב אותנו, כאשר הפוליטיקאי שפונה מטבעו למעגל גדול יותר- משתמש באותו מרחב של מידע המשמש את כולנו לתימרון לכל דבר ועיקר.
צפיתי מקרוב בתופעה של התרחקות מואצת משרשרת המידע. אנו מבקעים בשיטתיות את השרשרת הזו ומדללים בהתמדה את רצף חוליותיה במטרה לתמרן בקלילות ולשמור על גמישות במרחב המידע. תופעה זו של "שימור הגמישות" נחקקה בכל קבוצה ותת קבוצה אותה הרכיב האדם, כמו הקבוצה שהתקבצה סביב העיקרון הדמוקרטי, או הקבוצה שהתכנסה סביב עיקרון הצדק והמשפט, או קבוצת הברוקרטים שהתלכדה לגוף הנאמן לעיקרון החוק ושומר הסף שלו, ואף קבוצת המשפחה, העבודה... המאפיין הפעיל והמשותף לכל קבוצות החשיבה האנושיות הוא: לדלל את חוליות המידע ולהתעלם מהרצף המקורי שלהן.