קוד: מידע אנושי 2 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
חלק (2)
ואם בחושים עסקינן, אזי ניתן לחוש את המידע ולגעת בו : המידע איפא הוא החומר בעצמו; והנתון האחרון בחבילת הנתונים של החלק הראשון מצביע על אחד האופנים הבסיסיים – דרכו יעובד המידע ויועבר אל כתובתו האנושית : המידע ייתהווה דרך החומר שביקום. אבן היא מידע. תפוח הוא ביטוי לחבילת מידע עם קליפה אדומה. הגוף האנושי הוא חבילת מידע; החומר בעצמו ובהתהוותו הוא מידע. ואכן הגיע האדם לזיהוי המידע הצפון בגוף האנושי דרך 23 הכרומוזומים שלו, ואף התחיל לקרוא את המידע של הגינום האנושי המכונה די.אנ.אי... הוא הגיע אל התא ואל החלקיק והאטום והאלקטרודות... המידע איפא אינו נישא על גב החומר, כי-אם החומר בעצמו הוא המידע. הרעיון הזה אינו טפל כבר על האדם; הוא הפנים אותו.
החלק השני: תיעוד המציאות האנושית שיכולה להתהוות בצל הגן .
ט ויצמח ה' אלקים מן-האדמה כל-עץ, נחמד למראה, וטוב למאכל, ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע.
לאחר שהשם יתברך תיעד את נתוני גן העדן – גן המידע שעתיד לחיות בתוכו האדם, עבר אל השאלה המתבקשת : מה אמור להתהוות בצל כל הנתונים האלה? מה הם המצבים האנושיים שיכולים להתהוות בצל הנתונים האלה?
שני מצבים יכולים להתהוות : מצב נתון, ומצב בלתי נתון.
1. מצב נתון: המצב הנתון נגזר מהנתונים המקוריים שהשם יתברך הצמיח, ואליהם כיוון את יצירתו : ועץ החיים בתוך הגן אשר האדם יגור בו. כוונתו של השם יתברך היתה ועודנה – לתת את הטוב שבמהותו לאדם; היינו שהאדם יחיה בתוך גן המידע האין- סופי שפתח בפניו, יקטוף ממנו כאוות נפשו, ייעבדו כאוות נפשו, ויהנה ממנו כאוות נפשו. אלה הם החיים; והמתעד השתמש במילה "חיים" – הוא לא הגדיר את מימדי החיים האלו (כי לא ייחס אותם לשום נתון) : לא ארוכים ולא קצרים, אלא סתם חיים; משמע – חיים בלתי מוגבלים ובלתי סופיים.
ההנאה שעתיד להפיק האדם במסגרת חייו בתוך הגן, גם היא אינה מוגדרת בנוסח התיעוד : "עץ" – מידע; הוא לא הגדיר את מימדי העץ הזה ולא הגדיר את הכמות הניתנת לשאיבה ממנו, משמע – קח ממנו מה שאתה רוצה, ללא הגבלה, עד אין סוף, כי העץ עצמו אינו מוגדר – היינו, אינו מוגבל. ואכן הגיע האדם לידי התודעה הזאת : אין סוף ליקום; צרוב במוחינו הנתון הזה. זהו המצב הנתון הראשון שאמור ליכון בתוך הגן, ושהאדם עתיד לפגוש בו, על פי התיכנון המקורי והכוונה המקורית של השם יתברך :
עץ החיים בתוך הגן: חיים בלתי מוגבלים בתוך גן של מידע בלתי מוגבל.
2. מצב בלתי נתון: אנחנו מדברים על המצב האנושי השני (לא החלופי) שיכול להתהוות בצל נתוני הגן – וכותרתו היא : "ועץ הדעת טוב ורע". השם יתברך – חוקר כליות ולב, יודע שעלול להיווצר עוד מצב, שקראתי לו בעגה שלי "מצב בלתי נתון"; כלומר מצב שאינו תואם את הנתונים שהתכוון אליהם השם יתברך, אולם כן עלול להיות נגזר מהם, ולכן ראה לנכון לתעד גם את המצב הזה, ולתת לו מקום בסיפרו. אסביר :
כל הפרוייקט הזה של עיבוד ויצירת עץ החיים והאדם – מטרתם אחת היא : ליצור מצב בו יתן השם יתברך את הטוב שבאמתחתו לאדם. וכפי שהזכרנו לעיל, ניתן לתת הרבה, הרבה מאוד, והכי הרבה; ונשאלת השאלה : אם השם יתברך כה מבקש לתת לאדם – מדוע שלא יתן לו ישירות "הכי הרבה"?
תשובה : כי רק במצב אחד ניתן לתת "הכי הרבה", והוא המצב שבו ניתן לקחת ממנו "הכי הרבה". כלומר, יש ליצור מצב של "בחירה חופשית", בו תינתן לאדם יד חופשית לעשות ולהחליט ככל העולה על רוחו, או אז יתאפשר לאדם לקחת את הכמות האפשרית מהמידע השרוע לפניו, וכך "יתאפשר" להשם להוציא את כוונתו הבסיסית אל הפועל, ולתת לאדם את הכמות הרבה ביותר (האין-סופית) מהמידע שהעמיד לרשותו.
בחיבורי האחרון "גוף ונשמה" עמדתי על שאלת "מידת הנתינה" של השם יתברך מזווית אחרת : תהיתי, מדוע החליט השם יתברך לגלות לנו, לאדם, את עובדת קיומו ו"לתת" לנו באופן גלוי? ניתן היה להסתיר מאיתנו את עובדת קיומו, וכך לתת לנו באופן "מוסתר" – כלומר בסתר! וסיבה טובה תמכה בתהייתי : הנתינה בסתר תחסוך מהאדם את המצב המביך של "לקיחה בחסד"... גם אנחנו מכירים את המידה היפה הזאת, והטובים שבנו מקיימים אותה בפועל : לתת לנזקק בסתר; שהנזקק לא יידע מי נתן לו, וגם אתה לא תדע למי נתת; וכל זאת במטרה לחסוך מהנזקק את התחושה המביכה המעיקה של קבלת נדבה – של קבלה בחסד... והלא מטרת השם יתברך היא שהאדם יקח ממנו בזכות – לא בחסד...
ב"גוף ונשמה" הצבתי עוד משענת "טכנית" התומכת באותה התהייה – "וכי מדוע לא בחר השם יתברך לתת לנו בסתר, ולהסתיר מאיתנו את עובדת קיומו?"; לא אכנס לתחום הטכני, כי לשם כך אצטרך להעתיק את חצי החיבור – כ-160 עמודים... ולא יישאר לי זמן לארוחת הצהריים; אתם אכלתם?
מכל מקום, המסקנה שהיגעתי אליה הובילה גם היא לבחירה החופשית, ולדרגת הנתינה הגבוהה ביותר שביקש השם יתברך לעמוד עליה בנתינתו לאדם. ובשביל לא להשאירכם במתח, אציין את תמצית המסקנה : ישנן שלוש דרגות בנתינה – או אם תרצה בהגשת עזרה, נדבה, דחיפה...:
1. נתינה בגלוי : אתה תופס עני ושם לו ביד 10 ש.ח.
2. נתינה בסתר : אתה מפקיד את ה-10 ש.ח שלך בקופת צדקה, או שולח אותה עם שליח, במטרה שהנזקק לא יכיר אותך ואתה לא תכיר את הנזקק.
3. המעלה הגבוהה ביותר והנשגבת ביותר : אתה תופס את העני ופותח עסק משותף איתו, כך שהוא ימשוך את ה-10 ש.ח מהעסק הזה וירוויח אותה "מזיעת אפו".
השם יתברך, המסקנה, ביקש "לעמוד" על הדרגה הגבוהה ביותר – בתיתו לאדם את נתינתו; ועסק משותף לא פותחים עם איש עסקים לא קיים, עלום-שם או נסתר...
בנוסף, חייבת להינתן יד חופשית לשותף החדש, כי הרי הוא שותף בעסק, ובמעמדו זה, הוא יכול לעשות בעסק ככל העולה על רוחו... מכאן מקור "הבחירה החופשית", ומכאן גם נגזרת "מידת הנתינה" הגבוהה ביותר שהשם יתברך ביקש להגיע אליה, כי הרי השותף החדש יכול "למשוך" מהעסק ככל העולה על רוחו; הדבר תלוי סוף כל סוף רק בו ובניהולו; לשותף הראשון אין בעיה ששותפו ימשוך מהעסק כמה שרק ירצה – כל עוד והעסק מנוהל טוב וכתוצאה מזאת ישנם רווחים ותפוקה.
נחזור איפוא אל המצב השני שקראתי לו "בלתי נתון", ושעלול להתהוות בצל הנתונים אשר הצמיח (עיבד) השם יתברך עבור האדם מן-האדמה (עם נתוני האדמה):
ועץ הדעת טוב ורע – זהו תיעוד המצב הנוכחי שאנו בוחשים בו, ושתואר בארבע מילים; ולהלן תיאורי ביותר מארבע מילים :
המדובר "במצב" שנוצר בשכונה האנושית, והאדם אחראי לעלילות הפרק הזה. ולפני שאתחיל בשרידת המצב הסבוך הזה – רגע לפני כניסתי אל השכונה האנושית הסבוכה המסוכנת הזו, ומהחשש שמעשש בי שמא אלך לאיבוד ברחובותיה הצרים, אני רואה לגלות את זהות התכונה האחראית להיווצרות המצב הזה; קבלו אותה כפיצוי על החשבון – אם לא אמצא את הדרך חזרה אליכם : הבחירה החופשית – אשר משחקת את התפקיד הראשי במשחק החיים המרתק הזה; היא היא האחראית על היווצרות המצב האבסורדי הזה. "הבחירה החופשית" מזכירה את החמות – הנדיבה החכמה והבשלנית, שאי-אפשר בלעדיה והיא אם כל הבעיות...
החלטתי לאחר התלבטות ומטעמי ביטחון לבקר אך ברחובותיה הראשיים והמוארים של השכונה הזאת; שכונת האדם לאחר שהגיע אל גן העדן שלו.
כל המידע עומד לרשותו. מלא מידע. מידע שזור בכל פינה ובכל חלקה, רק להושיט את היד ולקטוף... ולעבד, ולהנות, ולהשתעשע, ולאכול, ולשתות, ולשיר... ובכל זאת, אני פוגש בפינת הרחוב בטיפוס משונה, יושב באפס מעשה וממתין...
הוא רק יושב בפינת הרחוב וממתין שמישהו יפיל חפיסת מידע מעובד, או אז הוא ירוץ לחטוף אותה... הוא לא יעבד בעצמו את המידע; ולמען הדיוק – בד"כ לא יעבד בעצמו את המידע... הוא יעדיף לקלוט מידע מעובד ולעוס ומעוך, מוותר מרצונו החופשי והתמוה על תמצית ההנאה שבעיבודו.
הרוב המוחץ של תושבי תבל נמצא, למרבה האירוניה, בפינת הרחוב הזה; יושבים ומחכים. יש לנו הרבה יזמים ושאפתנים וחוקרים, אך אנו נתקעים באיזשהו מקום ויושבים לחכות... לֶמה אנו מחכים בדיוק? איננו יודעים... אנו נכנסים אל שלב תמהוני זה ללא שום סיבה ראויה... הבעיה האמיתית היא התירוץ שאנו עמלים עליו כאשר נכנסים לשלב תמוה כזה – הרי אנו אנשים בעלי נשמה ורצון ואינטלגנציה, לכן היינו חייבים לתרץ את ישיבתינו ללא מעש בפינת הרחוב, בתירוצים מתירוצים שונים – קודם כל לעצמינו : אני מחכה להזדמנות! אני מחכה לרגע שיבוא... מחכה שמשהו יזוז; מחכה למשיח... כולנו חושבים כי בתירוץ הזה אנו עושים מעשה חכם וראוי: למה לי להתאמץ ולעבוד כאשר הנתונים שלי מאפשרים לי עדיין להמתין; למה ללחוץ את עצמי... למה לי לבזבז אנרגיה לשווא?
אם כן אנחנו יודעים עכשיו מה טוב בשבילנו ומה רע: יש לחכות להזדמנות ולא לבזבז אנרגיה. מי שמבזבז אנרגיה וקופץ על כל דבר ולוחץ את עצמו – עושה מעשה לא נכון, או עושה מעשה פזיז וקצת לא מקובל; ויש מי שחושב שדווקא עושה מעשה נכון ומקובל!
ויש מי שאומר שצריך להיות באמצע: לא ללחוץ על הדוושה עד הסוף, וגם לא לעצור לגמרי – להיות באמצע. מכאן, אין טוב סגולי או רע ממשי, יש שטח ביניים המפריד ביניהם – שטח מלא עד אפס מקום בדעות ורעיונות ותיזות ונטיות... קשה לשים את היד על הטוב הסגולי או על הרע המהותי. זאת לגבי שאלת הגישה העקרונית אל העשייה או אי-העשייה. אולם וגם כאשר מגיעים אל שטח העשייה גרידא – נחלקו הדעות: אני יודע מה טוב לעשות ומה רע.
לעבוד כמו חמור כל החיים ולצאת עם פנסיית-עוני של גימלאים – או ללכת על פעולת עוקץ מתוחכמת אחת, ולעשות דרכה את כל החיים? ויש גם באמצע: לא להיות פושע של ממש – אך גם לא חמור ממש של עבודה, מצאת החמה עד צאת הנשמה... ניתן לקחת את הנתיב האמצעי, ללכת אל העסקאות הפוריות שהקירבה לכתובת הנכונה מניבות אותן בשפע; לדעת להיות במקום הנכון בזמן הנכון בשטח הנכון דבוק לאישיות הנכונה... ללכת אל שטח הפוליטיקה; שמה העשיה בה' הידיעה... טוב להיות פוליטיקאי מתוקשר עם אופציות, מחמור עבודה אמיד...
וגם בשטח העשיה איפא אנו מזהים את שלל הדעות והידענים אודות הנכון והלא נכון, האמת והשקר, הטוב והרע.
בכל מקום איפוא, בכל פורום, בכל שטח, האדם אמר את שלו ונתן ביטוי לדעתו הנחרצת : זה טוב וזה רע. זה לעניות דעתי טוב, וזה ממש רע. חוות הדעת הזו של האדם, התאפשרה למעשה בגלל הבחירה החופשית – או לחילופין בזכותה; הוא הביע את דעתו כאשר נפתחה בפניו האפשרות הזו. השם יתברך ביקש להעניק לאדם את אופצית הבחירה החופשית (עמדנו לעיל על סיבותיו), אפילו במחיר המסוכן שהאדם יסטה דרכה מהטוב ועל ידי זה – ייווצר המונח החדש "רע", שלא היה לו קיום ביקום, ולא יכל להיות לו קיום : ויצמח ה' אלקים מן-האדמה כל-עץ, נחמד למראה, וטוב למאכל. רק הטוב נמצא ביקום, אין חוץ מהטוב כלום. זה הגן ובתוכו ניתן לחיות ולקטוף מהבא ליד עד אין סוף, אלה הם החיים.
עץ הדעת טוב ורע הוא היצירה הווירטואלית הראשונה שהאדם עתיד ליצור, כאשר יחשוב על עוד אופציות, מלבד האופציה היחידה המוצעת במרחב.
זכותו. זכותו המלאה של האדם לחשוב איך שהוא רוצה; כך אמר השם יתברך, הרי אני זה שעתיד לנטוע בו את אופצית הבחירה החופשית ולהתעקש עליה; לכן ראה לנכון לכלול את המציאות השניה הזאת בתיעודו, הגם ואיננה נמנית על יצירתו המקורית; ולא תואמת את כוונתו המקורית.
אם כן ומלבד עץ החיים, עלול להיווצר מקום ווירטואלי לעוד עץ, לעוד מצב : עץ הדעת טוב ורע.
יצאתי איפוא בשן ועין מהשכונה הסבוכה והמסוכנת של האדם, כמעט ללא שריטה, ועל כן אפשר להמשיך עם המפה המקורית של סדר המידע שתועד על ידי השם יתברך :
טו ויקח ה' אלקים, את-האדם; וינחהו בגן-עדן, לעבדה ולשמרה. לאחר שעיבד השם יתברך את המידע והתאים אותו לקיבולת האדם לטבעו ולסטנדרטים שלו, לקח את האדם המושלם, היינו את הגוף האנושי האינטלגנטי בעל המוח החושב, שזווג מבעוד מועד עם הנשמה – האחראית לתכונת הרצון שבאמצעותו ניתן להפיח תוכן בבחירה החופשית, ושם את האדם המושלם הזה בגן-עדן – בגן המידע האין-סופי ; קטוף כפי יכולתך וכאוות נפשך...
לעבדה ו לשמרה: שתי פעולות ניתן לעשות בגן המידע האין סופי הזה :
1. לעבד את נתוני המידע השזורים בגן.
2. לשמר את הנתונים האלו, או לשמור עליהם.
שאלתי את עצמי את השאלה הזאת : אני מבין את מהות הפעולה הראשונה – לעבד את הנתונים; זוהי הפעולה הנדרשת, היחידה כמעט, שניתן לעשותה במרחב נתוני המידע. אולם השאלה היא – מה למידע ולשמירה עליו? מדוע ואיך נכנסה פעולת "השמירה" אל סל הפעולות הנדרשות במרחב המידע?
בשביל לענות על השאלה הזאת, יש לעשות סדר חוזר בדברים, ולנסות ולשחזר את שרשרת המידע שבידינו, אודות תיעוד הדברים עד עכשיו.
כפי שהזכרתי, יצר השם יתברך בשלב הראשון את האדם כגוף אנושי נטול נשמה, ולאחר מכאן נפח בו את הנשמה – מתוך סיבות מוגדרות שעמדנו עליהן לעיל.
הבה ניקח מצב היפוטתי – את הגוף האנושי נטול הנשמה, ונניח אותו בגן-עדן – בגן המידע האין-סופי : מהו יעשה עם המידע הזה?
גם בשאלה הזו נגעתי בהרחבה ב"גוף ונשמה", והיגעתי למסקנה הזאת : גם האדם הזה נטול הנשמה, יעבד את המידע השזור לפניו בגן-עדן, כי יש לו מוח ויכול להשתמש בו . השאלה היא, לאיזו תכלית ישמש אותו המידע, לאיזו מטרה ישתמש במידע הזה? והתשובה המתבקשת היחידה היא : למטרת שרידותו. המידע כמהות הוא דבר טוב, והישות הזאת נטולת הנשמה תקבל את המידע כמהותו ו"תשאף" להמשך קיומה בצל המצב הרצוי הזה; היא תפעל להמשכיות המצב הרצוי הזה; זהו למעשה אינסטינקט החיים המנוי עליו כל עולם החי; גם הבהמה "פועלת" להמשך שרידותה במסגרת המנגנונים הנתונה להם; אולם ניתן להניח שהמנגנון האינסטנקטיבי הזה יפעל ביתר-שאת אצל האדם נטול הנשמה, כי לאדם הזה יש מוח פעיל שיכול להשתמש בו בשביל לפתח את המנגנון הזה.
האדם נטול הנשמה יעבד איפוא את המידע השזור לפניו, במטרה תכליתית אחת מוגדרת : המשכיות המצב הקיים, וזו הנאה גדולה שיכול האדם להפיק מגן- עדן; אולם השם יתברך ביקש כאמור לתת לאדם הזה עוד יותר, ולכן הוא נפח בו את הנשמה – האחראית לתכונת הרצון, ובאופן הזה יכל האדם לפתח את מנגנון השאיפה, ולשאוף לעוד מידע ולעוד מידע עד לאין-סוף, ולא להסתפק בעיבוד החלקי של המידע שמפיקים ממנו את המשכיות המצב הקיים (השרידות). הוא ישאף לעוד – כל עוד יש עוד... והאין-סוף הוא הגבול שלו; מטרתו איפוא אינה נעצרת בהשגת ועיבוד המידע לשרידותו, כי-אם ממשיכה הלאה המטרה שלו, והעין שלו רודפת תמיד אחר נקודת האין סוף. הוא קוטף מהמידע השרוע לפניו ללא הפסק ומנגנון העיבוד שלו איפוא עובד ללא הפסק, ללא סוף; זהו בעינו המצב אליו ביקש השם יתברך להגיע : לתת לאדם מהשפע שלו עד לאין סוף; והינה מצא את מבוקשו; מצא את האדם שיכול "לקחת" את מה שהשם יתברך רוצה "לתת".
העסק התחיל לפעול טוב, והאדם השאפתן הזה התחיל לקטוף ולקטוף ולעבד. עד שהגיע אל מצב אבסורדי : הוא עיבד אין-סוף מידע גולמי והגיע למסה כזאת של מידע מעובד שהשתכר ממנה : ולמה שלא אצור מידע אבסורדי לשם השעשוע – ואולי גם למען "המחקר"? למה שלא אזווג את האריה עם הפרה? או החומוס עם השעועית? למה שלא אזווג אפילו את האדם עם גזע חייתי אחר – אולי יצא לנו חיית-אדם ונוכל להשתמש בה בכל מיני מטלות בלתי אפשריות? הוא ביקש ליצור מידע אבסורדי דרך מנגנון עיבוד המידע הפועל אצלו ממילא...
אין ספק שנעשו בשם המידע, בשם הרוע, בשם המחקר, או בשם השעשוע לשמו – הרבה מאוד נסיונות "אבסורדים" ואין ספק שנוצר כתוצאה מזאת משהו אבסורדי, כמו הייצורים המעוותים שהאגדות מספרות עליהם; אך לא ידוע לנו על קיום גזע "אבסורדי" מעוות שחי והתפתח ושיגשג באיזשהו יער עיר חווה או מדינה... כלומר הנסיונות הללו נעצרו באיזשהו מקום ולא התפתחו, והרושם הנותר הוא – חבל על הזמן והמאמץ שהושקע, כי המאמץ והזמן הלכו לשווא, וגם המשאבים שהושקעו בפרוייקטים "היוקרתיים" הללו התבזבזו לשווא...
מן הראוי לציין שהיו עוד נסיונות, פחות "אבסורדים", שנעשו במרחב החקלאי למשל, כך שזרעו זרעי א' וב' ויצא להם ג'! כך נוצרה אם איני טועה "הקלימנטינה", וכך הגיעו לתפוזים וענבים ואבטיחים נטולי גרענים – הישג מבורך ומרשים בפני עצמו! כך הגיעו אולי לעוד מספר השגים, וגם כאן אמרה לנו התורה את דיברתה וניסתה לכוון אותנו אל הגבול האפשרי – כך שלא נגיע אל הגבול האבסורדי ונאבד את הדרך... עיין בדיני כלאיים, שעטנז...
אם כן, התכונה היחידה שאני מזהה כתוצאה מהשתכרות אבסורדית כזו – היא זו: "עיבוד אבסורדי" בלתי תקין לכל סוג של מידע ביקום, יתחיל להעצר בנקודה כלשהי עד שייפסק כליל. לא תהיה שום תוצאה. הזמן יבוזבז, והמשאבים יבוזבזו איתו, והבילבול יחגוג... שרשרת המידע תיפסק כתוצאה מנתונים אבסורדים של מידע מעובד שאינו מוליך לשום מקום, וכתוצאה מכך כל תהליך עיבוד המידע יתעכב במקרה הטוב, או ייפסק במקרה הרע. לכן הזכיר השם יתברך בתיעודו את שתי הפעולות שיש לעשותם בתהליך עיבוד המידע שבגן עדן : לעבדה ו לשמרה: אם ברצונך להמשיך ולהתקדם עם שרשרת המידע שבידך – כך שרק תגדל ותתעצם ותיארך, עליך לשמור על מסגרת שרשרת המידע האין-סופית השרועה לפניך – ולא לצאת ממנה; לא לחרוג ממנה; לא להשתטות ולא להשתכר... לא לחצות את גבול האבסורד וההגיון; ושני הנתונים האלה ברורים הם מאוד.
במילים דומות, ואם ברצונך להמשיך ולכבוש את שרשרת המידע האין סופי, עליך לשמור על שרשרת המידע הנתונה, ולא לצאת מגבולה הברור, והמוגדר על ידי חושיך והגיונך ומוסרך; ברגע שאתה פורץ את הגדר הזה ויוצא, והחל מרגע זה ומהנקודה הזו – אתה נעצר ואינך מתקדם לשום מקום. אשר על כן, ובמטרה לחיות בגן-עדן – בגן המידע האין סופי, עליך לעבד את המידע וגם לשמור על מסגרתו המקורית – דרכה הוצג בפניך.
שני תנאים בשביל להתקדם אל עבר האין סוף : לעבדה וגם לשמרה.
אילו תושב גן-עדן היה אדם בעל אינטלגנציה ונטול הנשמה, היה מסתפק השם יתברך לשלוח לו הנחיה אחת : לעבדה בלבד; זאת כי לא היה מגיע לידי המכשול של ההשתכרות העצמית, שהובילה אותו לשאוף לעיבוד מידע אבסורדי... וממילא לא היה יוצא מהמסגרת הנתונה של המידע.
ובכל זאת, ולמרות האזהרה הברורה והחד-משמעית זאת, מצא השם יתברך לנכון, ביודעו את נפש האדם, להעניק לו עוד עצה ברורה שתועדה ונוסחה בלשונו של האדם, באופן הברור ביותר, שלא מותיר מקום לספק :
טז ויצו ה' אלקים, על-האדם לאמר: מכל עץ-הגן אכל תאכל. יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
רוצה נסיחה? לך לחיות בגן-עדן. לך קטוף כאוות נפשך ועבד את המידע שבידך ככל העולה על רוחך, ללא גבולות ועד אין סוף... לך קח מה שאתה רוצה והגיע לאן שאתה רוצה... אתה עוד תגיע למחוזות אטרקטיבים – האמן לי... אתה לא תפסיק להנות ולהתפעל... מכל עץ-הגן אכל תאכל, זה כל מה שעליך לעשות.
יש כל כך הרבה מה לעשות, לך אל תעצור, חבל על כל רגע... רק אל תלך אל פינת "הרחוב ההוא" ותשב בשילוב ידיים עד שמישהו יעבור ויזרוק לך בטובו עצם, או שפשוט תיפול ממנו חפיסת "מידע מעובד" כלשהי – או אז אתה תקפוץ עליה כאריה ותחשוב בתוכך "כי הינה הירווחתי ללא מאמץ ועשיתי טוב"; "וממילא המצב ההפוך לדידי הוא תמצית הרע"...
כך "גילה" האדם לכאורה את הטוב ואת הרע, כאשר חווה את דעתו אודות דרכי השגת המידע... וזהו מקור השם "חוה" – אשתו של אדם הראשון, הראשונה שחוותה את דעתה אודות דרכי השגת המידע... והשם יתברך בא להודיע לאדם הטיפש הזה את זאת : אתה טועה מלכתחילה אדם יקר! אין הרבה דרכים להשגת המידע, ישנה רק דרך אחת ויחידה : להושיט את היד ולקטוף; לקטוף ולהנות ולחיות ללא הגבלה עד לאין סוף, זאת האופציה היחידה הנמצאת הלכה למעשה ביקום; ואתה, אדם יקר, באת ויצרת עוד אופציות ווירטואליות חלופיות; ובזאת אתה רק הגבלת את עצמך ויצרת לך "הגבלה מאין" :
לפני יצירת אופצית הטוב והרע על ידך – יכלת רק לבוא ולקטוף ולהנות ולחיות עד אין סוף; זוהי התכלית שהבאתי אותך בגינה אל גני, אל גן העדן – אל גן המידע, של הטוב האין-סופי, של החיים האין-סופיים. ועכשיו באת והגבלת בעצמך את הקטיפה שלך, כי גילית לכאורה דרכים בלתי רצויות לקטיפה – גילית לכאורה את הטוב ואת הרע : גילית לכאורה שתי דרכים : אחת טובה, והשניה רעה; וזוהי ההגבלה העצמית בהתגלמותה. זוהי המשמעות המקורית של האימרה "לירות לעצמך ברגל" :
פעם היתה לך רק כניסה בטוחה אחת ויחידה למרחב האין-סופי, ועכשיו הוספת לכניסה הזאת עוד מספר כניסות "רעות" ווירטואליות שלא כדאי "לדעתך" להשתמש בהן, ובזאת רק הגבלת את עצמך; ומשמעות ההגבלה העצמית הזו היא אחת : עצירת האפשרויות הבלתי מוגבלות שעמדו לפניך; עצירת זרימת החיים; המוות.
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות.
פעם יכלת לקטוף ולחיות עד אין סוף, ועכשיו הגבלת את הקטיפה שלך בעצמך והגבלת בהחלטה אבסורדית את אפשרויות האין-סוף המקוריות שלך; שמת להם מחסום מלאכותי : פה כדאי לעצור ופה כדאי להמשיך, פה לקטוף ופה לא, פה זה טוב ופה זה רע, פה לחיות ופה למות. איזו החלטה אבסורדית! איזו החלטה טפשית. הוא אשר הזהיר מפניו המתעד : כי ביום אכלך ממנו מות תמות! אתה בעצמך, תבצע בעצמך, את האופציה הזאת!
ואני חייב להוסיף כאן עוד הערה : אין במדובר ב-"מות תמות" כפעולת גמול או כעונש על זאת שעברת על דברי השם יתברך והמצאת את הרע... המדובר הוא בפועל נגזר מהפעולה שלי. המוות הוא הפועל הנגזר מייצירת הרע, כמו שהכאב שחשים מכוויה הוא פועל נגזר מהכוויה עצמה; הכאב כאן אינו מבטא פעולת גמול ולא עונש...
וכל זאת – כי ניתנה בידינו אפשרות הבחירה החופשית, הטובה, שאמורה לשמש אותנו בהפשרת המידע הבלתי מוגבל העומד לרשותינו; הנשמה שלנו התייחדה עם האופציה הזו... וזה תאם את התוכניות המקוריות של המתכנת הראשי; ואכן זה פתח בפנינו את אפשרות "הלקיחה האין-סופית מהגן האין-סופי". עד שיירינו לעצמינו ברגליים, והתחלנו להשתמש בבחירה החופשית למטרה ההפוכה בתכלית, למטרת ההגבלה; להגבלת הבלתי-מוגבל דווקא! שכחנו שהבחירה החופשית נועדה דווקא להפשרה...
בשביל-מה לחפש את הרע – שאיננו? בשביל-מה לחפש את המוות – שאיננו? חיפושך הבלתי נלאה אחר הטוב והרע, יוצר לכאורה את הרושם וכאילו יש את הטוב ואת הרע, בעוד אין שום דבר בנמצא חוץ מהטוב. יש רק חיים; למה לחפש את המוות? למה לחפש את הרע? למה להגביל את האפשרויות האין-סופיות על ידי יצירת אפשרויות ווירטואליות שהן מגבילות ובלתי מציאותיות? יש רק טוב, אין רע. יש רק חיים, אין מוות, לא אמור להיות מוות; אנחנו המצאנו אותו.
"המוות" מייצג את "ההגבלה העצמית" הזו – תפארת היצירה שלנו, והשם יתברך הפציר בנו שלא נגביל את עצמינו, שלא נגביל את החיים שלנו, שלא נמות. כך הוא תיעד את ההפצרה הזו :
טז ויצו ה' אלקים, על-האדם לאמר: מכל עץ-הגן אכל תאכל. יז ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: כי ביום אכלך ממנו מות תמות. (בראשית פרק ב')
עד כאן כל מה שיש לי להגיד ולספר על המידע; מקורו, ייעודו, ומשמעותו. השם יתברך העניק לאדם את המידע, והאדם לקח בשקיקה מידו את המתנה הזאת. הרושם הוא שמיציתי כבר את הנושא ואין לי אלא לברך את קוראי ולסגור את החנות; אבל ישנה רק בעיה אחת : עוד לא התחלתי במאמרי.
המאמר שביקשתי לכתוב – אכן עוסק במידע מזווית מאוד מסויימת שעוד לא נגעתי בה; אולם ביקשתי לפני שאתקרב לזווית הזו – לתאר את הציר המרכזי שמאמרי עתיד ליסוב סביבו; ביקשתי לתאר את המונח "מידע" – את המתנה הזו שהשם יתברך ביקש להעניקה לאדם מאוצר השפע שלו. היגעתי עד גן-עדן בשביל ההקדמה הזו וביקרתי באתריה; בחנתי מקרוב את רגעי הבריאה הראשונים כפי שתועדו על ידי השם יתברך בסיפרו, והבנתי סוף סוף את בעית ההגבלה והמוות : השם יתברך העניק לאדם את המידע הבלתי מוגבל, שייעבד אותו שיחיה בצילו שיהנה ממנו; הוא שם את האדם בגן המידע האין-סופי שלו ושם בידו את הכלים המתאימים שיעזרו בידו להבחין בתכונת האין-סוף, בשביל שישאף כל הזמן להתקדם ולקטוף מהמידע האין סופי תוך כדי חיים פעילים אין סופים; זהו בעינו מצע החיים שהוצע לאדם; והאדם בטיפשותו דחה את המצע הזה, והחליפו במצע שונה בתכלית, ואף השתמש בכלים שעמדו לרשותו למטרתו התמוהה זו : להגביל את טווח ראייתו, להגביל את מרחבי הגן המקורי שנולד אל תוכו, להגביל את כמות המידע שניתן לקטוף מהגן הזה, להגביל את עיבוד המידע הזה ואופני ההנאה האין סופיים ממנו; ולהגביל פשוטו כמשמעו את חייו הוא; כך יצר האדם את המוות.
השם יתברך העניק לאדם את המידע הבלתי מוגבל, והאדם הגביל באופן מלאכותי את זרימת המידע הזה.
- מדוע?!
- כבר אמרנו : מטיפשותו; זו הסיבה היחידה והמניע היחיד והרקע היחיד. גם תינוק קטן שאוהב לאכול – יכול לשפוך את תכולת הצלחת שלפניו ולמרר בבכי על כי נשמט האוכל שהיה מונח לפניו. לא כדאי לבחוש יותר מדי בשאלת המניע של התינוק, ובשאלת המניע של האדם שהגביל ביצירתיות את עצמו, ואת המידע השרוע לפניו. השאלה היא אחרת – אליה נודעתי לפני כשבועיים.
לפני כשבועיים, מספר ימים לאחר שסיימתי את כתיבת "גוף ונשמה", ישבתי לי נינוח מול מצג המחשב וביקשתי לטעום את רגע מנוחת הלוחמים... טיילתי ברחבי האינטרנט ללא שום מטרה לשמה; גלשתי... גלשתי עד עייפה וכמעט נמאס לי... ישנו מכנה משותף לכל האתרים הישראלים, בו נפגשים עם הפשלה הלאומית של המלחמה האחרונה, שכבר בנו סביבה קונצנזוס לאומי, הדליקו מדורה וישבו להתחמם מסביב. ללא מדורה או משואה – עם ישראל לא יכול... חייבים מעת לעת להתחמם ממדורה כלשהי...
אם כן התחממתי איתם וקראתי אין סוף מאמרים ודעות ותיזות אודות הפשלה והביזיון הלאומי – כל תיזה כיסתה זווית משלה, והאם צריך וועדת חקירה ממלכתית או ממשלתית או ציבורית! בינתיים פועלת ועדת-כנסת שהוקצו לה המשאבים הדרושים מכוח החוק, ומטעמה התחילו לעבוד מספר תתי ועדות, וגם ועדה מיוחדת מטעם מבקר המדינה התחילה במלוא המרץ לגבות עדויות מכל רחבי הארץ. כל הדעות תמימות דעים עם הדיעה הזותי : צריך וועדת חקירה ממלכתית; הגם ולא תמיד תמצא מי שיעמוד על ההבדל הדק בין הממלכתית לממשלתית לציבורית או למשפחתית! ובאמת – אמרתי לעצמי, למה שלא יעשו וועדת חקירה משפחתית, הרי כולנו משפחה אחת!
עד שהשתעממתי. לקח לי מספר שעות עד שמיציתי את הנושא, ומשם הלכתי להפג את שיעמומי בגוגל! מנוע החיפוש הבינלאומי גוגל. יש לי פטנט אישי להפג את המתח או את השיעמום מעת לעת, ואני משתמש בו באופן הזה : מקליד במשבצת החיפוש מילה כלשהי שעולה לי בראש, ונותן אנטר! ויאללה עליהום : אני עובר על המידע האין-סופי שנפער אודות המילה הזאת, ובודק אם יש משהו מעניין ששווה עיון...
כשאני נמצא בשיא העצלות, וכאשר גם הראש מצטרף לחגיגה ומבקש שלא יפריעו – אני מקליד ללא שום כיוון מילה באמצעות "האצבעות" שלי : הן עוד לא הגיעו לשפל המדרגה של התבטלות הראש! הן הבודדות שעושות לי חשבון בשעת דוחק, ואני מנצל אותן ואת טיבן ומפעיל אותן בכל הכוח : מתקתק דרכן מילה כלשהי ובודק את תוצאות החיפוש; מעניין אותי יותר מכל – זמן החיפוש ומספר התוצאות : נגיד אתה מתקתק את המילה בוקר: מספר התוצאות (האמיתיות) הן : 2,440,000 – כלומר גוגל מצא כשני מליון וחצי צירופים, בהם מופיעה המילה "בוקר", כל צירוף וכתובת האתר שלו, שמעליה מתנוסס נוסח של כשתי שורות, בו מתואר תמצית הקטע בו מופיעה המילה "בוקר" באתר. אתה קורא איפוא את שתי השורות ובודק אם זהו סוג המידע שאתה מחפש אודות המילה "בוקר" – ואם כן, אתה נכנס לאתר הזה בלחיצה קטנה על כתובת האתר, וקורא את המידע המלא.
היינו, ואם ברצונך לכסות את מלוא האפשרויות ולקרוא את מלוא המידע אודות "בוקר" וכל הקשור בה, עליך לקרוא את שתי השורות של שני מליון וחצי צירופים, ולהחליט אם המידע הנמצא באתרים האלה הינו רלוונטי עבורך, ואם כדאי לבקר באתר שממנו נלקחו שתי השורות. תוך מספר שנים אתה יכול לסיים את בדיקת שתי השורות של כל האתרים, או אז אתה יכול להגיע בשעה טובה ומוצלחת אל החלק השני של הפרוייקט, ולהחליט לאלו אתרים בדיוק עליך להכנס בשביל לבדוק את המידע שמכילים אודות המילה היקרה שלך "בוקר". כמה זמן יימשך החלק השני של הפרוייקט – קשה להעריך, באמת ובתמים.
נותר רק להאיר נתון אחד מעניין וחשוב : את 2,440,000 התוצאות על כתובות האתרים שלהם, כולל שתי שורות התמצית של כל אחת ואחת מהן – כל העבודה הנפלאה הזאת נעשתה ע"י מנוע החיפוש הבינלאומי גוגל תוך פרק זמן של : 0.16 שניות. כעשירית וחצי של חלקי השניה. פרק הזמן המדויק הזה עבור כל חיפוש וחיפוש – מופיע בראש העמוד ליד מספר התוצאות, הנמדד בד"כ בשבע ספרות, לפעמים יותר ולפעמים פחות – תלוי עד כמה נפוץ המידע שבמילה.
לפני כשבועיים ישבתי על גוגל ושיגעתי אותו... פוצצתי אותו בחיפושים, ובדקתי לאחר כל חיפוש בכמה זמן הוא נתן לי את התוצאה הדחופה שלי! והוא הסמיק כל פעם מחדש – כאשר עבר את שתי העשיריות של השניה... אהבתי להביך אותו. התעוללתי עליו, התעמרתי בו, התנכלתי לו, אנסתי אותו, או בקיצור – שיגעתי אותו. מילה אחת משמאל שניה מהימין הקיצוני שלישית מהמידע וכל השאר ללא שום כיוון או אף משמעות... פשוט אונס לשמו! הייתי צריך מחשב-על של כמה מליארדי ג'יגה – אם הייתי מחליט לאחסן את כל המידע שהיגעתי אליו. ועצם המחשבה של קריאה ועיבוד מסה כזו של המידע – הטריפה אותי עד העצם... אינני חושב שקיימת אינטלגנציה אנושית שיכולה לכסות הספק כזה... ואני מדבר על מידע שאספתי תוך חצי שעה, מרגע התלבשותי על גוגל המסכן – ועד שפג שיעמומי ועזבתי אותו לנפשו. מסות אדירות של מידע אפשר לאסוף תוך שניות, וניתן להחשף להרי מידע אם תחליט לשחק עם גוגל מספר דקות... ערים ואוקיאנוסים של מידע ניתן לבנות בסביבות חצי השעה.
שאלתי את עצמי לאחר חצי שעה גורלית של שעשוע בגוגל : על אילו מתנה בדיוק דיברתי – כאשר דיברתי על מתנת השם יתברך והמידע האין-סופי שביקש להעניק לאדם מהגן האין-סופי שלו... תוך חצי שעה היגעתי למידע אין-סופי דרך מנוע החיפוש של גוגל. בגוגל ישנו מידע אין סופי! האם גוגל הוא זה גן-עדן? האם מנוע החיפוש של גוגל הוא הוא גן העדן של המידע האין-סופי?
אולם השאלה שהעיקה עלי היא אחרת : נחשפתי תוך חצי שעה לאוקיאנוס שלם של מידע מגוון רחב אין סופי ולא הרגשתי בשום הנאה... נהפוך : הרגשתי שיעמום כבד ומעיק. לא נהנתי מעצם החשפותי למידע, סבלתי מהחשפות זו, והנחמה היחידה שלי היא שסבלתי מרצון; אף אחד לא כפה עלי הסבל הזה.
המידע הרב הזה שנחשפתי אליו, הכיל ללא ספק מידע ערכי וחשוב, שיכלתי לעבד אותו ולהשתמש בו באופן זה או אחר, במצב זה או אחר... אולם עצם המחשבה לעיין במסה הזו של המידע – הטריפה אותי ואת חושי, וכתוצאה מזו וויתרתי מיד על עיבוד וניצול המידע הזה – תהא התוצאה אשר תהיה... אעדיף להשאר עם כוחותי השיכליים המוגבלים ולשמור עליהם, מאשר לסכן אותם בעיבוד מסה כזו של מידע, ושיהיה המידע החשוב ביותר והחיוני ביותר עבורי. אני לא אשתגע בשביל מידע.
אבל הבה נעזוב לרגע את חשיבות המידע ואת כל השאלות הבכורות הנגזרות מערך המידע ועצם עיבודו... יתרה מזאת : הבה נניח שמתוך מודעותי לחשיבות המידע ולנחיצותו, החלטתי לשבת ולעיין בו ולנתח אותו – מה שנקרא בעגה המקראית : לעבד אותו. ואני רוצה לשאול שאלה : האם אני מזהה בתהליך עיבוד מסה כזו של מידע – "הנאה"?
- לא, אינני מזהה הנאה, אני מזהה קושי וזיעה וסבל הגובל בעבודת פרך; נכון להגיד : אני מקריב את ההנאה העצמית שלי על מזבח עיבוד המידע, ועל המצבה שלי ייכתב : המנוח מת ביסורים מרים מנשוא במהלך משימתו לעיבוד המידע ופיצוחו – תהליך שנגס ביס מחייו...
אם כן אני מגיע למסקנה הפוכה ומהופכת : עיבוד המידע אינו תהליך מהנה דווקא – כי-אם מפרך וקשה. תהליך זה יכול לקצר את החיים ולא להאריכם; אומרים שמי שמפעיל הרבה את הראש – שערו מלבין... ובכל אופן מכאן ועד לחיים אין-סופיים המרחק רב...
תכלית האדם, כתבתי בפתיחת דברי, היא למצוא בזמן העומד לרשותו את המידע האפשרי, ולעבד אותו במידת האפשר. "זוהי איפוא תכלית החיים וזהו סודה: לאתר את המידע ולעבד אותו." – היכן איפוא לאתר את המידע? בגוגל? האם בגוגל נמצאת תכלית החיים?
ויצמח ה' אלקים מן-האדמה כל-עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן. הוא הצמיח את המידע הטוב והמהנה עבור האדם שייעבד אותו ויהנה ממנו ויקטוף ממנו ללא הגבלה; וכך, מלקק את אצבעותיו, הוא יחיה ויהנה מכל רגע – חיים אין-סופיים... זהו גן העדן שהאדם אמור לחיות בו עדי עד... מה זה – רדיו?
קיים איפוא, ומלבד המידע הנמצא בגוגל שבלחיצת כפתור ניתן להחשף אליו, קיים הרבה מידע פזור ביקום – הוא המידע של עץ החיים לכאורה, שתועד ע"י הפסוקים שלעיל; אולם עיבוד המידע הזה לא מסב הנאה דווקא למעבדו, ולא תמיד מסב הנאה למשתמש בו ולמי שנחשף אליו – ראה את "ההנאה" מהמידע שעובד אודות האטום... ישנו הרושם שמשימת עיבוד המידע הינה משימה קשה דווקא – לא קלה, לא מהנה... אם כן מהו פשר הסתירה הזאת? אני מדבר על סתירת החיים, על סתירת היקום; אינני מדבר על סתירה שיש לנסות ולהתמודד איתה... זו כמו הסתירה המוסרית שהתעוררה היום בארץ, אודות מוסד הנשיאות והמוסר... איך מיישבים סתירה מהמשפחה הזו?! האם קיים מנגנון התמודדות עם סתירות-אב כאלו? האם מתמודדים בכלל עם סתירה כזו?
השאלה שהתעוררה עקב הניסיון שלי עם גוגל ושעמדה על המשקל, היא כשאלה ש"התעוררה" אודות מהות השם יתברך : האם השם יתברך הוא טוב או רע? זהו בעינו משקל השאלה שהתעוררה ועירערה אותי : האם תכלית עיבוד המידע היא ההנאה הסגולית שתוחמת בין גדירותיה את הגדרת החיים האין סופי י ם – או שהמילים האלו הן תמצית הזיוף והעבודה בעיניים?
חייתי מספר ימים עם משקל השאלה הזאת – והכבידה עלי מידי יום ביומו. ביקשתי לדעת – על איזה מידע בדיוק כתבתי בשלושת ספרי האחרונים? "בשביל לקבל מידע, יש לקשור קשר עם מקור המידע, והספר הראשון "פענוח רוח הקוד" מדבר על הקשר הזה; את שלבי קבלת המידע פרשתי על פני הספר השני "שאלה עקרונית"; ואילו בספר האחרון "גוף ונשמה" הבאתי את המידע עצמו וכתבתי אותו באותיות עבריות." - - באותה מידה יכלתי להשתמש בגוגל ולמצוא מידע רב בעל ערך! ואני חשבתי שהמידע שלי היה מסווג...
על איזה מידע בדיוק כתבתי? את איזה מידע בדיוק תיעד השם יתברך בפרק השני של בראשית? על איזה עץ בדיוק דיבר – על איזה מידע על איזה גן? איזו מתנה זו אשר ביקש השם יתברך להעניקה לאדם מאוצר השפע שלו? מהו המידע הזה השרוע לפנינו שנהנים מעיבודו? עד כדי כך לקבל את החיים האין-סופיים – כל עוד תהליך העיבוד הזה נמשך ונמשך... רק לקטוף מהגן האין-סופי... מה לקטוף? מגוגל? מה לעבד? מי זאת "ההנאה"?
חייתי עם השאלה הזו מספר ימים, ונכון להגיד – הסתובבתי עם משקל השאלה הזאת על הכתפיים מספר ימים... ימים לא קלים.
באחד המאמרים שלי ציינתי שהצלחתי לזהות את אחת התכונות המובהקות של השם יתברך : הוא אוהב שמתייעצים איתו ושמשתפים אותו בבעיות אישיות ואף שמבקשים ממנו את עצתו האישית בשאלה אישית ומוגדרת... התכונה הזאת עמדתי עליה מקרוב ובמספר הזדמנויות... התכונה הזאת עמדה במבחן התוצאה, באופן אישי ביותר, מוגדר ביותר, ובמספר הזדמנויות! הגיע הזמן עכשיו להשתמש בערוץ הרשמי הזה...
וכך עשיתי : עמדתי מול השם יתברך וביקשתי ממנו את עזרתו ביישוב הסתירה הזאת : מה ההבדל אלוהי ובוראי בינך לבין גוגל? מה ההבדל בין המידע הזורם מאוצרך, מגנך, לבין המידע הזורם מגוגל? מדוע אתה אומר לי שבעיבוד המידע הזורם מאוצרך מתגלמת תכונת ההנאה והחיים – בעודי חש את הקושי ואף את השיעמום בעיבוד המידע השרוע לפני, בכל מקום לא רק מגוגל... והלא מקור כל המידע הוא מאצלך, מגנך, כולל המידע הנמצא באתר גוגל! הלא כן?