קוד: מידע אנושי 3 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
חלק (3)
וכך עשיתי : עמדתי מול השם יתברך וביקשתי ממנו את עזרתו ביישוב הסתירה הזאת : מה ההבדל אלוהי ובוראי בינך לבין גוגל? מה ההבדל בין המידע הזורם מאוצרך, מגנך, לבין המידע הזורם מגוגל? מדוע אתה אומר לי שבעיבוד המידע הזורם מאוצרך מתגלמת תכונת ההנאה והחיים – בעודי חש את הקושי ואף את השיעמום בעיבוד המידע השרוע לפני, בכל מקום לא רק מגוגל... והלא מקור כל המידע הוא מאצלך, מגנך, כולל המידע הנמצא באתר גוגל! הלא כן?
לא היגעתי חלילה לכפירה ואינני מדבר על התמודדות במישור הזה – ולא כי אינני מסוגל להגיע אל המישור הזה; אני מוכן ומזומן להתמודד ולהימצא בכל מישור נתון ובלבד שיהיה תקני; הסתירה הקטנה ביותר יכולה להביא אותי אל המישור הקיצוני ביותר – זוהי מהותי ומהזן הזה אני עשוי; אולם חשתי במקרה הזה נבוך – כי היכרתי בתוכי את מסלול הדרכים והסתעפותם, אך לא ידעתי איך עושים סדר בדברים; לא ידעתי לסדר נכונה את הדברים... במילים אחרות, ידעתי בתוכי את מהות המידע ששואבים מאוצר השם יתברך וידעתי את סוד ההנאה מהמידע הזה – הרי טעמתי לא פעם מספר טעימות שלא אשכח... ידעתי להצביע על ההבדל בין המידע הזה לבין המידע של גוגל; בין אופי עיבוד המידע הזה – לעיבוד המידע של גוגל; ידעתי את מהות העיבוד; ואף יכלתי לשייך את המידע של גוגל למקורו האין-סופי – ולא לראות בזאת סתירה... איך זה? אינני יודע להסביר! זאת היתה בעייתי : לא ידעתי לסדר את מחשבותי באופן תקין ומסודר; קיימת בעיה כזאת!
הייתי צריך סדר ומסדר; הייתי זקוק לעשות סדר בדברים ולנסח את התשובה המלאה והמסודרת, כך שתיראה ותיכתב – קודם כל בראשי, באופן מסודר; וכך באופן הזה אגיע שוב לשקט הנפשי שיצא לחופשה זמנית בעקבות המאורעות הללו... ביקשתי פשוט להבין את מהות הדברים לאשורם, לסדרם בראשי באופן תקין ולסגור את התיק הזה; זו היתה בקשתי מהשם יתברך; והפעם הוא העלים את פניו ממני למספר ימים... לא הבנתי מדוע ועל מה – הגם ובקשתי היתה תקנית...
ושוב נסיתי לגייס את הטוב שבי כל יום מחדש בחמש בבוקר... גם את מאפייני השעה הזאת הזכרתי באחד מאמריי... זו השעה בה אני יוצא מהבית בבוקר ופוסע אל עבר בית הכנסת – כ-15 דקות הליכה יפה ומהנית... ניתן ב-15 דקות האלו לחשוב באופן מקסימלי – אם נכון הביטוי, ולהגיע אל מעמקי הדברים הסבוכים ביותר... אולם גם כך לא היגעתי למסקנה המיוחלת, ולא נותר לי אלא לחכות...
עד שהגיעה התשובה המלאה והפשוטה... בתוך 15 הדקות הדחוקות ביותר...
אני מתעצל לפעמים וקם מאוחר... את שיא האיחור רשמתי ביום הזה דווקא... ביום רגיל ובחמש בבוקר – אני כבר ברחוב מהלך לאיטי ולהנאתי... אבל ביום ההוא השעה היתה כבר רבע לשש! רבע שעה משחרית; פשוט התעצלתי בקימה... ירדתי מהבית בריצה, ועיני מתרוצצות ימינה ושמאלה לדוג מונית שתגאל אותי ותניחיני במחוז חפצי... אך המונית בוששה להופיע כנגד התכונה המקובל עליה בשעות האלה... לא היה לי אלא לקחת את הרגליים העייפות ולרוץ... אך מי אמר שאסור לחשוב ולהפעיל את הראש בריצה?
דרך ההנאה הטבעית ניתן לפצח את קוד עיבוד המידע התקני שאני מחפש; למסקנה הזאת היגעתי בריצתי – וכתמיד, צעדים אחדים מבית הכנסת – על שום מה...
מדוע דווקא היום... זו השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי; מדוע דווקא בדוחק; מדוע דווקא ביום שקמתי מאוחר?
אולי ביקש להבהיר לי את אחת מידותיו : הנדיב ניכר בנדיבותו דווקא בשעת דוחק; דווקא בשעה שאינך מצפה לו, כי אתה חושב שאינך ראוי כי מעמדך נחות...
ותשובתו לאדם היא : הכיוון שלך הוא זה שקובע את מעמדך; והכיוון שלי היה כנראה נכון. כן הלכתי מאוחר אך הכיוון שלי היה כנה ואמיתי; רציתי להגיע ולפגוש אותו בבית הכנסת; וגם בדרך, אפילו בריצת האמוק, ביקשתי בכנות לסדר את מחשבותי ולהגיע אל הסדר הנכון; ביקשתי את השקט הנפשי – וזו בקשה תקנית; הוא אישר את זאת.
דרך ההנאה הטבעית ניתן לפצח את קוד עיבוד המידע התקני, ואת סדר המידע עצמו; כאן נעוץ סדר הדברים שנעלם מעיני – למספר ימים כבדים; לא קלים...
ההנאה הטבעית ; מהי?
האדם נמצא בגן של מידע – כולל המידע הנמצא בגוגל ובספרים ובכל האתרים שביקום; ואת המידע הזה הוזמן האדם לעבד ולהפיק מעצם עיבודו – הנאה! הנאה מבית היוצר של גן עדן... המידע הגולמי האין-סופי הניצב בגן, כולל המידע המעובד שעתיד להפיק בעצמו, חבילת מידע זו מהווה את הפלטפורמה של החיים המהנים האין-סופיים שהאדם הוזמן לצרוך אותם עד אין-סוף... הובטחה לו ההנאה הזו; הובטחו לו החיים האלה; הובטח לו היצמדות ערך האין-סוף לשניהם כאחת : הנאה אין-סופית, וחיים אין-סופיים. כל ההבטחות הללו נכתבו ותועדו כהווייתם בבראשית פרק ב'; רק נותר דבר אחד : להביא את האדם אל הגן הזה, ולתת לו לקטוף, להנות, ולחיות. עמדנו על התיעוד הזה לעיל בהרחבה.
וכך היה : הוא הכין את הגן כפי שכתוב בתיעודו, הביא אל תוכו את האדם, ואמר לו : קטוף בני, תהנה ותחיה. אולם עליתי היום על "תקלה" שמונעת ממני לכאורה "לקבל" את מלוא רשימת ההבטחות של השם יתברך – כפי שנרשמה במקור ותועדה על ידו : הבטחת לי מידע אין-סופי ואכן ראיתי את המידע האין-סופי לנגד עיני והפנמתי את ההכרה הזאת : החומר נישא על גל המידע האין-סופי, והיקום שמייצג את החומר מסביבנו – אין לו סוף; כמובטח...
אולם מצאתי סדק בסעיף ההנאה... הובטחה הנאה אין-סופית מעיבוד המידע, ואני מוצא דווקא קושי אין-סופי בעיבוד המידע הזה! מעבר לזאת, אינני מוצא את עצמי בים המידע השרוע לפני : מהיכן להתחיל? איזה מידע לתפוס? מה לעבד? אני הולך לאיבוד... אתה אומר "קטוף" ואני קוטף ומעבד ללא כיוון וללא שום הנאה... מה פשר הדברים? זאת שאלתי.
נעניתי בנוסח הזה : חסר לך, במילים אחרות, את קוד העיבוד של המידע – היינו אופן העיבוד, סדר העיבוד, תנאי העיבוד, שיטת העיבוד... זאת ועוד : חסר לך הידע והתבונה להרכבת שרשרת המידע התקנית והמסודרת הטעונה עיבוד (מהנה); אתה תופס את השרשרת הזו באופן מוטעה – פעם מהראש פעם מהזנב ופעם באמצע או מהצדדים... אינך תופס את שרשרת המידע לפי סדר הווייתה; כל זה חסר לך ונעדר מתבונתך; זאת הסיבה שאינך נהנה מעיבוד המידע כפי שהבטחתי לך; ובשביל לעמוד על אם הדרך ולחזור אל המסלול – הינה לך המרשם : חפש את ההנאה הטבעית בהוויית הטבע כפי שקיימתי אותו – וזהה את ההנאה הזו; בזיהוי הזה טמונים שני הנעלמים שלך : קוד העיבוד ושרשרת המידע המסודרת.
הבה נלך אם-כן בעקבות ההנאה הטבעית; היכן ניתן לפגוש הנאה טבעית בטבע?
סיפוק! כל דבר שבעקבותיו יש לי סיפוק אישי – גורם לי הנאה טבעית. אני יכול לחוש סיפוק מקריאת מאמר או ספר מסויים, בתנאי שנושאו ועמדותיו קרובים אל ליבי... אני יכול לחוש סיפוק אם אני כותב מאמר, כי הוא מבטא נאמנה את עמדותי ונושאו כמובן קרוב אל ליבי – אחרת לא הייתי בוחר לכתוב עליו... פעם התבטאתי בנידון וקבעתי, שאינני מסוגל לשמש כתב-חצר או אף כתב-עיתון, זאת כי אינני מסוגל לכתוב בהזמנה... אני חייב "להתמזג" עם הנושא שאני בוחש בו... והתמזגות כזו יכולה להתרחש רק במגרש הביתי.
רמת הסיפוק הולכת ומתעצמת – ככל שטביעות אצבועותיך באובייקט ניכרות יותר. אובייקט זה – יכול להיות עבודה מסויימת שביצעת, או חומר מסויים שעמלת עליו, או בישול עם מתכון מאוד אישי שהכנת במו ידיך, ואף הבן שלך יכול למלא את משבצת האובייקט ולהביא אותך אל שיא הסיפוק, במעמד קבלת תעודת ההצטיינות ממנהל בית הספר – ואתה עם דמעות בעיניים ממלמל בתוכך : זה מעשה ידי... שווה היה להשקיע בילד הזה! זה שיא הסיפוק – שיאה של ההנאה הטבעית.
מתוך שרידת "המצבים לדוגמא" שהיצגתי אותם לעיל ושהביאו אותי לידי סיפוק, אני מזהה מכנה משותף אחד לכולם : בכל המצבים הללו – ניכרת היתה תכונת האינטימיות שלי עם האובייקט; יתכן ואני יצרתי את האינטימיות הזו במו ידי, ואולי היא נוצרה מאליה כנגזרת טבעית מרוח התנהלות הדברים... ובכל אופן, בלעדי האינטימיות הזו, ששררה ביני לבין האובייקט – לא הייתי מגיע אל רמת הסיפוק שחשתי בה עמוקות בתוכי.
ומדוע אני מתעקש על הביטוי "הנאה טבעית"... האם קיימת הנאה "לא טבעית"?
לא! אין קיום להנאה "לא-טבעית", כפי שאין קיום לאוויר ללא חמצן... אין מקום למונח האבסורדי "הנאה לא-טבעית"... המונח האבסורדי הזה נולד בתוכינו, כמוהו כהרבה מוצרים אבסורדים שהאדם יצר בדמיונו – זכורה לכם יצירת הטוב והרע...?
ובכן, אנו מנסים מידי פעם ליצור "הנאה מלאכותית" או בשמה התקני "הנאה לא-טבעית" ולפעמים מצילחים; הכיצד!
אנו מארגנים מסיבות וריקודים ומוזיקה, מייצרים סרטים ונובלות ומחזות... ישנו ענף מקצוע שנקרא "ענף הבידור" – והכוונה היא לענף שמייצר "הנאות"... הנאות מלאכותיות גרידא, בלתי טבעיות! ושוב – הכיצד?! כיצד ההנאה הלא טבעית שאין לה קיום – מתקיימת כאן בעליל?!
תשובה : כי לפעמים נוצרת האינטימיות האישית בינך לבין "היצירה המלאכותית" שלהם, ואתה מוצא את עצמך בכנות ובתמימות מזוהה עם היצירה הזו עד כדי סיפוק של ממש. אתה יכול לצפות בסרט מסויים בקולנוע ולהנות ממנו ואף להזיל דמעות במהלך הצפייה, ו/או להתפקע מצחוק ו/או להזדהות עם "הקורבן" ולבקש בכל מאודך שהרוצח ייתפס ויכנס להרבה שנים מאחורי סוגר ובריח! הכיצד?
תשובה חוזרת : כי נוצרה אינטימיות אישית בינך לבין היצירה הזאת, דבר שגרם לך להזדהות עם התוכן שיתן את ביטויו בעמדה שתקח אודות היצירה הזו. בסיומו של התהליך הזה אתה מצהיר : סרט קשה אבל נהניתי ממנו! נהנתי מהמחזה! איזה סרט יפה – נהניתי ממנו! הראיה לקיום התהליך הזה שבמהלכו נוצרה האינטימיות היא, שלפעמים אתה דוחה את היצירה – ללא שום קשר לערכה הגלובלי... אתה יכול לשמוע שיר אדיר הנמצא בראש מצעד השירים, ולא לקבל אותו... לא להנות ממנו; אתה טוען במקרה כזה : השיר הזה לא דיבר אלי! ואם לתרגם את הצהרתך האחרונה למילים מקצועיות – הרי הצהרתך היא : "לא נוצרה אינטימיות אישית ביני עם השיר".
וכפי שהזכרתי : לפעמים נוצרת האינטימיות האישית ובעקבותיה "ההצלחה" של המאורע – דבר הגורם לתחושה המטעה, שניתן לכאורה ליצור "הנאה מלאכותית" שאינה בת הטבע...
אני חי בפנמה, ומידי פעם מתמזל מזלי ומוצא את עצמי מוזמן לחתונה או לבר מיצווה... חתונה ממוצעת כאן יכולה לעלות עשרות אלפי הדולרים, וחתונה טובה יכולה להפקיע את סף המאה אלף עד לערכים דמיוניים... זכורה לי חתונה כזו שהושקע בה מכל טוב – רק שהמוזמנים יהנו ויגרמו להם לדבר אך טוב על החתונה... זכורה לי החתונה הזו שהרגשתי בה דווקא את שיא הניכור – ההפך הגמור של ההנאה! בניגוד גמור למטרת המארחים והשקעתם... הכיצד?!
הכיצד שאלתם? מה כיצד מה למה ומה איך... פשוט לא מצאתי בחתונה הזו שום דבר שיכלתי להתחבר עימו באינטימיות... אפילו האוכל לא "דיבר" אלי – הם הגישו אוכל גורמה יוקרתי...
"ההנאה הלא טבעית" הזו איפוא לא הצליחה הפעם להערים וליצור את הרושם המטעה – וכאילו ניתן ליצור הנאה מלאכותית גרידא... – זאת כי לא נוצר התנאי היחיד לקיום המצב היחיד של ההנאה : התמזגות אינטימית שגורמת לסיפוק אישי – תהליך המתורגם בשפה האנושית : "הנאה".
לסיכום, גם תמונה יפה שראית ונהנית ממנה, או נוף מקסים שנקלעת אליו והוקסמת ממנו עד כדי הרגשת הנאה... בכל המצבים הללו ניתן לזהות בבירור את האינטימיות האישית שלך שנכנסה אל התמונה או אל הנוף והתמזגה איתם – דבר שגרם לך לחוש סיפוק ו... הנאה. אני מזהה איפוא מכנה משותף אחד לכל מצבי "ההנאה הטבעית" – שאין לה אגב תחליף מלאכותי; והמכנה המשותף הוא : אינטימיות אישית ניכרת שהתחוללה עם האובייקט, דבר שיצר תהליך של "סיפוק", המתורגם בשפה האנושית למונח : "הנאה".
מילות המפתח איפוא בתהליך ההנאה הן : אינטימיות וסיפוק.
הבה נחתור אל עומק המונח "אינטימיות" ונעמוד על מרכיביו ותכונותיו. אינטימיות נוצרה מרצון להתבודדות. אדם שמבקש להיות במצב אינטימי – מבקש למעשה להתבודד עם האובייקט שלו, או במילים אחרות – לבודד את האובייקט שלו מכל הגורמים סביבו; והשאלה היא, מדוע? מדוע הוא רואה לבודד את האובייקט שלו מהסביבה? מהו מקור החלטתו זו?
חיפשתי ומצאתי תשובה אחת לתהייה הזו : כי הסביבה מפריעה לו בתהליך הרצוי הזה שהוא חותר אליו, ולכן הוא מנטרל את ההפרעה הזו על ידי בידוד הסביבה מהתהליך שלו.
- באיזה מצב האדם מבקש להתבודד, לבודד את הסביבה ממהלך נתון? או במונח המקצועי – לנטרל את אפקט הפרעת הסביבה ממהלך נתון?
- ניתן לזהות מצב זה להתבודדות : כאשר האדם מבקש לקיים מהלך כנה ואמיתי, שאוהב וחפץ מאוד בקיומו ואף מוצא בו, מלבד הצורך, הנאה אישית; אך הוא חושש מהפרעת הסביבה למהלך האישי שלו... אדם מתבודד כאשר מבקש לחשוב על משהו באופן כנה ורציני. אדם רעב למשל – יעדיף להתבודד ולאכול; הוא יעדיף שלא יסתכל לו כל העולם בצלחת; אך לא יהיה איכפת לו לאכול בחברת אישתו ובניו...
- את כל הסביבה "המתבודד" מבקש לנטרל? כל הסביבה מפריעה לו?
- לא כל הסביבה; ובעצם, תלוי במהלך הרצוי ובעמדת הסביבה למהלך הזה – כפי שראינו בדוגמת המתבודד הרעב שמבקש לאכול. במקביל, קיים עוד "רעב" שלא איכפת לו לאכול בחברת אנשים זרים, ואף לחסל סדוויץ' באמצע הרחוב...
מול האיש הלא-ביישן זה שמוכן לחסל – לא עלינו סנדוויץ ברבים, וכפעולת איזון – החברה האנושית סימנה איש אחד בתוכה וקראה לו "ביישן"; ואני הולך להעסיק את הביישן הזה אצלי למספר דקות, ולהגדיר באמצעותו את משחק המתבודד, את הסביבה "המפריעה", ואת הייחס בין הסביבה – למתבודד והמהלך שלו.
ביישן, זה אחד שלא מצליח לדבר ברבים או לעשות דבר מסויים ברבים. ישנן רמות לביישן : אם אני "מתבייש" לעשות את צרכי ברבים – האם אני נקרא ביישן?
- כן! בדירוג המקצועי אני תופס את הרמה הקטנה ביותר של הביישן. ומדוע? מדוע גם אני נקרא "ביישן"?!
- כי הייחס של הסביבה למהלך של "הביישן" – הוא אשר קובע את רמת הביישן, לא הוא בעצמו ולא מהלכו. זוהי הטעות ההסטורית של החברה האנושית מימים ימימה : החברה הדביקה את אות הביישנות לביישן – וכאילו הוא סובל ממחלה חברתית או נפשית מסויימת; ולמעשה המחלה הינה מחלת החברה עצמה, וסממני המחלה ורמתה – נמצאים בחברה "שהביישן" חי בתוכה.
במילים אחרות שיישמעו מוזרות בשלב זה, הביישן הוא אדם שביקש לקיים מהלך אישי רצוי באופן כנה, בתוך סביבה מפריעה. הוא ביקש להציג ציור שצייר או לקרוא שיר שכתב, או ביקש לאמר דעה מאוד כנה – בתוך סביבה מפריעה, שדוחה ברמה זו או אחרת את הכנות שלו. רמת דחייתה לכנות בכלל ולכנות חברינו בפרט, היא אשר תקבע את רמת הביישנות של הביישן. לכן "ביישן" הוא פחות ביישן בסביבה קרובה (שפחות או יותר מקבלת את כנותו), יותר ביישן בסביבה רחוקה (שמפריעה לכנותו), וביישנותו כמעט נעלמת בסביבה שמקבלת את כנותו מאליה.
אכן, אנו מגלים סממנים פנימיים אצל הביישן שיש להם קשר ישיר עם תופעת הבושה, והדבר מחזק בנו את הקביעה החברתית המקובלת, המאשימה את הביישן במחלתו לכאורה... כמו הזעת-יתר, הקול נעלם כאשר מתבקש לדבר בציבור, פעימות הלב מוכפלות, חוסר אוויר בריאות, ואף ישנן תופעות קיצונייות של רעידת הגוף ואולי התעלפות...
ועוד, אנו מגלים סממנים גופניים פנימיים זהים לסממנים האלה של "הביישן" – אך בסיטואציות אחרות : כאשר מישהו מאיים עליך ונוצרת סכנה ממשית לחייך – מופיעים אותם הסממנים ואותן התופעות : הזעת-יתר, הקול עלול להעלם, חוסר אוויר בריאות, תאוצת פעימות הלב, רעידה בגוף ואולי אף התעלפות. מעבר לשאלת "המדוע" שהמדע ניסה להתמודד איתה, על שאלה אחת אין וויכוח : הסכנה החיצונית הנשקפת היא אשר גרמה לגוף להגיב באופן זה – ולא תקלה מחלה או חוסר יציבות בגוף עצמו.
אשר על כן, ניתן לזהות את הביישן והלכה למעשה, כחיישן של הבעיה התפקודית המוגדרת זו של החברה : הסביבה הזאת אינה מקבלת את הכנות הרציונלית, דוחה אותה ומפריעה במהלך יישומה : זו ההגדרה של הבעיה התפקודית – או אם תרצה של המחלה התברואתית של החברה; והביישן שלנו משמש במקרה זה כחיישן חיצוני למחלה הזו – ולא במקרה : כי הוא אדם רגיש במיוחד, שחש את ההפרעה הקטנה ביותר ומסמן אותה; כמו שאנו חשים את הקור העז והגוף שלנו מתקווץ...
בנוסף, ביישן הוא גם איש כנה שלא מסוגל לעבור דרך המלך על שום סטיה, ולכן הוא מאתר את הסטיה החברתית של הסביבה בה הוא חי ואף מתמודד איתה, מפענח אותה, וסממניה המדוייקים ורמתן – מתועדים דרך התופעות הנרשמות בגופו.
ישנם גם כאלה שלא מתביישים – ולא מזיעים גם לא מכפילים פעימה... מה פשר הדבר? האם הדבר מעיד שהפסיקו האנשים האלה להיות כנים?
לא! וגם כן! הם הדחיקו את הכנות שלהם באופן טכני גרידא, אם זה באופן מודע רציונלי ע"י תירגול פיזי ממשי – וישנם מכונים שמלמדים את הטכניקה הזו, כמו איך לדבר בציבור... איך לנטרל את חיישני הגוף...
או באופן בלתי מודע... פשוט התרגלו לפעול בלעדי מנגנון הכנות שלהם; וכך נעלמת מאליה תופעת הביישנות וכל הנלווה אליה... והם מרגישים טוב עם התנהלותם החדשה... הם כבר מדברים שוטף ולא מזיעים ולא רועדים... התכונה המגבילה לכאורה מנוטרלת; הם מרגישים מצויין... וכאן טמונה הסכנה החברתית, כי חיישניה נעלמו בתהליך טבעי מבלי להשאיר עקבות... וכך נוצרת מוטציה חברתית חדשה של מציאות חיובית מדומה, בה אין בושה ואין ביישנים; ולמעשה המדובר באותה החברה שנושאת את אותה המחלה, אך ללא חיישנים בתוכה. תהליך ההדחקה הטכני נעלם, וממלאת את מקומו מציאות מדומה שמקבעת את המחלה ללא שום נוגדנים.
ושלא נשכח : המדובר במחלת המחלות; המדובר בתחלואה חברתית שבכוחה לרוקן את החברה מכל תוכן : תיארתם לעצמכם חברה שלימה שאין לה ולכנות שום קשר? תיארתם לעצמכם חברה שלימה שכל רובדי חייה משתקפים כמשחק על במת תיאטרון? תיארתם לעצמכם חברה שאיננה מבינה את מהות הכנות? שאיננה מבינה מה זו החיה הזו? תיארתם לכם מחלה סופנית אכזרית כזו, שהולכת ומעששת בגוף החברה ללא שום אזהרות וסימנים? חברה ללא חיישנים (ביישנים) היא כגוף שלא מעלה חום משום מחלה – תמיד הוא נראה בריא ויפה... עד שמגיע החיידק הטורף ו...קורס. גוף כזה נותר כל החיים שלו ללא נוגדנים, ולא טעם תרופה מעודו; גם לא יטעם – למזלו הרע...
אם כן, בדרך להנאה הטבעית עברנו דרך האינטימיות והסיפוק; מתחנת האינטימיות היגענו להתבודדות, ועל ידי פיענוח מרכיבי ההתבודדות היגענו אל הכנות והרצינות; אדם מתבודד כאשר מבקש לחשוב על משהו באופן כנה ורציני.
הבחנתי בעוד תכונה אחת בדרך להנאה – היא התכונה האחרונה החסרה להשלמת הרשימה : מועקה פנימית בלתי מוסברת המבשרת את תום תהליך ההנאה. עוד לא התחלת את התהליך – וכבר אתה מרגיש במועקה כזאת... את הנגיסה בשלמות השמחה... זה כמו המס שעליך לשלם עבור עסקה טובה...
מהו מקור התחושה המוזרה הזאת? – אולי המודעות שלכל הנאה התחלה וסוף? אולם מדוע אינך יכול להדחיק את התחושה הזאת – עד שיגיע תורה בסיום ההנאה...?
הטבע – אם תרצה, התעקש להטמיע בנו את המודעות – שלכל הנאה מחזוריות מוגדרת, בעלת קו התחלה וסיום; אין הנאה מושלמת... את זאת התבקשנו להפנים דווקא בהתחלת תהליך ההנאה, ואף על חשבון קילקול השמחה... אולם ושוב, מדוע ההתעקשות התמוהה להחדיר בנו את התחושה הזאת – דווקא בהתחלת התהליך המהנה ולא בסיומו? מדוע לא לפי הסדר המקובל...
הבה נאסוף איפוא את כל ההבחנות שעמדנו עליהם :
בדרך להנאה הטבעית...
1. אינטימיות
2. סיפוק
3. התבודדות
4. כנות
5. רצינות
6. מועקה של סיום
את ששת ההבחנות הללו שאיתרנו בתהליך ההנאה הטבעית, ניתן לראותן באופן מרוכז בצרור אחד, דרך הנאה טבעית עיקרית אחת, הטמועה באדם כאינסטינקט, ונקראת גם בשם הזה : אינסטינקט ההנאה מייחסי-מין.
בייחסי-מין, האדם מבקש באופן אינסטינקטיבי להגיע אל (ששת) הנקודות שעמדנו עליהן לעיל :
הוא מבקש לקיים את אקט יחסי-מין באינטימיות. (קיימים לכל הדעות גם סטיות – של קיום יחסי-מין מלאים באולם מלא עד אפס מקום בסוטים ובסוטות... כמו במסיבות האורגיות; אולם אנו בוחנים כאן את התופעה "הטבעית" של האדם, את האינסטינקט הטבעי; את התהליך הטבעי של האדם.)
תחושת " הסיפוק " שולטת כל הזמן באווירה, ואינני מדבר דווקא על הסיפוק המיני... הגם והסיפוק "המיני" מהווה חוליה עיקרית במשחק ההנאה, המגיעה אל שיאה עם רגע האורגזמה.
התבודדות, כנות, רצינות, כל אלו – חוליות בלתי נפרדות ממשחק ההנאה הטבעי הראשון שהכיר האדם. המעניין הוא, שאפילו במצבי-סטיה – כמו באונס, האנס, ובד בבד לאקט האונס המיני שלו, הוא יבקש לייצר באופן מלאכותי את המצבים הנלווים הדרושים לאקט שלו, כמו כנות ורצינות... הוא יחבק את הנאנסת "בחום" וירעיף עליה מחמאות אישיות "כנות"... הוא יבקש ממנה שתאמין לכנות רגשותיו כלפיה ברגע האקט, והוא אף יבקשה להחזיר לו באותו מטבע ולהתמסר אליו – לחבקו...
על אחת כמה וכמה אם האקט הוא מרצון... או אז גם עיקרון ההדדיות יפעל, ועל ידו יוכפלו וישולשו כל ההבחנות הנלוות, וההנאה תגיע הלכה למעשה אל שיאה.
כאמור, כל ההבחנות אודות המונח הטבעי "הנאה" – מתקיימות באופן מרוכז בהנאה הטבעית הראשונה שהאדם הכיר; הרושם הוא וכאילו זאת ההנאה הגדולה מכולן והטבעית מכולן ולכן, טבעי הוא שכל ההבחנות הנלוות להנאות הנמצאות ביקום שמנינו לעיל – יתנו את ביטויים באופן מודגש בהנאה הזו. ספרנו לעיל (6) הבחנות; אולם אחת ההבחנות ולמרבה הפליאה לא מתקיימת בתהליך הספציפי הזה – ואני מדבר על ההבחנה האחרונה : מועקה של סיום.
"מועקה של סיום" – כפי שהזכרנו, זוהי התחושה שמאפילה על כל הנאה-טבעית ונוגסת ממנה, כי היא מופיעה מהרגע הראשון של כל תהליך הנאה, ומלווה למעשה את כל התהליך...
כשאני נוכח במעמד חלוקת תעודות הצטיינות בבית הספר ובני הוא אחד המצטיינים, ארגיש מצויין – אך משהו מעיק ילווה את תחושתי ויקלקל אותה... דני עוד יגדל ויעזוב אותי... הוא יתחתן יקים משפחה יצא מהבית – זוהי דרכו של עולם... זהו מסלול חשיבה אחד מתוך הרבה, שיכול להוות סיבה לתחושת המועקה... אולם גם ללא מסלול החשיבה הספציפי הזה – התחושה קיימת... הרי לא כל המחשבות זמינות ברגעים נדירים כאלה; לא כל אחד יכול להתעמק ולשחות בדמיונו עד לחתונת הבן... הריכוז אינו זמין לכולנו ברגעי שמחה כאלה... כלומר, ואת זאת ביקשתי לאמר : גם אם לא נתרכז במסלול חשיבה ספציפי שייזמן לנו את תחושת המועקה הזאת – נרגיש בכל זאת במועקה שקשה להשתחרר ממנה... כך גם בחתונת הבן, הבת, בבר מיצווה, בברית, במשחק כדורגל ראשון שהבן משתתף בו, בקבלת אות-הצטיינות בעצמך, בצפיה עמוקה ונדירה לנוף מקסים... התחושה שהדבר המקסים הזה עוד יסתיים – תופיע מהרגע הראשון ולא תתיר את אחיזתה בך...
זה נכון וקיים ושריר בכל הליך ההנאות הטבעיות האמיתיות הקיימים בעולם; מלבד הליך "ההנאה הטבעית" הראשון שהאדם הכיר : ביחסי-מין – אין את התחושה הזאת. היא נעלמת כליל, ואינה מלווה את הנהנה בשום שלב משלבי קיום יחסי-מין. דווקא בהנאת ההנאות!
בהנאת ההנאות נעדרת התחושה של מועקת "הסיום שעוד יגיע...", ובמקומה מופיע רגע הסיום האמיתי, שבהנאות אחרות חששת ממנו... ניתן להבין את ההגיון שבדבר, וכאילו האחראי על התיכנות אומר לעצמו : למה להדביק, במקרה הזה, כבר מההתחלה את מועקת הסיום – אם הסיום בעצמו ובתלת מימדיו עתיד להופיע...
ההנאה הטבעית מיחסי-מין, לציין, נגישה היא לכל מאן-דבעי, ובניגוד להנאות אחרות הפרושות בטבע שיש לעמול ולעשות משהו בשביל להגיע אליהן, ההנאה הזו לכאורה ניתנת בחינם, בכל מצב נתון, בכל מקום נתון, ללא עמל, ללא כוונה מראש, ללא תיכנון מוקדם, לכל אדם, עשיר או עני, טיפש או חכם, כנה או ציני, רע או טוב; ולזמן מוקצב ומוגדר ואחיד : יש נקודת התחלה ונקודת סוף, ובשביל להוריד ספקות – נקודת ההתחלה מתחילה מרגע החיכוך המיני, ונקודת הסיום מוכרת לכולנו.
וכהדגשה למעמד "ההנאה" הזו בפני שאר חברותיה – ניתנה להנאה טבעית זו את מתנת הבכורה... ניתנה תמורה חומרית למשתמשים בה, וגם היא מסמלת את תמורת התמורות, מתנת המתנות : כל מי שחווה את ההנאה הזו, מובטח לו בסיומה פרי! תינוק! ילד! או בלשון יותר מדוייקת, מובטחת לו ההמשכיות... המשך קיומו וקיום גזעו; קיום האנושות כולה תלוי ועומד במתנת הבכורה הזו.
מתנת בכורה זו אומנם מפסיקה להינתן במצב ביולוגי מסויים, אך היא ממשיכה להיות זמינה לצד אחד בלבד מהנהנים, לצד הזכרי; הוא הצד הדומיננטי שמגדיר מטבעו את קיצבת ההנאה ע"י מנגנון התיזמון הנתון לו.
כל מי שחווה את ההנאה הזו, מובטח לו איפוא מתנה מהנה שמבטא את ההמשכיות, אולם בתנאי מוגדר : שהשותף השני (הנשי) קביל ביולוגית לזאת.
לעומת זאת, הצד הזכרי אינו מוגבל בשום תנאי : הוא יכול "לקבל" את חלקו במתנת ההמשכיות בכל שלב ביולוגי, בתנאי שימצא לו בת זוג מתאימה ביולוגית.
וכהמשך טבעי לנושא "ההנאה הטבעית", יש לציין עוד תנאי יוצא דופן, שחייב להתקיים ב"הנאת ההנאות" :
בכל ההנאות הטבעיות הקיימות בעולם, האינדיבידואל בנוי לקבל או לעבד את ההנאה לבדו, באמצעות מנגנון אישי משלו, ללא שותף הכרחי עימו. אני יכול להנות לבד מקריאת ספר, מנוף מקסים, מילד מוצלח, או מאוכל טעים... וכמובן, אני יכול להנות גם בחברת עוד אנשים – אולם אין הכרח בכך... לעומת זאת, בהנאה טבעית של יחסי-מין אתה חייב שותף; בלעדיו לא ניתן לקבל את ההנאה; שני השותפים ולמעשה משלימים אחד את השני, על ידי כך שעצם "מהותם" – מסגלת את ההנאה לשותף השני בקבוצה.
נותרה עוד אבחנה בודדת בצרור : לא חייבת להיות התאמה בין שני השותפים בשביל לטעום את טעם ההנאה. יכול להיות שותף אחד מבוגר והשני צעיר, אחד יפה והשני מכוער, אחד אנוס והשני אנס, בכל המקרים המיוחדים האלה – טעם ההנאה מגיע אומנם אל אחד השותפים, ואולי אף אל שניהם – אך רק באופן מוגבל, ולפעמים מוגבל ביותר... הגבלה זו במיוחד – היא אשר תוביל אותנו לגלות את סוד מחוז "ההנאה המושלמת" והתנאי הבודד הנלווה אליה : חייבת להתקיים התאמה סימטרית בין שני השותפים, בכדי להגיע אל ההנאה המושלמת. שותף מבוגר יכול להנות עם שותפה צעירה, ואף שותפה צעירה יכולה להנות עם שותף מבוגר ממנה, אך ההנאה המושלמת תושלם כאשר שני השותפים הם צעירים או אף מבוגרים... כן, מבוגר עשוי להגיע אל ההנאה המושלמת שלו – דווקא עם מבוגרת בגילו, כי בייחסיו עם צעירה – תעיק עליו תחושת הבדל השנים ולא ישתחרר ממנה, כדוגמת תחושת "מועקת הסיום" בשאר ההנאות שלא ניתן להשתחרר ממנה... אותו ההגיון ישמש אותנו באיתור הגבלת ההנאה של האנס...
איך אני מגיע איפוא להנאה הטבעית המושלמת, באופן טכני מעשי?
סוטה יענה במלוא הרצינות : אלך לבית זונות. אני קורא לבעל תשובה כזו – סוטה, כי הוא סטה מהמסלול של השאלה, דבר שגרם לו ללכת אל הכיוון המוטעה הלא נכון, ולבלבל את עצמו... ביחסי-מין עם "אישה" אקראית – הוא אכן הגיע לכל מרכיבי ההנאה הטבעית (אינטימיות, סיפוק, התבודדות, כנות, רצינות) – אך לא במידה המושלמת, כי-אם במידה החסרה והרחוקה ביותר ממידת המושלמות : הוא לא יגיע למשל לאינטימיות הדרושה, גם לא לכנות – אם בכלל; הוא לא יגיע להתבודדות, כי בלעדי הכנות – לא יהיה לו מה לבודד, הוא לא ירגיש בשום הפרעה שתדחה את הכנות שלו – שכתוצאה מהדבר יצטרך לכאורה לבודד את האקט הכנה שלו מהסביבה המפריעה... שוב, אין לו מה לבודד כי צינור "הכנות" שלו כמעט יבש, לא זורם בו חומר מספיק שיצדיק בידוד; באותה מידה – יהיה קשה לאתר את הרצינות; הרגשת הסיפוק האישית (לאו דווקא המינית) לא תשרה במלוא שלמותה בחדר – ובלשון המעטה... האדם הזה איפוא לא יגיע אל ההנאה המושלמת.
מטבע הדברים, ומי שיבין את השאלה – הוא אשר יענה עליה; אנו מחפשים את ההנאה המושלמת, והמשיב ילך לכיוון שלה :
הוא יחפש שותפה שניתן יחד עימה לקיים את תנאי ההתאמה הסימטרית הדרושה; וכך יגיע אל ההנאה המושלמת, ואל מתנת הבכורה של המשכיותו.
"תנאי ההתאמה הסימטרית", כפי שהזכרתי לעיל, יביאו בהכרח אל מידת המושלמות של כל מרכיבי ההנאה הטבעית, והם : אינטימיות, סיפוק, התבודדות, כנות, ורצינות. הבאתי לעיל דוגמה אקראית אחת (התאמת גילאי השותפים) שעלתה לי בראש, שיכולה להימנות כאחד ממרכיבי ההתאמה הסימטרית, ולמיותר לציין שאין היא המרכיב היחיד בנמצא... קיימים למעשה אין-סוף מרכיבים שקשה עד בלתי-אפשרי לעמוד על כולם ולמנות אותם. קושי זה נובע מנעלם בעייתי אחד, המצביע על "הצירוף" הנדרש והמדוייק של המרכיבים להתאמה הסימטרית. הבעייתיות שלו היא, שלכל קבוצת שותפים דואלית – יש את הצירוף שלה, ורק שלה. ניתן למצוא צירופים קרובים או דומים, אך לא קיים ולו צירוף אחד השווה בכל ערכיו למשניהו. מקור השוני הזה הוא – האופי השונה של בני האדם.
אם נניח שכל העולם היה בעל אופי אחיד, אזי לא היתה משמעות לתנאי ההתאמה הסימטרית, ויכלנו פשוט לחלק את האנושות לזכרים ונקבות, ושייהנו... הבעיה נוצרה כאשר הופיע השוני הראשון באופיים של האנשים – רק אז צץ המונח הבעייתי של "התאמה סימטרית" ונדרשו לו הזוגות : אני יכול להגיע למידת ההנאה המושלמת שלי רק עם השותפה הזאת, כי רק איתה אני מוצא את הצירוף המדוייק של מרכיבי ההנאה הטבעית. וכך שלומית ואריה, שרה ועזרא, ואלברט ואילנה...
שימש אותי לעיל המונח "צירוף" – להתאמה הסימטרית, אולם הכוונה היא לאין-סוף צירופים שלנוחיותי אני קורא להם "צירוף".
ומה היא מהות הצירופים? הבה ננסה להרכיב "צירוף" אחד לדוגמה, של "שותף" שביקש להגיע אל ההנאה המושלמת, ובשביל זה יש לבחור עבורו "שותפה", שיחד איתה יוכל לקיים את התנאי ההכרחי של "ההתאמה הסימטרית", שבלעדיו לא ניתן להגיע אל מחוז חפצו – ההנאה המושלמת.
לפני שניגש למשרד שידוכים, יש להבהיר "פועל" אחד שהשתמשתי בו לעיל : השתמשתי לעיל בפועל "לבחור" שותפה – לא "להשיג", כי אכן לא היה מקום לפועל "לבחור" – אם לא היה מעסיק אותי "הצירוף" הבעייתי ההוא... כמו בדוגמה ההיפוטטית של עולם מלא באנשים בעלי אופי אחיד... במקרה כזה, אומנם, ניתן היה להגיד : אני הולך "להשיג" לי שותפה.
אם כן בואו נחזור למשימה שלנו. הינה אנחנו מתקרבים לארלוזולוב פינת מוגרבי, שם יש משרד שידוכים ידוע, בעל אוצר נתונים ממוחשב הכי גדול בארץ.
שלום שלום... משרד קבלה מפואר... אתה ממתין על כוס קפה ו/או שתיה חריפה - לבחירתך. מוסיקת רקע מרגיעה, ופקידת קבלה עם משקפיים התלויות על צווארה באמצעות חוט שחור ומשרה אמינות ומקצועייות, ומידי פעם אף שולחת חיוך אמהי. אתה נמצא בידיים טובות...
לאחר המתנה קלה רישום ותשלום, אנו מופנים לחדר מס' 6 שם ממתין לנו בכירי המשדכים של המשרד, בעל שנות הנסיון הגדול ביותר בכל הארץ. כבוד נפל בחלקינו או מזל, או אולי העניבה והחליפה שלי עשו את שלהם, והרושם קובע...
- שלום שלום, מה אפשר לעזור לכם... במי משניכם מדובר...?
- שלום אדוני, הוא לא אני... רק ביקש ממני להתלוות אליו יען יש לי ניסיון – נשוי 16 שנים... ואנחנו חברים מילדות – אתה יודע...
- טוב בואו ניגש לעניין חבר'ה, חבל על הזמן, יש לי עוד 7 פגישות והזמן לוחץ... בן כמה החבר?
- אני עונה במקומו : "26".
- ולו אין פה?
- אני עונה במקומו : "אתה יודע... בן אדם מתרגש בפגישות גורליות כאלה – עדיף שאני אדבר"
הוא מפנה מעכשיו את גבו לשמואל, ופונה רק אלי :
- ומהו טעם שמואל בבנות... מהו בדיוק מחפש?
- מחפש להתחתן ולהקים בית בישראל ול
הוא חותך אותי – מפאת קוצר הזמן : "ואנחנו נעזור לו; שאלתי – איזה בחורה בדיוק הוא מחפש? איזה אופי, איזה מוצא, איך הוא יעדיף שתיראה, גובה, שיער, עיניים, גיל, השכלה, אופקים..."
כאמור הוא פונה בשאלתו העניינית אלי וגבו לשמואל; ואני בתורי עניתי לו בקצרה ועניינית – מפאת קוצר הזמן והלחץ הניכר בו... "לא משנה" – עניתי לו; שתי מילים; ביקשתי לתרום את תרומתי ולחסוך בזמנו; לא מצאתי משפט פחות קצר וענייני.
- לא באנו לשחק פה חבר; תעשה לי טובה, אני לחוץ בזמן אמרתי לך... אני מבטיח לשבת על כוס קפה כולנו, עם בחירת ליבו המיועדת, ונשוחח ונפרוק מתחים... אבל לא עכשיו, אני מבקש נהיה ענייניים ומרוכזים עכשיו טוב?
- טוב. והתשובה שלי ושלו ובשמו היא "לא משנה".
- אוקה. יענו הוא גמיש ועלא כיפק... הוא רק רוצה להתחתן ויכול להסתדר עם כל אחת. יפה! הרבה זמן לא היה לי בחור נוח כזה, תן לי לברך אותו קודם כל על האופי הנוח והיפה הזה, ובכל זאת תן לי להציע לך את
הפעם אני חתכתי את רצף דיבורו הענייני – "זה נכון שלא משנה ואני חוזר ברשותך ומדגיש את התשובה הקודמת, אבל בכל זאת יש לנו כמה דברים מינימלים... אתה יודע..."
- נו.. נשמע
- אז ככה : אני מחפש בשביל שמואל ידידי את ההנאה המושלמת, את הטוב בשלמותו, ואנא אל תחתוך אותי שוב, תן לי להסביר את כוונתי עד הסוף, כי הזמן קצר ואני יודע עד כמה זמנך לוחץ...
"מר הנדלר ידידי, עשיתי אתמול שיעורים בשביל הפגישה הזאת, וערכתי מחקר מיוחד בשביל ידידי שמואל, איך אפשר להגיע לטוב ביותר עבורו"
- נו..
- מר הנדלר סיכמנו משהו.. בבקשה ממך, או שנקום ונלך! רק תחזירו לנו דמי הרישום ולא קרה כלום.
- אני מצטער אלברט. מבטיח שלא אפריע יותר לשיחה הכנה שלך; אנא המשך
מבסוט מההשג שלי – המשכתי : "ובכן עשיתי אתמול מחקר רחב ומקיף, במיוחד עבור ידידי וחברי שמואל; מהו המצב הטוב ביותר עבורו – בבואו לרגע הגורלי ולהחלטה הגורלית... השאלה שעמדה בפני היתה : איך שמואל יכול להגיע בהמשך חייו אל המצב העדיף ביותר מבחינתו; ועל השאלה הזאת עניתי : אני צריך לבנות מצב יחודי עבור שמואל, בו יכול להגיע להנאה המקסימלית המושלמת, שכל חייו יהיו רק עסל ומתיקה... עכשיו תשאל אותי איך ניתן להגיע למצב כזה"
- זכור! אתה ביקשת שאתערב... איך באמת אפשר להגיע למצב כזה! הנאה מושלמת! אני במקצוע 26 שנה ועוד לא היגעתי לנוסחה הזאת!
- אז אני אגיד לך; שאלת איך ותיענה. לקחתי נשימה והמשכתי : "קיים מושג שנקרא הנאה מושלמת, וניתן לבטח להגיע אליו אם נמצא את מרכיביו והם חמש במספר : אינטימיות, סיפוק, התבודדות, כנות, ורצינות. אתה רואה? זה קל... אנחנו מגיעים לנוסחה"
לקחתי שלוק מהאקספרסו והמשכתי : "הבעיה היחידה שנותרה היא למצוא את ההתאמה הסימטרית למרכיבים האלה, כי הרי לא לכל הזוגות יש את אותו צירוף של המרכיבים האלה... כלומר, לא כל זוג מגיע אל האינטימיות באותו אופן..."
- אני חייב לחתוך אותך, ואפילו שתקח את דמי הרישום בחזרה...
- חופשי מר הנדלר, אל תיקח את זה כאיום... זה צורת הדיבור המצ'וקמקת שלי...
- אתה יודע אלברט מה זה אינטימיות? אתה יודע בשביל להגיע לאינטימיות – כמה דברים צריכים להתאים... עד לפרטים הקטנים ביותר...? לפעמים צבע הקיר של החדר, או רמת האור שבחדר, או אפילו מילה אחת שנזרקה לא במקומה – יכולה לעכב את כל תהליך האינטימיות המיועדת שאתה מבקש לחברך הטוב שמואל, ועוד מבקש אותה באופנה המושלם! וזה רק מרכיב אחד מתוך חמישה...
- מר הנדלר, זה בדיוק מה שאמרתי : אני צריך את הצירוף הנכון של כל מרכיבי האינטימיות, וחייב להיות צירוף כזה! חייבת להימצא השותפה שתאהב כשמואל את אותו צבע קיר, את אותו רמת אור, ואפילו את אותם השטויות והמילים ששמואל זורק בלי חשבון... כך פשוט נגיע לצירוף הראשון של ההתאמה הסימטרית, ונשים וי לידו - זה בעיה?
יש לציין שזוהתה בשלב זה תגובת גוף עצבנית של מר הנדלר, כפצצת זמן המאיימת להתפוצץ בכל רגע... ואני התעלמתי מהתכונה הזאת והמשכתי בשלי – אחרת הייתי קם ומבקש את דמי הרישום בחזרה, מה יש לי לחפש כאן!
- ובכן ידידי מר הנדלר, אני יכול להניח שעלינו על קצה החוט של השגת ההנאה המושלמת עבור חברי שמואל; שמנו איקס בנתיים על האינטימיות, ואני מבקש שתתחיל להפעיל את הצוות שלך לאתר את המתאימה ברת המזל. סוף כל סוף יש לנצל את הזמן היקר, כי ביננו – שמואל קצת חם... אה' ובזמן הנכון מגיע תורו של המרכיב השני, סיפוק. אתה יודע...
מר הנדלר נאנח בשלב זה – וכאילו התמסר למשהו והשלים עימו; אינני יודע להצביע בוודאות על המשהו הזה, אך הדבר לא הפריע לי להמשיך בשטף דיבורי : "ובכן מר הנדלר היגענו בשעה טובה לסיפוק. שמואל שלנו גבר בן גבר! אתה מבין את הכוונה שלי לא...?"