קוד: מידע אנושי 4 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
חלק (4)
מר הנדלר נאנח בשלב זה – וכאילו התמסר למשהו והשלים עימו; אינני יודע להצביע בוודאות על המשהו הזה, אך הדבר לא הפריע לי להמשיך בשטף דיבורי : "ובכן מר הנדלר היגענו בשעה טובה לסיפוק. שמואל שלנו גבר בן גבר! אתה מבין את הכוונה שלי לא...?"
מר הנדלר הפסיק כבר להגיב בשלב הזה, וכתוצאה מזאת המשכתי ללא התגובה שלו : "טוב. הכוונה שלי שחשוב ללא ספק לשמואל להגיע לידי סיפוקו המיני ויש להתאים לו שותפה מתאימה, אפילו מתאימה ביותר, אולם המרכיב הזה מכיל שני סעיפים - מנינו רק אחד מהם, ונותר עוד סעיף לא פחות חשוב... אני מדבר על תחושת הסיפוק האישי... כשאתה עושה משהו שמסב לך הנאה אישית עילאית – הרגשה מוזרה אופפת אותך שנהוג לקרוא לה "סיפוק". היה לי סיפוק מהפגישה שלי איתך היום למשל... אתה מבין אותי?"
מר הנדלר מהנהן בראשו בניגוד לכל הציפיות, דבר שמעודד אותי להמשיך : "ובכן, יש להתאים לשמואל שלנו שותפה שעצם היותם ביחד – יגרום הדבר לסיפוק לשניהם... אני רוצה ששמואל שלי ירגיש את ההרגשה הזאת; שירגיש מלך, שיחוש את הדבר העילאי הזה – שיחוש בסיפוק אמיתי... אינני יכול לוותר על המרכיב הזה; זה חשוב לשמואל שלי."
שקט מתוח שרר בחדר. שום תגובה תנועה או מילה מצד מר הנדלר, ואני מגיע למרכיב השלישי :
- אנחנו כמעט באמצע מר הנדלר, אוטוטו נגמור. אנחנו במרכיב השלישי "התבודדות". ובכן ידידי כאן דרוש הסבר קצר מקדים...
לא עם כל אחד אדם מבקש להתבודד. לא כל אדם גורם לך את ההרגשה הפנימית החזקה הזאת – לבודד אותו מכל העולם שאף אחד לא יפריע לכם, כי אתה רוצה את כל כולו רק לעצמך...
התכונה הזאת, לבודד משהו ולהתבודד איתו, מקבלת משנה תוקף כאשר הסביבה שלך מפריעה לך – או אמורה להפריע לך בהליך העכשוי שאתה נהנה ממנו... ושמואל שלנו ירצה להתבודד ולבודד את השותפה שלו... אני רוצה למצוא לו שותפה שתחזק בו את התכונה הזאת... שירצה בכל מאודו להתבודד איתה, ולא רק בשביל משחקי חתן וכלה, אלא גם שירצה לאכול אותה לבד לעצמו... לדבר איתה ביחידות, להיות איתה ביחידות.. שיספקו סיבה מספיקה לשניהם להיות ביחד.
בשלב זה כבר לא עניינה אותי תגובת מר הנדלר, וקפצתי ללא הכנה אל המרכיב הרביעי, וניסחתיו באופן יבש וענייני : כנות. אני צריך את מלוא מרכיבי הכנות ואת הצירוף המושלם כאן. הנקודה הזאת לא סובלת שום וויתור מר פנדלר
- הנדלר
- טוב; הנדלר; אבל שום וויתור על שום סעיף או תת סעיף בצרור הזה. הצירוף בין שמואל לשותפה שלו חייב לספק את הסחורה, את הכנות, כי העניין הזה מאוד רגיש מר שנדלר. כל תקלה במרכיב הזה עלולה להשפיע על כל צירופי שאר המרכיבים ולחבל בהם. אני צריך כאן צירוף שלא ישאיר מקום לספקות או חשדות, חייבים למצוא את הצירוף שיבטיח את הרגשת הכנות המלאה ביחסיהם. כאשר הוא פונה לחבק "אותה" – הוא מוצא מולו שותפה שרוצה לחבקה בכל כוחו – כמעט לחנוק אותה! וכשהוא רוצה לנשק אותה – הוא ינשק אותה בכל מאודו מאהבה כנה – לא רק מינית... ואפילו כשהוא נפגע ממנה – הוא יגיב בחומרה כי הוא נפגע בכנות...
לא עם כל אחד אתה חש את פעימות הווריד של הכנות מר הנדלר... לא תמיד פועל הווריד הזה, ולמעשה, לעיתים נדירות מדי אתה חש את הצורך בהפעלת מנגנון הכנות שבך – אם נכון הביטוי, כי עם רוב האנשים סביבנו, איננו מוצאים את הרמה הנכונה של הכנות; בד"כ קיימת אי-התאמה ברמה הזו – דבר שגורם לחשד אצל הצד השני שמונע ממנו גילוי ליבו... אינך יכול להיות כנה עם אדם שאינך בוטח בו, או שאינו משדר לך כנות הדדית... חייבת כאן הדדיות מושלמת, או במילים אחרות, חייב להימצא הצירוף המלא לכל המצבים – כך שבכולם יופעל בהכרח הגורם הזה של "כנות הדדית" ולא יתבטל לעולם; ושמואל שלנו צריך שותפה שתספק את מלוא רשימת הצירופים של המרכיב הזה, ללא יוצא מן הכלל.
- זהו מר הנדלר, כמעט סיימתי; נותר מרכיב אחד ויחיד. רצינות.
- למען השם, דחילק, בחיאת רבאק, אתה מוכן להגיד לי מה ההבדל בין רצינות לכנות? אני לא יכול יותר לשתוק כי אתה עוד תגרום לי שבץ מוחי עם המרכיב האחרון שלך, מלבד לחץ הדם והסכרת שיש לי. אם תפסת את הכנות – זה לא אומר שיש לך ביד כבר את הרצינות? אני הולך להתפוצץ אלברט...
- תרגע מר הנדלר - או שאבקש את התשלום שלי בחזרה ו
- לא איכפת לי כבר!
- אני יודע; ולכן אני רוצה לעזור לך לשמור על התשלום הזה – האמן או לא! עד שהיגענו בשעה טובה ומוצלחת לשורה האחרונה – בוא נחסוך את הריב המיותר הזה ותן לי להסביר לך את ההבדל : אכן, כנות ורצינות הם שני תאומים סיאמים, נכון יותר – אמורים להיות תאומים סיאמים, אך לא תמיד הם נמצאים ביחד או בקרבת מקום; וכשאינם נמצאים ביחד, ערכיהם מושפעים עד לרמות של שינוי דרמטי. אני יכול לאמר לך כאן שאני נגד אלימות, ואף לחזק את דעתי זו בהרבה מאוד טיעונים כנים, שלא יותירו בך מקום לספקות אודות כנות דברי; וכעבור חצי שעה אני עלול להקלע לוויכוח רציני ברמזור – לצאת מהאוטו ולהפליא בנהג הסורר את מכותי הכנות, רק כי הוא העלה לי את הסעיף. במילים אחרות, רק כאשר מעמידים את "הכנות" במבחן התוצאה ועומדת בפועל במבחן התוצאה – אני יכול להגיד שיש לנו כאן שני תאומים סיאמים של כנות ורצינות, ממש דומים שתי טיפות מים.
נשבע לכם שהבחנתי כאן בהינהון כנה מכיוון ראשו של מר הנדלר, אך אינני בטוח אם זה היה רציני... ובכל זאת הלכתי אל דוגמתי השניה למען לחזק את עמדתי האחרונה ולעמוד עליה, ושמר הנדלר יתפוצץ מצידי.
המשכתי בנימוס ובשקט : "תאר לך מר הנדלר איש שמביע את אהבתו הכנה לאהובתו, מחבק אותה בכנות, מנשק אותה בשיא הכנות, מלטף את שערה בכל הכנות, ומרעיף עליה דברים יפים שיוצאים לו מכל הלב ובתמצית הכנות שבליבו. או אז מגיע יום המחרת, ואהובתו זאת נופלת למשכב ומתאשפזת בבית חולים על מחלה קשה. בתוך 24 שעות דמותה מתהפכת מאישה יפיפיה ושופעת – לדמות חולנית עם חזית חולנית שניתן רק לרחם עליה...
ואכן, אהובה הכנה מרחם עליה; ואם לא הוא – מי כן? הוא מופיע למחרת בבית החולים, ניגש אליה בחדר ומחבק אותה – אך לא כתמול שלשום... הוא מנשק אותה, אבל לא כל כך בהתלהבות, סוף כל סוף – לא נעים לנשק חולה במחלה קשה... הוא מרעיף עליה את אותן הדברים היפים מאתמול, אך הדברים נשמעים יותר כדיבורים על הלב – מאשר מחמאות מאהוב לאהובתו... הוא מרחם עליה בתמצית; אך אין זו אהבה ולא משחק אהבה – בכל הכנות.
במקביל, אנו יכולים לראות מאוהב אחד באותו המעמד, שינשק את אותה האהובה החולה בכל הכנות, יחבק אותה יותר חזק עד שתפנה את תשומת ליבו שמכאיב לה ובכלל היא בבית חולים... הוא ירעיף עליה בכל הרצינות והכנות את מחמאותיו מאתמול, וגם ילטף את שערה בכל הכנות והרצינות. השני הזה הוא כנה ורציני; ואת זאת ידענו רק כאשר הכנות שלו עמדה במבחן.
יכולים לעבור לפעמים שנים ועשרות השנים מבלי להקלע למבחן התוצאה... או במילים אחרות, מבלי להעמיד את הכנות במבחן התוצאה, ולראות אם יש לה אחות רצינית או אין. ולאו דווקא כאשר מישהו נופל למשכב; ניתן לבחון את קיום הרצינות בהרבה מאוד מבחנים, שרק השנים מולידים אותם... ולשמואל שלנו יש למצוא שותפה- כך שישרה צירוף "הרצינות" ביניהם בכל מצב אפשרי, ואנא אל תשאל אותי את השאלה האחרונה.
- כן מר שבות, אני אשאל ואתחקר ואתה לא תגיד לי מה אשאל ומה לא ומה מגדיל לי ומה מקטין לי; מדוע אם כן אתה זקוק ל- "כנות"! מדוע שלא תסתפק ב- "רצינות" ושלום על ישראל.
- כי קיים מושג קביל ותקין שנקרא חצי-רצינות, ויש צורך להשלים את חציו השני בעזרת הכנות, בעוד לא קיימת חצי-כנות בנמצא; או כנות מלאה או אין; הבנת?
- מה אתה חושב?
- אנחנו באותו ראש – אסביר : אצטרך להזמין שוב את המנוול ההוא ששיחק אותה כנה – עד שאהובתו נפלה למשכב וגילינו את ערוותו ברבים... הוא, קבענו, אף פעם לא היה איש כנה, הכל היה משחק אפל ושפל... מתי גילינו את המשחק הזה?
כאשר העמדנו את הכנות שלו במבחן הרצינות, במבחן המציאות הראלית; כל הזמן הוא רק דיבר וליטף והרעיף מחמאות כנות לכאורה, זו היתה כנות ווירטואלית או אם תרצה אפלטונית – ובשמה המקצועי "כנות תיאורטית"; וכידוע התיאוריה הזאת נפלה כאשר עמדה למבחן המציאות; כלומר אפשר להפוך את התיאוריה לריאל – רק כאשר מעמתים את הכנות עם הרצינות, או אז ניתן לראות אם הכנות היתה ועודנה אמיתית או היתה ועודנה מזוייפת. את מבחן הכנות עושים איפוא באמצעות הרצינות.
עכשיו, בואו נוציא את המנוול הזה מחדר הדיונים שלנו עם בעיטה בתחת, ונקרא במקומו לאיש השני שחיבק את אהובתו גם למחרת בבית החולים וכמעט חנק אותה... הוא, קבענו פה חד, בחור כנה ורציני. כנותו היתה ועודנה אמיתית כי עמדה במבחן הרצינות.
לבחור הכנה והרציני הזה קוראים פיני. פיני הרציני הזה עזב את בית החולים בכוח, כי נגמר זמן הביקור והיו צריכים להפרידיו מאהובתו ממש בכוח. כולנו זהינו כבר את כנותו ואת רצינותו וחתמנו עליהם. יצא מבית החולים, ונחשו לאן פנה...
הוא הלך לבנק שלו, ניגש לקופה והוציא 1000 דולר ירוק מהחשבון המשותף שלו עם אהובתו – ולא בשביל לשלם עבור טיפולי אהובתו הדחופים והיקרים שגם כך קשה לעמוד בהם... אלא בשביל לקנות כמה בקבוקי וויסקי שהתמכר להם, ולחתום את היום איתם בבית... בדרך עבר במקרה על יד תחנת סמים, ולקח לו מספר מנות שיהיה לו לעת הצורך... זה לא שהיה מכור לסמים – אבל כדאי תמיד להיות קרוב מהלבן הלבן הזה...
ניתן למעשה לקבוע, כי פיני הזה הוא בוגד! הוא בגד באהובתו ורוקן את החשבון המשותף שלהם בשביל הסמים והאלכוהול שלו... אני שעקבתי אחריו קבעתי ברגע זה ממש : פיני הזה הוא בוגד ולא רק זאת: הוא גם לא רציני ולבטח לא כנה; המעשה שלו מוכיח את זאת – בלשון המעטה...
ברגע זה ממש התגלע וויכוח קשה עם עצמי : אבל רק לפני שעה ראיתי במו עיני את הרצינות של האיש הזה וחתמתי עליה! ועדיין אני חותם עליה כי אכן הוא היה רציני בריגשותיו ובהתנהגותו; הוא לא שיחק אותה... מתוך הרצינות שלו יכלתי לקבוע שהכנות שלו היתה ונותרה אמיתית.. מה לעשות עכשיו? ללכת אליו ולהגיד לו שהוא לא כנה ולא רציני? להאשימו בשני הסעיפים שרק לפני שעה חתמתי עליהם? הבעיה היא שגם עכשיו איני משנה את נייר העמדה הקודם שלי, בו חתמתי על רצינות האיש הזה וכנותו. ואם כן – איך מסדרים את האבסורד? זהו תמצית הוויכוח הקשה והמעיק שלי עם עצמי; ואל תשמח מהר לאידי מר הנדלר... אני עלול לאכזב אותך ולבשר לך כי השלמתי לאחר דקות עם עצמי, ואין כבר מקום לשמחה לאד... וזאת תכונה לא טובה לשמוח לאד מר הנדלר!
- אתה מאשים אותי בדבר שלא עשיתי מר שבות; על איזו שמחה אתה מדבר?
- שפת הגוף לא משקרת מר הנדלר; ראיתי איך פיתאום התמלאת חיים... אבל אנחנו קרובים לראש השנה ועלי לסלוח לך – מה לעשות... בנתיים בוא נגמור אחת לתמיד עם העניין הזה – גזלתי לך יותר מדי זמן, וגם שמואל על ידי מתחיל להתנמנם...
"ובכן, זהו סוד האבסורד : פיני היה בבית החולים רציני – ולכאורה גם כנה, ובחוץ לא רציני ורחוק מאוד מהכנות. יש לנו אם כן איש ושמו פיני : חצי רציני וחצי לא רציני. הרצינות שלו בבית החולים – אף אחד לא יקח ממנו; זאת הבטחה הנתמכת בראיה קבילה ואמיתית; ולעומת זאת, גם אות הקלון של חוסר רצינות משווע – ידבק בו על האקט שלו מחוץ לבית החולים.
אשר לכנות שלו : בקטע הקודם, פתחתי את האבחנה שלי במשפט הזה : "פיני היה בבית החולים רציני – ולכאורה גם כנה " – "לכאורה כנה" כי את תואר הכנות אני כבר שולל ממנו ומותיר לו אותו על תנאי. אני הולך אליו עכשיו ואומר לו את אותם הדברים שהבחנתי בהם : אם ימשיך להיות חצי רציני – הוא יקבור את טיפת הכנות האחרונה שהיתה לו, והכנות שלו תישלל לצמיתות. אני חושב שדברי יעשו עליו רושם – עדיין יש סיכוי לאדם כזה; ואולי יחזור אל הרצינות המלאה שלו ודרכה אל הכנות.
- הוא אשר אמרתי מר הנדלר – "קיים מושג קביל ותקין שנקרא חצי-רצינות, ויש צורך להשלים את חציו השני בעזרת הכנות"
בעוד "לא קיימת חצי-כנות בנמצא; או כנות מלאה או אין". הבנת?
- כן אדוני.
- אם כן מר הנדלר זה הזמן לחזור לביזנס. שמואל שלנו מחפש את בחירת ליבו. יש לחפש עבורו את הבחורה שתענה על "תנאי ההתאמה הסימטרית" כך שיחברו יחד בקן זוגי מהנה ויגיעו אל מידת השלמות של כל מרכיבי ההנאה הטבעית : אינטימיות, סיפוק (על שני סעיפיו!), התבודדות, כנות, ורצינות. מתי נצפה לתשובה?
- גברת שלומיייית, תחזירי בבקשה לאדון שמואל את דמי הרישום.
- אבל מר הנדלר, הוצאתי כבר קבלה רשומה; החלטנו שעד שעה עשר מוציאים קבלות ורושמים את הכל... זוכר? מרדכי יכעס מאוד...
- לא מעניין אותי גברת שלומית. תחרגי מההחלטה.
- אבל שלחתי את ההפקדה לבנק.
- גברת שלומית ברדובצקי, תוציאי מהקופה הקטנה. אני אשלים לך מכספי הטוב. קחי את כרטיס הויזה שלי כערבון; קחי את החיים שלי כערבון. תגאלי אותי גברת ברדובצקי.
סימולציה זו עזרה לנו איפוא להבין, הלכה למעשה, שאין אפשרות כזו במציאות להשיג את התנאי של התאמה-סימטרית – במטרה להגיע אל ההנאה המושלמת על חמשת מרכיביה. אין כוח אנושי שביכולתו לעמוד באירגון נתונים כאלו ולתאם ביניהם. גם אם ניעזר בתוכנת מחשב-על החורש על נתוני ענק של מליוני בחורים ובחורות... ההסתברות של מציאת הצירוף הנכון של חמשת המרכיבים ביחד הוא מעבר ליכולת האנושית. ואל נא לשכוח, כי בכל מרכיב ישנו אין סוף תתי-מרכיבים, ויש למצוא את הצירוף הנכון בין כולם, באופן זוגי, משולש, ריבועי, וכן הלאה...
והבה נניח שמצאתי את מלוא הצירופים של המרכיב הראשי הראשון : אינטימיות! הישגתי את ההתאמה הסימטרית המושלמת לאינטימיות של ורד ויואל, האם בזאת עברתי את חמישית הדרך...?
התשובה שלי נמצאת במחוז המתמטי... והיא : עוד לא נגעתי בקצה האחוז הראשון של משימתי; זאת כי מוטלת עלי עכשיו משימה חדשה, והיא למצוא את ההתאמה הסימטרית בין כל תת-צירוף שהיגעתי אליו – עם חברו הצעיר בצירופי הסיפוק, הכנות, הרצינות... קשה לעמוד אף על המספר ההסתברותי שעלי לבחון...
ובכל זאת!
ובכל זאת, אנו מגיעים להתאמה הסימטרית הסודית הזאת בכל מקרי הנישואים (הראשונים) שלנו. בקליק קטן שנוצר "ביניהם" במסיבה, ובלי שום מחשב – לא על ולא בינוני... ולפעמים עם עזרתו האדיבה של מר הנדלר.
מצאנו איפוא את הצירופים! משינו את לאה ומשה מתוך ערימה של חמשת מליארדי אנשים. אנו קוראים למשימת מציאת הצירופים וההתאמה הסימטרית "שידוך"; ואת הצלחת המשימה על כל פרטיה המדוייקים האין-סופיים והבלתי אפשריים – אנו מכנים במשפט הקוד "נוצר הקליק"; ואחרון חביב הוא השם המקצועי שמצאנו, לטכניקת הפעולה של המנגנון האדיר של חמשת המרכיבים, על מליארדי הצירופים שלו : אהבה. יש אהבה ביניהם. הם אוהבים אחד את השני. ולפעמים אנו חורגים מהשם המקצועי : הוא מת עליה. סימה ושאול? חבל על הזמן, הם נולדו זה לזה. כך אנו מסכמים את התיפקוד הנכון של מנגנון ההתאמה הסימטרית על חמשת מרכיביו.
והשאלה היא : מדוע אם כן איננו מגיעים להנאה המושלמת, אם יש בידינו את המנגנון הנכון ומעל לכל את הזוג הנכון – את הצירוף הנכון? מדוע אנו מתגרשים ורבים ומתווכחים ואף רוצחים!
תשובה : יש גם בידינו את הגוף הנכון ואת הנשמה הנכונה ואת המוח הנכון ביותר; מדוע אין אנו משתמשים בצירוף הנכון הזה והולכים איתו בסוף הדרך לקבר, במקום להנות עימו עד אין-סוף בגן עדן?
על השם יתברך אמרו שהעבודה שלו היא לשבת ולזווג זיווגים – ולי אין ספק בזאת; לא כי המשימה הינה עילאית ובלתי אנושית, ולא בגלל ההסתברויות והחישובים והסיבוכים, אלא הינני להסתמך על ראיה אנושית, מציאותית ופשוטה, שבכוחו של כל אחד לבחון אותה...
אנחנו 7 אחים, 6 גברים על אחת... אחותי היא אחד האנשים הקרובים אלי עלי אדמות. אני מת עליה ואוהב אותה לא רק כאחות כי-אם כחברה ואף כאם והורה... יש לה חן שהייתי משייך אותו רק למלאכים... טוב – אני יודע שהמשחק מכור ואיני מדבר אובייקטיבית, סוף כל סוף מדובר באחותי, וטבעי לראות אותה באור כזה; אינני אלא אח שאוהב את אחותו.
פעם עשיתי הצגה סימולטנית עם עצמי, וביקשתי לבחון מצב בו אני "מתחתן" עם הדמות של אחותי, על כל מאפייניה המוכרים לי ועל כל רובדיהם, ועל כל האופי הטוב והרע והבינוני שלה – וגם אופייה מוכר לי ככף ידי. בחנתי את המשחק בכלים העומדים לרשותי – ואני מודע שלא כל הכלים עומדים לרשותי, איני יכול לבחון את רובד הסיפוק המיני למשל, אולם הרובד הזה כפי שראינו לעיל – הינו מרכיב אחד מתוך מספר מרכיבים; הוא לא היחיד, ואף לא העיקרי...
המסקנה שהיגעתי אליה היתה חותכת וחד משמעית : בלתי אפשרי החיבור שלי איתה. שום מרכיב לא יצליח... קשה מאוד להגיע לצירוף אחד בודד, ואף אם אגע בצירופים האחראים לקירבה ביננו כאחים, הרי ולמרבה ההפתעה – גיליתי כי אין התאמה בין הצירופים הללו לבין הצירופים שאני נכנס בהם כאיש ובעל... שיערתי שאין התאמה כוללנית, ונוכחתי שאין התאמה כליל. אני אוהב "כך" את אחותי כאחות אך לא כבת זוג; איתה לא הייתי יכול לחיות – פשוטו כמשמעו; ולא רק איתה, גם עם דמות כאימי ז"ל לא הייתי יכול לחיות – והאמינו לי שאהבתי מאוד את אימי ואת אופיה...
לא אעיד על עצמי... אך ולצורך העניין – לא הייתי מתאר את עצמי כדייקן וקפדן שקשה למצוא לו שותפה... נהפוך, די גמיש אני ורחוק מאוד מהקפדה... ובכל זאת לא הייתי מוצא את עצמי עם בת זוגתו של ידיד, שכן... (תלוי איזה); ואני מגיע למסקנה הזאת, ואבקש לדייק בניסוחה : אילנה היא המתאימה לי ביותר, ולא במקרה אני נשוי איתה. גם לא במקרה משה נשוי ליפה; זה הטיעון.
התחלתי להתחקות אחר הראיה לטיעון הזה לעיל : קשה עד בלתי אפשרי להגיע לנוסחת הצירופים המאפשרת חיים משותפים לשעה בודדת אחת, של זוג אחד. קל להצביע על "הנוסחה" – בדיעבד, ואולי אף מלכתחילה לא תדאיג אותנו הנוסחה הזאת, כי כל בני האדם מכירים ומשתדכים, ובסופו של דבר מתחתנים... אולם וכאשר בוחנים את הנוסחה לעומק ודווקא לאחר מעשה, מגיעים למסקנה הפשוטה והחותכת : רק הנוסחה הזאת יכלה לעבוד במקרה הזה! או אז אנו תולים את זאת במקריות המבורכת ובאהבה; ולמעשה איננו יודעים שאנו מתכוונים "באהבה" – לאותה הנוסחה הסודית שהתקיימה בפועל, המתארת את התיפקוד הנכון של מנגנון ההתאמה הסימטרית על חמשת מרכיביו.
כך המסקנה המסכמת מקבלת ע"י הזיהוי שלנו והשם המקצועי שנתנו "למקרה" – משנה תוקף... וזו היא המסקנה :
רק המתכנת עצמו יכול להגיע לנתון המדויק המביא אל הצירוף המדויק, ואל הצירוף המדויק השני, והשלישי והרביעי עד להרכבת הרשימה במלואה התוחמת בתוכה מליארדי הצירופים האפשריים והמדוייקים, עד להגיע אל צירוף מסכם אחד בן שני שמות.
לא בזכות "אלברט ואילנה" "ומשה ויפה" היגעתי למסקנה הזאת, כי-אם באמצעות כל הזוגות שהקימו משפחה על פני האדמה, מאז בריאת האדם. בחינה מדוקדקת בנתון הזה לא הותירה לי ברירה – אלא לאמץ מסקנה זו.
היגענו לשלב האהבה; אני רוצה לדבר על אהבה.
כשאנו אומרים "אהבה" – כוונתינו למעשה להרבה מאוד דברים שקשה לעמוד עליהם או להגדיר אותם. קיימת אהבה בין גבר לאישה, בין ילד להוריו, בין אח לאח, קיימת אהבה בין ידידים, קיימות אין סוף הגדרות של אהבה – כאשר כל סוג של אהבה שונה בתכלית למשניהו; ואפילו אם נדבר ונתכוון לאהבה מוגדרת – נגיד אהבת משה לשרה, הרי קשה מאוד להגדיר את האהבה הזאת : מה בדיוק אוהב משה בשרה? הוא אוהב את יופיה? את בישוליה? את כנותה? את ההופעה שלה? את הרצינות שלה? או אולי אוהב מאוד את יופיה, וקצת פחות את ההופעה שלה, ופחות או יותר את כנותה ורצינותה. כלומר אינו אוהב את כל התכונות שלה באותה דרגה; והרי לא ניתן לשקול את התכונות שלה באותו המשקל...
זהו מקור הבעיה של הגדרת האהבה : אנו מתקשים להגדיר את האהבה ובצדק; כי איננו יכולים לשים את כל התכונות באותו המשקל, לכן אנו אומרים : אני אוהב את הכנות של שמעון, אחר אוהב את הקשיחות שלו דווקא, מישהו אוהב את הרצינות שלו, אני אוהב את הביישנות שלו, את האקטיביות שלו, את ההופעה שלו, את היושר, המזג, הצדק, הנדיבות, המרץ, את צורת הדיבור, את העקביות שלו, את תווי הפנים שלו, את הסבלנות שלו, את האימון שהוא משרה, את השלווה הנפשית שלו...
אם נתבונן במונח הזה "אהבה" נראה שלמעשה הוא נגזר מהנאה; אני אוהב... אני מבטא את ההנאה שלי ממשהו מוגדר ע"י הפועל "אני אוהב". אהבה היא מילה מקבילה ל- סיפוק; ההנאה ממשהו מביאה אותי לידי סיפוק, לאהבה...
השאלה היא, מדוע התרבו כל כך התכונות הנגזרות מהנאה, עד כדי שהלכנו לאיבוד בים הגדול שלהם... מניתי לעיל בקטע האחרון למשל – 17 תכונות שעלו לי בראש, וישנן עדיין אין-סוף תכונות שונות ומשונות... וכך יכולה לפעמים לעלות שאלה אבסורדית :
איך אתה אוהב את היושר שלו ואת הביישנות שלו – אך אינך מאמין מאוד בכנותו...? אתה מזהה את המרץ שלו ואת חוש הצדק שלו – אך אתה מסרב להקים שותפות עימו, כי אינו משרה עליך אימון... הוא יפה אך דוחה! הוא ישר ולא נדיב וסבלני ועקבי ונטול שלווה נפשית – כל זה באדם אחד! ואני חוזר לשאלה שלי : מדוע התרבו כל כך תכונות ההנאה עד ליצירת בילבול וחוסר התמצאות... מה הביא את הצדק והיושר והשלווה הנפשית והכנות למגרש התכונות הסיטונאי? הרי אדם ישר אמור להיות בעל חוש צדק מפותח – הלא כן? והוא אמור להיות גם כנה? ואמור להיות אמין – הלא כן?
כן, הוא אמור להיות כל זה ביחד. היושר והאמינות והצדק והשלווה הנפשית – מגיעים כולם מאותו הנחל; ואפילו מוצא הכנות והרצינות מאותו הנחל; והשאלה שוב : מדוע אנו מתחבטים איפוא בים אין-סופי של תכונות ואהבות וסוגי הנאה? מדוע התרבו כל כך תכונות ההנאה עד ליצירת בילבול וחוסר התמצאות... מה הביא אותנו לסבך הזה?
שאלה זו מחזירה אותנו לנקודת ההתחלה – ואיני מדבר דווקא על התחלת המאמר, כי-אם על התחלת האדם כפי שתועד סיפורו על ידי המתכנת...
השם יתברך ביקש להקים פרוייקט, שיוציא אל הפועל – תכונת הנתינה שלו : לברוא אדם בעל רצון וחופש בחירה, שיחיה חיים אין-סופיים בתוך גן-עדן של מידע אין-סופי, יעבד את הנתונים האין-סופיים שלו, ובתהליך עיבוד הנתונים האלה מתגלמות שתי המטרות, המבטאות את רצון השם יתברך :
1. הנאה – היינו עצם תהליך קיבולת המידע ועיבודו, יביא את האדם לידי ההנאה הגולמית.
2. חתירה לאין-סוף; וגם כאן – הדינמיקה הזו של עיבוד המידע, מביאה מטבעה לחתירה אל האין-סוף. תכונת הבחירה החופשית שנטע באדם, היוותה מעין מנוע שיניע את הדינמיקה הזו; בלעדיה לא ניתן היה לחתור אל האין-סוף.
אם כן, הוא עיבד את המידע האין-סופי שלו באופן שיכול להיקלט ע"י האדם, והתוצאה היתה יצירת היקום, וכדור הארץ; ואכן בתת המודע של האדם ניתן למצוא את הסימן הראשון : אין סוף ליקום... קח את הדמיון שלך וסע איתו : אינך יכול להגיע אל נקודה שתזהה אותה כנקודה גבולית – גם אם תהיה רחוקה ביותר... המודע שלנו אינו מזהה נקודה כזו; ולא מתוך גודל היקום כי-אם מתוך מהות היקום כפי שהוא צרוב במוחינו.
הסימן השני המסמל את מהות המידע המתהווה בחומר – הפנים אותו האדם זה מכבר : ניתן לחוש את המידע ולגעת בו : המידע מתהווה דרך החומר שביקום; אבן היא מידע, תפוח הוא חבילת מידע עם קליפה אדומה, הגוף האנושי הוא חבילת מידע שהיגענו לזיהוי הגינום שלו המכונה די.אנ.איי - והדרך עוד ארוכה... היגענו להכרת החומר ברמת האלקטרון והאטום והחלקיק והתא... המידע איפוא אינו נישא על גב החומר, אלא הוא הוא החומר בעצמו; האדם הפנים כבר את הסימן השני ונתן לו ביטוי...
רגיל האדם לראות בכדור הארץ כמרכז היקום, הגם ועצם המונח "מרכז" אינו תקני מיסודו, כי יקום אין סופי – לא יכול להיות לו מרכז... נקודת הזינוק של האדם שהתחילה מן האדמה הינה איפוא מקור המונח הזה.
ובכן, הוא יצר את האדם עם התכונות הנכונות, ושם אותו במקום הנכון - בגן עדן.
התכונות הנכונות : נשמה האחראית על הבחירה החופשית והרצון; והמוח המנהיג את הגוף והאחראי על האינטלקט של הזוג "נשמה וגוף".
למוח המייצג את הגוף ולנשמה המייצגת את הרצון, לציין, ישנם ישויות נפרדות בפני עצמם שנוצרו לחוד והזדווגו להם בתבנית אחת הנקראת "אדם בעל נשמת חיים". על שתי הישויות האלה הוטלה המשימה לשתף פעולה ביניהן וליצור דינאמיקת עבודה יעילה וגמישה, בשביל שיוכלו לחיות בשלום ביניהן ולהגיע אל תכליתן. לפעולת הזדווגות זו קראתי "דינמיקה הרמונית" ועמדתי על מהותה בהרחבה בחיבורי האחרון "גוף ונשמה".
כשאני חותר אל האין-סוף של ההנאה – אני קורה לרצון שבנשמה שלי; וכשאני מבקש להוציא את הרצון הזה מהכוח אל הפועל – אני קורא לאינטלקט שבמוחי.
וזה הדבר שביקש השם יתברך מהאדם לעשות, כאשר הגיע בשעה טובה ומוצלחת אל גן עדן: הינה לך גן המידע האין סופי; תהנה ממנו... כאשר ברצונך לחתור אל המידע האין-סופי ולהנות ממנו, קרא לרצון שבנשמה שלך והפעל אותו; הפעל היינו את האופציה הזאת, רצה את המידע הזה - בזאת מסתכם השלב הזה.
השלב השני הוא להוציא את הרצון הזה (הצעד הזה שרצית בו) מהכוח אל הפועל, היינו לרשום הלכה למעשה את הצעד הזה שרצית בו ולסמן אותו – דרך חוש הראיה שלך או דרך העט שלך או דרך המגע האנושי הפיזי שלך; או אז עליך לקרוא לאינטלקט שבמוחך ולהשתמש בו; פשוט הפעל את המוח שלך ופקוד עליו שיעבד וישרטט את הצעד – שזה עתה נפשך חפצה בו. זאת הנוסחה לחיים מהנים אין-סופיים.
כשאני חותר אל האין-סוף של ההנאה – אני קורה לרצון שבנשמה שלי; וכשאני מבקש להוציא את הרצון הזה מהכוח אל הפועל – אני קורא לאינטלקט שבמוחי. זוהי הנוסחה היחידה – אין בילתה, גם אין לה תחליף; שום תחליף דומה או קרוב; היא היא הנוסחה היחידה.
- שאלה: ומאין לי שהמוח יעמוד בקצב הרצון שלי? איך אני יכול להבטיח את התנאי הזה? איך ניתן לארגן את הנתונים העומדים לרשות מוחי והאינטלקט שלו? וגם אם אמצא את כל הנתונים הדרושים – איך ניתן להבטיח עיבוד נאות לנתונים הללו? איך אבטיח שמוחי ידביק את רצונותי?
אני חייב התאמה סימטרית בין כוחותי השיכליים לבין רצונותי! אני חייב התאמה סימטרית מדוייקת ומחושבת מראש, כך שהדמיון שלי והרצון שלי וכוחותי הביצועיים המיוצגים ע"י כוחותי הגופניים והשיכליים – ייפגשו כולם בנקודה אחת סימטרית ומתואמת עם שאר כל המרכיבים, השרועים בזירה התיפעולית הנמצאים תחת שליטתי, או שאינם נתונים לשליטתי – כתנאי הסביבה האנושית ומזג האוויר... האם דבר מעין זה אפשרי?!
- תשובה : דבר מעין זה הינו פוליסת הביטוח של משחק ההנאה האין-סופי שהזמנתיך אליו.
במילים אחרות, הדבר היחיד הנדרש ממך לעשותו הוא הפעלת הרצון שלך; שתפעיל את הרצון שלך לקבלת המידע; לרצות במידע; לתפוס פיסת מידע – כל מידע, ולרצות בה, לרצות להכיר אותה; והרי פיסת המידע בעצמה מייצגת את ההנאה הגולמית, ותהליך עיבוד המידע בפני עצמו – הינו חלק מההנאה הזו... יוצא שהרצון בהנאה – הוא הדבר היחיד שנותר לך "לעשות", כי עיבוד המידע שבא בשלב השני, מייצג את ההנאה בעצמה.
וזוהי הנקודה הבסיסית שיש להבהיר : ההתאמה הסימטרית המתחוללת מאליה בין רצונותי לבין כל המרכיבים בגיזרה בה אני פועל, אינה נגזרת ממעשה נס – כי-אם מתנאי הטבע ומחוקיו שאני כפוף אליהם, כמו חוק קולון, הכבידה, אמפר, חוקי התרמודינמיקה...
לדוגמה: מדוע עצמים נופלים לקרקע באין תמיכה? בתופעה טבעית זו הבחין מדען בריטי בשם אייזיק ניוטון בשנת 1666, וזיהה דרכה את אחד הכוחות הבסיסים של הטבע הנקרא "כוח המשיכה" (כבידה - גרוויטאציה) – הפועל בין גופים בהתאם למסה שלהם. הבחנה זו הביאה אותו לגילוי וניסוח חוק המשיכה האוניברסלי, המגדיר את המשיכה בין כל שני גופים בעלי מסה, וקובע כי כל גוף מושך גוף אחר ביחס ישר למסתם של שני הגופים, וביחס הפוך לריבוע המרחק שביניהם. כשלוש מאות שנה לאחר מכאן, ירחיב המדען אלברט איינשטיין את ההבחנה הזאת, ויתעד גם חלקיקים חסרי מסת מנוחה כמו פוטונים – הנמשכים לגופים אחרים.
האדם גילה איפוא כי כוכבי הלכת נמצאים בתנועה מתמדת סביב השמש – לא מתוך נס כי-אם מתוך כוח הכבידה המחזיק אותם בתנועה מתמדת סביב השמש.
"כוח המשיכה" מהווה איפוא נתון ראשוני מנתוני הטבע; אם תרצה – מרכיב אחד ממרכיבי הטבע המקוריים.
כמוהו – "כוח ההתאמה-סימטרית" : הוא הנתון הראשוני המסדיר את פעולת המשולש : רצון, מידע, מוח.
נוסח חוק ההתאמה הסימטרית :
הרצון האנושי הוא אשר יקבע את ערכי פיסת המידע הנקטפת מהמסה האין-סופית; ונתח הקיבולת השיכלית הנדרש – יותאם לקליטת פיסת מידע זו ועיבודה, מכוח הסימטריה הנגזרת מהחוק הזה.
הסימטריה המשתקפת מפעולת המשולש "רצון, מידע, מוח" אינה פועלת איפוא מתוך נס, כי-אם מתוך כוח התאמה נתון, המסדיר מבעוד מועד את הדינמיקה של פעולת שלושת המרכיבים.
את "כוח המשיכה" איפוא – גילה ניוטון בשנת 1666; מתי גילה האדם את חוק ההתאמה הסימטרית, ומיהו האדם הזה?
- לפני 5767 שנה גילה האדם את החוק הזה, ושם המדען בעל התגלית : אדם הראשון. למעשה, גם אישתו היתה עימו בחדר המעבדה, אולם התגלית נקשרה בשמו.
עוד שאלה : מה הם גבולות החוק הזה? או במילים פשוטות : האם מתיימר החוק הזה לכלול את כל היקום בין גדרותיו? הרי המידע אינו נישא על גב החומר, אלא הוא הוא החומר בכבודו ובעצמו...
עוד תשובה : חוק הטבע הזה אינו מתיימר לכלול את כל היקום כי החוק עצמו נגזר מהיקום. החוק הזה אומר, במילים פשוטות, כי הרצון האנושי יכול לבחור את הנתח שירצה מהמידע השרוע לפניו – או מהיקום השרוע לפניו; לבחור ולקטוף, פשוטו כמשמעו. אין גבול לנתח המידע שאותו ירצה לקטוף; אין גבולות למידע שאליו ירצה להגיע, האין-סוף פתוח לפניו; אין הגדרה למהות המידע שיבקש לבחור לו ולהנאתו; ולמען הסרת ספק, אדגיש שוב : אין מיקום ולא רמות ולא דרגות שעליהם יכול לעמוד על מנת לקטוף את המידע שלו – המיקום הוא חופשי; אין ולא קיים מונח של רמה או דרגה... בעגה העממית המקצועית זה נקרא : חופשי על הבר, חינם אין כסף, און דה האווז, הדבר היחיד שעליו לעשות הוא : לרצות. ותו שום דבר; נאדה, רק לרצות.
אבקש להרחיב קימעה את ההסבר למהות הרצון, לכוח הזה המדובר בו – הנגזר מחוק הטבע "התאמה סימטרית"... מה הכוונה "לרצות", מה לרצות?
ט ויאמר אלקים, יקוו המים מתחת השמים אל-מקום אחד, ותראה, היבשה; ויהי-כן. י ויקרא אלקים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים; וירא אלקים, כי-טוב. (בראשית, פרק א')
ובכן, אפשר, מכוח חוק הטבע הזה, לתעד את זאת : ויאמר האדם (מישהו, כל אחד, כי הוא רצה בכך...) , יקוו המים מתחת השמים (במיקום מסויים שבחר בו מהיקום) אל-מקום אחד, ותראה, היבשה; ויהי-כן. ויקרא האדם ליבשה (עדנה או שיקמה או כל שם שיבחר) , ולמקוה המים קרא " snorsanugi " - (מה זה השם הזה?! זו הבחירה שלי אדוני!) ; וירא האדם כי-טוב (והלך באותו יום לישון מבסוט ועלא כיפק מההנאה שהגיע אליה...). – אין זה קטע סאטירי, זהו קטע מהחיים האמיתיים הפשוטים האין-סופיים שהשם הציע לנו, לאדם; והצעתו זו עודנה בתוקף. אל הקטע הזה היגעתי בעזרת העיון בחוק הטבע "התאמה-סימטרית". אולם עדיין לא הושלמה הפנורמה השלמה הנשקפת מנוף החוק הזה; זהו רק הרובד הראשון של החוק, קיימים עוד שני רובדים בסיסיים שלא נגעתי בהם :
רציתי להגיע אל " snorsanugi " מתוך כוונה כלשהי השמורה עימדי... המדובר במקום רחוק מאוד, אתם לא יודעים על מה אני מדבר... המקום הזה נמצא במרחק של 369 מליארד שנות אור מהמיקום שאני נמצא בו כרגע. אני צריך תחבורה מתאימה שתיקח אותי לשם; אני צריך ציוד, צידה, מה עם התאמת התנאים לעצם נוכחותי שם? הרי חוק הכבידה של ניוטון מוגבל הוא לתאריך 18 באפריל 1955, האחרון שעידכן אותו היה אלברט איינשטיין שנפטר מהעולם בתאריך הזה, ואולי החוק הזה לא עובד שם, אולי פועל חוק אחר ב- "snorsanugi " שעוד לא גיליתי אותו, ישנם עוד הרבה חוקים; אומנם אני יכול להגיע אל כל מקום מכוח רצוני, אך זה לא אומר שהדבר ייעשה במילה סודית שאוציא מהפה וגמרנו... שום מילת סוד ושום הוקוס פוקוס, רק חוקי הטבע שנקבעו מראש מדברים, ולא ראיתי בחוקי הטבע שום מילה סודית... זה אומר שעלי להפעיל את הראש בשביל להגיע ל- "snorsanugi "; יותר נכון לשבור את הראש... את המוח. אולם, אני נתקל בבעיה חדשה מהקופסה! ומאיפה אביא את הראש הזה? ואפילו אם אהיה מוכן לשבור אותו למען המטרה, האם די לי בראש שלי? המוח שלי מוגבל... בקושי עיכלתי את החוק של ניוטון...
בנקודה זו מגיעים אל הרובד השני של חוק "ההתאמה הסימטרית", וזהו נוסח החוק שוב :
הרצון האנושי הוא אשר יקבע את ערכי פיסת המידע הנקטפת מהמסה האין סופית; ונתח הקיבולת השיכלית הנדרש - יותאם לקליטת פיסת מידע זו ועיבודה, מכוח הסימטריה הנגזרת מהחוק הזה.