קוד: מידע אנושי 12 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
חלק (12)
תשובת השם יתברך על הבעיה המוסרית, לכאורה, שהתעוררה – היא :
תכונת הבחירה החופשית – תלווה את האדם מרגע היוולדו, בין אם הוא נולד מתוך רצונם של הוריו, בין אם הוא נולד מתוך רצון של אחד מהם, בין אם הוא נולד תחת מטריית מכנה משותף גדול, מכנה משותף קטן, ובין אם נולד כתוצאה מפגישה סתמית אקראית נטולת תכלית ורצון – היינו, מתוך הגורל או המזל. במילים אחרות, הנתונים ההתחלתיים של הוולד – לא יעמדו כחוצץ בפני הוצאת הבחירה החופשית של האדם מהכוח אל הפועל. במילים יותר ברורות: המחשב הקטן של היקום, ובבואו לחשב את המכנה המשותף הגדול, הקטן, או האקראי הנכון לרגע נתון, יכוון את נתוניו באופן שתתאפשר בחירה חופשית מוחלטת לכל יילוד.
- ומדוע אם כן נולד ילד בריא וילד פגום וילד חכם וילד מכוער וילד עני...
- בשביל לכוון לרצון הוריו, או לרצון אחד מהם. ילד מכוער נולד להורה שכיוון לרצון שלילי... הורה זה יצטרך להתמודד עם רצונו השלילי בשטח – היינו עם ילדו החולה, המכוער... ובמקביל תמיד נולד ילד יפה וחתיך ובריא להורים שרצו ילד, כאדם וחוה שרצו את קין, או כיעקב אבינו ורחל אישתו שרצו את יוסף.
- ואיך "יכוון" המחשב של היקום ויפתח את דלת הבחירה החופשית בפני שמואל העני והמכוער שנולד לרבקה וסעדו הבלתי אחראיים... ובמקביל, איך יכוון לילד סמי הסורר, שנולד להורים יפים וחתיכים שרצו על פי כל כללי הרצון להביא ילד לעולם?
- בקווים רחבים, אנו דנים בארבעה מצבי-בחירה, שלכל אחד מהם – מחשב היקום אמור לספק את הסחורה :
1. הורים עם רצון חיובי שהולידיו ילד עם אופי חיובי.
2. הורים עם רצון חיובי שהולידו ילד שלילי.
3. הורים עם רצון שלילי שהולידו ילד עם אופי חיובי.
4. הורים עם רצון שלילי שהולידו ילד שלילי.
קיימים, לצורך מצבי הדמיה שלנו, ארבעה סוגי ילדים :
א. שמואל : ילד יפה בעל אופי טוב שמצליח בחיים...
ב. ראובן : ילד יפה בעל אופי רע ובלתי יוצלח...
ג. שלמה : ילד מכוער בעל אופי טוב ומצליח...
ד. שמעון : ילד מכוער בעל אופי רע ובלתי יוצלח...
על מנת להבין את הדברים לאשורם, יש לעמוד על המונחים שנתקלנו בהם לעיל : בחירה חופשית, מוצלח, לא יוצלח... מה היא משמעות המושג בחירה חופשית, ומיהו היוצלח או הבלתי יוצלח?
מושג "הבחירה החופשית" החל להשתבש עם חטא אדם הראשון, עד שאבד לנו היום והוחלף במושג אחר ללא שום קשר עם משמעותו המקורית.
"הבחירה החופשית" נולדה עם האדם, כאשר נחת במגרש גן-עדן של המידע האין-סופי : קטוף מגן-עדן שלפניך – כפי יכולתך, קח את המידע שתרצה, עבד את המידע שתרצה, כבוש כל נקודה שתרצה במרחב – היא שלך; אתה רק צריך לרצות להגיע אליה... אין לך שום הגבלה שתגבילך ולא גבול שיגדר אותך, ולמעשה, הרצון שלך הוא הוא הגורם היחיד שיקבע את מפת גבולותיך; זוהי איפוא "הבחירה החופשית" שלך : לרצות מעט, הרבה, הרבה מאוד... לרצות כפול, פי מאה או פי אלף... חוק ההתאמה הסימטרית שהותקן ביקום, הוא הערב לצקת תוכן במילים הכבירות האלה.
זוהי המשמעות המקורית של מושג הבחירה החופשית. כך נולד העולם. לא עברו שניות ואדם הראשון פיקפק ביכולתו להגיע אל נקודה זו או אחרת או אל מידע זה או אחר... פשוט פיקפק לשם הספורט! ואם אינכם מאמינים לנוסח התיאור – לכו לקרוא את זאת שחור על גבי לבן בפרק השלישי של בראשית, או התאזרו בסבלנות עד שנגיע בהמשך אל הפרק הזה ונעבור עליו ביחד.
האדם הכניס את הספק למרחב המושגים שלו, והזמינו לראשונה להתארח בעולמו, ואף נתן לו את המקום השמור לבכורה בכל הנוגע בהחלטותיו... כך נכנס הספק אל מושג הבחירה החופשית של האדם, וחיבל בו... ואלה תולדות החבלה הזאת :
שלב ראשון – שלב זה נולד עם חטא האדם הראשון : ספק אם יש בידי את היכולת להגיע ולכבוש את הנקודה הזאת...
שלב שני – תולדה טבעית של השלב הראשון : אולי אני רוצה להגיע אל הנקודה הזאת; ואולי לא.
שלב שלישי – המשך שרשרת החבלה : האם כדאי לי להגיע אל הנקודה הזאת – או לא?
שלב רביעי ומכריע : האם יש בידי את הבחירה החופשית להגיע אל הנקודה הזאת – או לא?
כך עוות המושג המקורי של "הבחירה החופשית" עד שאבד כליל...
היום אנחנו מבינים את הבחירה החופשית באופן המעוות הזה : האם יש לי את הבחירה החופשית בללכת בדרך הטובה או הרעה? (שמעו נא באוזניכם ואשרו את השמועה).
אם כן, וכאשר השיב השם יתברך על הבעיה המוסרית שהתעוררה לכאורה – בזאת : תכונת הבחירה החופשית – תלווה את האדם מרגע היוולדו... כוונתו היא לבחירה החופשית המקורית – לא המעוותת; היינו, לחתירת האדם אל עבר המרחב האין-סופי – בו פועל חוק ההתאמה הסימטרית; שם נמצאת הבחירה החופשית של האדם, ושם יוצאת מהכוח אל הפועל.
תכונת הבחירה החופשית – תלווה את האדם מרגע היוולדו, בין אם נולד מתוך רצונם של הוריו, בין אם נולד תחת מטריית מכנה משותף גדול או קטן, ובין אם נולד כתוצאה מפגישה סתמית אקראית נטולת תכלית ורצון – היינו, מתוך הגורל או המזל. כלומר, הנתונים ההתחלתיים של הילוד – לא יעמדו כחוצץ בפני הוצאת הבחירה החופשית שלו מהכוח אל הפועל, בשום מצב נתון; היקום הכפוף לחוק ההתאמה הסימטרית – ערב לזאת.
נחזור איפוא אל המצבים השונים של ארבעת ההורים והילדים שלהם... להדגיש, כי המחשב של היקום אינו יכול לשקול באותו המשקל – שני סוגי אנשים, כפי שלא ניתן לשקול באותה הכף נחושת גם זהב... ואלה הם שני סוגי האנשים :
1. המבין את משמעות הבחירה החופשית לאשורה וחותר אל מרחב חוק ההתאמה הסימטרית בפועל.
2. הרחוק מהמשמעות האמיתית של הבחירה החופשית; היינו המבין את המשמעות המעוותת בת ימינו, וכאילו הבחירה החופשית היא בין הטוב לרע.
אנו נכנסים בזאת אל מתחם הרצון האנושי, ואל פעולתו במרחב חוק ההתאמה הסימטרית. העיקרון המנחה אחד הוא : הרצון האנושי מתקיים בכל מקום בכל זמן ובכל תנאי; במילים אחרות – לא רק הרצון הטהור התקין מתקיים, אלא גם הרצון השלילי ואף הרצון הסתמי האקראי. כל רצון אנושי אשר יהא, מתקיים במהותו בטבעו ובמלואו באופן מושלם ומדויק; הרצון איפוא מייצר כוח והמשך קיום הכוח הזה – תלוי בהמשך קיום הרצון שייצר אותו. הכלי שבאמצעותו יוצא כל רצון אנושי, באשר הוא, מהכוח אל הפועל – הוא חוק ההתאמה הסימטרית, הפועל בכל מרחב היקום.
מכאן, מקור התהייה האנושית "רשע וטוב לו וצדיק ורע לו" הוא, חוסר הכרת מחשב היקום, שאינו שוקל את האנשים במשקל אחד. "כל סוג של אדם" ומערכת רצונותיו שהיקום מתיישר על פיה...
"רשע וטוב לו"... הוא אינו מייצג את מס' 2 בטבלה לעיל, כי-אם את אחת האפשרויות הנמנות על מס' 2.
הרחוק מהמשמעות האמיתית של הבחירה החופשית – יכול להיות אדם טוב, תמים, מיתמם או רשע... לכל אחד מהאנשים האלו – רצונות, והיקום עומד ורושם, וגם מבצע. ישנו פתגם עממי שאומר "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" – ואכן המשל הזה קלע נכונה : כל הרצונות מתקיימים, כל השאיפות... התנאי היחיד הוא לרצות באמת ובתמים בדבר, להתכוון לרצון הזה – יהא אשר יהיה. כך מגיעים לעושר, לכסף, לכוח, לשילטון... כל מי שהגיע לשילטון – רצה באמת ובתמים בשילטון; וכל מי שהגיע לעושר מופלג – רצה בעושר, בכסף, בירוק הירוק הזה.
אדגיש שוב את המונח : רצה = רצה באמת ובתמים, רצה בכל נפשו ומאודו, רצה בכל רמח איבריו ושס"ה גידיו, רצה בעיניו ובראשו ובחושיו, והראיה לזאת היא שהפעיל למען רצונו זה את עיניו ואת ראשו ואת כל חושיו. על זה אמרתי, רצון האדם "הזה" יתקיים במלואו, במהותו, ועד לפרטי פרטיו, ללא קשר למהות בעליו, לפרטי בעליו, או למציאות בעליו : הוא יכול להיות אדם טוב, בינוני, נדיב, פרסי, רשע, זקן, נער, גבוה, נמוך, יפה, מכוער, איש, אישה, תם, תמים או מיתמם. הוא יכול להיות פושע אכזר, ערל טוב וחינני, או נימול רשע ומרושע. פנקס היקום פתוח לכול; הוא רושם ומבצע.
אם כן, כל הקבוצה שאינה מבינה את משמעות הבחירה החופשית ומתוך כך ניתן לשער שלא הכירה את קיום חוק ההתאמה הסימטרית, כל האנשים הנמנים על הקבוצה הזאת – רצונם מתקיים; ויכולים להיות אנשים טובים או רעים – ואני משתמש במונחי הקבוצה הזו... כי המונח של "טוב ורע" – עתיד להשתנות כאשר נעבור אל הקבוצה השניה הבקיאה במשמעות הבחירה החופשית...
ניתן להתחקות איפוא, ולו חלקית, אחר החלק הראשון מהתהיה המוזרה : רע וטוב לו...
- רע וטוב לו?!
- כן אדוני, רע וטוב לו. אכן הוא עושק ואכזר אך מה לעשות שהוא יודע לרצות... הוא "רצה" בכסף, בכבוד, בשילטון... רצה וקיבל.
- אבל זהו הצדק של "היקום"? ומה עם הצדיק הישר ההוא שנותר בלי גרוש על התחת? האם זה צדק?
- מה לעשות והצדיק הישר שלך לא רצה בכסף? ואף לא בשילטון... אולי הוא עצלן; אולי הוא פשוט ישנוני... ואולי, פשוט הוא לא רוצה! האם נכון לדעתך שהיקום יכריח אותו או יכפה עליו רצון כלשהו? האם אין זה נקרא, לדעתך, פגיעה בבחירה החופשית והתערבות גסה בה?
- אכן; השתקת אותי... אבל בכל זאת, עדיין אינני שקט, ומשהו מפריע לי... מה עם איציק הנהג שנפלו לו 17 מליון שח מכרטיס לוטו שמילא בחמישה שקלים ואפילו לא חשב על האוצר האדיר הזה... הוא לא התכוון להרוויח; פשוט עבר במקרה ע"י תחנת טוטו, פגש בידיד שמילא כרטיס, עמד איתו ומילא...
- אז לידידך איציק הנהג יש מזל! יש כזה דבר שנקרא מזל, וכבר עמדנו על המונח הזה שנוצר באופן אקראי מפגישת מספר כוחות סתמיים... בלשון מקצועית, זהו "המכנה המשותף הזמין" שידידך איציק נמצא בתחומו ובמקרה הזה נהנה ממנו... אל לך לשכוח כי איציק שלך עלול גם להפגע מהימצאותו תחת המטריה המשוגעת הזו... אפילו 17 המליון, עלולים במקביל לעמוד לו בעוכריו...
- "מזלו" יעמוד לו בעוכריו? הכיצד?
- נגיד קנה מרצדס חדישה מנקרת עיניים, ומצא את עצמו באמצע תאונת שרשרת קטלנית...? או שקנה חבילת נופש וסקי בהרי ההימלאיה בנפאל, ומצא את עצמו תחת נפל מקרי שקבר תחתיו מאות אנשים? או שהיה שרוע על אי שקט באחת המדינות האטרקטיביות של דרום אסיה, ולפתע צונאמי קטן התקרב ואיציק שחה בתוכו... יש עוד דוגמאות... שאמשיך?
- לא אל תמשיך – הבנתי את הפרנציפ... אבל אנחנו גם פוגשים ב- "רע וטוב לו" שמאריך חיים כמתושלח ללא שום צונאמי או נפל... הוא הולך בשיבה רעה עם הכסף שלו... שאביא לך דוגמאות? אני מכיר אישית מפיונר אכזרי אחד שחי 98 שנים, היה מלווה בריבית בשוק השחור, ולא בחל בשום אמצעי לגביית כספו... שאלתי : אני מבין שאיכות החיים של איציק תלויה ברצונותיו ובמזלו; אולם איך תחשב מכונת היקום את תוחלת החיים של הקבוצה שנמנה עליה איציק והמפיונר...?
- אני מבין ששאלתך מתייחסת גם ל-"טוב ורע לו" שמת אומלל בערוב ימיו ושנותיו... ובכן, שנינו כבר מסכימים על העיקרון – שהכל תלוי ברצון או לחילופין במזל; ושנינו כבר יודעים מדוע בעיקרון טוב ורע לו, או רע וטוב לו... השאלה שלך היא איפוא : ועד מתי טוב ורע לו... היינו עד מתי ימשיך האומלל התמים לסבול את החיים הדפוקים האלה... באותה מידה – עד מתי תתן צ'אנס למפיונר "הרע כי טוב לו" שמאריך ומאריך חיים ומסרב להפרד מהגלקסיה שלו? השאלה נשאלת גם אודות הטוב וטוב לו, והרע ורע לו, ולגבי כולם : מה היא נוסחת תוחלת החיים של הקבוצה שנעדרה ממנה תבונת הבחירה החופשית, ואותם החיים גם אורכם אינם נמצאים בשליטתה; או במילים מקצועיות - מתי מבקר מלאך המוות את הקבוצה של איציק – "מהי הנוסחה?" – זו היא השאלה; והתשובה העניינית עליה תחתום את פרשת עקדת יצחק . קח איפוא את ההתחייבות שלי להתייחס לשאלה העניינית הזו, כאשר נגיע ונסיים ביחד את פרשת העקדה – בבראשית, פרק כב. כאן נמצא הנושא הענייני הזה במלואו :
יד ויקרא אברהם שם-המקום ההוא, ה' יראה, אשר יאמר היום, בהר ה' יראה. (בראשית, כב)
- ברשותך, שאלה היפוטטית אחרונה : מה אם איציק הנהג למד מאחורי הגב שלנו את סודות הבחירה החופשית, הכיר את יסודות חוק ההתאמה הסימטרית, ו"רצה" באופן תקני ב-17 המליון... האם גם אז עלול לפגוש את הנפל והצונאמי...
- זה מביא אותנו אל תחום הקבוצה השניה... תודה על עזרתך.
אנו עוברים איפוא אל מרחב אחר לגמרי שאין לו שום קשר עם המרחב שלנו... אנחנו עוברים אל אדם שמכיר את חוק ההתאמה הסימטרית ויודע שהכל תלוי ברצונו ואך ורק בו. אבותינו הראשונים למשל נמצאו בתחום המרחב הזה, אברהם, יצחק, יעקב, משה רבינו, אדם, חוה, בניהם קין והבל, נוח... אני מביא כאן שמות מובחרים, אולם ולמעשה כל הצאצאים של אדם ושל נוח – הכירו, ברמה זו או אחרת, את חוק ההתאמה הסימטרית; אפילו הדור של "מגדל בבל" הכיר את חוק הטבע הזה לאשורו; אנו עתידים להתקל בהמשך בתקופה הסטורית זו, ולעמוד על מאפייני הדור של מגדל בבל, כאשר יתחבטו אנשי הדור הזה בשאלה הפשוטה : איך נגיע אל השמים... היינו, איך נפרוץ את המסגרת שלנו ונביא את רצונותינו ושאיפותינו אל שיאים חדשים?
זה המקום של מי שמבין את משמעות הבחירה החופשית לאשורה וחותר אל מרחב חוק ההתאמה הסימטרית בפועל. מוסכם כאן על כולם, כי הבחירה ברע אינה אופציה – כי-אם ליקוי בהבנת המציאות הנגזר מתהליך בלתי מבוקר בעיבוד המידע. הבחירה החופשית איפוא במרחב חוק ההתאמה – אינה בין הטוב לרע אלא בין הטוב לטוב יותר...
ובכל זאת, גם במרחב הזה יש מי שלא יכול להביא את רצונו מהכוח אל הפועל... כלומר יש מי שמודע לחוק ההתאמה הסימטרית, מודע לנוהל תיפעול רצונותיו, אך אינו מסוגל בשלב זה לשלוט במנגנון האישי שלו לתיפעול רצונותיו; כי הרי יש להסתגל למצב הזה, ויש הרבה מה לעשות בתחום זה...
אנו יודעים שלא די בלרצות בעלמא – יש לדעת לרצות... יש להכיר את טכניקת הרצון.
עברנו כבר את השיעור הראשון והיסקנו ממנו את הנוהל הבסיסי של תיפעול הרצון : " נוהל הבעת הרצון מתחיל מהרצון הגולמי הבלתי מוגדר אל הרצון המוגדר והמדויק " .
מעבר לזאת, ישנם עוד חמישה שיעורים הנותנים לאדם את הכלים להתמחות בתחום הזה, היינו להכיר את מערכת רצונותיו – לדעת איך להביא את רצונו אל הפועל. המתעד בחר להתחיל את תיעודו בסדרת ששת השיעורים הללו, מתוך חשיבות הנושא ומקומו במערכת החיים האנושית : ללא המודעות זו – לא ניתן לאדם להגיע אל תכליתו; היינו לחיות... האדם בא אל העולם בשביל להנות ממנו; בשביל לרצות להנות ממנו...
מכאן, המצב המופשט ביותר הוא כאשר האדם מפעיל את רצונו במרחב חוק ההתאמה הסימטרית; ואל המצב המופשט הזה – הגיע אדם הראשון. הוא חי את המצב הזה שנים מספר, עד שיום אחד החליט לקרוא תיגר על השיגרה הזו – על המציאות המופשטת הזו, וליצור את הספק הוירטואלי הראשון; או אז ובד בבד נוצר האבסורד האנושי הזה לראשונה : להיות עם יכולת חלקית בניהול המערכת הרציונלית למרות המודעות המלאה למרחב חוק ההתאמה הסימטרית, הפותח בפני האדם את מושגי האין-סוף והבלתי-מוגבל. במילים אחרות, לא תמיד יכל האדם להפעיל את רצונו באופן תקין ולהוציאו מהכוח אל הפועל, הגם והיה מודע ליכולותיו הבלתי מוגבלות... כן, מעת לעת הצליח במשימה זו – אך לא תמיד; הבעיה היא הספק שנכנס כבר אל ליבו וחיבל במערכותיו, לא תמיד ניתן היה להתגבר עליו; לא קל להתגבר עליו.
בתוך אווירה אבסורדית זו – נוצר עוד אבסורד גדול מחברו : אי-היכולת הזמנית להפעלת הרצון באופן תקין – אובחנה על ידי עם הארץ כאימפוטנציה, ואות קלון נדבק לבעל העניין, על כי "לא הצליח" להשיג את הרצונות הבסיסיים ביותר : כמו להביא ילד לעולם, או להרוויח את כסף מחייתו...
זה שלא הצליח להגיע אל הכסף ואל העושר נקרא "לא-יוצלח", ומי שלא הצליח דרך המערכת הרציונלית שלו להביא ילד לעולם – נקרא "עקר". ושוב : מי הם שאיבחנו את האבחנות האלו?
תשובה : עמי הארץ. אלה הרחוקים מחוק ההתאמה הסימטרית; מההכרה הזו; ומכל האווירה הזאת...
נוצרו אם כן שתי קבוצות אנוש, החיות זו לצד זו ואף חולקים את אותו שטח המחיה החברתי ביניהם :
1. אלה המיוחסים המכירים את חוק ההתאמה הסימטרית ואת מקור הבחירה החופשית ויודעים שהכל תלוי ברצונם, אך לא מצליחים תמיד להביא את רצונם מהכוח אל הפועל.
2. ואלה שלא שמעו מעודם על החוק הזה ועל כל הסבתוכה הזו... גם הם חיים במסגרת של רצונות ושאיפות והצלחות וכישלונות...
לציין ולהדגיש שוב, המחשב הקטן של היקום מטה אוזן גם לרצונות הקבוצה האחרונה וממלא אותם, על אף אי-מודעותם לעצם קיום המחשב הזה... ובעצם, ההבדל המהותי היחיד בין הקבוצה הראשונה לשניה הוא בעצם המודעות : הקבוצה הראשונה מתכננת את רצונה ויודעת בדיוק מה קורה על מה קורה ומתי קורה – או לא קורה; והקבוצה השניה לא; לא יודעת. היא אף מאמינה במזל ובגורל ולא פעם משתבחת בהם או מטילה את מלוא האשמה עליהם...
בתוך דברי, ציינתי שתי דוגמאות של סוגי רצונות : עושר, והולדת ילדים; כלומר ישנו "העשיר" שכיוון את רצונו לעושר לפי חוק ההתאמה הסימטרית שהוא מודע לקיומו, ואת רצונו תיכנן ע"פ הנוהל התקני של החוק הזה; וישנו "העשיר עם הארץ" שרצה מאוד להתעשר ואכן הוא התעשר ע"פ חוק ההתאמה הסימטרית, אולם אין הוא מודע לקיום החוק הזה. ההבדל "העדין" הזה בין שני סוגי העשירים, נראה על פניו בלתי משמעותי, כי הרי שניהם התעשרו מתוך רצונם הכנה בירוק הירוק הזה; מה איכפת לי אם אחד מהם היה מודע לקיום החוק שעל פי כלליו התעשר – או אם השני היה נטול המודעות הזו ועם הארץ; הרי בסופו של דבר – שניהם הגיעו אל קו הסיום והתעשרו...
ובכן, ההבדל בין שני העשירים שלנו – מתגלם בשני מישורים :
א. העשיר הראשון, מאחר והוא מכיר את "מקור עושרו", יכול להתפנות, לאחר שהגיע אל מחוז חפצו, אל אפיק אחר שאין לו שום קשר עם האפיק הנוכחי שכבר הושג – נקרא לו האפיק הפיננסי. הוא לא חייב לתדלק את האפיק הפיננסי הזה כל הזמן – מלבד להמשיך ולרצות בו... בד בבד, וכאמור, הוא יכול לפנות לאפיק אחר שאין לו שום קשר עם העולם הפיננסי, כמו המחוז האומנותי, ציור, שירה, כתיבה... וכאשר יגיע אל המחוז האומנותי ויקטוף את רצונו המדויק והמוגדר ממנו – יכול לפנות לאפיק המדעי כמו הביולוגי, האסטרונומי... הוא אינו צריך לתאם בין המחוזות השונים שהגיע אליהם ואינו צריך לדאוג להסדיר את הסתירות העלולות להתעורר, כתוצאה מהצטלבויות אקראיות בלתי מתואמות בין המחוזות השונים...
המצב שונה אצל העשיר השני נטול המודעות : הוא חייב לתדלק את מחוז חפצו הראשון שהגיע אליו – כל עוד וירצה להמשיך לדלות ממנו. אם באפיק הפיננסי למשל עסקינן, אזי הוא חייב לעקוב אחר המניות שלו, או אחר המפעל המצליח שלו, ויצטרך לשדרגו כל הזמן – כך שלא יעלו עליו המתחרים ויגרמו להפלתו... בנוסף, וכמובן, הוא יכול "לרצות" בעוד מחוז, אך חייב לתאם בין שני המחוזות ולהסדיר את כל הסתירות העלולות לצוץ מתוכם... "הזמן" למשל שיש להעניק לכל מחוז ומחוז : יש לתת מענה גם לנתון הזה שמהווה, לא פעם, מכשול בפני עצמו שאינו בר שליטה. במילים אחרות, יצטרך לתת מענה להצטלבויות יזומות או אקראיות שהתהוו במחוז רצונותיו; דבר שפטור ממנו עשירנו הראשון.
ב. העשיר הראשון שולט במרחב רצונותיו; שום גורם לא יכול להסתנן לשורותיו ולחבל במערך רצונותיו; שום גורם – צפוי או בלתי צפוי... הוא חורש כרגע על התיק הפיננסי, האומנותי, והמדעי. שלושה רצונות מוגדרים יש לו, והוא קוטף אותם על פי הסדר שקבע להם, ועל פי המתכונת שקבע עבורם : כמות, איכות, קצב, תיזמון...
בעוד, שליטתו של העשיר השני במרחב רצונותיו – מוגבלת ביותר ובלשון המעטה. הוא ורצונותיו נתונים כל הזמן לכוחות-על בלתי מזוהים שביכולתם לצוץ בכל רגע ולהפוך כל קערה על פיה... מכאן מקור הכינוי שניתן להם : "כוח עליון" שאינו בר שליטה... מזל, גורל, מהפכה צבאית... אנו חיים עכשיו בתקופת הוגו צ'אבס של ונצואלה : הוא החליט להלאים את רוב מוקדי הכוח הפיננסים במדינה, ובין יום – חלק גדול מעשירי ונצואלה נפרד מנתח הארי של נכסיו... איזה מזל רע! זה קורה בדרך כלל באזורים בלתי יציבים, או בתקופות בלתי יציבות – כמו בתקופות של מלחמה או של מהפכות... אולם, וגם אם ניזהר עשירינו השני והשקיע את כספו בחלקה יציבה של העולם, הרי המזל הרע יכול לרדוף אותו ולרבוץ לו עד שמה, בכל פינה : מתחרה בלתי צפוי, עלייה בלתי צפויה של חומרי גלם, תביעה בלתי צפויה, שריפה בלתי צפויה, פשיטת רגל בלתי צפויה ודווקא של הבנק שעובד איתו, או של חברת הביטוח...
אנו כבר יודעים, אגב, לזהות את "המקרים" הבלתי נעימים האלה בתוארם המקצועי : העשיר "השני" שלנו נכנס תחת "מכנה משותף זמין", ומכנה זה צורב לפעמים... זה המזל והגורל שהעשיר מס' 1 מחוסן מפניהם – גם מנגעיהם וגם מחסדיהם; הוא אדון לעצמו, אין ליד המקרה נגיעה במרחבו.
ישנה עוד דוגמה שדרכה ניתן להבליט ולצבוע את ההבדלים בין שתי קבוצות-אנוש, ורצונם המשותף לכאורה. לרצות בפרי-בטן, בילד.
אדם וחוה "רצו" להביא ילד בדמותם כצלמם, ורצון זה ממשיך להזין את כל המין האנושי, עד לרגע כתיבת שורות אלה; רצון שהחליטו לשרטטו תחת מטריית המכנה המשותף הגדול של שניהם ביחד, מתוך שיקול ענייני. יכולתינו ללדת הינה תוצר המשכו של הרצון הזה.
אולם היו בהסטוריה האנושית עוד זוגות מיוחסים שהכירו מקרוב את חוק ההתאמה הסימטרית, ורצו ליצור פרי מבטנם באמצעות הפעלה תקנית של רצונם במרחב חוק ההתאמה הסימטרית. היה מי שהצליח, והיה מי שנכשל.
באותה התקופה, חיה על יד הזוגות המיוחסים האלו – עוד קבוצה אנושית שלא הכירה את חוק ההתאמה הסימטרית, אך כן הכירה את סוד ההזדווגות, ההריון והלידה; כל זוג ממוצע בן הדור שלנו היום – יכול לייצג את הקבוצה הזו ולהיות מנוי עליה. הם היו פוריים כמונו, ילדו והתחתנו והתאהבו וגידלו ילדים ונכדים ונינים. אני בוחר לקרוא לזוגות האלו, משיקולים ענייניים, כזוגות עמי הארץ, והסליחה כל הסליחה עם דורי, שאני מנוי עליו...
בתוך כך, קראו מקרים מעניינים ביותר : זוגות "עמי הארץ" הסתכלו בחמלה על הזוגות "המיוחסים" שנכשלו בהפעלת רצונם במחוז הזה, וקבעו פה אחד : הם עקרים המסכנים האלה... לא כמונו – פוריים. וגם "עשירי" עם הארץ סרקו את "עניי" המיוחסים במבט ממוצמץ.
האבסורד החבוי כאן יצא איפוא מהארון : אילו עשירי עם הארץ הכירו את חוק ההתאמה הסימטרית – לא היו ממצמצים את עיניהם, והיו סורקים את העניים המיוחסים ביראת כבוד; וגם הפוריים עמי הארץ – היו משפילים את מבטם בפני העקרים המיוחסים, למרות כישלונם הצורם בהבאת ילד לעולם.
- והלא לא חסר עקרים גם אצל עמי הארץ...
- אכן; ביש מזל... וגם לא חסרים עשירים מופלגים ומיוחסים; הודות לטיב רצונם – לא מזלם.
עשיר מופלג ומיוחס היה אברהם אבינו. ועקרה מיוחסת היתה שרי אימנו, עוד לפני שהפכה לשרה – השם העדין הזה, שמה של אימי ושל ביתי. המתעד תיעד את סיפור עושרו של אברהם אבינו ולא חסך בתיאור עושרו במספר הזדמנויות :
ב ואברם כבד מאד, במקנה בכסף ובזהב. (בראשית, יג)
טז ולאברם היטיב בעבורה; ויהי-לו צאן-ובקר וחמרים, ועבדים ושפחת, ואתנת וגמלים. (בראשית, יב)
לד ויאמר, עבד אברהם אנכי. לה וה' ברך את-אדני מאד – ויגדל; ויתן-לו צאן ובקר, וכסף וזהב, ועבדם ושפחת, וגמלים וחמרים. (בראשית, כד)
המתעד ביקש למעשה לתעד את סיפור האבסורד הזה שדנתי בו לעיל : איך המשכיל חולק את מרחבו עם הכסיל, ממשיך להתפתח ולשגשג וכאילו חי בנפרד, ובמקביל, הכסיל שחי לצידו ממשיך את סידרת חייו, ועולם כמנהגו נוהג. המתעד חושף בפנינו תמונה מעניינת, מיוחדת במינה ומרתקת : איך חיים ביחד שני עולמות מנוגדים בתכלית הניגוד, עליון בצד התחתון, המתקדם לצד המפגר, איך מדברים ביניהם, איך מגיעים לידי הבנה, ובמיוחד איך מצטלבים הרגעים הקריטיים, כאשר שני העולמות השונים נפגשים ודנים באותו העניין : "עשיר" מול "עשיר" ובעניין פיננסי... עשיר מול עני, עני מול עשיר, עקר מול פורה, ופורה מול העקר... איך מדברים האחד עם השני, איך מבינים האחד את השני, ואיך מקבלים האחד את השני. מעל לכל, איך מחשב היקום את חישוביו בעזרת המחשב הקטן שלו, באזור פרוע זה. מרתק לראות את המחשב הקטן הזה בפעולה.
אולם לא לרתק אותנו בא המתעד לעשות, גם לא לעניין אותנו... אין זו המשימה שלו. אברהם אבינו נכנס לספר התיעוד כאשר היה בן שבעים וחמש. אני מאמין שעברו עליו במשך 75 השנים – סיפורים ומקרים מרתקים עד מאוד שאותי אישית יעניינו ביותר... אך המתעד פסח על כל השנים האלה כאינם. משה רבינו נכנס אל התודעה שלנו כאשר היה צעיר בן שמונים שעבר, אני מאמין, הרבה מקרים מעניינים שלא תועדו – על אף והיו ייאים לתיעוד...
מטרת המתעד איפוא לא התיעוד בפני עצמו אלא למסור לנו מסר מוגדר ותפור מראש עבורינו. הוא ביקש ללמדינו את חוקי החיים; לשים בידינו כלי עזר להבנת כללי המשחק, דרך מספר נקודות עיקריות, זוהי מטרתו; ואת "התיעוד" שם בשרות מטרתו זו.
הוא לקח את הנקודות העיקריות האלה של השיעור הלימודי, וחיפש עבורן מקרים שקראו בפועל על פני ההיסטוריה האנושית וייצגו את הנקודות האלו – כל מקרה והנקודה הספציפית שלו. את המקרים הספורים האלו, תיעד.
מעיון מעמיק בספר התיעוד הבנתי מה היא משמעות המשפט, מהי משמעות המילה, ומהו מקומן של האותיות בכל מילה. הוא ירד אלי ודיבר לכאורה בלשוני, זהו הרושם הראשון; אך תיכף ומיד ראיתי כי הוא מעלה אותי אל לשונו, הוא מלמד אותי את לשונו; הוא סוחב אותי אליו, בהדרגתיות, ברכות.
אחזור אל אברהם אבינו, אל האיש הענק הזה, וכמעט בא לי להגיד – איזו מקריות מבורכת שהנקודות של תוכנית הלימוד שלי נפלו בין היתר כאן בחלקת האיש הזה; איזה יופי שהיכרתי אותו, שהנהלת בית הספר שלי הפגישה ביננו, הגם ומטרתה אינה נעוצה בפגישה עצמה והינה חינוכית גרידא... ביננו? הלוואי וכל יום יפול לי שיעור כזה; אני לא אלך אפילו לאכול.
בראשית פרק יב
א ויאמר ה' אל-אברם, לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל-הארץ אשר אראך. ב ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך; והיה ברכה. ג ואברכה מברכיך, ומקללך אאר; ונברכו בך כל משפחת האדמה. – זהו סיפור חוק ההתאמה הסימטרית; ואת הסיפור הזה – השם יתברך מספרו לאברהם (ודרכו לי).
זהו נוסח חוק ההתאמה הסימטרית – בניסוח עטי :
הרצון האנושי הוא אשר יקבע את ערכי פיסת המידע הנקטפת מהמסה האין-סופית; ונתח הקיבולת השיכלית הנדרש – יותאם לקליטת פיסת מידע זו ועיבודה, מכוח הסימטריה הנגזרת מהחוק הזה.
לך-לך – צא אל העולם, גלה אותו, תן דרור לעצמך...
" לך " כמילה בודדת – משתמשים בה במשפט מוגדר מראש : לך אל המכולת וקנה לחם אחיד. ואפשר גם ללא ספק להגיד : לך לך אל המכולת... אולם המשמעות אז משתנה, ולא יהיה מקום ללחם אחיד במשפט הזה, כי כוונת לך-לך במשפט היא : לך תבדוק מה העניינים במכולת... לך לראות מה אפשר לקנות... סוכר, ביצים, עוגיות, לחם אחיד... שמעתי שהוסיפו בפינת המכולת – פינה למתנות, אולי תמצא משהו מעניין...
לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל-הארץ אשר אראך – אברהם ידידי, אתה כבר יכול לעבור מהמקום שלך אל מקום אחר. ואני משתמש במילה התנכית המקצועית "מקום" שמשמעותה היא "רמה", "מעמד", מקום... אין המדובר בהכרח להחליף כתובת... לכאורה; כי הדבר תלוי ועומד ברצונו האישי והאינדיבידואלי של אברם (עדין שמו אברם), אולם ובהמשך נעמוד על הקשר בין "הארץ אשר אראך" ל- "ארצה כנען", ומהקשר הזה נסיק כי גם החלפת הכתובת, נגזרת היא מהחלפת "מקום".
בכל אופן, הניסוח הפותח הזה, תואם הוא לכלל ההתחלתי בהבעת רצון והנוהל שלו : להתחיל תמיד ברצון הגולמי הבלתי מוגדר, ומשם ללכת אל עבר המוגדר והמדויק... וגם כאן : תשאף עם רצונך לצאת מהמקום בו אתה נמצא – אל מקום אחר יותר פתוח ורחב : מהארץ שגדלת בה, מהמולדת, מהבית בו נולדת, מהמסגרת שלך, ומשם כוון את רצונך להגיע אל מסגרת אחרת, יותר גדולה ורחבה; או כמו שציינתי בהתחלה : צא אל העולם הרחב, התפתח, שגשג, תן דרור לרצונך; לך עם ניצוצי חוק ההתאמה הסימטרית, והשתמש בהם... עלה מהמקום שלך; לך לך...
לאן?
"אל-הארץ אשר אראך": "תלוי ברצונך החופשי – עד לאן יקח אותך..." – זהו הפרוש המדויק לארבעת המילים האלו; פרוש שעל פניו נראה כסתירה מוחלטת למילים הישירות והברורות : אל הארץ אשר אראך – וכאילו השם יתברך מכוון את אברם אבינו אל ארץ מוגדרת שמצביע עליה באצבעו... ואם כן, היכן רצון אברם החופשי שהצבעתי עליו בפרושי?
בשביל להסדיר את הסתירה הזו, נאלץ אני להזכירכם שוב כי עדיין אנו נמצאים במסגרת הפירצה... זאת, כי במרחק עשרות עמודים מהפרצה אני עתיד לשאול את השאלה הפשוטה : איך מדבר השם יתברך עם האדם. שאלתי אינה נתחמת באיך יוצר עימו קשר – כי-אם איך מדבר עימו בפועל...
בשאלה הזו דנתי על גב מספר עמודים, וגם היגעתי למסקנות ותשובות... אך המקום הזה צר מלהכיל את הדיון הזה ולהכנס בעומקו, מה עוד והוא נפרש במלואו לאחר השלמת הפירצה... אולם ועל מנת ליישב את הסתירה שהתעוררה לעיל בין הפרוש שלי לבין נוסח המילים שנאמרו לאברם ע"י השם יתברך, אצטרך להביא ציטוט מצומצם מהדיון הזה. הציטוט יסכם את עצם השאלה ומשם אעבור ישירות אל מחוז המסקנה שהיגעתי אליה, היינו אל התשובה. מעבר זה יהיה חד מדי – אני מתגונן מראש...
ובכן, באופן זה ניסחתי את שאלתי :
"אחד משלוש עשרה עקרונותינו הוא : אין להשם יתברך גוף ולא דמות הגוף; ואם כן נכון להניח כי אין הוא מדבר עם האדם באמצעות פס קולי שנקלט באוזן האנושית, ואין הוא מדבר באמצעות שפת-גוף כלשהי – כי אין לו גוף; הכיצד אם-כן מעביר השם יתברך את מסריו המדוייקים לאדם? איך הוא מנהל עימו שיחה, שואל אותו ומשיב לו... איך הוא מתקשר עימו, מה מספר הטלפון? "
להלן נוסח המסקנה שהיגעתי אליה; היינו התשובה על השאלה הקשה שלעיל:
- השם יתברך מתקשר ומדבר עם אדם דרך הטלפון האדום של חוק ההתאמה הסימטרית. יש מכשיר כזה בנמצא.
"לכל אדם שחי בעולם – גישה לקו הטלפון הזה; העובדה שאדם חי ונושם – מעידה כאלף עדים על הימצאות הקו הזה בקירבתו, אך איכות וחדות הקול משתנה מאדם לשני : יש ושומע חד וחלק, יש ושומע באופן מקוטע, יש ושומע אך צלילים שמזכירים קול, ויש מי שאינו מודע לקיום מכשיר הטלפון הזה בעולם! מהאחרון הזה יש הרבה; הרבה מאוד.
וזוהי טכניקת הפעולה של מכשיר הטלפון הזה : כאשר אתה צולל אל תוך תוכך, היינו כאשר אתה יוצר קשר כן ואמיתי עם עצמך, וכאשר אתה יוצר אינטימיות אמיתית עם עצמך; היינו כאשר אתה חושב עם עצמך באופן כנה צלול ורציני, בו ברגע נפתח קו הטלפון לשרותך החופשי. ביכולתך ליצור קשר ולהפנות שאלות ספציפיות מוגדרות, ובאופן מיוחד ומעניין בפני עצמו – תקבל את התשובה המוגדרת לשאלתך המוגדרת. באותה המידה גם השם יתברך יוזם את הקשר ומדבר איתך : באמצעותך; דרך מחשבותיך שלך." סוף ציטוט מעמודים באים.
לך-לך מארצך וממולדתך... – השם יתברך "מדבר" עם אברם אבינו מתוכו הוא...
לאחר שיצר אברם אבינו קשר כן עם עצמו והגיע לרמה כזו של כנות – שיכול דרכה להשתמש בקו הטלפון האדום... הוא מבין שהשם יתברך אומר לו שישתמש בחוק ההתאמה הסימטרית, שיפעיל את רצונו, שיחרוש את היקום... הוא מבשר לו שכבר מוכן הוא לעבור "ממקומו" אל "מקום" אחר...
אם אברם אבינו בעצמו היה מתבקש לתאר את "השיחה" שהיתה לו עם השם יתברך ושזה עתה הסתיימה, הוא היה מתנסח באופן זה :
אלך לי מארצי, ממולדתי, ומבית אבי... זה מה שאמר לי יוצרי; אל הארץ אשר אראה... זה מה שהשם יתברך רוצה עבורי.
אולם, השם יתברך מתאר את השיחה הזו, ולכן עליו להתנסח באופן הזה :
לך-לך מארצך וממולדתך... – עבור ממקומך... עשה שימוש בחוק ההתאמה הסימטרית...
"אל-הארץ אשר אראך": "תלוי ברצונך החופשי – עד לאן יקח אותך...".
עד כאן הניסוח הפותח הגולמי... זוהי בעצם ההגדרה הגולמית הבלתי מוגדרת לחוק ההתאמה הסימטרית : שהאדם יתפתח ויפתח את רצונו, את אופקיו, אל עבר המרחב הפתוח; אל הארץ הגדולה והפתוחה... מכאן והלאה תצא משמעות חוק ההתאמה הסימטרית מהמרחב הגולמי הבלתי מוגדר, אל עבר המרחב המוגדר יותר... וזוהי משמעות החוק הזה עבורך; כך הוא יתקיים בפועל :
ב ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך; והיה ברכה. – אין המדובר "בברכות" כמקובל לחשוב... מדובר בתיאור תהליך מדויק :
ואעשך לגוי גדול – הכניסה אל מרחב חוק ההתאמה הסימטרית, תפתח את השער לרצונך החופשי והבלתי מוגבל, כך שיובילך למרחקים ואל מחוזות שרק אתה תקבע את גודלם ואת גבולם... אולם אברם ידידי, ישנו הבדל בין מרחב החוק שמימדיו, מטבע הדברים, משתנים מאדם לשני, לבין מסגרת החוק שתחבוק בין כתליה את כל מי שנכנס אל מרחב החוק הזה. הינני איפוא, אברם ידידי, להבאיר לך את תכונות המסגרת הזו.
ואעשך לגוי גדול: גוי גדול... אומה... עם... אדיר, עצום, גדול... אינך יותר ישות אינדיבידואלית, אתה ישות גדולה, בסדר גודל של אומה, של גוי – ולא כל גוי, כי-אם גוי גדול, רב מימדים ורב עוצמה. המסגרת האינדיבידואלית שלך תהפוך (תיעשה) למסגרת של עם שלם – אדיר ועצום, על כל הכוחות שמייצר עם שכזה. זו התכונה הראשונה של המסגרת החדשה.