קוד: מידע אנושי 29 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
חלק (29)
התאיידות היא תהליך, בו חומר במצב צבירה נוזלי – מתנדף לגז. חלק מהאטומים או המולקולות הנמצאים במצב צבירה נוזלי ובסמוך לפני המים, מקבלים מספיק אנרגיה כדי להתנתק משאר החומר ולעבור למצב צבירה גזי.
"מולקולות" המים נמצאות למעשה במצב תמידי של התאיידות בסמוך לפני המים. וכך, מולקולות פני המים שמקבלות אנרגיה מספיקה – תעזובנה את הנוזל ותהפוכנה לאדים. ההתאיידות והלכה למעשה, חיונית היא לאקלים כדור הארץ ולחיים על פניו; בזכותה נסגר מחזור המים שבו מי הים מתאיידים והופכים לגשם, וחוזר חלילה. זהו סיכום ערך המילה "התאיידות" שקיבלתי מהאנציקלופדיה.
בתירגום למונחים שלי : חבילת המידע הנקראת "ארץ", מייצרת באופן עצמאי "כוח חיים", והמשך קיומה ניזון ממנו. זהו "האד" שעולה מן הארץ ומשקה את כל פני האדמה. זה הטל שאנו מכירים בזמנינו, וזה ערכו האנציקלופדי :
טל הוא אדים שהתעבו לטיפות מים על הקרקע והצמחים.
מספר נקודות :
כידוע, "אדמה" היא הקרקע שאדם מעבד בשביל להוציא יבול; ובנוסף, האדם עצמו הינו אחד מיבוליה, וגם כל החיות ועופות השמים, אולם עיקר חשיבותה של "הארץ" היא כנותנת יבול, ולכן חילק את "הארץ" לשני ערכים :
אדמה : זה החלק החשוב של הארץ שנותן יבול, פרות, ירקות, חיות, עופות, גוף האדם...
ולחלק הנותר לא נתן שם, כי-אם השאיר אותו עם שמו המקורי "ארץ" ועם שיוכו לאדמה, וזה בפני עצמו ייחוס חשוב...
המתעד, השם יתברך, הדגיש את ההבדל בין שני הערכים, ונתן לנו להבין את מהות השוני ביניהם : הוא ישתמש במונח "אדמה" רק כאשר מדבר על חלקה מיוחדת של הארץ, וכאשר מתאר את החלקה המיוחדת הזאת והקשר שלה לטקסט; אולם כאשר מדבר על כדור הארץ במכלול, הוא ישתמש תמיד במונח "הארץ"; והדוגמה המאפיינת לזאת היא הפרק הראשון של בראשית שיועד כולו להדרכה... ולכן הוא לא השתמש בפרק הזה אף ולא פעם אחת במונח "אדמה", כי לא היתה משמעות בטקסט ההדרכתי, לחלקה היבולית המיוחדת הנגזרת מהארץ, ולכן לא היה בה שימוש בפרק הזה. הדוגמאות להל"ן יבהירו את זאת :
בראשית, ברא אלקים, את השמים, ואת הארץ (בראשית א, א')
ויקרא אלקים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים (בראשית א, י')
אלה תולדות השמים והארץ, בהבראם: ביום, עשות ה' אלקים – ארץ ושמים (בראשית ב, ד')
בפעם הראשונה בה השתמש המתעד במונח "אדמה" היתה כאן בפסוק שבנידון ובפסוק שלפניו :
...כי לא המטיר ה' אלקים, על- הארץ, ואדם אין, לעבד את- האדמה (בראשית ב, ה')
ואד יעלה מן- הארץ, והשקה, את כל פני האדמה. (בראשית ב, ו')
הוא השתמש בשני המונחים באותה הפיסקה ובשני פסוקים נרדפים, להדגיש את ההבדל בין שני המונחים, ובמטרה שנעמוד על הבנת כל מונח כאשר נפגוש בו הלאה לבדו. להלן מספר דוגמאות "לאדמה" – לחלקה המוגדרת, המיוחדת, החלקה שנותנת "יבול" – על כל הנגזרות שלו :
וייצר ה' אלקים את-האדם, עפר מן- האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים; (בראשית ב, ז')
ויצמח ה' אלקים מן- האדמה, כל-עץ נחמד למראה, (בראשית ב, ט')
ויצר ה' אלקים מן- האדמה, כל-חית השדה ואת כל-עוף השמים, (בראשית ב, יט')
ויאמר אל-תקרב הלם; של-נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת -קדש הוא. (שמות ג, ה') – אדמת-קודש : אדמה מיוחדת.
(פסוק ה') ... כי לא המטיר ה' אלקים על-הארץ, (ומדוע לא המטיר?...כי) ואדם אין לעבד את-האדמה. – רק האדם יכול לרצות בגשם... אולם ובהעדרות האדם מעל הארץ, האד ישקה רק את האדמה :
(פסוק ו') ואד יעלה מן-הארץ והשקה (רק) את כל פני האדמה – רק את החלק שעתיד לתת את היבול, שהאדמה ממתינה לו ונוצרה למענו; ולאיזה יבול היא ממתינה?
(פסוק ז') וייצר ה' אלקים את-האדם, עפר מן-האדמה, – אדמה הממתינה לאדם; ולכן היה צורך בהשקייתה ע"י האדים שנוצרו מהארץ.
כל דבר כל ישות – חייב להיות לו יעוד שיצדיק את קיומו; בהעדר היעוד הזה לא תהיה לו סיבה להתקיים, או אז הוא יקרוס וימות. המנגנון המסדיר את הדינמיקה "קיום-יעוד" נקרא "מנגנון החיים".
היעוד שלי כאדם, למשל, הוא לרצות; להפעיל את הרצון שלי ולהנות... ברגע שהרצון שלי מפסיק לפעול, היינו ברגע שאני מפסיק לייצר כוחות ומשבית את המפעל הזה לייצור כוחות בע"מ, בו ברגע מאבד אני את הקשר עם היעוד שלי שמתרוקן מאליו מכל תוכן; ובזה הרגע מנגנון החיים שלי עוצר מלכת, כי אין מי שיתדלק אותו; שום מנגנון לא יעבוד ללא דלק.
הדלק של "מנגנון החיים" נקרא ולא במקרה – "כוח"; הרצון שלי מייצר את הכוחות ומתדלק את המנגנון; ועכשיו כאשר קו הייצור הזה דמם – המנגנון ייעצר מאליו וידום... ובתעודת הפטירה יכתב : דום לב; וזו שגיאת הדפוס ההסטורית של האדם, כי היה צריך לכתוב : דום מנגנון החיים.
טל הוא אדים שהתעבו לטיפות מים על הקרקע והצמחים; כך הגדרתי לעיל את הטל, שתיחזק את האדמה בהעדר האדם מעליה... הרי גם הארץ תקרוס ללא "מנגנון חיים" פועם ופעיל, ומכאן נבע הצורך לספק לאדמה את הדלק כאשר המתינה לאדם, ולכן היא הושקתה ע"י האדים שנוצרו מהארץ, ולמעשה היא בעצמה ייצרה את האדים הללו, כמו שהאדם בעצמו מייצר את הכוחות הזקוק להם באמצעות רצונו. והשאלה היא, מדוע ממשיך הטל לרדת על האדמה ועל הצמחים עד עכשיו? עוד לא הודיעו לו שהאדם כבר הגיע לארץ? וכבר היכה שורשים והוליד ילדים ויצר כוחות שונים ומשונים...
- זו ההזדמנות להחזיר את הסומק ללחיים של הטל... הוכנס לעיל ללא אשמתו אל מחזור שעלול להסחב דרכו אל עולם האגדות, ואין זה מקומו הטבעי; הטל הוא בן המציאות; אנו מרגישים בו, רואים אותו, זו הטיפה הביישנית היפה הנתלת על העלים; מי שמשכים בבוקר יכול להבחין בטיפות העדינות האלו על העצים – תופעת טבע יפה בזכות עצמה.
בשביל לרדת אל עומק המונח "טל" או בשמו המקורי "אד", יש להבחין בשלושה מצבים – שלוש עולמות, ולבחון את "השתלבות" הטל בכל אחד בהם :
1- העולם לפני שהגיע אליו האדם.
2- העולם שהגיע אליו האדם; הייתי קורא לו : עולם טרום חטא האדם.
3- העולם לאחר חטא האדם, היינו העולם שלנו
המצב הראשון :
את המצב הראשון כבר בחננו לעיל. זהו מצב העולם לפני שהגיע אליו האדם :
ד אלה תולדות השמים והארץ, בהבראם: ביום עשות ה' אלקים – ארץ ושמים. ה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל-עשב השדה טרם יצמח: כי לא המטיר ה' אלקים על-הארץ, ואדם אין לעבד את-האדמה. ו ואד יעלה מן-הארץ, והשקה את כל פני האדמה. (בראשית ב)
העולם היה זקוק "לכוח" שהמשך קיומו יגזר ממנו, וכוח כזה יכול היה להיווצר רק על ידי רצון כלשהו... "הארץ" – היא הגורם היחיד שהיה בסביבה, והיא הביעה את "רצונה" בקיום האדם עליה; הרי גוף האדם עתיד להיווצר מאדמתה, מעפרה, והיא המתינה למאורע הזה...
עצם "ההמתנה" הזו איפא ייצגה את "רצון" הארץ, ורצון זה תורגם לפועל ע"י האד שעלה מן הארץ, והשקה את "האדמה" המיוחדת של הארץ, שעתיד האדם להיווצר ממנה.
מכאן היפקנו "מסקנה מרכזית" :
כל דבר כל ישות – חייב להיות לו יעוד שיצדיק את המשך קיומו; בהעדר היעוד הזה לא תהיה לו סיבה להמשיך ולהתקיים, או אז הוא יקרוס וימות. המנגנון המסדיר את הדינמיקה "קיום-יעוד" נקרא "מנגנון החיים".
הערת ביניים : יש להבדיל בין שני המונחים – "להתקיים", "להמשיך להתקיים" :
הארץ "התקיימה" מכוח רצון השם יתברך, אולם היא "תמשיך להתקיים" מכוח "קיום היעוד" שלה; וזהו "מנגנון החיים".
המתנת הארץ לאדם איפוא, מגלמת את היעוד שלה; וקיום היעוד הזה בפועל, מעניק לארץ את ההצדקה להמשך קיומה; והדינמיקה הזו שנקראת "מנגנון החיים" מתאפשרת ע"י האדים המתאיידים מן הארץ ומשקים את האדמה, ואכן ההתאיידות היא תהליך, בו חומר במצב צבירה נוזלי – מתנדף לגז, וחלק מהאטומים או המולקולות הנמצאים במצב צבירה נוזלי ובסמוך לפני המים, מקבלים מספיק אנרגיה כדי להתנתק משאר החומר ולעבור למצב צבירה גזי.
מושגים :
קיום הארץ = יעוד שיצדיק את קיומה.
המתנת הארץ (לאדם) = היעוד של הארץ.
המנגנון המסדיר קיום-יעוד = מנגנון החיים.
מנגנון החיים של העולם לפני שהגיע אליו האדם = התאיידות המים להשקות את האדמה.
"רצון" הארץ = התאיידות = כוח / אנרגיה.
אכן ואכן, התאיידות היא תהליך בו חלק מהאטומים הנמצאים בסמוך לפני המים, מקבלים מספיק אנרגיה כדי להתנתק מהמצב הנוזלי שלהם ולעבור למצב צבירה גזי.
בזאת מסתכם תפקיד "הטל" בעולם לפני שהגיע אליו האדם.
המצב השני :
זהו מצב העולם בתקופת טרום חטא האדם :
האדם הגיע לעולם ונחת על הארץ. הוא נולד למעשה אל תוך גן-עדן – או כפי שקראנו לו לעיל – גן אין-סופי של מידע... הוא התחיל לעבד את המידע הזה, והיו לו אך רצונות יפים ומהנים. אינני יודע עד לאן הגיע האדם עם רצונותיו בתקופה הזאת – עד איזו גלקסיה הגיע... או אולי היה עסוק בינתיים במידע השרוע לפניו על פני האדמה... אין תיעוד אודות השגיו של אדם הראשון, כי השגים אלו מובנים היו מאליהם ונגזרו מעצם טבעו... אולם התיעוד כשלעצמו נועד לציין נקודות מפנה... והשגי אדם הראשון לא היו אמורים לרשום שום נקודת מפנה; הוא בא לעולם בשביל לקטוף מפרותיו ולהנות ממנו עד אין-סוף והוא אכן עושה את זה הלכה למעשה – אין כאן שום נקודות מפנה ראויות לציון...
במילים אחרות, ובהנחה שלא התרחשה שום "נקודת מפנה" מהתוכנית המקורית, התיעוד היה מסתיים כאן, השם יתברך היה משקיף על "פעלולי" האדם – שהיה חי יחד איתנו עד עצם היום הזה... אינני יודע עד לאן יכלנו להגיע, אך ללא כל ספק היינו אמורים להיות במקום אחר, ברמה אחרת, בתרבות אחרת, ואפשר להגיד בעולם אחר – גם אם היינו מעדיפים להשאיר את הבית שלנו על כדור הארץ, ולקפוץ לסוף שבוע אל גלקסיה אחרת.
היו לאדם בתקופה הזאת כאמור – אך רצונות יפים ומהנים, ובעצם אינני משתמש בתואר התקני, כי התואר "יפה" עם כל המוזרות שבעניין – לא היה לו קיום; היה קיום רק לרצונות, מהם אדם הראשון נהנה עד אין-סוף...
מכאן, מותר לי להניח, שמזג האוויר על הארץ בתקופה ההיא היה משגע... אם מדברים על מזג אוויר אידיאלי – אזי זוהי התקופה בה התקיים : גשם נעים, שמש שאפשר להשתזף בה בלי להצטרך לשמן שיזוף, לא היו בעיות כלכליות אני מניח, חיי המין היו פורחים ללא הצורך בוויאגרה, עצים יפים, פרחים, פרות גן-עדן, סיפוק אין-סופי, עדן...
באווירה כזו, לא היה מקום לאדים ולטל, לא היה להם פשוט תפקיד... הכוחות המופקים מרצון האדם – דיים היו והותר. הכוחות שהיו קיימים בעולם, סיפקו ללא ספק את התנאים הטובים ביותר אליהם הגיע כדור הארץ; וגם כאן אינני משתמש בתיאור התקני, כי לא היה מקום לתואר "טוב ביותר", לטוב לא היה גבול, ומינוח "האין-סוף" הצרוב בתודעתינו עד עצם הרגע הזה, נצרב גם בתודעת אדם הראשון – דבר שאיפשר לו להנות "יותר" ועוד יותר כל הזמן.
כאשר נברא האדם איפוא ועד לנקודת "המפנה" של חטאו – לא היה מקום ותפקיד לטל על הארץ, כי "מנגנון החיים" של האדם – סיפק אותו ואת כל הסביבה שלו.
המצב השלישי :
מצב זה התחיל עם חטא האדם הראשון; זהו מצב העולם, עולמינו, עד עצם היום הזה.
אבקש להדגיש "נקודת ציון" שהיגעתי אליה בעמל רב לפני עשרים אלף עמודים ושבעה, על גב המאמר הזה שאתם קוראים...
הנקודה הזו אומרת שאין חדש תחת השמש; שום דבר לא השתנה מעצם העיקרון – עיקרון הרצון והכוחות המופקים ממנו : רק הרצון שלי קיים וקובע עד עצם היום הזה. לאן שארצה אגיע, כל שארצה יתבצע, רק הרצון שלי קיים ופועל במרחב; רצון האדם הוא הגורם הדומיננטי היחיד במרחב.
אם כן, כל המרחב שאני נמצא בו על כל ממצאיו ותנאיו – אני עשיתי וקיימתי, אני – האדם; ועדיין אני עושה ומקיים. "עשייה" זו הגיעה למצבים אבסורדים ואף מצחיקים, נלעגים, בלתי רציניים... לבטח בלתי הגיוניים.
האדם פשוט דחה את רצונותיו וקרא עליהם תיגר; קרא על עצמו תיגר, העמיד מחסומים בפני רצונותיו שלו! הוא יכל להגיע עד לנקודה ח' ובדרך הוא שם מחסום שיחסום את הדרך שלו! מדוע – שאלתי אותו? מה ההגיון בלחסום את עצמך? "כך אני רוצה" – ענה לי! והיקום שמע את "רצונו" ועשה כמצוותו : המחסום התקיים והמשיך להתקיים וממשיך להתקיים מכוח רצון האדם!
כך נולדו גשמי הזלעפות; כך התקיים כוח הספק, החשש, הפחד, כוח ההגבלה, כוח המחלות, כוח הכבידה... אבל בנוסף נוצרה בשלב הזה גם בעיה; והבעיה היא של הארץ שאליה בא נסיך תמהוני עם רצונות תמהוניים בלתי מציאותיים... מתוך רשימת רצונותיו למשל נולדו גשמי הזלעפות! נולדו גשמים נוראים שבכוחם לערער את האיזון האקולוגי של הארץ!
אמרתי לארץ : ומה איכפת לך? שיתערער האיזון האקולוגי של הארץ, ומבחינתי שכל כדור הארץ ילך לעזאזל – אם זה סך רצונותיו של הנסיך הטיפש...
ענתה לי הארץ : זאת הבעיה; אין זה סך רצונותיו של הנסיך! הוא לא תמיד מתנהג בטיפשות, "הבעיה" היא שלעתים נדירות הוא גם מתנהג באופן הגיוני ומביע רצונות הגיוניים ואף יפים ונעימים – ומר יקום מחייב אותי, מכוח חוק ההתאמה הסימטרית, להביא את כל רצונותיו אל הפועל; הרי אם הרצונות האבסורדים הטפשיים יוצאים לפועל, לא קל וחומר ההגיוניים והיפים...? ומעבר לזאת הרי הוא נסיך שלא ניתן לסרב לו...
עניתי לה : לא הייתי רוצה להיות במקומך... זאת באמת בעיה בעייתית! אני הייתי משתגע עם נסיך בעל אופי מנוגד שכזה... איך אפשר לקיים "רצון" בעל שני זרמים הפוכים ומנוגדים בתכלית הניגוד; זה כמעט מצב של פיצול אישיות... ומעבר לזאת – זאת בעיה טכנית גרידא, אגב איך את מתמודדת עם הבעיה הזאת?
מיד השיבה לי הארץ – ללא השתהות, וכאילו התרגלה לשאלה הזאת :
"מנגנון הוויסות" שמעת עליו? אני משתמשת, בלית ברירה במתקן הזה. זה מתקן ששימש אותי מלפני הרבה זמן... עוד לפני שהנסיך בא אלי; ולמעשה הוא לא שימש אותי אז למטרת הוויסות כי-אם להפיק ממנו את "מנגנון החיים" שהיה נחוץ להמשך קיומי; ועם הגעת הנסיך אלי - נטשתי את "המתקן" לתקופה קצרה, כי לא היה לי צורך בו, ואת "מנגנון החיים" ייצר הנסיך בכבודו ובעצמו...
אולם חזרתי והוצאתי את אותו המתקן מהבוידעם לאחר מכאן, לאחר שהשתגע הנסיך שלי והפסיק באחת לייצר "מנגנון חיים" ראוי... בתקופה "המשוגעת" ההיא, ממשיכה הארץ בשרידת סיפורה, הייתי חייבת לאלתר משהו שיענה על הבעיה החדשה שזה עתה נוצרה : האיזון הכללי על כדור הארץ התערער – ולא רק האיזון האקולוגי... זרמי הכוחות המנוגדים והמשוגעים שנוצרו בארץ כתוצאה מרצונות נסיכנו האומלל – חייבו מנגנון של וויסות; או אז, כמו שהזכרתי, מצאתי בארון את המתקן הישן שלי, והפכתי אותו בפעולת אילתור פשוטה – ממתקן לייצור "מנגנון חיים" למתקן של "וויסות".
ואכן את הערך הזה מצאתי באינצקלופדיה :
"ההתאיידות חיונית לאקלים כדור הארץ ולחיים על פניו; בזכותה נסגר מחזור המים שבו מי הים מתאיידים והופכים לגשם, וחוזר חלילה" – מכאן, ההתאיידות, כמותית, מווסתת את מחזוריות המים על פני כדור הארץ, והאיזון הדרוש מושג בזאת ולא מתערער. וגם לטל חשיבות רבה כמקור לחות לצמחייה באזורים שכמות המשקעים שבהם מועטת; וגם כאן ניכרת תכונת האיזון, הוויסות...
ביולי אשתקד כתבתי את הספר פענוח רוח הקוד, ונגעתי בו בנקודה הזו... נתקלתי שם לראשונה בוויסות; ובעצם נכון להגיד, זיהיתי בפעם הראשונה את "הוויסות" כתכונה, וידעתי להצביע עליה.
אני מוצא לנכון להביא את הפרק הזה עד לכאן, כי זה המקום שלו למעשה... נחזור אחריו לכאן ונמשיך מאותה הנקודה שהיגענו אליה אודות הוויסות, ואל ההתאיידות והטל כמאפיינים לתכונות הוויסות.
... היום בדרך לעבודה, נגלה לעיני נוף מקסים. אני נמצא וכותב את השורות האלה מפנמה – מרכז אמריקה. נמצא כאן מעל לעשר שנים, ואני חוזר עוד מעט לישראל; תגידו איתי אינשאללה!
פנמה, רבותי, היא מדינה טרופית, הכל ירוק ירוק וירוק, היום במיוחד שמתי לב לתכונה הבולטת הזאת של הירוק; ישנו קטע מהמם בכביש שהאדם יכול לעמוד פעור פה מולו; מול הנוף הירוק הנגלה לעיניו : אתה רואה מולך פיתאום הרים שלמים צבועים בירוק, מימינך שמאלך בצדדים, הכל ירוק, רק השמיים הכחולים קוראים תיגר על הצבע הירוק השולט במרחב. זאת מעבר לעצים המסודרים משני צידי הדרך, כל עץ וצבע הפרחים שלו; זה הזכיר לי את הפרחים שמסדרים אותם באולם חתונה, ובחתונה מפוארת של נובורישים! 100 אלף דולר שפכו רק על סידורי הפרחים! כן יש משוגעים כאלה... אכן! ראיתי היום על הכביש סידור-פרחים במאה אלף דולר!
כל יום אני נוסע בקטע הכביש הארוך הזה וכל יום אני רואה ומתפעל מאותה התמונה...
לפני מספר חודשים, הבחנתי במשהו שונה בתמונה הזאת, שהעציב אותי קצת... ראיתי חור שלם בצבע חום שבלט, גבעה גדולה – אפשר להגיד שמדובר בהר, כולו היה צבוע בחום כהה מלוכלך עם נקודות אפורות... אני מדבר על גבעה בת כשני קילומטרים מרובעים. לא התאפקתי ושאלתי את זה היושב על ידי לפשר הדבר. הוא ענה לי "מה לא שמעת? אתמול היתה שריפה גדולה כאן באזור, מנוול אחד החליט פשוט לשרוף את כל הגבעה, והדליקה השתוללה בה כל היום ללא מפריע, עד שאכלה פשוט את הכל, לא נותר מה לשרוף, ונכבתה לבד". כמה חבל – פשוט הצטערתי... זה היה, להזכירכם לפני מספר חודשים – פחות מחצי שנה.
היום אני עובר באותו האזור ואני כבר מומחה במיקום כל הגבעות בדרך; יום יום אני עובר משם... עד שהיגענו לגבעה שלי, ושם נגלה לעיני מראה משונה שכנראה לא שמתי לב אליו מאתמול ומשלשום: הגבעה החומה שנאכלה, רק לפני חצי שנה, בשריפה הארורה בשלמותה, עומדת ירוקה וזקופה לנגד עיני! בשלמותה! לא האמנתי והסתכלתי שוב! כן זו אותה הגבעה, היא שוב ירוקה.
אינני מתאר סיפור ציורי, אני מתאר גבעה שנשרפה לפני מספר חודשים כליל ועכשיו חזרה שוב להיות ירוקה! אמרתי לעצמי – איזה נודניק הטבע הזה! איזה נודניק! דבר כזה עוד לא ראיתי... הטבע הזה פשוט עיקש עד נודניק, הוא רוצה את הכל ירוק, הוא רוצה את נופו ירוק – לא חום, רוצה את הכל ירוק – סנטימטר אחד לא פחות; ואת מבוקשו השיג, כנגד כל הגיון בריא או לא.
אני משתמש במילה ובמושג הטבעי "טבע": הטבע עיקש, הטבע נודניק... וזה באמת המושג הנכון והמקובל; אני מדבר על הטבע. אולם, הבחנתי כאן בדבר בלתי טבעי המנוגד למושג הנגזר מהטבע, ואני אצייר אותו כהלכתו:
אם יש לך ביד כוס מלאה מים, ואתה הופך את ידך האוחזת בכוס ושופך את תכולתה, המים יפלו על הרצפה, ומשם ימצאו להם את הנתיב הנמוך ביותר – אליו יזרמו, או יתאדו... זה הטבע. ואם תזרוק את כל הכוס עם המים, הכוס תישבר ותתפרק לחתיכות ותחדול מלהיות יותר כוס, זה הטבע.
הטבע, במילים אחרות, אינו מתנגד, לשום דבר; הוא הולך – מה שנקרא עם התלם. הטבע ממשיך מהנקודה הנקבעת; המים נשפכו, ומשם הפעולות הטבעיות נמשכות מאליהן; המים משם זורמים אל מקום נמוך יותר או מתאדים להם, תלוי בכמותם ובמקום העומד לרשותם...
זאת, ואני מודע לעוד עובדה הנגזרת גם מהטבע: כל האמור הוא נכון, אם ומדובר בפעולות מלאכותיות, כדוגמת המים ששפכתי ביוזמתי על הרצפה, הטבע לא היה מוכן גם לא מודע לפעולה הזאת, זה לא היה מופיע בתוכנית המקורית שלו- אם נכון הביטוי, וכך המים הלכו להם באופן טבעי אל המקום הנמוך ביותר, נאספו אל הנחל או התאדו; אינני מדבר על התוכנית הגדולה הנמצאת ביד הטבע, שאין ליד האדם יד או רגל בה; אינני מתגרה, במילים אחרות, במיודעינו דארווין ובברירה הטבעית של הטבע שלו, אני עוסק בסיטואציה אחרת ומלאכותית; אני מדבר על גבעה שנשרפה כליל ביד אדם, וחזרה כעבור מספר חודשים לקדמותה, פורחת שופעת יפה וירוקה! כאן אני מבחין במשהו מוזר: הטבע, היה אמור להמשיך מהנקודה הנקבעת; הוא היה אמור להמשיך מהתנאים החדשים שנקבעו בשטח : גבעה שלימה גדולה שהשטח שלה נאמד בכשני קילומטרים, שהופכת כולה לצבע חום; העובדה הזאת אומרת שהאש השתוללה בה הרבה מאוד זמן ואכלה כל חלקה טובה בה; גם את השורשים גם את העפר גם את הרקמה השנייה והשלישית... ניתן ללא ספק להחזיר גבעה כזאת לקדמותה, אך רק באופן מלאכותי על ידי אדם שיביא עפר חדש וטרי לאזור, ואולי יצטרך אף לספק לשם מים מלאכותיים; וגם אם יספק כל זאת – פעולה כזאת תיקח זמן, שנים, עד שנחזור לראות את הירוק שוב בגבעה.
אינני מניח הנחה בלתי מובנת, אני חושב פשוט מחשבה שנולדתי איתה וטמועה בתוכי עמוק עמוק; אני חושב שגבעה כזאת לאחר שריפה שהשתוללה בה יום שלם והפכה אותה מירוקה לחומה/שחורה, שריפה כזאת צריכה להפוך את הגבעה הזאת למחסה של עקרבים נחשים וכל החיות הנמשכות למקומות חרוכים כאלה, וזמן ארוך יעבור עד שתוכנית אימא של הטבע תיכנס שוב לפעולה בגבעה הזאת ותאמר את המילה שלה.
במקרה הזה, אני מבחין במשהו מוזר: הטבע לא התנהג על פי דפוסי ההתנהגות שלו. קרה כאן דבר הנוגד את התכונה המוכרת הבסיסית ביותר. הטבע לא המשיך כטבעו מהנקודה שנקבעה על ידי, האדם; זרקתי את הכוס המלאה מים על הרצפה, וכל החלקים הקטנים של הכוס התאחו בהרף עין אחת אל השניה, והמים, במקום שיתאדו כטבעם, חזרו אל הכוס! אינני משתמש בלשון ציורית, זה מה שקרה כאן לנגד עיני בגבעה.
התכונה הבלתי טבעית זו – שנפגשתי עימה היום לפתע פיתאום בטבע, מוצא אני אותה בעוד מספר מקומות, שלהפתעתי לא הבחנתי בהם לפני שנפגשתי היום עם הגבעה...
התופעה הבלתי טבעית של הומוסקסואל. אין חולק על זאת שתופעה זו הינה מנוגדת לטבע, כי איך אנו נפרה ונרבה אם תופעה כזאת תשלוט...
ידוע לכל שהתופעה הזאת היתה קיימת מאז ומתמיד וליוותה את האדם משחר ימיו על האדמה; ילדי נוח, סדום ועמורה... ועד עכשיו. התופעה הזאת היום כבר ממוסדת ומסודרת, ישנם קהילות רשמיות ומצעדים שנתיים... המודעות לחופש האדם וחרותו נתנה את דעתה וחותמה על התופעה הזאת בעידן חדש זה, ובמדינות מתוקנות אף מנסים למסד אותה ולפלס לה מקום מוכר במרחב המשפטי: מדינות אחדות בארה"ב למשל, נמצאות בעיצומו של תהליך המאפשר הכרה חוקית–משפטית בנישואים הומוסקסואלים וגם לסביים.
ושוב: לתופעה ההומוסקסואלית היה מקום נכבד במספר חברות קדומות, וניתן לקבוע אפילו, שהתופעה הזאת היתה הרבה יותר גדולה ומושרשת בימי קדם, ונבטיה היו יותר עמוקים: מדוע לא התפשטה? או לא נכרתה?
אני יודע, שהטבע, אם לא נותנים לו ללכת ע"פ התוכנית הגרנדיוזית שלו, ומפגישים אותו עם עובדה מלאכותית מסוימת – יד אדם בה למשל, הוא ממשיך מהנקודה הזאת ואינו מתנגד לה! המים נשפכו על הרצפה – ומשם הכל ממשיך; מהעובדה הזאת ממשיך הטבע מטבעו. מדוע לא התפשטה למשל התופעה הזאת, במקום מסוים על כדור הארץ, או בענף מסוים מענפי האנוש/הגזע... איך יתכן שהמימדים שלה אינם יוצאים מגדר המקובל...
אני מבחין בתופעה ההפוכה לתופעת ההומוסקסואליות, וגם כאן ניתן להגיע לאותה תהייה: אין שום סימן להתנהגות טבעית המצופה מהטבע!
הדחף המיני הטבעי, אדבר עליו. ודווקא כאן, קל יותר לטבע להתנהג באופן טבעי:
נטעה בנו משחר ילדותינו הנטיה להקים משפחה, דרכה אמור המין האנושי להתפתח, כמו הפילים למשל. הסדר המוגדר הזה, של – להתחתן גבר עם אישה, להקים משפחה, ודרך המשפחה הזאת להתפתח, לפרות ולרבות, לסדר זה ישנן מספר תכונות מוכרות ומקובלות על הגיוננו: הסדר הזה מפריד את המין האנושי משאר המינים ומייחד אותו, בלעדי סדר זה – לא יהיה הבדל מהותי בין החיה לבין האדם החושב; וישנה עוד תכונה שקולעת שני ציפורים באבן אחת: גם מבדילה את האדם לחיה, וגם משבחת את הגזע האנושי, ואני מדבר על הדחיה הטבעית המושרשת באדם לגילוי עריות: להקים משפחה נפרדת ונבדלת מהמשפחה המקורית שלך. טבע האדם הוא למצוא את בן-זוגו מחוץ למשפחתו : הבן לא מתחתן עם אימו או עם אחותו, והאב לא יתחתן עם ביתו; תכונה זו כאמור מבדילה את האדם מהחיה ומשבחת את גיזעו.
בסדר הטבעי הזה, של הקמת משפחה אנושית שדרכה נפרה ונרבה, שולטת תכונת-על אנושית שאין דומה לעוצמתה ומימדיה, ואני יכול לקבוע שהיא התכונה החזקה מכל השולטת במרחב האנושי: "האינסטינקט המיני" או "הדחף המיני". הזכר והנקבה נמשכים, מינית, אחד לשני. בלעדי תכונה זו לא היה לאדם קיום על כדור הארץ, עם משפחה או בלעדיה. תכונה זו, אגב, הינה משותפת לאדם ולחיה כאחד, וההבדל היחיד ביננו הוא כאמור הסדר: האדם מתרבה דרך מסגרת הנקראת "משפחה", והחיה (בד"כ) לא.
ולמרות הסדר הידוע הזה, המוכר לכל משפחת האדם מאז ומתמיד, נמצא מי שמרד בסדר הזה ופשוט לא שעה לחוקיו: הוא הלך אחר הדחף המיני שלו, ללא סדר וללא חוקים. אני יכול להוקיע את התנהגותו, אך בד בבד – מי כמוני מבין את התנהגותו... מי כמוני יודע את עוצמת הדחף ששלט בו, הרי אני אדם כמוהו.
האדם המרדן הזה, שדחה את החוקים המקובלים המסדירים את עניין הדחף המיני, והלך שבי אחר דחפיו הטבעיים החזקים, האדם הזה הוא קדמון מאוד. "תופעת" המרד המיני הזה – היא כה קדומה בהסטוריה האנושית עד כדי שניתן להגיד, שהיא הלכה עם האדם יד ביד, ליוותה אותו והתפתחה איתו במקביל להתפתחותו הטבעית והמסודרת. תופעת הזנות למשל מוכרת כמקצוע מדורי דורות. גילוי העריות בתוך המשפחה, מוכר גם הוא מדורי דורות. אונס אכזרי גם נצפה מדורי דורות. "בגידה" שלו ושלה...
בעידן החדש שלנו, יש מי שמוכן אף למסד את הבגידה במוסד הנישואים, ולתת לו את השם המקצועי "נישואים פתוחים" או "חילופי זוגות"; לזנות חייתית – "מסיבת אורגיה", ולזונות מקצועיות – "נערות ליווי"; אולם העיקרון הוא אותו העיקרון, והתופעה אותה התופעה : מרד בסדר האנושי, ודרור אין-קץ לדחף המיני, החזק.
ניתן אף לקבוע, שמימדי תופעת המרד הזו, עולה בהרבה מונים על תופעת ההומוסקסואליות המוכרת גם היא מימים עברו, והמנוגדת מטבעה לחוקי הטבע; ולא רק זאת – וכפי שהזכרתי, לטבע ישנו אינטרס כאן לא לאכוף את חוקי ההסדר שהאדם חקק מרצונו, אלא את חוקיו הטבעיים הוא: את חוק הדחף המיני הטבעי! הוא הערובה להמשך קיום הגזע!
תופעה זו (דרור אין-קץ ובלתי מסודר לדחף המיני) נפוצה מטבעה בעולם השלישי, והיא נצפית תדירות שם, היכן שהקן המשפחתי אינו מוסד מחייב, ותחנות המשפט לא נותנים את דעתם הנחרצת במקרה של גילוי עריות או של אונס.
אולם, אפילו כאן, אני מבחין במשהו מוזר: הטבע לא התנהג על פי דפוסי ההתנהגות שלו. אם הדחף הזה כה חזק, כה קדמון, כה מושרש אפילו בטבע האדם; אם הדחף הזה כה מרדני ומושרש, מדוע לא התפתחה לה חברה שלמה או קהילה שלמה ומבודדת שהמוסד המשפחתי אינו מרכיב דומיננטי בתוכה?
קרה כאן דבר הנוגד את התכונה המוכרת הבסיסית ביותר : הטבע לא המשיך כטבעו מהנקודה שנקבעה על ידי, האדם; מליארדי האנשים מרדו בסדר הממסדי הראשון שהאדם קבע, היינו מוסד הנישואים, מליארדי אנשים נתנו דרור לדחף המיני שלהם, בתוך המשפחה ומחוצה לה, ובכל זאת, לא מצאנו שהטבע נטה ולו פעם אחת והלך יד ביד עם התופעה הרחבה הזאת; העובדה השולטת מדורי דורות היא : קיים קונצנזוס מעשי של מוסד הנישואים בכל החברות, באפריקה בדרום אמריקה וגם בקוטב הדרומי! אין אפילו חברה אחת שהקן המשפחתי נעדר בה!
איך יתכן?! איך קרה שאפילו חברה אחת כזאת לא נצפתה בכל ההסטוריה האנושית, ועד עכשיו אין לה זכר ו/או רישום?! הגזע האנושי, ע"פ חוקי הטבע הטבעיים, אמור לכלול בתוכו ולו חברה אחת כזאת, גם אם תהיה מבודדת ממשפחת החברה האנושית!
מאידך, אני מבחין בשלושת הדוגמאות שהבאתי לעיל, בתכונה של וויסות. וויסות נשלט ומתוכנן מראש, לפרטי פרטיו, בדקי דקוייותיו.
בדוגמה הראשונה של הגבעה שנשרפה כליל, ונצפתה לאחר חודשים ספורים ירוקה חיה ופורחת, לא נותר כי אם לקבוע את עובדת היד המכוונת המנוגדת בתכלית לטבע. עובדה זו אף קוראת תיגר על הטבע ומנטרלת את סמכויותיו/תפקידיו בריש גלי וללא מרחאות כפולות. אני הבחנתי בזאת היום בבוקר, וראיתי זאת מולי, בחוש הראיה.
בדוגמה השניה של תופעת ההומוסקסואליות, ניתן בקלות לאתר את אצבע הוויסות של דורינו זה, ואני מדבר על מחלת האיידס האוכלת, אומנם, גם בחלקה הטובה של האדם שאין לו ולתופעה זו כלום, אולם אין חולק שהסובל העיקרי ממנה מנוי הוא על הקהילה ההומוסקסואלית. (קטונתי לדעת איך ווסתה התופעה בדורות קדמונים, כאשר רשמה אז שיאים יותר גדולים מעכשיו להערכתי).
בדוגמה השלישית לא הצלחתי לאתר את כלי הוויסות, אולם אין זה מונע לצפות בעצם התופעה, ואינו נוגד את קיומה: מוסד הנישואים הוא המוסד האנושי המקובל והנהוג בכל החברות; גילוי העריות אינו מקובל בכל החברות; ואפילו באפריקה משלמים לזונה ורואים באונס סטיה אישית. אין, אפילו רישום אחד לחברה אחת, שהמשפחה בה אינה מוכרת וממוסדת חברתית, על ידי מוסד הנישואים.
ביקשתי בזאת להצביע על תופעת הוויסות, הנוגדת מעצם קיומה את תוכנת הטבע, ומנטרלת את מאפייניו.
ואם יש וויסות – יש מווסת.
השאלה: מדוע היגענו בכלל לידי וויסות? למה שהגבעה לא תיוותר חרוכה; למה שלא תיתפתח תוכנת ההומוסקסואליות ע"פ חוקי הטבע – ובעצם, למה הוויסות לא הכחיד תופעה זו – אם היא כה מסוכנת להמשכיות הגזע האנושי. ועדיין נותרה התהיה אודות השליטה בדחף המיני והמסגרת האנושית שלו: מדוע יד מווסתת היתה צריכה להתערב ולאזן את הערכים – במקום לתת לטבע לעשות את שלו ולהמשיך ע"פ התוכנה שלו וחוקיה...
אין ספק שאילו ניתנה יד חופשית לטבע, העולם היה נכחד מזמן; ואין זו מטרת המכוון. מטרתו היא שהעולם ימשיך ויתקיים.
...המשך לפרק (30)