על רגל אחת

קוד: על רגל אחת בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

האם משחק החיים תלוי, בו בזמן, גם בנו גם באלהים, או שהמשחק תלוי רק בנו והוא לא צד במשחק.

                                                              

                                                                  על רגל אחת [צילום: ישרא-בלוג ]

                                                                                         -       -       -

האם אלהים הוא שחקן במציאות או שהוא הכין עבורנו את הבמה ושלח אותנו לשחק? כלומר האם המשחק תלוי בו בזמן גם בנו גם באלהים, או שהמשחק תלוי רק בנו והוא לא צד במשחק.

ניהלתי פעם דיון אישי עם ידיד שטענתי בפניו כי אלהים הוא לא שחקן במציאות, הוא הכין לנו את הבמה ושלח אותנו לשחק, כלומר המשחק תלוי בנו- רק בנו והוא לא צד במשחק. בעוד הידיד שלי, לצורך העניין אקרא לו נועם, טען כי כל מה שקורה במציאות הוא תוצאה ישירה של התנהלות, ראויה או לא, של האדם לפני בוראו. כלומר ניתן לראות כי כל הנעשה מסביב הוא תוצאה של השגחה פרטית של הקב"ה שגורם לנו להתבונן בנעשה ולתקן את הדרוש תיקון, הן כפרטים והן כעם.

נועם הביא משל אקטואלי לדבריו: אובמה למשל, בהתנהגותו ההזויה וחסרת כל הגיון בריא כלפי ישראל – הוא רק ממלא את שליחותו של הקב"ה ועל-כן אין לנו עניין לבקר אותו או לנסות לשכנע אותו לנהוג אחרת; כן יש לנו עניין לקלוט את המסר מהקב"ה, ושם לתקן ולשנות. וככל והמצב הולך ונהיה הזוי, והמערב תומך בציר הרשע (למרות שהוא כבר פועל במובהק גם נגדו), זו הוכחה כי יד "ריבון כל המעשים" בדבר.

עניתי לנועם כי לא אנסה לשכנע אותו אחרת ממה שהוא חושב, כי באמת כך הוא הדבר, כל מה שקורה איתנו בא בהזמנתנו - כולל אובמה ודאעש ומה שאתה רוצה... רק נותר להבין את העניין הטכני איך הדבר הזה מתנהל בפועל, וחשוב מאוד להבין את העניין הטכני הזה- או אז נבין כי לאובמה הלכנו אנו אליו במו רגלינו- לא שהוא בא אלינו בתור עונש או אזהרה...

על רגל אחת אני יכול לסכם לך, נועם, את העניין הטכני ככה: אתה מכיר את אטלס את מפת העולם? תאר לעצמך נועם אתה עומד על המפה הזאת בנקודה מסויימת- כאשר מהנקודה הזו אתה יכול להגיע לכל כתובת על כדור הארץ, תלוי רק בכיוון שתכוון את הרגליים שלך. כלומר מאותה נקודה יש לך אינסוף כיוונים וכולם עומדים לרשותך ולבחירתך אך לא רק זאת, גם מספר הצעדים ואורכם הוא אינסופי, כלומר אתה יכול לקחת שמאלה, לצעוד 3 צעדים ואז לפנות ימינה, או פשוט ללכת ישר 100 ק"מ קדימה ורק אז לפנות ימינה, ההחלטה מתי תבצע את הפניה ולאן נתונה כל כולה בידיך, זו תכלית הבחירה החופשית. עכשיו אתה יכול לטעון מנגד: איך אני יכול לדעת כי אובמה מחכה לי מעבר לאוקיאנוס? פשוט עברתי את האוקיאנוס ופיתאום פגשתי בו, או פגשתי את דאעש שערף את ראשי או את החמאס שהיתל בי, או מאידך פגשתי את אשתי ואת ילדי שנעמו לי- הלא יד הגורל עשתה זאת?

ובכן הבנת העניין הטכני לאשורו תיתן בידינו להבין כי את אובמה לא פגשנו במקרה אלא כיווננו אליו במו רגלינו, ולאחר מסע ארוך עם הרבה מאוד פניות שעשינו מרצוננו החופשי היגענו סוף סוף אליו, וגם אל דאעש, חמאס, לילדינו, דודותינו, אבותינו, אימותינו, בתינו, שכונתנו, מדינתנו, או לכל מקום שהיגענו אליו בגולה... ולא רק זאת כי אם גם לבריאותנו, לגופנו, לצבע עיננו, למחלות הפוקדות אותנו, למצב חשבוננו בבנק, למצב רוחנו בכל רגע נתון... ועדיין- לא רק זאת כי אם גם לתאונה שאירעה איתנו שאפילו לא היינו אחראים לה, לאבן שנפלה על ראשנו בלכתנו ברחוב, למחלה הקשה שדווקא פגעה בנו ושינתה את מהלך חיינו או פשוט עצרה אותו...

הבנת העניין הטכני תיתן לנו להבין כי הנקודה העכשווית עליה אנו עומדים ברגע זה, בגופנו בצבע עינינו במצב בריאותנו בשכונתנו במדינתנו בבתינו, בליווי ילדינו, דודותנו, שכננו, בן זוגנו, במצב חשבוננו המדולל או הפורח בבנק, אל הנקודה המדויקת הזו היגענו לאחר סיבובים רבים מנשוא של מחזורי חיים שכולם ככולם התחילו וזינקו מהישות הקטנה ביותר המוכרת לנו, כמו החד-תאי ואם ישנה ישות עוד יותר מופשטת – הרי ממנה זינקנו, התורה קוראת לישות המופשטת הזו "נפש חיה".

במילים אחרות נועם, את הסיבוב הבא שלך אתה מתחיל בדיוק מהנקודה עליה עמדת ברגעיך האחרונים, מאותם נתונים מדויקים של כל מה שקשור בך, מאותו די.אנ.אי, אותה רמה אינטלקטואלית, אותה חברה, אותו צבע עור, אותה שכונה, מאותו מעגל... ומשם אתה יכול לזנק קדימה או ללכת אחורה- תלוי בכיוון שתקח כאשר כל הכיוונים פתוחים לפניך לאורכם ולרוחבם עד אינסוף. השאלה הנשאלת כאן, האם נכתב עלינו להתקדם על-פני אינסוף מחזורי חיים כאשר בסוף כל מחזור ממתין לנו הגרוע מכל, המוות? על השאלה הזאת עונה התורה: ברמת מודעות מסוימת "הישות" מתחברת עם האינסוף, כלומר היא מתקדמת אל עבר האינסוף מבלי הפסקות באמצע הנקראים בלשונינו "מוות". ברמת מודעות כזו הישות רק מתקדמת קדימה- היא לא הולכת אחורה ולא מתדרדרת לשפל שמגיע עד למוות שמשמעותו מין איפוס שעונים...

ישות זו כאשר מגיעה אל הרמה הגבוהה מכולן נקראת בלשון התורה "אדם", אולם אין זה אומר כי הגיעה כבר אל הנחלה והמנוחה והיא רק מתקדמת קדימה אל עבר האינסוף- לנצח וללא הפסקות, אלא המשמעות היא שישות כזו הגיעה אל הרמה בה תוכל להשיג את רמת המודעות הזו, בה תוכל להבין את העניין הטכני של התנהלות הדברים בעולם אותו ברא השם יתברך, וזה בדיוק העניין הטכני שאני מסביר לך אותו עכשיו על רגל אחת ובראשי תיבות.

הישות הזו הנקראת "אדם" מגיעה בעצם לרמה בה היא מסוגלת ליצור קשר עם בוראה ולבקש את עזרתו להשגת מבוקשה... הכיצד אתקדם הלאה מבלי להדרדר אחורה? כיצד אעצור הידרדרות כזו? הכיצד אדע מה ממתין לי בפינה? האדם ולמעשה מבקש עצה, רמיזה, טיפים על החשבון, טיפים שלא משורת הדין... ברמה הזו ישות האדם כל כך מתקרבת לבוראה – עד לנקודה כה אינטימית שיכולה להתפנק, לבקש לפנים משורת הדין... וכן השם יתברך עונה לה ובעצם ענה לה. באופן הזה נוצר ספר התורה המונח לרשותו ולעיונו של כל אדם באשר הוא, וכן האדם היהודי הוא הכי קרוב פיזית לספר הזה- אך ספר התורה לאו דווקא נועד ליהודי כי אם לכל אדם באשר הוא. כלומר גם האדם האפגני היושב באפגניסטן הגיע לרמת מודעות שתאפשר לו לקלוט את "העניין הטכני" ישירות מהתורה ולהוציאו מהכוח אל הפועל, דהיינו לחיות חיי נצח כאשר רק מתקדמים הלאה אל עבר האינסוף ללא הפסקות כואבות שהמוות מייצגן.

בלשון אחרת, בפני הישות הזו שהגיעה לרמת "האדם" נותרו רק מספר צעדים להגיע אל קו הגמר, דהיינו אל עבר הבנת מהות "העניין הטכני" שממש פרוש לעינינו בתורה, ויחסית לכברת הדרך שהישות הזו עברה עד הלום- הצעדים שעוד נותרו בפניה עד למטרה הם כה זעירים, פצפונים, מניאטורים... בלשון יחסית, עבור האדם, כל אדם, הבנת "העניין הטכני" לאשורו כפי שמופיע בתורה הוא עניין פעוט של מה בכך – רק צריך לשבת ולקרוא את תוכן התורה לאשורה, ולצערי הרב, אומנם היהודי באמצעות דתו ויהדותו הגיע פיזית לטקסט התורה ודבק בו מוחשית, אך מעולם לא הבין את תוכנו המופשט ועדיין לא התקרב אל התוכן הזה. ועם כל הצניעות שבדבר- אם תרצה ללא קורטוב של צניעות, אני עשיתי את הצעד הראשון להתקרב אל הנוסח המופשט של טקסט התורה הממתין לנו, לכל המין האנושי מזה אלפי שנים. התקרבתי ותיעדתי את ההתקרבות הזו במילים פשוטות ובהירות לפי מיטב נסיוני בתחום הכתיבה; אתה יכול לקחת פסק מזמנך לקרוא את התיעוד הזה בסדרה שכתבתי "התורה נגד המדע", ובסדרה שעכשיו אני כותב "עמלק" מתוכה כבר יצאו 9 פרקים; ניתן למצוא את הכל ברשת בקלות.

לסיום נועם, ומכל הטקסט שכתבתי לעיל אני רוצה להשאיר לך משהו עם טעם טוב. דווקא המוות שהוא הגרוע מכל עבורינו שלכאורה נכפה עלינו ועלינו לקבלו בהכנעה, דווקא הוא המתנה הגדולה ביותר שהשם יתברך העניק לאדם, כי על-פי סדר ההתנהלות הטכנית של כל הישויות, אנחנו כישות שאינה יודעת שובע עשויים להתקדם עד לאינסוף ומאידך גם להדרדר לאינסוף... את ההתקדמות שלנו הקב"ה לא עצר אך את ההדרדרות עצר גם עצר כאשר ביוזמתו ומעבר לשורת הדין, נתן לנו את המתנה בדמות "הפסקה" שתעצור את הידרדרותנו בנקודה נתונה, בה נשמרים השגינו המקסימלים הנתחמים בדמותנו האנושית. תאר עד לאן יכלנו להידרדר ועד לאיזו "נפש חיה" יכלנו להגיע, אילו המנגנון הטכני היה עובד כדינו וכהילכתו ללא ההתערבותו של הבורא. אין ביקום נפש חיה שאינה נהנית מטכניקה זו. זה סיכום "העניין הטכני" על רגל אחת.

להמשך הדו-שיח