עמלק - פרק ד

קוד: עמלק - פרק ד בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק ג'

"מיתולוגיה" היא רעיון היקום הסופי והמוחלט שבכל אופניו סותר הוא את חוקי הטבע, זאת כי מתאר הוא את המציאות בשלמותה וכאילו היא אטום בודד שבניגוד לחוקי הטבע- לבדד ישכון במרחב.

                                                                      

                                                                      דוד וגולית – [צילום: ויקיפדיה]

                                                                                   -       -       -

 

הצורך בגיבוש התאוריות והמיתוסים נגזר ולמעשה משאיפת האדם להבין את המציאות שלו במטרה להתמקם בה ומעל לכל לצרוך את פירותיה. את ההסבר לתופעת הטבע אפשר לתאר במספר רמות אנושיות: הרמה הבסיסית היא כאשר אין לך הסבר לתופעת הטבע, או אז האמונות מסייעות להבנת התופעות שלא מצאת להן הסבר; וכן זוהי המיתולוגיה הניזנת מאמונות ומיתוסים העומדים על כרעי תרנגולת. 

ברמה השניה מגיחה התאוריה המורכבת ממערך רעיונות המציעים לתאר את תופעת הטבע בעזרת האינטרפרטציה לחוקיו. רעיונות אלה הן בגדר השערות הטעונות אישוש באמצעות תצפית מדעית, וזהו מקור התפיסה הכופה על כל תאוריה להיות מועמדת להפרכה. 

וכאשר הרעיונות שבידך מצטמצמים לכדי רעיון אחד ויחיד שבכל אופניו אינו סותר את חוקי הטבע, או אז אתה יכול להיות בטוח שהינך עומד מול המציאות בכבודה ובעצמה, וזו היא הרמה הגבוהה ביותר שאין דבר מעליה אשר האדם מגיע אליה בשביל להבין ולתאר את תופעת הטבע.

מיתוס, איפוא, יכול להיות "אמונה" הסותרת בעליל את חוקי הטבע, ולמרות זאת היא נותרת על כנה בתודעת האדם המתכחש בשיטתיות לעצם הסתירה שמקורה ברעיון בלתי חוקי בעליל, זאת כי בעל הרעיון שואף בכל מחיר להתמקם במציאות ולנגוס מפירותיה בכל הכוח... 

מיתוס שכזה הוא רעיון היקום הסופי והמוחלט שבכל אופניו סותר את חוקי הטבע, זאת כי הוא מתאר את המציאות במלואה וכאילו היא אטום בודד אחד שאומנם החלקיקים שבתוכו קיימים ומפוזרים ע"פ חוקי הטבע, אולם וע"פ אותם החוקים- אטום בודד אינו יכול להתקיים במרחב, ולעולם הוא זקוק לעוד אטום שיהיה נוכח על ידו ויצדיק פיזיקלית את עובדת קיומו ומיקומו במרחב. 

וכך גם כאשר התצפית המדעית מאשרת את קיום האטום אדיר המימדים המשתרע על מרחב בן 13.7 מליארד שנות אור כאשר כל חלקיקיו מתקיימים ומתנהלים ע"פ חוקי הטבע, אולם ובד בבד אותם הצופים מתכחשים בשיטתיות לסתירה העולה מעצם האטום הבודד שצופים בו. 

יש לציין כי למיתולוגיה הזו שתי קצוות כאשר האוחזים משני צידיה מתחלקים מטבעם לשתי קבוצות: זו האוחזת בקצה הראשון טוענת כי היקום נוצר מנקודה נתונה ומטבעו יש לו סוף וגדרות, בעוד הקבוצה האוחזת בקצה השני מאמינה בכל ליבה כי היקום שנוצר מנקודה נתונה הוא אינסופי והוא מתפשט בפועל עד לאין-סוף. הקבוצה האחרונה הזאת, לציין, מתכחשת ביודעין למופשטת כי חוט שיש לו התחלה – יש לו סוף. 

ובכן מהקבוצה המיתולוגית הנרחבת זו המייצגת והלכה למעשה את האדם לדורותיו, אשבור בפנייה חדה אל הקבוצה העומדת מול המציאות, כי הרעיונות שבידה מצטמצמים לכדי רעיון מציאותי "אחד ויחיד" שבכל אופניו אינו סותר את חוקי הטבע. 

ולמרבה האירוניה, הרעיון האחד והיחיד נגזר במקור מתוך הרעיונות שהקבוצה המיתולוגית ביססה עליהם את תפיסתה הסופית ליקום; ואם תפיסה זו מיתולוגית היא- סימן שלמציאות נותרה התפיסה האינסופית, הוא הרעיון האחד והיחיד שבכל אופניו אינו סותר את חוקי הטבע ונותר זקוף בזירה כמראה מקום של המציאות. 

יקום אינסופי, איפוא, הוא יקום אשר חלקיקיו ואטומיו שרועים במרחב עד אין סוף, דהיינו אין להם התחלה וגם אין להם סוף, ומן המוסכמות הוא כי עצמי היקום הזה וחלקיקיו ואטומיו קבועים הם במרחב ע"פ חוקי הטבע; לא יתכן שמיקומם זה ישתנה באופן זה או אחר או בתוך חתך מסוים מהמרחב אשר חוקי הטבע שונים בו; אין חיה כזו במציאות ואין מודל כזה ביקום האינסופי. 

בעוד ומתוך המודל המיתולוגי אנו מזהים "חיה" כזו- כאשר מיקום חלקיקי האטומים והעצמים משתנה ללא הרף בתוך מרחב סופי ומוחלט אשר החלקיקים הקבועים שבתוכו- מנהלים יחסי גומלין ביניהם באופן מחזורי וקבוע. מכאן המסקנה הברורה כי מעגל העצמים הסגור הוא התנאי לשינוי מיקום העצמים במרחב ולניהול סדיר של יחסי הגומלין ביניהם ע"פ חוקי הטבע הידועים, ובלעדי התנאי הזה- לא יתאפשר לעצמים לקיים ביניהם יחסי גומלין סדירים. או במילים אחרות, כל זיהוי של שינוי בעצם מהעצמים- יסגור בו ברגע את מעגל העצמים שבמרחב גם אם הוא בן טרליון שנת אור- דבר הנוגד בתכליתו את חוקי הטבע שלפיהם מעגל העצמים לא נסגר ולא ייסגר לעולם, ועל-כן המסקנה המתבקשת היא כי במציאות שלנו- שום חלקיק אטום או עצם יכול להשתנות ו/או לנוע משום מקום ולשום מקום. זו המסקנה הנגזרת מהמציאות ועליה נעמוד בפרק ה' הבא.

המשך לפרק ה'