התורה נגד המדע - פרק י

קוד: התורה נגד המדע - פרק י בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק (ט')

שדה הכוח שהולך ותופח ללא הפסק הנקרא על ידינו "מרחב האין סוף"- ואומנם נוצר הוא ע"י האינטראקציה הבלתי פוסקת בין העצמים, וכמובן אין הדבר מעיד על המניין האינסופי של העצמים אלא על האינטראקציה האינסופית בין העצמים.

                                       

                                                                                                                                החלל - סדרת עצמים אינסופית [צילום: ויקיפדיה]

                                                                            -       -       -

 

ציטוט השאלה שחתמה את פרק ט': כיצד נתחקה אחר סיבת קיומו של חלקיק ביקום אין סופי שאין לו נקודת התחלה? כי הרי היקום הוא אין סופי ותפיסה זו באה ממעמקי תודעתינו, אנו יודעים כי ליקום אין סוף, וכיצד נבין בצל תודעתינו את סיבת קיום החלקיקים, מיקומם, והשתנותם, כי הרי ביקום שכזה אין נקודת ציון שניתן לשייך אליה את מופעי המציאות; אין נקודת מוצא שממנה התחילו מופעי המציאות, והכיצד נתמודד איפוא עם הגדרת "המציאות"?

הבה ננתח את השאלה ונרד לעומקה: ביקום סופי ומוגדר אני יכול להצביע במרחב על חלקיק מסוים ולהשלים עם עובדת קיומו – היינו להבין את סיבת קיומו; והינה אני מצביע על מקור החלקיק הזה:

 

                         A |-----------------------------------| (חלקיק)

  

התאוריות המדעיות אומרות לי בפרוש כי (A) הוא מקור החלקיק שאני מצביע עליו, ולא רק זו אלא אף זו: כל שינוי שמתחולל בחלקיק שלי- מקורו גם ב- (A). ואף האמונה הדתית כיוונה אותי לאותו המקור: (A) הוא המקום בו עמד הקב"ה וברא את היקום ואת כל המופעים המתחוללים בו. זהו איפוא היקום הסופי שיש לו התחלה וסוף. 

נעבור עם אותו החלקיק אל מציאות היקום האין סופי שלנו, זה שאין לו התחלה ולא סוף: 

 

                           -----------------------------------| (חלקיק)

  

כפי שרואים בתרשים, נקודת הציון (A) נעלמה כמובן מהיקום האין סופי אך החלקיק נותר על כנו- פשוט אני צופה בו, אולם אינני יכול להשלים עם שינוי כלשהו שיתחולל בחלקיק הזה, משום שאיני אמור לצפות לשום שינוי והדבר סותר את דעתי וגובל לדידי באבסורד. 

בשביל להבין את הסתירה הזו עלי להניח מצב תיאורטי בו כל היקום מסתכם בי כצופה ובחלקיק שאני צופה בו. אני מדבר איפוא על יקום בן כמטר מרובע בו אני יושב וצופה בחלקיק שלי, ומחוץ למטר המרובע הזה אין כלום, וואקום.

בל נשכח שאני הצופה שממלא את רוב חלל היקום- עשוי ממסה עם הרבה מאוד חלקיקים, לכן נכון להניח שיתרחש ביקום הזה אינטראקציה טבעית ביני לבין החלקיק שאני צופה בו; חייבת להיות בינינו השפעה הדדית ע"פ חוקי הטבע שלמדנו לזהות, באופן שאני אשפיע על החלקיק ואשנה אותו ואף הוא ישפיע עלי וישנה אותי- אם הוא ווירוס לדוגמה או חיידק. לסכם, היקום שאני מדבר עליו הוא יקום מוגדר וסופי, מרחב של מטר מרובע שהמסה שלו מורכבת משני גופים המפעילים כוח זה על זה ומייצרים אינטראקציה בלתי פוסקת ביניהם. סביר להניח איפוא שההשפעה ההדתית ביניהם תמשיך לעד, ואצטרך כצופה למחברת עם עמודים אין סופיים לתעד על גביה את רצף השינויים, הן של החלקיק והן של גופי, שלא יפסיקו להתחולל לעד. 

נניח כעת מהמצב התיאורטי הזה ונעבור למצב תיאורטי שונה במקצת. אני מרחיב טיפה את היקום שלי ותוחב אל תוכו סלע, וכמובן מלבד החלקיק שאני צופה בו ומלבד גופי כצופה. וללא ספק, מליארדי האטומים של הסלע שהתווספו אל היקום ירחיבו את היריעה של פעולת הגומלין המתקיימת בין חלקיקי היקום- דהיינו בין עצמיו. 

לאמיתו של דבר, די ביקום עם שני חלקיקים בשביל לייצר שדה של כוחות שישקף פעולת גומלין אין-סופית שתתקיים בין החלקיקים, ולפי תאורית המפץ גם בחלקיק אחד יש את הפוטנציאל לייצר שדה אין-סופי של כוחות שפעולת הגומלין ביניהם לא תשתהה לעד. ולמעשה שני המצבים התיאורטים שהנחתי לעיל ציירו את אותו שדה של כוחות שפעולת הגומלין בין החלקיקים מתרחשת במרחבו; פעולה שלרצף שלה אין סוף ושמסבירה את שינוי החלקיקים ומיקומם בכל רגע נתון. 

יקום סופי, איפוא, הוא שדה של כוחות פוטנציאלים אין-סופיים. וכפי שהזכרתי, די בשני חלקיקים המשחקים ביניהם פינג פונג בשביל לייצר שדה כזה. בכל פינג נוצר כוח אחר – היינו חלקיק שמהותו ומיקומו שונים, ובכל פונג נוצר עוד שינוי ועוד מיקום, ואכן אנו אומרים שהיקום מתפשט- דהיינו המרחב מתפשט, שדה הכוחות המשקף את פעולת הגומלין בין החלקיקים- מתרחב. 

מהנאמר אני יכול לגזור עוד דיוק: כשאנו אומרים שהיקום מתפשט לאין סוף, הווה אומר שפעולת הגומלין המתרחשת בין החלקיקים ו/או בין העצמים – היא אין סופית, אם תרצה- משחק הפינג פונג המתנהל בין החלקיקים – בלתי פוסק, לכן שדה הכוחות של השחקנים תופח עם כל כדור וכדור, וזוהי תכונת האינפלציה שאובחנה במרחב: תפיחת העצמים במרחב; התפשטות עצמי היקום במרחב. כך נולד שדה הכוח שהחלקיקים גורמים להיווצרותו – הוא "המרחב" שעצמי היקום מתפשטים בו. 

מהנאמר לעיל אני חייב לקטוף אבחנה נוספת: שדה הכוח שהולך ותופח ללא הפסק הנקרא על ידינו "מרחב האין סוף"- ואומנם נוצר הוא ע"י האינטראקציה הבלתי פוסקת בין העצמים, וכמובן אין הדבר מעיד על המניין האינסופי של העצמים אלא על האינטראקציה האינסופית בין העצמים. ולא רק זו אלא אף זו: המניין הסופי של העצמים הוא זה שמבטיח את האינטראקציה האינסופית ביניהם, ולכן כיניתי את פעולת האינטראקציה כמשחק פינג פונג בו העצם המושפע משתנה וחוזר בדמותו החדשה להשפיע על העצם שרק עכשיו שינה אותו – וכן חוזר חלילה... המדובר איפוא בפעולת גומלין מתמדת ובלתי פוסקת בין עצמים נתונים שמניינם מוגדר הוא וסופי בהחלט, ואילו המניין של קבוצת העצמים לא היה מוגדר וסופי – לא היתה משמעות לפעולת הגומלין בקבוצה, כי לא היה למי לגמול ומשחק הפינג פונג היה נגדע באיבו. 

יש לדייק ולהבחין בין קיום עצם במרחב לבין שינוי העצם במרחב. קיום עצם במרחב הוא מבחינת "העובדה המוגמרת" לגבי צופה שעומד מולה  ולא בהכרח אומרת לו דרשני; הצפי שלי בחלקיק מעיד על קיומו ועל מיקומו ברגע נתון, אולם הצפי בשינוי החלקיק הוא מבחינת העובדה שהאדם מטבעו אינו משלים עימה עד שעומד על מקור הסיבה שהביאה לשינוי. 

בכל אופן ומבחינה תצפיתית, עצם השוני הנצפה בחלקיק- הוא נתון שמעיד על סגירת מעגל העצמים אשר הביאו לשינוי הזה. במילים אחרות, הפגישה הראשונה עם החלקיק דהיינו התחלת הצפי בחלקיק העיד וכאמור על עובדה מוגמרת שאינה אומרת הרבה מבחינת הצופה. הווה אומר כי הצפי ההתחלתי בחלקיק העיד על מספר בלתי מוגדר של עצמים שהביאו לקיומו ולמיקומו במתכונתו הנוכחית – ותו לא, אולם המשך הצפי שהביא את הצופה להבחין בשינוי שחל בחלקיק- יעיד בהכרח על מספר מוגדר וסופי של חלקיקים ו/או עצמים שהביאו לשינוי הזה, כי אילו מעגל העצמים לא היה נסגר – השינוי בחלקיק לא יכל להתממש ולהרשם ע"י הצופה.

משל על כך הוא גרגר החול שמצאנו על חוף הים. הצפי הראשון בגרגר הזה יעיד אומנם על מספר בלתי מוגדר של עצמים שהביאו למיקומו ולקיומו במתכונתו הנוכחית. אולם אם וכעבור שניה מתחילת הצפי ישתנה מיקום הגרגר או תשתנה מהותו כתוצאה מאחד הכוחות המוכרים בטבע שהגרגר נתון להשפעתם- כמו כוח הכבידה לדוגמה, או אז ברור שנתלה את השינוי בכדור הארץ – מקור כוח הכבידה, ואם למשל ישתנו רכיבי הגרגר נתלה זאת בכוכב השמש – הוא מקור האנרגיה של הקרינה שחיממה את הגרגר ושינתה את רכיביו; חייבים לתלות את השינוי בתשתית נתונה של עצמים. 

הבה נתרכז איפוא באחד העצמים שתלינו בהם את השינוי בגרגר- כמו כוכב השמש שפלט את הקרינה. וכאמור קרינת השמש לא נרשמה בפתיחת הצפי אלא שניה לאחר תחילתו, הווה אומר שחל בשניה הזו שינוי מסוים בשמש שהשפיע על הגרגר שעל פני כדור הארץ, ואת השינוי שחל בשמש נתלה מן הסתם בעוד אחד מהכוחות המוכרים בטבע שמקורו בעצם זה או אחר ויכול להיות מחוץ לשמש או חלק ממנה. ואם נמשיך במנהרת היקום במטרה לעקוב אחר שרשרת העצמים שהשתתפו באירוע אשר בסיומו השתנו רכיבי הגרגר עקב הקרינה שנפלטה מהשמש – אזי נגיע במסע הזה עד אחרוני העצמים שבקצה הגלקסיה ונעבור ללא ספק גם לצביר הגלקסיות שהגלקסיה שלנו מנויה עליו, ואף נסרוק את העצמים שבצביר העל ובקיר... המשך בפרק (יא') הבא עלינו לשלום.

המשך לפרק (יא')