התורה נגד המדע - פרק יא

קוד: התורה נגד המדע - פרק יא בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק (י')

שאלת החיים, כפי שנראה להלן, אינה שייכת למי שחפץ בחיים אלא למי שמבין את החיים, והמסקנה היא אחת: ככל ואני ממשיך להבין את המציאות שאני חלק ממנה כך אני ממשיך לחיות, פשוטו כמשמעו; ללא הפסק.

                                           

                                                                                                      כל שמבינים את המציאות כך ממשיכים לחיות בלי הפסק - פשוטו כמשמעו [צילום: פלאש 90]  

                                                                              -       -       -

 

בפרק (י') התמקדנו באחד העצמים שתלינו בו את השינוי בגרגר שלנו, ואני מדבר על כוכב השמש שפלט את הקרינה אשר השפיעה על הגרגר ושינתה את רכיביו. למען הרצף האנלוגי של המחשבה- אעתיק לכאן את הקטע העוסק בזאת: 

ובכן הבה נתרכז באחד העצמים בו תלינו את השינוי בגרגר- כגון כוכב השמש שפלט את הקרינה אשר השפיעה על הגרגר. וכאמור קרינה זו לא נרשמה בפתח הצפי שלנו אלא שניה לאחר תחילתו, הווה אומר שחל בשניה הזו שינוי מסוים בשמש שהשפיע על הגרגר שעל פני כדור הארץ, ואת השינוי הזה שחל בשמש נתלה מן הסתם בעוד אחד מהכוחות המוכרים בטבע שמקורו בעצם זה או אחר ויכול להיות מחוץ לשמש או חלק ממנה. ואם נמשיך במנהרת היקום במטרה לעקוב אחר שרשרת העצמים שהשתתפו באירוע אשר בסיומו השתנו רכיבי הגרגר עקב הקרינה שנפלטה מהשמש – אזי נגיע במסע שלנו עד אחרוני העצמים שבקצה הגלקסיה ונעבור ללא ספק גם לצביר הגלקסיות שהגלקסיה שלנו מנויה עליו, ואף נסרוק את העצמים שבצביר העל ובקיר. 

חשוב לציין שאינני בוחן את שאלת השינוי בעצמים- כדוגמת הביטוי של אפקט הפרפר שבוחן את השינויים ההתחלתיים במערכת דינמית לא לינארית... ואף אינני בוחן את סכום העצמים שהשתתפו בחגיגה והביאו לשינוי זה או אחר, ברור לי שכל העצמים בסביבה משתתפים בכל שינוי ובכל אירוע, והסביבה שאני מדבר עליה היא היקום לאורכו ולרוחבו על כל העצמים שבו; אין עצם במרחב ללא קשר לממדיו שאינו תלוי בקיום חברו, וגם קיום הגלקסיה הגדולה תלוי בקיום חבריה ואפילו הגלקסיה שלכאורה נדחקה לקרן זווית מרוחקת במרחב – היא לא מתנתקת ממשפחת עצמי היקום ומקיימת עימם יחסי גומלין; עצם קיומה במרחב מעיד על השתייכותה למרחב, היינו לשדה הכוחות אותו העצמים מייצרים כתוצאה מיחסי הגומלין ביניהם. 

אינני בוחש איפוא בשאלת הגורם לשינוי העצמים, אלא בהקף המעגל שבו התרחש השינוי של העצם, כמו המעגל התיאורטי שציירתי לעיל בן מטר מרובע בו נתחם הגוף שלי כצופה עם החלקיק שצפיתי בשינוי שלו, או מעגל יותר גדול של יקום בו נתחם סלע- בנוסף לצופה ולחלקיק; בשני המודלים שציירתי, המעגל בו התקיים אותו החלקיק בטרם השינוי שנצפה בו- הוא אותו המעגל שבו התרחש השינוי בחלקיק. לכאורה אני מציין דבר מופשט, אולם הדבר המופשט הזה יביא אותנו לאבחנה כה עקרונית שניתן לעמוד עליה כאשר נגדיל את המעגל התאורטי לממדיו של היקום המציאותי. 

ובכן, בשני המודלים התאורטים שציירתי לעיל, אני, הצופה, יכלתי לעמוד ברצף על שתי תמונות נפרדות: בראשונה זיהיתי את המעגל ששייך אליו החלקיק בטרם השתנה, וכעבור שניה וברקע אותה התמונה זיהיתי את השינוי בחלקיק. מכאן הסקתי כמובן שהמעגל שהחלקיק השתייך אליו הוא אותו המעגל בו התרחש השינוי בחלקיק. כלומר המעגל שהביא לקיום החלקיק ולמיקומו בנוקדה נתונה במרחב הוא אותו המעגל שהביא לשינוי זהותו או לשינוי מיקומו במרחב; את זאת ראיתי כצופה במודל התאורטי שהייתי חלק ממנו. 

הבה נעבור איפוא מהמודל התאורטי אל המודל המציאותי, היינו אל עולם המציאות שלנו, אל היקום הגדול. וגם ביקום הגדול אני שומר על תפקידי כצופה ואף החלקיק שאני צופה בו נשאר על ידי. ההבדל בין המודל התאורטי לנוכחי הוא כי עכשיו ובנוסף לי הצופה ולחלקיק שלי- התווספו כל יתר עצמי היקום. ובכן אבקש לערוך גם במודל המציאותי את הצפי שלי בחלקיק על שני שלביו: 

1.   הצפי הראשוני בחלקיק מאשר את קיום החלקיק ומצביע על מיקומו בנקודה נתונה במרחב. להזכירכם במודל הראשון הצלחתי לזהות את מלוא מעגל העצמים שהביא לקיום החלקיק, אולם במודל זה המציאותי ומפאת גודלו אינני מסוגל לזהות את מעגל העצמים שהביא לקיומו, אני יכול רק להניח שכל העצמים ביקום הביאו לקיום החלקיק, למרות ואין בידי הגדרה למניין העצמים האלה ויכול ואין להם סוף, אבל קיום ומיקום החלקיק שלי נגזר מעצם קיומם. 

2.   כעבור שניה מהצפי, ועדיין במודל המציאותי, אני מזהה שינוי בחלקיק שצופה בו. מכאן המסקנה שהעצמים אשר בשלב הראשון של הצפי הסתפקתי בלהניח כי קיימים הם משום שהביאו לקיום החלקיק שלי והגדרת מניינם יכלה להיות אינסופית – אותם העצמים וכעבור שניה הפכו לדידי למעגל סגור בו התרחש השינוי בחלקיק שלי ומכאן ניתן לקבוע כי מניינם הוא סופי בהחלט; אחרת, דהיינו אם מניינם המשיך להיות אינסופי – המעגל שלהם לא היה נסגר לעולם והשינוי בחלקיק לא היה יוצא אל הפועל לעולם. 

את סיבת קיומו ומיקומו של עצם מסוים במרחב ניתן להשליך על מספר אינסופי ובלתי מוגדר של עצמים ביקום- כי אנו צופים בתמונה מוגמרת, אולם השינוי בזהותו ובמיקומו של עצם במרחב מבטא שינוי בתמונה המוגמרת, ולכן הוא יכול להתרחש רק במעגל סגור של עצמים שזהותם מוגדרת וסופית וגם מניינם מוגדר וסופי, אחרת אין משמעות לשינוי. 

במילים אחרות ואם ערוכה לפני סדרת עצמים אינסופית שאין לה קץ ואני צופה בחלקיק מתוכה, אזי משמעות הדבר שנגזר עלי כצופה לצפות לעד בתמונה מוגמרת שלא יחול בחלקיקיה כל שינוי, זאת כי סידרה אינסופית של עצמים הביאה לקיום חלקיקי התמונה הזו במרחב וסדרת העצמים האינסופית זו ממשיכה לעד, דהיינו קיום החלקיק בתמונה הזו תקף לעד; דומה וכאילו אני מתבונן בתמונה רדומה שאין לה סוף. 

היה וזיהיתי שינוי מה בחלקיק מתוך סדרת עצמים אינסופית, ובמקרה שכזה מה יכול להיות פשר השינוי? 

-         אחד משניים: 

1.   סדרת העצמים, ובניגוד להגדרתי, הינה סופית בהחלט, זאת כי עצם השינוי שזוהה באחד מעצמי הסדרה מצביע על סוף הסדרה. 

2.   השינוי שזוהה בעצם מקורו בדמיון המתעה; או במילים אחרות לא ראיתי שינוי – ראיתי בתמונה הרדומה והאינסופית עצם נוסף הדומה להפליא לעצם הראשון אך בשינוי קל. 

אם כן ובכל הנוגע למשמעות השינוי שאנו מזהים בעצמים או בחלקיקים- קיים הבדל משמעותי אם אנו מזהים את השינוי בעצם מתוך סדרת עצמים סופית או מתוך סדרת עצמים אינסופית. אני מציע לכולנו להבין היטב את ההבחנה הדקה הזו ולא כי היא משקפת את עיקר המאמר שבידכם, אלא כי היא משקפת את המציאות הפיסיקלית של כל בן אנוש. שאלת החיים, כפי שנראה להלן, אינה שייכת למי שחפץ בחיים אלא למי שמבין את החיים, והמסקנה היא אחת: ככל ואני ממשיך להבין את המציאות שאני חלק ממנה כך אני ממשיך לחיות, פשוטו כמשמעו; ללא הפסק. אשר על כן המשך המאמר מכאן ואילך שייך למי שעמד על ההבחנה הדקה, ולאו דווקא למי שטרח עד כאן.

המשך לפרק (י"ב)