עדכון בעקבות שיחה עם מחבר המאמר

מאת: אראל

אל:

איסור אכילת חמץ נקבע לזכר המהירות שבה יצאו בני ישראל ממצרים - כל כך מהר, עד שהבצק לא הספיק להחמיץ. מכיוון שהבצק היה עשוי מדגן, הזיכרון שנקבע לאירוע זה הוא איסור אכילת דגנים שעוברים תהליך של החמצה - תהליך שבו אנזים מפרק את העמילן שבדגן.

תהליך זה קורה גם בבירה - גם בירה מיוצרת, ברוב המקרים, מדגן (בעיקר שעורה), כאשר אנזים מפרק את העמילן שבדגן.

גם בקטניות יש עמילן, אבל כפי שהוסבר במאמר, חסר בהן האנזים העיקרי שגורם לפירוק העמילן, ולכן אינן מחמיצות.

לעומת זאת, בענבים, שמהם מכינים יין, התהליך העיקרי הוא לא פירוק של עמילן (שהוא רב-סוכר) אלא פירוק של גלוקוז = סוכר ענבים (שהוא חד-סוכר). זהו תהליך הרבה יותר איטי ואין כל דמיון בינו לבין החמצה של דגנים.

לסיכום: רק דגנים יכולים להחמיץ. קטניות לא יכולות להחמיץ, ויין זה לא חמץ.
לסיכום: חמץ גמור יכול להיות רק ממיני דגן - לא מקטניות ולא מענבים.