קוד: אחדות יהודית עכשיו בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אראל
אל:
בעקבות המלחמה, אחד הדברים שנצטרך לתקן בדחיפות הוא
שיטת-הממשל המפלגת שלנו. הפילוג בינינו גורם לאויבינו לחשוב שאנחנו חלשים, ושהם יכולים לנצח אותנו
(ראו למשל
נאום של נסראללה 24.7.23).
אבל איך מתגברים על הפילוג? רוב האנשים חושבים, שהפילוג נוצר באשמת הצד השני: "יש שם מיעוט קטן וקיצוני שהורס את האחדות. חייבים להחרים אותו!" לפי זה, הדרך היחידה להשיג אחדות היא לחכות שהצד השני ישתנה. אלא שגם הצד השני מחכה שהצד הראשון ישתנה, ולכן אנחנו תקועים.
אני טוען, שהפילוג נובע מסיבה אחרת לגמרי: שיטת הממשל שלנו מקולקלת. שיטת הממשל שלנו מבוססת על הכרעת הרוב: מי שהשיג 51% מהקולות, מקבל 100% מהכוח הפוליטי, ומשאיר את ה-49% האחרים ללא כוח משמעותי. אי-אפשר לצפות מאנשים, שנשארים בלי השפעה על המצב הפוליטי, לשתף פעולה לאורך זמן. השיטה הזאת יוצרת פילוג ופוגעת בשיתוף-הפעולה בינינו.
כדי להשיג אחדות צריך לשנות את שיטת הממשל ולבנות
שיטת ממשל המבוססת על עקרון החלוקה ההוגנת. העקרון נזכר כבר בתורה,
במדבר כו54: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ; אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ
" (פירוט). כל שבט וכל מגזר צריך לקבל את החלק המגיע לו במשאבי הציבור, לפי גודלו. לפי אותו עקרון, יש לחוקק חוקים המבטיחים, שכל מגזר בציבור יקבל חלק הוגן בהשפעה ובמשאבים. וזה לא רק עקרון מופשט - יש גם הצעות מעשיות.
ראשות הממשלה: כיום, 51% מהציבור יכולים לבחור ראש ממשלה ב-100% מהזמן, ושאר ה-49% נשארים באופוזיציה. פתרון אפשרי הוא "תקופת צינון", לדוגמה: מי שהיה ראש ממשלה במשך 4 שנים, יצטרך לפרוש למשך 4 שנים לפני שיוכל להתמודד שוב. בחוק הישראלי כבר יש תקופת צינון לאנשים בתפקידים בכירים, המעוניינים להצטרף לפוליטיקה; גם לראש-הממשלה מגיע "להצטנן" מעט. זה יאפשר לאנשים ומגזרים נוספים להשתתף בשלטון.
משרדי הממשלה: כיום, כל השרים מגיעים ממפלגות השלטון, ומפלגות האופוזיציה לא מקבלות כלום. זה לא חייב להיות כך. ראש-הממשלה יכול "לשריין" לכל מפלגה תיקים באופן הוגן וביחס ישר למספר המנדטים שקיבלה - גם אם המפלגה לא הצטרפה עדיין לקואליציה. כל עוד המפלגה יושבת באופוזיציה, התיקים יוחזקו בידי ממלאי-מקום. אולם הדלת תישאר פתוחה לכל מפלגה שתרצה בכך, להצטרף ולקבל את החלק ההוגן שלה בתיקים.
הציבור: כל 50,000 אזרחים (או מספר אחר שייקבע) יוכלו בחתימת-ידם לדרוש, שחוק כלשהו שעבר בכנסת, יובא לאישור הציבור ע"י משאל-עם. כל המשאלים שנקבעו במשך השנה, יתקיימו ביום קבוע בשנה. אפשר למשל לקיימם ביום העצמאות, שהוא ממילא יום שבתון, או ביום אחר כלשהו. איך משאל-עם מביא לאחדות? כמה סיבות:
התקציב: אחד הגורמים העיקריים למחלוקת בין המחנות הוא הטענה, שהמחנה השני מקבל יותר תקציבים ממה שמגיע לו. בעולם קיים כבר מעל 30 שנה תהליך הנקרא תקצוב משתף, שבו האזרחים משתתפים בקביעת התקציב. קיימים תהליכי תקצוב משתף המבטיחים, שכל מגזר יקבל חלק הוגן לפי גודלו. פתרון מתון יותר הוא לקבוע, שכל הצעת-תקציב שתזכה לתמיכת מעל 40 חברי-כנסת, תובא להכרעת הציבור במשאל-עם (ראו למעלה). המשמעות: הממשלה והאופוזיציה יציעו שני תקציבים, והציבור יבחר ביניהם. הדבר יקטין משמעותית את המתח בין מגזרים בנושא התקציב.
הכנסת: יש לתת חופש הצבעה לכל המפלגות בכל ההצבעות על חוקים בכנסת. אף מפלגה אינה צריכה לבטל את ערכיה והשקפתה בגלל משמעת קואליציונית או אופוזיציונית. מפלגה צריכה לפעול לשם שמיים, לפי העקרונות שהיא מאמינה בהם, ולא לפי שיקולים אסטרטגיים. וזה לא רק עקרון מופשט - זו ההלכה: "'כל צרכי ציבור שאינם יכולים להשוות עצמם, יש להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס, והתקבלו עליהם, שכל אחד יאמר דעתו לשם שמיים, וילכו אחר הרוב'" (שולחן ערוך חושן משפט קסג): כל אחד יאמר דעתו - ולא יבטל דעתו מפני 'משמעת' לדעה של מישהו אחר.
הוועדות: אחת המחלוקות הקשות, המפלגת את הציבור לאחרונה, היא בעניין הוועדה לבחירת השופטים. חשוב שהוועדה תייצג את כל המגזרים בציבור, אבל חשוב גם שייבחרו אנשים איכותיים ולא דווקא נציגים של מפלגות. קיימות שיטות בחירות המאפשרות להצביע למועמדים באופן אישי - ללא צורך במפלגות, ועדיין מבטיחות ייצוג יחסי לכל האוכלוסיה. דוגמה אחת היא שיטת הקול הנייד. בתור התחלה, אפשר ליישם שיטה כזו בוועדה לבחירת שופטים. אם הניסוי יצליח, אולי נוכל בעתיד ליישם אותו גם בבחירות לכנסת. כך נוכל להשתחרר לחלוטין מהמפלגות - מוסדות שכל מטרתן היא לפלג.
האם ההצעות האלו אכן מעשיות? האם כבר ניסו אותם במדינה אחרת כלשהי בעולם? התשובה היא כן: יש תקדים.
רוב הרעיונות הללו, ואף רעיונות קיצוניים יותר, כבר קיימים בפוליטיקה של שווייץ. ראש הממשלה נבחר לשנה אחת בלבד, ואסור לו להיבחר שוב בשנה הבאה. יש 3-4 משאלי-עם בשנה. כל 50,000 אזרחים יכולים לדרוש משאל-עם על חוק שעבר בפרלמנט, וכל 100,000 אזרחים יכולים לדרוש משאל-עם על נושא חדש. זה עובד בשווייץ: כבר מעל 170 שנה שהמדינה נהנית מבטחון, שלום ושגשוג.
השיטה הפוליטית השוויצרית מביאה לאחדות: כבר מעל 60 שנה יש בשווייץ ממשלת אחדות בין ארבע המפלגות הגדולות. בממשלה יש תמיד שבעה שרים: שני שרים משלושת המפלגות הגדולות, ועוד שר אחד מהמפלגה הרביעית. השרים מקבלים החלטות ביחד, ומרגע שהתקבלה החלטה - כל השרים מציגים "חזית אחידה", עומדים מאחרי ההחלטה שהתקבלה ומייצגים אותה בפני הציבור. הם לא צריכים לחכות למלחמה או משבר אחר כדי להתאחד; ממשלת אחדות היא הנורמה.
"שיטת הקול הנייד" לא פועלת בשווייץ, אבל היא פועלת בבחירות לסנאט באוסטרליה החל משנת 1948, ובבחירות לפרלמנט בבאירלנד ובמלטה החל משנת 1921; אז גם לזה יש תקדים.
"אחדות ישראל" אינה עקרון מופשט או אוטופי. היא אינה דורשת לוותר על ערכים ועקרונות החשובים לנו, וגם לא לשנות ולתקן את הזולת. אפשר להגיע לאחדות ישראל באופן מעשי, ע"י תיקון שיטת הממשל. מה שעובד בשווייץ יכול לעבוד גם בישראל. המלחמה האחרונה הוכיחה לנו עד כמה זה חיוני. קיום המדינה תלוי בזה.
יחזקאל לז22: "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד
".
נכתב בכסלו ה'תשפ"ד. מהדורה קודמת פורסמה בליל עשרה בטבת ה'תשפ"ב.