כרפאי - ונגלה עוון

מקורות ופירושים נוספים

כרפאי לישראל ונגלה עוון אפרים

1. פירוש דומה לפירושנו נמצא במאמר של יוסף ריבלין על בעיות בחברה היהודית בירושלים לפני כ-100 שנה: "אמרתי אנסה להעלות ארוכה לה ומהמכה עצמה אתקן לה רטיה, וכמאמר הכתוב: "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ", כי אי אפשר לרופא לרפאות עד אשר נגולו כספר לפניו שרשי המחלה וידע במה תרפא" (חבית ודרקון / יוסף ריבלין).

2. ויש שפירשו את הפסוק כתוכחה שיש בה נימה של ייאוש: כשה' רצה לרפא את עם ישראל מצרותיו ולסלוח לו על עוונותיו, התגלה שיש לו עוונות חדשים: "באתי לרפאות לישראל מחטאו של עגל, ונגלה רעות שומרון" (ר' ברכיה או ר' נחמיה בן אלעזר, איכה רבה ב ג), "כשאני חפץ להושיעם ולרפאות עוונותם, נגלו לפני כי פעלו תמיד שקר, וגנבים מהם תמיד באים וגונבים ממון חביריהם, ואף פושטים גדודיהם בלסטיות ללסטם את הבריות" (רש"י),  "רוצה לומר, מיד בא העון ומקטרג עליהם" (מצודות).

3. ויש שפירשו להיפך, שהפסוק הוא הבטחה שיש בה תקוה: "אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה" (ריש לקיש, בבלי מגילה יג ב). כך למשל, בימי אחשורוש, ה' דאג להפוך את אסתר למלכה חמש שנים לפני שאחשורוש גידל את המן, וכך "הקדים תרופה למכה" (רבא, שם). ויש שפירשו, על-פי רעיון זה, מדוע ה' הקדים את הציווי על המשכן לחטא העגל: "ומה שהזכיר בכאן זהב בראש התרומה לרמוז שכבר נמחל להם עון העגל שהיה של זהב, ומפני זה הזכירו הכתוב בראש לכל שאר התרומה... ומפני זה נצטוה משה בכאן בתרומת המשכן ומצוה זו היתה למחרת של יום הכפורים, ואף על פי שהעון ההוא קודם למעשה המשכן שהרי העון היה בתמוז ומעשה המשכן היה לאחר יום הכפורים בסמוך, מכל מקום התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום רצתה להקדים ענין מעשה המשכן שהוא הכפרה קודם שיזכיר העון ההוא כי כן מדתו של הקב"ה שמקדים רפואה למכה ..." (רבנו בחיי על שמות כה ו).

לפי זה, המסר של הפסוק הוא אופטימי: כשבאה עלינו צרה, יש לחשוב על האירועים שקדמו לצרה ולחפש בהם את התרופה.

פשט גדוד בחוץ

1. פירשנו שזה העונש - ה' ישלח גדוד שיפשוט עליהם בחוץ.

2. ויש שפירשו שזה חלק מהחטא: "גנב אחד מהם מזדון לבו יבוא ויפשוט בגדי גדוד אנשים בחוץ לעין כל, ולא יפחוד ממי. ואם כי בתחילה היה גנב לעשות מעשהו בסתר, לבסוף יעשה בפרסום" [(מצודות).

ובל יאמרו ללבבם 'כל רעתם זכרתי'

1. פירשנו שזה תיאור מצב - בני ישראל "אינן נותנין אל לבם שכל רעתם כתובה לזכרון לפני" (רש"י), ולכן צריך להביא עליהם פורענות שתמחיש להם את הרעה.

2. ויש שפירשו שזה ציווי למתלוננים - "אל תאמרו שאני זוכר ומעניש אתכם על רעות העבר, אין צורך בזיכרון, אני רואה את מעלליכם שאתם עושים ברגע זה ממש" (דומה לזה פירש מלבי"ם).

3. ויש שפירשו שזה ציווי לצבועים - "אל יאמרו אנשים מהם: זוכר אני את רעת העם - כי אני ה' רואה גם את מעלליהם של אלה. הדברים הם ויכוח נגד מתחסדים, המתוודים על חטאת העם" (אלכסנדר רופא / 'המלאך' בקהלת ה, ה לאור נוסחת ויכוח חכמתית).