הושע יב - תחקיר

קוד: מבנה הושע יב בתנ"ך

סוג: לא גמור

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים 11; לא גמור

 / אראל. המאמר נכתב במקור כהערות ל פירוש של סיגליה לפרק, שניתן לקרוא כאן .

לענ"ד אפשר לפרש שכל הפרק עוסק ב"תחקיר" [5] : הנביא מנסה לחקור מה קרה – איך בנ"י הגיעו לעבירות המתוארות בתחילת הפרק, והוא גם מנסה להציע הצעות – איך אפשר לתקן את המצב.

המצב

בהתחלה מסביר הנביא מהם חטאי אפרים ו יהודה :

(יב\א) סבבוני ב כחש אפריים, וב מרמה בית ישראל ; ויהודה -- עוד רד עם אל (מוריד את הא-ל ורב איתו [1] ) , ועם קדושים (=מלאכים) נאמן (נאמן עם המלאכים ולא עם ה' – הליכה אחר שליח ה' ולא אחר ה' עצמו).

(יב\ב) מפרט את חטאי אפרים: אפריים רועה רוח ורודף קדים, כל היום כזב ושוד ירבה; ונותן דוגמה: וברית עם אשור יכרותו, ושמן למצריים יובל: מכזב באשור, וכורת ברית גם עם האויבים שלו – מצרים.

(יב\ג) וריב לה’, עם יהודה; – ה' רב עם יהודה, ויהודה רב עם ה'. ולפקוד על יעקוב כדרכיו, כמעלליו ישיב לו – יעקב הוא השילוב של אפרים ויהודה, התכונות שלו מוקצנות באפרים וביהודה, כמו שנראה בהמשך:

גורמים תורשתיים

לאחר מכן מסביר הנביא את הגורמים התורשתיים לחטאי אפרים ויהודה: לשני סוגי החטאים יש יסוד בהתנהגותו של יעקב אביהם:

(יב\ד) בבטן עקב את אחיו -- הכזב של אפרים; ובאונו שרה את אלוהים – החטא של יהודה – התמודדות עם מלאכים. והוא מפורט בפסוק הבא:

(יב\ה) (ע"פ רש"י) וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו – המלאך בכה והתחנן לפני יעקב – מה אתה רוצה ממני ? הרי ה' בית-אל ימצאנו, ושם ידבר עימנו, והוא ייתן לך ברכה – לא אני!

ואז הוא פונה אל יהודה ואל אפרים, מוכיח אותם על כך שהם מחקים את התכונות הרעות של יעקב, ומנחה אותם לתקן את המצב:

(יב\ו) תוכחה ליהודה -- ו ה’ אלוהי הצבאות ה’ זכרו – ולא המלאכים!

(יב\ז) ואתה באלוהיך תשוב; תוכחה לאפרים -- חסד ומשפט שמור, תוכחה ליהודה -- וקווה אל אלוהיך תמיד.

גורמים סביבתיים לחטאי אפרים

לאחר מכן מסביר הנביא גורם סביבתי אחד לחטאי אפרים:

(יב\ח) חטא כנען -- בידו מאזני מרמה, לעשוק אהב.

(יב\ט) ויאמר אפריים: 'אך עשרתי, מצאתי און לי' – אפרים למד מכנען איך לרמות בהצלחה, בצורה שאף אחד לא יוכל להאשים אותו -- כל יגיעיי, לא ימצאו לי עוון אשר חטא – וכך הוא יוכל להתעשר בהצלחה – הוא לא יגנוב, חס וחלילה, אלא יעשה מאזני מרמה, כמו כנען.

ואז הוא מציע הצעת שיפור שתתקן את הגורם הזה:

(יב\י) הצעת שיפור עבור אפרים: ואנוכי ה’ אלוהיך מארץ מצריים; עוד אושיבך באוהלים, כימי מועד – צריך להושיב אותם באוהלים כמו שהיו לפני שנכנסו לארץ כנען, כלומר שלא יעסקו במסחר ולא ילמדו מהכנענים [6] . לפי זה כל פסוק י מופנה לאפרים [7] .

בהמשך הוא מסביר גורם סביבתי נוסף לחטאי אפרים, והצעת שיפור שתתקן אותו:

(יב\יא-יב)  "ודיברתי על הנביאים, ואנוכי חזון הרביתי; וביד הנביאים אדמה. אם גלעד אוון - אך שווא היו; בגלעד שוורים זיבחו, גם מזבחותם כגלים על תלמי שדיי." נראה לי שפסוק יב מדבר על הנביאים (שנזכרו בפסוק יא), ומאשים אותם שהם עשו דברי שווא – הם ניבאו נגד הקרבת קרבנות מחוץ למקדש, ואז הם בעצמם הלכו וזיבחו שוורים בגלגל [8] . {ע"פ המלבי"ם -- " גלעד " הוא מקום שממנו יצאו הרבה נביאים – תלמידיו של אליהו}. לפי זה ייתכן שפסוקים יא-יב הם גורם נוסף לחטא של אפרים. בני אפרים למדו מהנביאים – הרי הנביאים בעצמם מכחשים:אומרים משהו ועושים הפוך... סוף פסוק יב – ייתכן שהוא הצעת שיפור עבור אפרים: ה' יחריב את המזבחות של הנביאים, ואז יראו בני-אפרים ש'השקר לא משתלם'. לפי זה יש כאן שני גורמים ושתי הצעות שיפור, כנגד שני החטאים של אפרים: " כחש " ו" מרמה ". הם למדו "כחש" (שקר) מהנביאים ו"מרמה" מהכנענים.

הסקת מסקנות אישיות - עונש לחוטאים

(יב\יג) עונש אפרים נמשל ע"י יעקב: ויברח יעקוב שדה ארם; ויעבוד ישראל באישה,ובאישה שמר – כמו שיעקב ברח לארם ושם עבדו עליו והחליפו לו את האישה – כך גם אתם תצאו לגלות ושם ירמו אתכם.

(יב\יד) עונש יהודה נמשל ע"י יחסו של ה' לישראל לאחר מכן -- ובנביא העלה ה’ את ישראל ממצריים; ובנביא נשמר. – ה' שומר על עמו ע"י שליחים -- נביאים – ולא בעצמו – לא בהשגחה ישירה אלא בעקיפין.

(יב\טו) סיכום – החטא של אפרים הוא כל-כך גדול -- הכעיס אפריים תמרורים – שהוא כמו עבד שנזרק מבית אדוניו, ודמיו עליו ייטוש, וחרפתו ישיב לו אדוניו – ואדוניו זורק עליו את כספו ומחרף אותו, או (ע"פ אשבל) – כספו לא ניתן לו.

(יג\א-ג) פרק יג הוא המשך ישיר של פרק יב, אבל שלושת הפסוקים הראשונים שלו נראים לי מנותקים (הם מדברים על עבודת הבעל ועל העגלים). למי יש רעיון מה הקשר? אחר-כך אפשר להמשיך ולהסביר שפסוקים יג\ד-יג\ו הם תחקיר עבור יהודה (מקביל לתחקיר שנעשה עבור אפרים ב- יב\ח-יב\י):

גורמים סביבתיים לחטאי יהודה

(יג\ד-יג\ה) הצעת-שיפור עבור יהודה: ואנוכי ה' א-לוהיך מארץ מצריים (מקביל ל- יב\י) ; ואלוהים זולתי לא תדע, ומושיע אין בלתי. אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות: צריך להחזיר גם את יהודה לימי יציאת מצרים ולימי המדבר, כשהם לא הכירו אף כוח אחר (" ו... לא תדע " = "לא ידעת"). באותה תקופה ה' היה המושיע היחיד שלהם – לא היתה להם שום אפשרות לפנות לכוח אחר שיושיע אותם.

(יג\ו) הגורמים לחטא של יהודה: כמרעיתם, וישבעו--שבעו, וירם ליבם; על כן שכחוני – היה להם טוב ולכן הם שכחו אותי ופנו אל כוחות אחרים.

(יג\ז-יג\ח) עונש ליהודה -- ואהי להם, כמו שחל--כנמר, על דרך אשור. אפגשם כדוב שכול, ואקרע סגור ליבם; ואוכלם שם כלביא, חית השדה תבקעם – ה' יראה להם את הכוח שלו בצורה שלילית וכואבת. הם נמשלו בפסוק הקודם לצאן (" כמרעיתם ..."), ולכן ה' יהיה להם כמו חיות טרף שטורפות את הצאן.

נראה לי שהפסוקים הבאים גם-כן מדברים על יהודה, כי גם הם מוכיחים אותם על כך שהם פונים אל כוחות זרים שיושיעו אותם (מלך ושרים):

(יג\ט) שיחתך ישראל, כי בי בעזרך [9] .

(יג\י) אהי [10] מלכך איפוא, ויושיעך בכל עריך; ושופטיך--אשר אמרת, תנה לי מלך ושרים.

(יג\יא) אתן לך מלך באפי, ואקח בעברתי.

חזרה לאפרים (לא לגמרי הבנתי)

הפסוקים הבאים מדברים שוב על אפרים: (יג\יב) " צרור עוון אפרים, צפונה חטאתו... " (ע' במאמר משל הלידה ). בנוסף למה שכתוב שם – מכיוון שאפרים הוא "רועה רוח ורודף קדים" – העונש שלו יהיה (יג\טו) " יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה... ". ועוד – לפי הפירוש שכתוב שם לפסוק האחרון (" עולליהם ירוטשו והריותיו יבוקעו ") – הפסוק הוא משל, והכוונה היא שה' יבקע את בני אפרים כדי להוציא מהם את העוונות שלהם. לפי זה יש הקבלה בין העונש של אפרים לבין העונש של יהודה (יג\ח – "ואקרע סגור ליבם").