קוד: הושע יב - חטא-תוכחה-עונש בתנ"ך
סוג: לא גמור
מאת: סיגל
אל: פירושים וסימנים 11; לא גמור
/ סיגליה
הפרק בנוי באופן כללי כ- חטא => תוכחה => עונש:
(יב\א) מסביר מהם חטאי
אפרים ו
יהודה :
סבבוני בכחש אפריים, ובמרמה בית ישראל
(מוריד את הא-ל ורב איתו
[1]
)
;
ויהודה -- עוד רד עם אל
(=מלאכים)
, ועם קדושים
(נאמן עם המלאכים ולא עם ה' – הליכה אחר שליח ה' ולא אחר ה' עצמו).
נאמן
(יב\ב)
מפרט את חטאי אפרים:
ונותן דוגמה:
אפריים רועה רוח ורודף קדים, כל היום כזב ושוד ירבה;
מכזב באשור, וכורת ברית גם עם האויבים שלו – מצרים.
וברית עם אשור יכרותו, ושמן למצריים יובל:
(יב\ג)
– ה' רב עם יהודה, ויהודה רב עם ה'.
וריב לה’, עם יהודה;
– יעקב הוא השילוב של אפרים ויהודה. יעקב הוא הבסיס של שניהם – המעשים שלו הם האבטיפוס של המעשים של אפרים ויהודה. התכונות של יעקב מוקצנות אצל אפרים ויהודה:
ולפקוד על יעקוב כדרכיו, כמעלליו ישיב לו
(יב\ד)
הכזב של אפרים;
בבטן עקב את אחיו --
– החטא של יהודה – התמודדות עם מלאכים. והוא מפורט בפסוק הבא:
ובאונו שרה את אלוהים
(יב\ה) (ע"פ רש"י)
– המלאך בכה והתחנן לפני יעקב – מה אתה רוצה
ממני ? הרי
ה'
וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו
והוא ייתן לך ברכה – לא אני!
בית-אל ימצאנו, ושם ידבר עימנו,
התוכחה
(יב\ו)
תוכחה ליהודה --
– ולא המלאכים!
ו
ה’ אלוהי הצבאות
ה’ זכרו
(יב\ז)
תוכחה לאפרים --
ואתה באלוהיך תשוב;
חסד ומשפט
תוכחה ליהודה --
שמור,
וקווה אל
אלוהיך תמיד.
(יב\ח)
חטא
כנען -- בידו מאזני מרמה, לעשוק אהב.
(יב\ט)
– אפרים למד מכנען איך לרמות בהצלחה, בצורה שאף אחד לא יוכל להאשים אותו --
ויאמר אפריים: 'אך עשרתי, מצאתי און לי'
– וכך הוא יוכל להתעשר בהצלחה – הוא לא יגנוב, חס וחלילה, אלא יעשה מאזני מרמה, כמו כנען.
כל יגיעיי, לא ימצאו לי עוון אשר חטא
(יב\י)
תוכחה ליהודה:
בהמשך --
ואנוכי ה’ אלוהיך מארץ מצריים;
– קצת נתקעתי. אפשר להסביר שהם לא ירמו זה את זה, ואז זו תוכחה לאפרים (הם יחיו חיים פשוטים של נוודים, שיושבים באוהלים; וגם ישבתו ממסחר כמו ששובתים בימי מועד -- ע' מלבי"ם); או שזו פורענות – תוכחה לאפרים ויהודה ביחד
[2]
. יכול להיות גם שזו תוכחה ליהודה – "
עוד אושיבך באוהלים" כנגד "
עוד רד עם אל", אבל לא כל כך הבנתי איך.
עוד אושיבך באוהלים, כימי מועד
העונש
(יב\יא)
עונש ליהודה –
הוא הלך אחר שליחי ה', המלאכים, ולא אחר ה' עצמו, אז ה' שולח לו שליחים שינבאו לו נבואות פורענות.
ודיברתי על הנביאים, ואנוכי חזון הרביתי; וביד הנביאים אדמה:
(יב\יב)
(אפרים)
אם גלעד
-- עשה דברי שווא (כזב) --
אוון אך שוא היו
ולכן
בגלגל שוורים זיבחו;
יהיו
גם מזבחותם
(חורבות)
כגלים
על תלמי שדיי
[3]
.
(יב\יג)
עונש אפרים נמשל ע"י יעקב:
– כמו שיעקב ברח לארם ושם עבדו עליו והחליפו לו את האישה – כך גם אתם תצאו לגלות ושם ירמו אתכם.
ויברח יעקוב שדה ארם; ויעבוד ישראל
באישה,ובאישה שמר
(יב\יד)
עונש יהודה נמשל ע"י יחסו של ה' לישראל לאחר מכן --
ובנביא
– ה' שומר על עמו ע"י שליחים -- נביאים – ולא בעצמו – לא בהשגחה ישירה אלא בעקיפין. קצת צולע, לא?
[4]
העלה ה’ את ישראל ממצריים;
ובנביא נשמר.
(יב\טו)
סיכום – החטא של אפרים הוא כל-כך גדול --
– שהוא כמו עבד שנזרק מבית אדוניו,
הכעיס אפריים תמרורים
ואדוניו זורק עליו את כספו ומחרף אותו, או (ע"פ אשבל) – כספו לא ניתן לו.
ודמיו עליו ייטוש, וחרפתו ישיב לו אדוניו –
" – העת שה' הועיד, במובן של פורענות.ועד עת מועד
" (ע' רש"י שם).ומה תעשו ליום מועד וליום חג ה'
יכול להיות גם שעת מועד הפורענות תהיה דווקא בחג ה' – כמו מלחמת יו"כ.
[3]
תלמי שדי נזכרים גם ב י\ד: "
".
דיברו דברים, אלות
שווא , כרות ברית, ופרח כראש משפט על
תלמי שדיי
[4] לדעתי [אראל] הפירוש מדוייק, כי הכתוב מדגיש את המילה "בנביא" – דווקא בנביא ולא בעצמו.