קוד: ביאור:נחום ב7 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: הרב קורמן
אל: פענוח פרשיות יח
שערי הנהרות נפתחו, והיכל נמוג. והוצב גלתה הועלתה, ואמהותיה מנהגות כקול יונים מתופפות על לבבהן. ונינוה כבריכת מים היא, המה נַסים, עמדו עמודו ואין מפנה
(נחום ב ז-ט).
המפרשים המסורתיים למקרא התקשו בפירוש פסוקים אלו בספר נחום. הם לא מצאו באגדות חז"ל רמז על שטפונות כלשהם בעת ההיא, הסיפורים ההיסטוריים של סופרי יוון לא הגיעו אליהם או שלא התחשבו בהם,והגילויים הארכאולוגיים טרם נחשפו. לכן נאלצו רש"י, רד"ק, אבן עזרא ואחרים לפרש את הפסוקים בצורה אליגורית. הפרשנים המודרניים אף הם התקשו בהבנת הפסוקים אלו
[1]
. אחדים מהם שניסו לפרש את פסוקים לאור הידוע, שהמים שיחקו תפקיד חשוב בחורבן נינוה, סילפו את הדברים. תחילה ייחסו לנביא דברים שלא אמרם, וכך יצרו סתירה מלאכותית עם הממצאים ההיסטוריים.
ג. הירשלר בפירושו ל"נחום" (הוצאת אברהם כהנא) מסביר את הפסוקים, "כי עלה ביד האויבים לפתוח את 'שער הנהר' כדי שהצרים יוכלו לעבור". בכך הוא רואה סתירה למסופר עי ההיסטוריונים היוונים, שנינוה נחרבה "מפני רוב מים ולא מפני מיעוטם". מכאן הוא מגיע למסקנה כי "הנביא לא ידע, כמובן, את כל הפרטים איך עתידה נינוה ליפול".
אם אמנם, נכון הסיפור על השיטפון שפקד אז את נינוה, הרי אפשר למצוא את בבואת המציאות הזאת משתקפת בדברי הנביא שנכתבו במליצה. אין כאן זכר לפתיחת שערי נהר על מנת לאפשר מעבר כל שהוא. ההיפך הוא הנכון, הנביא ראה בנבואה כי "שערי הנהרות נפתחו" והמים גאו עד כי "ההיכל נמוג", כאילו נמס במים והעיר "נינוה כבריכת מים". השערים נפתחו לא על מנת להוריד את המים ולאפשר מעבר, אלא, העיר נהפכה כבריכת מים. וכל זה היה " מימי היא", כלומר, ממימיה שלה, כלומר, ממאגרי המים שלה. תחילה ניסו אנשים לברוח, אך עמדו עמודו כי "אין מפנה", לא היה מקום לנוס. השערים נפרצו בנקודת תורפה, במקום שמימי הסכרים הציפו את העיר. הם לא נפרצו במקומות שאפשר לווסת את המִפלס ולנקז את המים.
כאמור, החל מהמפרשים הראשונים למקרא התקשו בהסברת פסוקים אלו, הן ביחס לביטוי "מימי היא" והן ביחס לביטוי "והוצב". רש"י מפרש ש"והוצב" מתייחס למלכה, מלשון שגל נצבה לימינך". אבן עזרא מביא בשם ר' שמואל הנגיד, כי זה היה שמה. מעניינת הערתו של זאב יעבץ האומר: "והוצב גולתה העלתה" כלומר "העלתה לזבח בראש הגולה היינו המגדל(ראה "תולדות ישראל ", כ"ג, עמ' 15 הערה 11).
דברי נבואה הם מבחינת "אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי". הנביאים ניסחו את נבואותיהם בצורה כזו שמקסימום של מאורעות בא לידי ביטוי במינימום מילים(ראה בספרי "מבוא לתורה שבכתב ושבע"פ) עמ' 53 ו- 183), כך שייתכן, שלמרות שהנביא ביטא כאן מציאות מסוימת לפי הסברו של יעבץ, אין זה מן הנמנע, כי ניתן כאן גם תאור של השיטפון. כידוע מתחלפות האותיות בומ"ף. הנביא מתאר את גאות המים עד כי "הוצף גולתה הועלתה " האזור הוצף עד שעלה על הגוּלוֹת (או שהמים העלו אותן). כל הארכיטקטורה של הימים ההם היתה בנויה עמודים עם גולות(=כותרות) בראש העמוד. הכותרות היוו חלק בלתי נפרד מן העמוד. כאשר ראו האמהות שעמדו מרחוק כי גולות העמודים שקעו במים החלו "מנהגות כקול יונים מתופפות על לבבהן", כשנינוה נראתה כבריכת מים.
עובדה מעניינת, בכתב היתדות מסומנת העיר נינוה פעמים רבות בציור של "דג בתוך בית". חוקרים רבים מנסים להתחקות אחר מקור הסמל הזה. לשם כך יצרו בדימיונם אלילה מסוימת בלתי ידועה, שנקבעה על ידם כאלילת העיר נינוה. כמדומני, שסימון זה בא לסמל את הצלת בתי העיר מחורבן כתוצאה מנבואתו של יונה. שהרי לדג היה חלק נכבד בהצלתה. הודות לדג הצליח יונה בסופו של דבר להגיע לנינוה ובזה הציל אותה מחורבן. במשך 40 השנים הללו ואולי גם אח"כ (כי אשור לא נחרבה יחד עם נינוה,אלא, שנים רבות אח"כ), סימנו תושביה את עירם בסמל זה.
ע"ע: