המלאכים של זכריה

קוד: המלאכים של זכריה בתנ"ך

סוג: כלל_דמות

מאת: אראל

אל:

זכריה הנביא ראה הרבה מלאכים, ומלאכים בדמות אנשים. במאמר זה ננסה להבין מה התפקידים של המלאכים, ומה הקשרים ביניהם.

את רוב המלאכים ראה זכריה בלילה אחד - בעשרים וארבעה לעשתי עשר חודש, הוא חודש שבט, בשנת 2 לדריוש. אפשר לקרוא את החזונות בדף ' ראיתי הלילה '.

המלאך שנזכר הכי הרבה פעמים הוא המלאך הדובר בי . (בהמשך נכנה אותו, לשם קיצור, "הדובר"). הדובר ליווה את זכריה לכל אורך הלילה, ושוחח איתו על משמעות המראות שראה. מחזון מס' 1 נראה שזכריה הכיר את הדובר עוד לפני אותו לילה, כי הוא פנה אליו די בחפשיות ושאל אותו מה משמעות הסוסים. גם מהחזונות הבאים נראה שהיה קשר קרוב בין זכריה לבין הדובר .

לכן לא הגיוני שהפסוקים והנה איש רוכב על סוס אדום (בחזון מס' 1) או והנה איש ובידו חבל מידה (בחזון מס' 3) מתייחסים ל הדובר . הם מתייחסים בבירור לדמויות חדשות, שזכריה לא הכיר לפני כן.

ולכן נקרא להם בשמות אחרים: לאיש מחזון מס' 1 נקרא "הרוכב", ולאיש מחזון מס' 3 נקרא "המודד".

{אמנם, ב'דעת-מקרא' פירשו ש הרוכב הוא הדובר , כי אחרת הכתוב היה מכנה אותו "מלאך אחר". אבל זה לא נכון, כי  הרוכב נזכר בכתובים לפני הדובר , ולכן אי אפשר לקרוא לו "אחר".}

עכשיו ננסה להבין מה קורה בחזונות, לפי הסדר:

1. בחזון מס' 1:
   • זכריה רואה והנה איש רוכב על סוס אדום, והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ; ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים .
   • הוא לא פונה ישירות אל הרוכב (ייתכן שהוא מתבייש ממנו, או ש הרוכב פשוט רחוק ממנו) אלא אל הדובר , ושואל אותו: מה אלה, אדוני?
   • הדובר לא עונה לו באופן ישיר, אלא אומר לו אני אראך מה המה אלה . וכאן הדובר כנראה לוקח אותו ומקרב אותו אל הרוכב , כדי שיוכל לראות אותו טוב יותר ולהבין את מה שהוא אומר. ואכן, זכריה רואה ש: 'ויען האיש העומד בין ההדסים ויאמר: 'אלה אשר שלח ה' להתהלך בארץ.''. כלומר: רוכבי הסוסים הם שליחים של ה', שה' שלח להתהלך בארץ ועכשיו הם חזרו.
   • הרוכב גם הוא מלאך, כמו שנראה מהפסוק הבא: ויענו את מלאך ה' העומד בין ההדסים ויאמרו: 'התהלכנו בארץ, והנה כל הארץ יושבת ושוקטת.'.
   • בפסוק הבא פונה מלאך ה' אל ה', ואומר לו: ה' צבאות, עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים ואת ערי יהודה, אשר זעמת זה שבעים שנה?!'. מיהו אותו מלאך ה' ? מכיוון שהביטוי מלאך ה' נזכר גם בפסוק הזה וגם בפסוק הקודם, הגיוני שבשני הפסוקים יש לו אותה משמעות, כלומר - זהו הרוכב .
   • אבל בפסוק הבא ה' לא עונה ל הרוכב , אלא ויען ה' את המלאך הדובר בי דברים טובים, דברים ניחומים. { היה אפשר לחשוב שהמלאך ששאל את השאלה היה הדובר , אבל זה לא סביר, כי אז זכריה היה קורא לו המלאך הדובר בי ולא סתם 'מלאך ה''. } למה?
     • הסבר 1: ייתכן שהכוונה היא, שה' דיבר עם הדובר דרך הרוכב . כלומר: ה' ענה ל הרוכב , הוא אמר את הדברים ל הדובר , והוא אמר את הדברים (בפסוק הבא) לזכריה. לפי זה יש כאן מלאכים בדרגות שונות (ע' בדברי הרמב"ם, בספר "היד החזקה", ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרקים ג-ד).
     • הסבר 2: ייתכן ששני המלאכים הם באותה דרגה, אבל לכל אחד יש תפקיד אחר: הדובר אחראי לדבר עם זכריה, ו הרוכב אחראי לדבר עם רוכבי הסוסים. אפשר להבין את זה ע"פ סיפורי המלאכים בבראשית יח-יט: אפשר להסיק מהפסוקים שם, שלכל מלאך יש תפקיד אחד מסויים: אין מלאך אחד שעושה שני תפקידים (ע' רש"י לבראשית יח 2, ואכמ"ל) { דרך אגב: זוהי אחת מנקודות הדמיון שבין מלאך לבין אישה (בתנ"ך). כמו המלאך, גם האישה נשלחה לעולם כדי לבצע תפקיד – להיות "עזר כנגדו" (בראשית ב 18) לאיש אחד מסויים. ואכן, גם אישה לא יכולה להיות "עזר" (כלומר להיות נשואה) לשני אנשים בו זמנית { נקודת דמיון נוספת היא, שנשים בתנ"ך (בדרך-כלל) לא מזכירות את שמן הפרטי, וגם מלאכים (בדרך-כלל) לא מזכירים את שמם, כי הם נקראים על-שם התפקיד שלהם. ע' למשל בסיפור על המלאך ואשת-מנוח (שופטים יג). } . }. לכן הרוכב אינו רשאי לדבר ישירות עם זכריה. ה' אמנם ענה ל הרוכב , אבל הרוכב לא יכל להגיד את התשובה לזכריה. מכיוון שה' בכל-זאת רצה שזכריה יידע את התשובה, הוא אמר אותה שוב ל הדובר , והוא אמר את הדברים (בפסוק הבא) לזכריה.
   • הסברים על שאר הפרטים בחזון מס' 1 ניתן למצוא כאן.
   
   
   
2. חזון מס' 2 הוא פשוט יחסית: זכריה רואה קרנות וחרשים, שואל את הדובר מה אלה, ו הדובר מסביר לו. הרעיון הכללי בחזון הוא שה' ינקום בגויים המנסים לפזר ולהפיץ את היהודים מארץ ישראל.
   • הסבר על שאר הפרטים בחזון מס' 2 ניתן למצוא כאן.
   
   
   
3. ב חזון מס' 3 :
   • זכריה רואה איש ובידו חבל מידה . { ייתכן שגם הוא מלאך, כמו האיש שנזכר בחזון שראה יחזקאל (מ3): "איש מראהו כמראה נחושת, ופתיל פשתים בידו, וקנה המידה; והוא עומד בשער", שתפקידו למדוד את בית המקדש העתידי לפרטיו. אבל זה לא משנה להמשך המאמר. }הפעם זכריה פונה אליו ישירות, ולא אל הדובר (כנראה שהוא קיבל בינתיים קצת ביטחון עצמי), ושואל אותו: אנה אתה הולך? והוא עונה לו: למוד את ירושלים, לראות כמה רוחבה וכמה אורכה .
   • תוך כדי השיחה בין זכריה לבין האיש, רואה זכריה ש הדובר יוצ א . למה הוא יוצא? ייתכן שהוא ראה שזכריה כבר מסתדר לבד ב"עולם החזון", והוא יוצא כדי לאפשר לו לפעול בעצמו ולהשפיע על החזון (כמו שזכריה אכן יעשה ב חזון מס' 4 ).
   • אבל לפני ש הדובר נעלם מהתמונה, ו מלאך אחר יוצא לקראתו (בהמשך נכנה אותו, לשם קיצור, "האחר"), והוא אומר לו: רוץ דבר אל הנער הלז לאמור: 'פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה; ואני אהיה לה, נאום ה', חומת אש סביב; ולכבוד אהיה בתוכה.... מיהו הנער הלז? ומה תפקידו של האחר ?
     • הסבר 1 (ע"פ רש"י ודעת-מקרא): הנער הלז הוא זכריה {ייתכן שסבא של זכריה, עידוא, היה עדיין חי בימי עליית זרובבל - ע' נחמיה יב 4. לפי זה, סביר שזכריה אכן היה נער באותו זמן}. הדובר התכוון לצאת מהתמונה, אבל האחר ציווה עליו, שלפני שהוא יוצא - יגיד לזכריה ש פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה...  חשוב להגיד את זה לזכריה, כדי שלא יטעה ויחשוב שירושלים תהיה מוגבלת בגודלה. אמנם, האיש מודד את ירושלים, וייתכן שבסופו של דבר גם יבנה מסביבה חומה, אבל זה לא ימנע מירושלים להתפשט ולהתרחב: הרבה אדם ובהמה יבואו להתיישב בירושלים, והם יהיו כה רבים עד שהם ייאלצו להתיישב מחוץ לחומה, כך שלמעשה רוב העיר ירושלים תהיה עיר פרזות.
       לפי זה יש כאן מלאכים בדרגות שונות, כמו שהוסבר ב הסבר 1 לחזון 1 : האחר מצווה על הדובר , והוא מעביר את הדברים לזכריה. { ייתכן גם ש הרוכב ו האחר הוא אותו מלאך, והוא המלאך הממונה על הדובר : בחזון מס' 1 הוא מעביר ל הדובר את דברי ה'שבתי לירושלים ברחמים... וקו יינטה על ירושלים... עוד תפוצינה ערי מטוב... , ובחזון מס' 3 הוא מעביר ל הדובר את דברי ה' בעלי התוכן הדומה פרזות תשב ירושלים... ולכבוד אהיה בתוכה... }. ע"פ ההסבר הזה קל להבין את המשך הפרק: לאחר שזכריה שומע שעתידה של ירושלים תלוי בכך שיבואו אליה הרבה אדם ובהמה, הוא פונה אל היהודים שיושבים בחו"ל וקורא להם לעלות מהר לירושלים: הוי, הוי, ונוסו מארץ צפון, נאום ה', כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, נאום ה'! הוי ציון הימלטי, יושבת בת בבל! ולאחר שהוא שמע שה' ישכון בתוך ירושלים, הוא פונה אליה ואומר לה: רוני ושמחי בת ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך, נאום ה'!
     • הסבר 2 (ע"פ מצודת-דוד וש' ל' גורדון): הנער הלז הוא ה איש ובידו חבל מידה . הדובר יצא מעם זכריה, וביקש מ האחר שיגיד ל איש ובידו חבל מידה שיפסיק למדוד את ירושלים, כי פרזות תשב ירושלים... – ירושלים תגדל ותתפשט בלי גבול. כמו שהוסבר ב הסבר 2 לחזון 1 , לכל מלאך יש תפקיד אחד בדיוק, והוא לא יכול למלא תפקיד אחר. לכן הדובר לא יכול לדבר עם האיש בעצמו; אם הוא בכל-זאת רוצה להעביר לו מסר - הוא חייב לבקש ממלאך אחר שיעשה את זה.
   • הסברים על שאר הפרטים בחזון מס' 3 (כולל איורים להמחשת הפירושים השונים) ניתן למצוא כאן.
     
     
     
     
4. כאמור למעלה , בחזון מס' 3 יצא הדובר מהתמונה. ואכן, ב חזון מס' 4 הוא לא משתתף. זכריה משתתף בחזון הזה באופן עצמאי.
   • הוא רואה את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' : מהמשך הדברים נראה שמטרת המעמד הזה היא להקדיש את יהושע ולהעלות אותו בדרגה: עד עכשיו הוא היה כהן על המזבח בלבד, ועכשיו בית המקדש נבנה, והוא יהיה כהן גדול של כל בית המקדש. אבל לא כל הנוכחים מסכימים להעלות את יהושע בדרגה: ו השטן עומד על ימינו לשטנו .
   • מלאך ה' מוכיח את השטן ואומר לו: יגער ה' בך, השטן! ויגער ה' בך, הבוחר בירושלים ! הלא זה אוד מוצל מאש! . אחר-כך הוא גם מצווה על המלאכים העומדים לפניו: הסירו הבגדים הצואים מעליו! , אומר ליהושע: ראה, העברתי מעליך עוונך! ומצווה עליו: והלבש אותך מחלצות! (כלומר: הלבש את עצמך באזור-חלציים, לשם צניעות - ע' דעת-מקרא). בכך הוא טיהר את יהושע מהעוונות שאפשרו לשטן לקטרג עליו.
   • אבל כאן מלאך ה' נעצר. הוא לא יכול להמשיך בטקס ההקדשה ולהעלות את יהושע בדרגה! (כנראה שהכוח שלו הספיק בדיוק כדי לבטל את הכוח של השטן, אבל לא יותר מזה). וכאן זכריה נכנס לתמונה ומציל את המצב. הוא אומר: ישימו הצניף הטהור על ראשו! ומכאן והלאה הטקס ממשיך: וישימו הצניף הטהור על ראשו, וילבישוהו בגדים, ו מלאך ה' עומד.
   • יהושע קיבל בגדי כהונה חדשים, טהורים. עכשיו הוא כבר ראוי להיות כהן גדול בבית המקדש. ו מלאך ה' אומר לו מהם תנאי-ההעסקה שלו: "כה אמר ה' צ-באות: 'אם בדרכיי תלך, ואם את משמרתי תשמור, וגם אתה תדין את ביתי, וגם תשמור את חצריי -- ונתתי לך מהלכים, בין העומדים האלה. כלומר: אם תלך בדרך ה' - תוכל ללכת בין המלאכים העומדים כאן, ותוכל להשתתף בהחלטות שמתקבלות ב'בית דין של מעלה', כנציגם של בני ישראל.
   • בפסוק הבא פונה מלאך ה' אל יהושע, אבל לא רק אליו: שמע נא, יהושע הכוהן הגדול, אתה ו רעיך היושבים לפניך, כי אנשי מופת המה; כי הנני מביא את עבדי צמח. כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע -- על אבן אחת שבעה עיניים; הנני מפתח פיתוחה, נאום ה' צבאות, ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד. ביום ההוא, נאום ה' צ-באות, תקראו, איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה.'. מיהם רעיך היושבים לפניך ? מכיוון שזכריה שמע את הדברים, נראה שהפניה שמע נא מכוונת גם אליו, ומכאן אפשר להסיק שהוא אחד מאותם רעים. כל הרעים האלה הם אנשי מופת , כלומר: אנשים שה' עשה בידם מופת שמוכיח שהם נביאים (ע"פ שמות ז 9, דברים יג 2). ובכן, הנבואה הזאת היא נבואה הסטורית: זוהי הנבואה הראשונה, מאז מעמד הר-סיני, שנאמרת בבת-אחת לקבוצה גדולה של נביאים! רוח ה' מתחילה לחזור לשכון בתוך בני ישראל!
   • להסבר נוסף על הנבואה ע' במאמר ' אבנים ואש '.
   
   
   
5. ב חזון מס' 5 הדובר חוזר לתמונה: וישב המלאך הדובר בי ; ויעירני, כאיש אשר ייעור משנתו. זכריה, כמובן, לא ישן קודם - הוא רק היה במצב רוחני אחר, מצב של השתתפות פעילה בחזון. עכשיו התפקיד שלו נגמר והוא חוזר למצב הקודם - מצב של הקשבה והתבוננות. בחזון הזה מראה הדובר לזכריה איך רוח ה' חוזרת לשכון בתוך עם ישראל, בתוך בית-המקדש הנבנה, ומסביר לו את משמעות הדברים.
   • הסבר נוסף ניתן למצוא במאמר ' אבנים ואש '.
   • תופעה בולטת בחזון זה היא, ש הדובר מאד מתפלא על שאלותיו של זכריה.
     • כשזכריה רואה את המנורה הוא שואל (ד4) מה אלה, אדוני? , ו הדובר לא עונה לו מייד אלא מוכיח אותו ואומר לו: הלא ידעת מה המה אלה? , וזכריה עונה:  לא, אדוני , ורק לאחר מכן הדובר מסביר לו.
     • כשזכריה שואל (ד11) מה שני הזיתים האלה, על ימין המנורה ועל שמאלה? הדובר בכלל מתעלם ממנו.
     • כשהוא שואל שוב, במילים אחרות (ד12) מה שתי שיבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם הזהב? הדובר שוב מוכיח אותו ואומר לו: הלוא ידעת מה אלה? , וזכריה עונה:  לא, אדוני , ורק לאחר מכן הדובר מסביר לו.
     • לא הצלחתי למצוא הסבר לתופעה.
   
   
   
8. בשלושת החזונות האחרונים לא משתתפים עוד מלאכים שמדברים, מלבד הדובר .
9. הפעם הבאה (והאחרונה) שנזכר מלאך ה' בספר זכריה היא בנבואה על מלחמת כל הגויים נגד ירושלים (יב8): ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד, ובית דוד כא-להים, כ מלאך ה' לפניהם. . הנבואה מלמדת, שבעתיד הרחוק כל מנהיגי עם ישראל יעלו בדרגה, ויהיו כמלאך ה'.