ישעיהו פרק ו - נבואת סיכום לפרקי התוכחה לעוזיהו

קוד: ישעיהו פרק ו - נבואת סיכום לפרקי התוכחה לעוזיהו בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: הרב יעקב מדן [סיכמה: פרידה נובוגרודסקי]

אל: יום עיון ישיבת הר עציון

תגובה ל: ישעיהו ו שנכתבה ב14:24:42  18.01.2005

ע"פ הכותרת השיעור שונה משיעורים אחרים שהרב מעביר. לא בעיה מסוימת – פרקים מסוימים (נבואת הקדשה). הפטרת פרשת יתרו, ואילו בשבועות ההפטרה היא מעשה מרכבה. כסדר המקראות. מחולק לשני חלקים: חלק קטן וחלק גדול. "בשנת מות המלך עוזיהו" – עוזיהו מלך 52 שנה. המלך העיקרי המקביל: ירבעם בן יואש (אחריו מלכו: זכריה, שלום, מנחם, פקחיה, פקח בן רמליהו).

רש"י : אין מוקדם ומאוחר בתורה, וזוהי נבואת הקדשה. פרק א' בישעיהו – קשור לחורבן שומרון, ופרק ו' קרה לפניו.

בשנת מות = בשנה שנצטרע. מקול הקורא = הסיפים נעו עקב הקטרתו של עוזיהו והוא נצטרע.  

דברי הימים ב' כ"ו, ט"ז :   סיפור צרעתו של עוזיהו. שמו של עוזיהו במלכים הוא עזריה. ("כי הפליא להעזר עד כי חזק מאוד"). ישב בבית החופשית, המשיך לנהל את הממלכה אבל בהנמכת פרופיל מאחר והמצורעים היו מנודים. בית החופשית – מחוץ לירושלים.

זכריה י"ד (הפטרת יו"ט ראשון של סוכות) : נבואת גאולה, "ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה". רעידת האדמה מתייחסת לזמן הצטרעותו (כמו אצל קורח). לא ידועים סימנים על רעידת אדמה מהתקופה ההיא, אולם יש סימני שריפה (רש"י אומר כי כנראה הייתה גם שריפה). הצרעת ורעידת האדמה מיוחסים לזמן שנכנס למקדש, בשנת 27 לירבעם (פחות או יותר אותה שנה, הפרש של עד 3 שנים) שזו הייתה שנת 24 לעוזיה. לפי סדר עולם רבה מלכו כאחד. מה גם שלא הגיוני שנצטרע ביום מותו כי נכתב "וישב בבית החופשית עד יום מותו" (מל"ב ט"ו ה).

רש"י, מל"ב ט"ו א : איך ניתן לומר שעוזיהו מלך בשנת 27 לירבעם והלוא לפי סדר עולם רבה מלכו כאחד?! אלא שבשנת 27 נצטרע ומלך מלכות מנוגעת. כתיב: "בשנת 38 לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן ירבעם" (שם ט"ו ה). ואם עוזיהו מלך בשנת 27 לירבעם אזי זכריה היה צריך למלוך בשנת 14 לעוזיהו ולכן שמלך בשנת 3 לירבעם.

אולם עדיין לא הגיוני כי מלך מלכות מנוגעת. על מי בעצם הוא מלך בהיותו בבית החופשית? הרי על העם מלך כבר מלך אחר, אז מה קורה כאן?

א"א להבין את רש"י כפשוטו. ממלכת ישראל וממלכת יהודה היו מאז ומתמיד אויבות. בתקופת   עוזיה הייתה עוצמה של שתי הממלכות. בדברי הימים ב' כ"ו נאמר על פיתוחי עוזיה בארץ. ביצורי מקומות, גבול עד נחל מצרים. עיקר עבודתו של עוזיהו הייתה ביצורי החומות. הגיע למסקנות מעניינות, כמו ועדת אגרנט על יו"כ. עוזיהו הגיע לעוצמה מאוד גדולה. ירבעם בן יואש נלחם בארם ששלטה בישראל ואף כבשה – "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת ועד ים הערבה...ואשר השיב את דמשק ואת חמת" (פרק י"ד). הייתה ברית בין יהושפט לבין אחאב. שלם = הרבה יותר מחצי ועוד חצי (ישנו פס' מישעיה על כך).

  ישעיה מ"ד טז : "חציו שרף במו אש על חציו בשר יאכל יצלה צלי... ושאריתו לאל יעשה פסלו...". ירבעם כבש עבור יהודה (חמת ליהודה בישראל). ברית בין ירבעם לעזריה (ממלכה מאוחדת), "מדן ועד באר שבע" (עמוס). הפיקוד המשותף נתון לעזריה והפיקוד המשותף נתון ביד אחאב. הנביא מוכיח את יהושפט על כך. גם בכורש יש סתירות (הבדל של 21 שנה בין שני מקורות אשוריים). הקדומה ביותר – ספירה למלכות פרס. כאשר הוא מולך על אימפריה (לאחר כיבוש בבל), מתחילה ספירה חדשה. הרב גורן זצ"ל ספר לקום המדינה ולאחר כיבוש ירושלים ספר לשחרור ירושלים.

בשנת 27 לירבעם – כאשר עוזיהו התחיל לספור כאימפראטור, וזכריה מלך לפי הספירה הראשונה כדי לא לאבד את הכרוניקה. אולם פירוש זה סותר   את רש"י וסדר עולם רבה.

איחוד הפירושים: למה עוזיה מלך מלכות מנוגעת והלוא הוא מלך על אימפריה? אלא שבגלל כל הכיבושים הוא הפך להיות אימפראטור, התגאה ובא להקטיר קטורת ולכן נצטרע וזוהי מלכות מנוגעת.

השוואה לחטא דוד ובת שבע: דוד נצטרע וסנהדרין פירשו ממנו (ל"ח-ט, נ"א – בתהלים). שמ"ב י"א: המדרש אומר כי הכול בא במקרה – הכול בא בגלל ציפור קטנה. מלבי"ם: רואה בפסוקים הקודמים שורש לכל החטא. למה דוד היה בירושלים ולא בראש צבאו? "ויהי לעת ערב ויקם דוד מעל משכבו" איך דוד נח כאשר צבאו נלחם?! זהו שורשה של הבעיה. פרק י' הוא המלחמה הקשה ביותר בתולדות ממלכת דוד. עמון גייסו את כל העולם למלחמה על דוד. "טריק מלחמתי" – מלחמת עולם נגד 9 עמים גדולים. סוף טוב הכול טוב ודוד מנצח. גבול המלחמה מגיע עד החידקל, עד ארם נהריים. כשדוד נהיה אימפראטור הוא יכול לשבת בכורסא והוא עושה דברים חוקיים לפי ההלכה. דוד תוך פחות משנה נהיה אימפראטור.

חזרה לישעיהו, נבואת ההקדשה.

"את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני" – ה' שואל מי יהיה נביא? וישעיהו מתנדב. נבואת הקדשה חריגה במקרא. הנביאים התנגדו לנבא. נביאי השקר התנדבו לרוץ (עפ"י ירמיהו). ישנן מספר תמיכות לרש"י:

*מעשה מרכבה קטן (הגדול אצל יחזקאל). וכמו שמעשה מרכבה של יחזקאל היה נבואת הקדשה גם כאן מעשה מרכבה נעשה לנבואת הקדשה.

* תאריך מדויק לתחילת הנבואה כמו ביחזקאל.

* במל"א כ"ב – מעשה מרכבה אצל מיכיהו בן ימלה. 400 נביאים מאשרים ניצחון, זה לא מוצא חן בעיני יהושפט. מיכיהו מזהיר את אחאב על מותו במלחמה. אחאב אומר שהוא תמיד נגדו. ואז יש מעשה מרכבה קטן. הנביאים אומרים "אני הייתי שם"! וככה זה נראה, וזה מה שהם אומרים וזה מה שיקרה. יותר מסתם נבואה.

*נגיעת שפתיים (עם הרצפה, מהמלקחיים), גם בנבואת ההקדשה של ירמיהו ה' נוגע על פיו. כאשר ה' נוגע על פה זה כמו מה שקרה עם משה שהמלאך הסיט את ידו.

אולם יש בעיה עם נבואות ההקדשה. רש"י ביחזקאל א' : לא נבואת הקדשה אלא פרק י"ז. דעת פרשנים רבים כי זוהי נבואת ההקדשה. רד"ק : ללמוד את הספר כסדר. יש פתיחת ספר בישעיה א' (גם בפרק ב' יש פתיחה). לפרק א' ישנה פתיחה כדי שנדע איפה אנחנו בכלל.

ישעיהו ב': יש דמיון בין הר סיני להר המוריה (הנמוך בין הרי הסביבה). איך הר המוריה יהיה גבוה מכל ההרים? זה מסתדר עם נבואתו של זכריה (י"ד). כל הארץ תהיה מישור וירושלים תתרומם. ההר יתרומם ויגבה מכולם – רעידת אדמה.   רעידת האדמה נעשתה בימי עוזיהו.

פס' ז' – מתאר את המלך (מזכיר את משפט המלך), ולכן הקב"ה ישפיל אותו. ישפל משמש כאן כפועל.

פס' ט"ו: מזכיר את בניותיו של עוזיה. הכל - רעידת אדמה והשפלת המלך.

המנהיג שותה יין   ולא מנהיג את העם. השפלת האיש גורמת לרעידת אדמה.

פרקים ב' עד ה' מהווים הכנה לפרק ו'. פרק ו' קורה בפועל. פרקים ב' עד ה' אומרים מה יקרה, מתארים מה יקרה. הקדמה.

בעמוס יש תיאורים של רעידת אדמה, והוא מנבא שנתיים לפני הרעש. במיוחד פרק ט' שדומה לפרק ו'. בעתיד רעידת אדמה תהיה חיובית (זכריה י"ד, פרקי המקדש ביחזקאל {ביהמ"ק   השני נבנה קצת מתיאור יחזקאל וקצת מבית ראשון כי א"א לבנות בגלל חוסר מקום שיהיה רק לאחר רעידת האדמה}).

נביא נשלח להגיד שלא יקשיבו להפך להקשיב. אלא שהוא אומר להם להקשיב ולמה הם לא מקשיבים. הרוח של מיכיהו דומה ל"התנדבותו" של ישעיהו. סגור להם את הברזים כמו הרוח, וכמו מעשה מרכבה ביחזקאל. נבואת סילוק, כל המרכבה מסתלקת. קדוש= נבדל, פרוש.

"השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי" – אני לא צריך את המקדש אם זה דרך התנהגותכם בו. ההפרש בין פרק ו' לפרק ז'   הוא סוף סונה, בהם אין נבואה בישראל. הושע הפסיק והמשיך לאחר פרק זמן, עמוס הפסיק לנבא, מיכה לא ניבא באותה תקופה. כבר ראה את דבר ה'. אתה התנדבת, אתה תסגור.

זוהי נבואת סיכום, לסיכום הראשונות.