הרעש בימי עוזיהו בישעיהו כד

קוד: הרעש בימי עוזיהו בישעיהו כד בתנ"ך

סוג: תוכן2

מאת: הרב ד"ר מוריץ ראמר (עברית: דוד ויסקוט)

אל:

חלק מהמאמר הרעש בימי עוזיהו:

באחד מנאומיו הראשונים והנלהבים ביותר מתיחס הנביא לאותו רעש בימי עוזיה, דבר שעד כה לא שמו לב אליו מפרשי פרק כד, ישעיהו כד1-: "הִנֵּ֧ה ה' בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ (250-1 אי אפשר להבין בשום אופן את משפט הזיוף שחורצים כל המפרשים החדשים (אייכהורן, גזניוס, דה וטה, היציג, אומברייט, קנובל ואוולד) על הפרק הזה ואשר על כן הם טוענים שחובר בסוף גלות בבל. אוולד אונס את הכתוב לדבר על מסע כנבוזי למצרים ורואה בו ניבוי הרעשת העולמים הממשמשת ובאה, כאשר מזדקרת לעין ההתיחסות לרעידת האדמה הממשית שהנביא כבר חווה על בשרו, ורק היא הפותחת מבוא להבנה הנכונה של פרשה זו בכללה כבפרטיה. – בקק שבפסוק הראשון אינו אלא צורה מחזקת של בקע, וכן גם תירגמו השבעים בירמיהו יט: ז וּ֠בַקֹּתִי – σφάξω (אזבח); וכמו כן בלק אל נכון אינו אלא בלג או פלג בצורת חיזוק.)וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹֽשְׁבֶֽיהָ – וְהָיָ֤ה כָעָם֙ כַּכֹּהֵ֔ן (250-2 והרי עוזיה ביקש לעשות עצמו כַּכֹּהֵ֔ן.) כַּעֶ֨בֶד֙ כַּֽאדֹנָ֔יו כַּשִּׁפְחָ֖ה כַּגְּבִרְתָּ֑הּ כַּקּוֹנֶה֙ כַּמּוֹכֵ֔ר כַּמַּלְוֶה֙ כַּלֹּוֶ֔ה כַּנֹּשֶׁ֕ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר נֹשֶׁ֥א בֽוֹ … וְהָאָ֥רֶץ חָֽנְפָ֖ה תַּ֣חַת יֹֽשְׁבֶ֑יהָ כִּֽי־עָבְר֤וּ תוֹרֹת֙ חָ֣לְפוּ חֹ֔ק (250-3 חָ֣לְפוּ חֹ֔ק אין פירושו „ עשו שלא כמשפט באופן כללי בעלמא”, אלא „ עברו על גבול קבוע או סייג קיים”, כמו בתהלים קמח: ו חָק־נָ֝תַ֗ן וְלֹ֣א יַֽעֲבֽוֹר (השוה גם בְּשׂ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם ׀ חֻקּ֗וֹ וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו במשלי ח: כט ו אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי חוֹל֙ גְּב֣וּל לַיָּ֔ם חָק־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יַֽעַבְרֶ֑נְהוּ בירמיהו ה: כב); כאן הכוונה לסייג שהציבה תורה בין כהן ובין זר; וכמו כן יש להבין עָבְר֤וּ תוֹרֹת֙ האמור פה לא כפריצות באיסורים בדרך כלל כי אם כהפרות הוראות מסויימות ומוגדרות (משפט הכהנים), כפי שמורה לשון רבים תוֹרֹת֙.)הֵפֵ֖רוּ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם (זה מעשה עוזיה ששלח ידו בכהונה,  ב" בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם" (במדבר כה13) של פינחס) עַל־כֵּ֗ן אָלָה֙ אָ֣כְלָה אֶ֔רֶץ וַֽיֶּאְשְׁמ֖וּ יֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ עַל־כֵּ֗ן חָרוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי אֶ֔רֶץ – (חָרוּ֙ כמו נחרכו: הומבולט מספר גם על להבות ואדים חמים העולים בעת רעשים מתוך האדמה) – וְנִשְׁאַ֥ר אֱנ֖וֹשׁ מִזְעָֽר.

בהמשך מתאר הנביא את עינוגי היין והמשחק הנקטעים על ידי הרעש: "נִשְׁבְּרָ֖ה קִרְיַת־תֹּ֑הוּ סֻגַּ֥ר כָּל־בַּ֖יִת מִבּֽוֹא … עָֽרְבָה֙ כָּל־שִׂמְחָ֔ה גָּלָ֖ה מְשׂ֥וֹשׂ הָאָֽרֶץ … נִשְׁאַ֥ר בָּעִ֖יר שַׁמָּ֑ה וּשְׁאִיָּ֖ה יֻכַּת־שָֽׁעַר" (251-1 שמא מתקשר לכאן שיקום השער על ידי יותם (דברי הימים ב כז3: ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת־שַׁ֥עַר בֵּית־ה' הָֽעֶלְי֑וֹן).).  כלומר, יושבי הבתים נסו משם – כַּֽאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ. מהומת המנוסה מתוארת בצבעים עזים למדי בפסוק וְֽ֠הָיָה הַנָּ֞ס מִקּ֤וֹל הַפַּ֨חַד֙ יִפֹּ֣ל אֶל־הַפַּ֔חַת וְהָֽעוֹלֶה֙ מִתּ֣וֹךְ הַפַּ֔חַת יִלָּכֵ֖ד בַּפָּ֑ח כִּֽי־אֲרֻבּ֤וֹת מִמָּרוֹם֙ נִפְתָּ֔חוּ (251-2 תופעות כגון אלה מתאר (בספר קול א-להים) גם עזריה מן האדומים שהיה עד ראיה לרעש בפירארה ב -18 בנובמבר 1570 (כ בכסלו ה'של"א).)וַֽיִּרְעֲשׁ֖וּ מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ … רֹ֥עָה הִֽתְרֹעֲעָ֖ה הָאָ֑רֶץ פּ֤וֹר (251-3 הוראת שרש פור או פרר – לחתוך דק או לשבור לחתיכות קטנות, ממנו בלשון חכמים פירורין; וכן מתורגם בתהלים כב: טו התפרד – אתפררין. אמר המתרגם: בספרים שלנו וְהִתְפָּֽרְד֗וּ כָּֽל־עַצְמ֫וֹתָ֥י – ומתפרפרין כלהון גרמי.) הִֽתְפּוֹרְרָה֙ אֶ֔רֶץ מ֥וֹט הִֽתְמוֹטְטָ֖ה אָֽרֶץ (ממש ציור בצלילים של רעידת האדמה) נ֣וֹעַ תָּנ֤וּעַ אֶ֨רֶץ֙ כַּשִּׁכּ֔וֹר וְהִֽתְנוֹדְדָ֖ה כַּמְּלוּנָ֑ה (היא סוכת השומרים; אוולד מפרש: ערסל נידף ברוח) וְכָבַ֤ד עָלֶ֨יהָ֙ פִּשְׁעָ֔הּ וְנָֽפְלָ֖ה וְלֹֽא־תֹסִ֥יף קֽוּם ובהמשך עוד במיוחד וְחָֽפְרָה֙ (251-4 חפר = חור (מבושה), כמו בישעיהו כט: כב לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶֽחֱוָֽרוּ, וכן בלשון המשנה מלבין פני חברו.)הַלְּבָנָ֔ה וּבוֹשָׁ֖ה הַֽחַמָּ֑ה כִּֽי־מָלַ֞ךְ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת בְּהַ֤ר צִיּוֹן֙ וּבִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנֶ֥גֶד זְקֵנָ֖יו (252-1 זְקֵנָ֖יו = כהניו)כָּבֽוֹד (252-2 בתופעה זו שבעת רעידות אדמה חזקות עוברים על האטמוספרה שינויים גדולים וערפילים כבדים מקדירים את פני השמים בזמן הרעש ומעט לפניו צפה הומבולט פעמים לא מעטות (ראה קוסמוס א 214 והערה 45 בעמ ' 442).).

המשך: הרעש בימי עוזיהו בספר עמוס.