קוד: ביאור:ישעיהו לב2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ישעיהו לב1-2: "הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ, וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ. וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ, וְסֵתֶר זָרֶם, כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן, כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה
"
צדק הוא לתת לכל אחד את המגיע לו; משפט הוא נוהל קבוע ומסודר שבו מחליטים מה מגיע למי (ראו צדק - משפט). השרים צריכים לנהוג לפי המשפט הקבוע והמסודר, אבל המלך צריך לפעמים לסטות מהמשפט המסודר במקרים מיוחדים, על-מנת לדאוג לצדק (מלבי"ם).
הן לצדק ימלוך מלך = התכלית שלשמה ממנים מלך היא לצדק. לשם עשיית צדק; תפקידו של המלך הוא לדאוג שכל אחד יקבל את המגיע לו;
ולשרים למשפט ישרו = תכלית נוספת היא
לשרים למשפט ישורו, לשם מינוי
שרים שישתמשו
במשרתם על-פי נהלים קבועים ומסודרים.
פלגי מים = זרמי מים קטנים המשמשים להשקיה;
ּצָיוֹן = ציה, כינוי למדבר;
ארץ עייפה = ארץ שבה אנשים עייפים וצמאים, וגם זה כינוי למדבר;
כפלגי מים בציון, כצל סלע כבד בארץ עייפה = כל איש במערכת השלטון צריך גם לספק לאזרחים מים וצל במדבר, כלומר לספק את צרכיהם החומריים.
בתחילת הפסוק ובסופו נזכרו מים ואויר:
הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לד', כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב, כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד"; תהלים קכד5-6: "
אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים, בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם"); אם כך, אולי מחבא רוח מסמל את תפקידו של המלך להגן על האזרחים מפני מחשבות ותכניות זדוניות של האויבים (תכנון אסטרטגי), וסתר זרם מסמל את תפקידם של השרים להגן מפני אויבים התוקפים אותנו בפועל (בטחון שוטף). לפי זה, פלגי מים בציון מסמלים את תפקידם של השרים לספק צרכים חומריים באופן מיידי (רווחה), וצל סלע כבד מסמל את תפקידו של המלך לספק אוירה שבה אפשר לחשוב ולתכנן לעתיד (כלכלה, חינוך).
2. אך רוב המפרשים פירשו שהפסוק הוא נבואה על תקופה עתידית, תקופת חזקיהו מלך יהודה או תקופה מאוחרת יותר, שבה השלטון יהיה מתוקן וימלא את כל התפקידים המתוארים בפסוקים. אולם, לכל הדעות מדובר בנבואה חיובית, ולכן ניתן ללמוד ממנה מהו תפקידו של שלטון אידיאלי גם בימינו, וכפי שהסברנו למעלה.
2. ומלבי"ם פירש שהפסוק מדבר על ארבעה "יסודות" שהמלך מגן על עמו מפניהם - אויר (רוח), מים (זרם), אש (ציון = ציה), עפר (ארץ עייפה).
כעס וגאוה מיסוד האש, שנגבה למעלה. ותאות התענוגים מיסוד המים, כי המים מצמיחים כל מיני תענוג. והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים, מיסוד הרוח. ועצלות ועצבות, מיסוד העפר" (תניא א א)- אם כך, כל אחד מהיסודות מסמל מידה רעה, והשליט צריך להיות נקי מכל המידות הרעות הללו. בהמשך, כשהוא מתאר את הדרך לתשובה (שכוללת גם את תיקון המידות), הוא משתמש בביטוי דומה: "
עד שיעשה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשה לו כזכויות ממש, שהיא תשובה מאהבה מעומקא דלבא באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו יתברך, וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה, להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ ציה וצלמות, היא הסטרא אחרא, ורחוקה מאור פני ה' בתכלית": כשהאדם רחוק מה', נשמתו כביכול נמצאת בארץ עייפה, במדבר; וכשהוא מתקן את מידותיו, הוא כביכול מגן על נשמתו מפגעי המדבר, ומאפשר לה לשרוד במדבר עד שתגיע לארץ הכרמל.