קוד: ביאור:ישעיהו נה10 בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: אראל
אל:
ישעיהו נה 6-13: "{ס} 6
דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ; קְרָאֻהוּ, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב.
7
יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו; וְיָשֹׁב אֶל-ה' וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל-אֱלֹהֵינוּ כִּי-יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ.
"
" 8
כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם ה'.
9
כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם.
10
כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב--כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ; וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ, וְלֶחֶם לָאֹכֵל.
11
כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא-יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם: כִּי אִם-עָשָׂה אֶת-אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו.
"
" 12
כִּי-בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכָל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה, יִמְחֲאוּ-כָף.
13
תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, תחת (וְתַחַת) הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס; וְהָיָה לה' לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת.
{פ} "
קטע זה הוא נבואה אחת שלמה, המופרדת מהנבואה שלפניה בפרשה סתומה (ס) ומהנבואה שאחריה בפרשה פתוחה (פ). לכן יש לצפות שכל חלקי הנבואה יהיו קשורים זה לזה. אולם, בקריאה ראשונה, ניתן לראות בנבואה שלושה נושאים נפרדים:
מה הקשר בין הנושאים הללו?
על-פי התורה, תקופת הגלות והחורבן מתאפיינת בכך שה' מסתיר את פניו, כמו שנאמר למשל ב
דברים לא18: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים
", וב
איכה ג44: "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה
".
מטרתה העיקרית של הנבואה היא לעורר את בני ישראל לכך שהם נמצאים בתקופה חדשה - תקופה של קיבוץ גלויות וגאולה - תקופה שבה ה' מתקרב אליהם וכבר לא מסתיר את פניו - ולכן עליהם לנצל את ההזדמנות ולשוב אליו בהקדם: דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב! יעזוב רשע דרכו... וישוב אל ה' וירחמהו... (ראו פירושים נוספים על הפסוק).
לפי זה, ניתן לפרש את משל הגשם והשלג בכמה דרכים:
א. תגובה לטוענים שהתשובה היא בלתי אפשרית: בעם ישראל היו אנשים שטענו, שכל רעיון התשובה הוא לא הגיוני - בבית משפט אנושי לא מקובל למחוק את חטאי העבר כאשר החוטא מביע חרטה על מעשיו, כי הם אינם מאמינים שהחוטא באמת יכול להשתנות; הם חושבים שמי שחטא בעבר, יישאר חוטא לנצח (גם הנביא יחזקאל ניהל ויכוח בנושא זה - ראו יחזקאל יח). הנביא עונה כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי, נאום ה'! - מחשבות ה' שונות ונעלות יותר מהמקובל אצל בני אדם - ה' מאפשר לאדם לחזור בתשובה. כמו שהגשם תמיד מצליח להשפיע על האדמה ולגרום לה להצמיח, גם אם זה לוקח זמן רב, כך דבר התוכחה של ה' תמיד מצליח להשפיע על האדם ולשנות אותו לטובה, גם אם זה לוקח זמן רב, ולכן האפשרות לתשובה תמיד פתוחה.
לפי זה, כל הקטע של משל הגשם והשלג (פסוקים 8-11) הוא מאמר מוסגר, שבא לענות לטוענים שאין אפשרות לחזור בתשובה; אחרי מאמר זה, הנביא חוזר לנושא העיקרי שהוא הנבואה על תקופת הגאולה וקיבוץ הגלויות: "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון...
"
(פירוש דומה פירשו: רמב"ם, אברבנאל, מלבי"ם,
איתמר כהן).
ב. הגאולה תתקיים בכל מקרה, אבל התועלת שתפיקו ממנה תלויה בתשובה: בעם ישראל היו אנשים שהתייאשו מהגאולה, כמו שנאמר ב
ישעיהו מט14: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן: עֲזָבַנִי ה', וד' שְׁכֵחָנִי
". הנביא עונה
כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי, נאום ה'! - ה' לא עוזב ולא שוכח; דברי ה' על קיבוץ הגלויות יתקיימו בכל מקרה. כמו שהגשם תמיד מצליח להשפיע על הארץ, גם אם בהתחלה נראה שהוא נספג בה ונעלם - כך גם דבר הנבואה של ה' על קיבוץ הגלויות יתגשם ויתקיים, גם אם עכשיו נראה שאין לו השפעה; וכמו שהגשם מועיל רק למי שמכין את עצמו -
ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל - כך גם דבר ה' על קיבוץ הגלויות יביא תועלת רבה יותר למי שיכין את נפשו וישוב על ה':
תחת הנעצוץ - יעלה ברוש, ותחת הסרפד - הדס: למי שלא זורע - הגשם מצמיח נעצוצים וסרפדים, ולמי שזורע - הגשם מצמים ברושים והדסים. פירוש דומה פירש מלבי"ם.