מבנה ישעיהו נח

מאת: אראל

בני ישראל הכריזו תענית על עצירת גשמים. הם צמו והתענו וקראו אל ה' אולם ה' לא קיבל את תפילתם, ושלח את ישעיהו להסביר להם מדוע. דבריו של ישעיהו נמצאים בפרק נח:

פסוקים 1-3 : פתיחה: ה' שולח את ישעיהו להסביר לבני ישראל את פשעם ( פסוק 1); שליחותו של ישעיהו היא תשובה לדרישתם של בני ישראל ( פסוק 2), אשר צמים ומתענים ותפילתם אינה מתקבלת ( פסוק 3). וכך מסביר ישעיהו:

פסוקים 3-5 : הצום נועד לצמצם את האישיות הפרטית של האדם, אולם אתם ביום צומכם דווקא מגדילים את האישיות שלכם - נוגשים את עבדיכם, רבים ומכים זה את זה ( פירוט); שמים דגש רק על הצדדים החיצוניים של הצום ככפיפת הראש ולבישת שק, אבל לא כופפים את האישיות והלב.

מה הדרך הנכונה להתקרב אל ה'? ישעיהו מציע שתי דרכים - שתי דרגות של זו למעלה מזו:

פסוקים 6-9 : הדרגה הראשונה היא "סור מרע" - להפסיק לשעבד את הזולת, ישעיהו נח6: " הלוא זה צום אבחרהו: פתח חרצבות רשע, התר אגדות מוטה, ושלח רצוצים חפשים, וכל מוטה תנתקו " ( פירוט); ולוודא שלכל אדם יהיה המינימום הדרוש לקיומו, ישעיהו נח7: " הלוא פרס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית; כי תראה ערם וכסיתו, ומבשרך לא תתעלם " ( פירוט).   אם תעשו כך, אורכם יעלה בהדרגה כמו אור השחר, וה' ישמע לתפילתכם, ישעיהו נח8-9: " אז יבקע כשחר אורך, וארכתך מהרה תצמח;   והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך.   אז תקרא וה' יענה, תשוע ויאמר הנני;   אם תסיר מתוכך מוטה, שלח אצבע ודבר און ".

פסוקים 10-12 : הדרגה השניה היא "עשה טוב" - מסירות נפש למען הזולת, ישעיהו נח10: " ותפק לרעב נפשך, ונפש נענה תשביע... " (ראו מלבי"ם) ; אם תעשו כך, אורכם יעלה בבת-אחת כמו הצהריים, ולא תצטרכו כלל להתפלל כי ה' ינחה אתכם תמיד, ישעיהו נח10-11: " וזרח בחשך אורך, ואפלתך כצהרים; ונחך ה' תמיד, והשביע בצחצחות נפשך, ועצמתיך יחליץ... " ובפרט, יהיה לכם שפע של מים בלי הפסקה, ישעיהו נח11: " ...והיית כגן רוה, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו " (מכאן פירשו ב"דעת מקרא" שהפרק נאמר בזמן תענית על עצירת גשמים) . ומעבר לכך, תזכו לבנות את ארצכם ולגאול אותה מיד השממה, ישעיהו נח12: " ובנו ממך חרבות עולם, מוסדי דור ודור תקומם; וקרא לך גדר פרץ, משבב נתיבות לשבת ".

פסוקים 13-14 : כשתגיעו למדרגה הגבוהה הזאת, כלל לא תצטרכו ימי צום. במקום להתענות בימי צום, תתענגו בחגים ושבתות. גם בשבתות, כמו בצומות, יש לזכור את ה' ולא "למצוא חפץ", אולם בשבתות הקירבה אל ה' נעשית, לא מתוך עינוי אלא מתוך עונג, ישעיהו נח13-14: " אם תשיב משבת רגלך, עשות חפציך ביום קדשי; וקראת לשבת ענג, לקדוש ה' מכבד; וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר - אז תתענג על ה', והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ה' דבר ".