קוד: קורא = קוקיה בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: הרב קורמן
אל: הטהור והמותר
תגובה ל: ירמיהו יז שנכתבה ב11:51:32 02.03.2005
[מתוך הפרק " עופות טהורים וטמאים "]
ירמיהו הנביא אמר: "קורא דגר ולא ילד, עושה עושר ולא משפט...
" (י"ז,יא).
1. על הפסוק הזה אומר בעל הילקוט (ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רצ"ו): "ללמדך שהקורא מביא ביצים משאר עופות ויושב עליהן עד שיוצאין מקליפתן ונעשים אפרוחים ועוליו עליו (על הקורא) ומורטים את כנפיו... וכשהוא רוצה לברוח, אינו יכול, כי נמרטו כנפיו ומוצא אותו חיה או שרץ ואוכל אותו. מי גרם לו? שגידל ביצים לא שלו...
". גם הרד"ק פירש ברוח זו את הפסוק.
אולם אין זה תואם את המציאות. אם אכן התכוון ירמיהו לעוף שאנו קוראים אותו "קורא", שהוא עוף כשר, אין הוא גוזל ביצים מעופות אחרים.
2. רש"י היה יותר זהיר ופירש: "הקורא הזה מושך אחריו אפרוחים שלא ילד" (אולם על אפרוחים אלה הוא לא דגר, לכן הוא אומר): "דגר - ציפצוף שמצפצף העוף בקולו למשוך אפרוחין אחריו ואלו שהקורא דגר לא ילכו אחריו משיגדלו שאינם מינו, כך עושה עושר ולא משפט
".
גם דבריו לא מובנים, ראשית "דגר" אינו ציפצוף. שנית הרי אלה שדגר הם כן בני מינו. אם כוונתו לא לדגירה, אלא לאלה שציפצף (?) שיבואו, מדוע מלכתחילה ילכו אחריו ולא אחר אמם? לאחר שעופות וציפורים גדלים, עוזבים הם תמיד את קינם ואת אמם או את הוריהם, אם שניהם דוגרים. אמנם קורה שמסיבה כלשהי מטילות כמה נקבות הקורא את ביציהן בקן אחד ואחת מהן דוגרת עליהן. אולם במקרה כזה, ודאי שאי אפשר לכנותה, שעושה עושר בלא משפט.
3. ברם, מן הראוי להזכיר שרש"י זיהה את הקורא עם "קוק"ו
", אולי כוונתו לקוקיה? עליה ניתן בהחלט לומר, שעושה עושר ללא משפט, כי היא מטילה את הדגירה על ביציה ואת האכלת גוזליה על אם אחרת, וגם מקפחת בזה את צאצאיה של הפונדיקאית.
לקוקיות
מינים רבים (כ 130- המחולקים לכ 40-35- סוגים), מגודל צפור דרור ועד גודל עורב שחור. חלק מהם אינם מגדלים את צאצאיהם. קוקיות אלה מטילות את ביציהם לקינים של ציפורים אחרות. הקוקיה מנצלת את הרגע, שהצפור עוזבת את הקן לאכול או לעשות צרכיה, ובמהירות מטילה שם ביצה. ביציה קטנות יחסית, התואמות לביצים של ציפורים קטנות. בכל קן מטילה רק ביצה אחת. הציפור המקננת אינה מבדילה בין ביציה לביצה הזרה. הגוזל של הקוקיה בוקע מוקדם מזה של הפונדקאית. בגבו איזור רגיש במיוחד למגע. על כל מגע של גוף זר, מגיב הגוזל בסילוקו מהקן. כך הוא מסלק את יתר ביצי הקן או אף את גוזליו. אחרת הוריו המאמצים לא היו מסוגלים להאכיל את כולם, כי לגוזל הקוקיה נחוץ מזון יותר מכל גוזלי הקן. תוך 3 שבועות עולה הגוזל בגודלו ובמשקלו פי כמה מ"הוריו". לעתים עליהם לעמוד על גביו של הגוזל, כדי שיצליחו להגיע אל מקורו ולהאכילו.
אגב, העוף שאנו קוראים "קורא", אינו מאכיל את אפרוחיו, כשם שתרנגולות לא עושות כך, אלא מובילות ומחממת את האפרוחים. רק ציפורים נאלצות להאכיל את גוזליהן, כי אינם מסוגלים לנוע ואינם מסוגלים לאכול בעצמם.