קוד: ביאור:ירמיהו יד10 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
כֹּה אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה: כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ, רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ, וה' לֹא רָצָם, עַתָּה יִזְכֹּר עונם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם".
1. תקופת הבצורת מתאפיינת בנדודים לחיפוש מים ומזון, כפי שתיאר ירמיהו בתחילת הפרק, למשל 
ירמיהו יד3: "וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צעוריהם[צְעִירֵיהֶם] 
 לַמָּיִם, בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם, בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם
". על כך עונה ה': "כן 
אהבו, לנוע! 
רגליהם   לא חשכו!
" מה אתה מתלונן על כך שהם נאלצים לנוע ולנוד כדי למצוא מים, הרי כך בדיוק הם אוהבים! הם אוהבים לנוע מגבעה לגבעה כדי לעבוד אלילים, גם כשזה גורם להם צמא: 
ירמיהו ב25: "מִנְעִי 
רַגְלֵךְ מִיָּחֵף 
 וגורנך[וּגְרוֹנֵךְ] 
 מִצִּמְאָה, וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ, לוֹא כִּי 
אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ
". ה' רומז לירמיהו "אם כל-כך חשוב להם לגוון, אז הנה, אני מגוון להם את החיים ונותן להם אתגר חדש, לחפש מים בשנת בצורת...".
 
תקופת בצורת מתאפיינת גם בכך שחיות הבר נודדות לחפש מים ומזון: 
ירמיהו יד6: "וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם, 
שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים, כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב
"; ייתכן שגם זה משל לבני ישראל, שהרי בפרק ב בני ישראל נמשלו לפרא השואף רוח: 
ירמיהו ב24: "פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר, בְּאַוַּת נפשו[נַפְשָׁהּ] 
 שָׁאֲפָה רוּחַ, תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה? כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ, בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ
" (פירוט).
 
 
2. ירמיהו בתפילתו "האשים" את ה' על כך שהוא מתנהג כמו אורח: 
ירמיהו יד8: "מִקְוֵה ישרא, מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה! לָמָּה תִהְיֶה 
כְּגֵר בָּאָרֶץ, 
וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?
" מדוע אתה מתנהג כמו אדם שאינו מבני הארץ, שלא אכפת לו מה קורה בארץ? על כך ענה לו ה' "כן אהבו, לנוע!
": - גם בני ישראל אהבו לנוע ולהיות גרים ואורחים בארצות הגויים, כדי לבקש מהם עזרה; לכן גם אני מתנהג עמהם כגר וכאורח.
 
3. וייתכן שהתשובה של ה' מתייחסת לטענה אחרת של ירמיהו (בפסוק 9) "אל תנאץ למען שמך
": מכיוון שבני ישראל "אהבו לנוע
" מאליל לאליל, שם ה' כבר לא נקרא עליהם. (ראו 
הסברים נוספים מדוע ה' לא קיבל את טענת "למען שמך").
 
זבחי הבהביי יזבחו בשר ויאכלו - ה' לא רצם; עתה יזכור עוונם ויפקוד חטאותם - המה מצריים ישובו", וגם בהושע ט9: "
העמיקו שיחתו כימי הגבעה; יזכור עוונם, יפקוד חטאותם."
לעיון נוסף: