כשהנביא ירמיהו רוצה לתאר עד כמה יתרבו מקרי האבל בזמן החורבן, הוא אומר (
ירמיהו טז6): "
וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, לֹא יִקָּבֵרוּ, וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם, וְלֹא יִתְגֹּדַד, וְלֹא
יִקָּרֵחַ לָהֶם
".
איך ייתכן שהנביא ירמיהו משווה בין קבורה והספד, שהם מצוות ומנהגים חיוביים, לבין התגודדות וקרחה, שהם אסורים מהתורה (דברים יד1): "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם; לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא תָשִׂימוּ
קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת
"?!
1. ע"פ רש"י, זה רק משל למנהגי אבל; ירמיהו רק התכוון להגיד, שמרוב מקרי
מוות, לא יהיה זמן להתאבל, ובתור דוגמה למנהגי אבל, השתמש במושגים אלה.
- אולם, כל מטרתו של משל היא להמחיש את הרעיונות לציבור השומעים
במושגים שהם מכירים, ואם בני ישראל לא נהגו במנהגים אלה, ההמחשה אינה
משיגה את מטרתה!
2. ע"פ מצודת דוד, בני ישראל באותו זמן עברו על התורה ונהגו במנהגים אלה, ולכן הנביא השתמש בהם לצורך המחשה.
- אולם, עדיין לא ברור מדוע הנביא בחר לנבא, כנבואת פורענות, שבני
ישראל יתחילו לקיים מצוה שעד עכשיו לא קיימו? משל למה הדבר דומה - לנביא
שהיה אומר "עוד מעט יהיה רעב גדול, ולא תוכלו לאכול אוכל לא כשר". והרי
קיום מצוות אינו קללה אלא ברכה!
3. ולי נראה, שכל איסורי "לא תתגודדו" ו"לא תשימו קרחה" חלים רק על יהודים, כפי שנראה מלשון הפסוקים בספר דברים "
בנים אתם לה' אלהיכם... כי עם קדוש אתה לה' אלהיך... ".
על גויים אין שום איסור. וייתכן שבני ישראל באותו זמן נהגו להחזיק "גוי של
הלוויה", שהיה משתתף בלוויה בשכר, מתגודד ועושה קרחה בזמן הלוייה, כדי
ליצור אוירה של צער; בדיוק מאותה סיבה שנהגו לשכור מקוננות.
והנביא הזהיר אותם, שבקרוב יהיו כל כך הרבה לוויות, שכבר לא יהיו מספיק "גויים של לוויות" כדי להתגודד ולקרוח קרחה בכולן.
ה' ישמרנו מהתגשמותה של נבואה זו.