קוד: ביאור:ירמיהו יז4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ, כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי, עַד עוֹלָם תּוּקָד".
מתוך:
ירמיהו ושנת השמיטה / ד"ר מאיר גרוזמן:
שלוש המילים הראשונות שבפסוק "ושמטתה ובך מנחלתך" מהווים בעיה תחבירית בכל הנוגע למקומה
של המילה "ובך" במשפט זה ולמשמעותה.
1. תרגום השבעים קורא את המשפט "ושמטתה ידך מנחלתך".
2. אולם רש"י פירש: "ושמטתה - על כרחך תשמט ארצך את אשר לא
שבתה בשבתותיכם שאמרתי לכם ושבתה הארץ.
ובך - אנקם
מחמת
נחלתך אשר נתתי
לך, שלא עשית רצוני להשמיטה
". מכאן שהפסוק, לדידו של רש"י, עוסק בתוכחה על
חטא "שבת הארץ" ועל העונש הצפוי לחוטאים. אם נבקש לציין, כי
הפועל שמט אינו מופיע באף לא אחד מספרי הנביאים האחרונים, פרט לירמיהו, ודווקא
בהקשר של נחלה וגלות - יקבלו דברי רש"י אלה משנה תוקף.
כך גם
בהמשך נבואה זו (ירמיהו יז5): "כה אמר ה', ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן ה'
יסור לבו
". רש"י ייחס גם לפסוק זה את חטא הפרת שנת השמיטה: "אשר
יבטח באדם - בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל, [זרועו] כמו
עזרו;
ומן ה' יסור לבו - שהבטיחו וציוויתי את ברכתי לכם
".
3.
ואיתמר כהן פירש: "ותורחק מנחלתך אשר נתתי לך, וכך אנקם בך
".