קוד: ביאור:יחזקאל לז11 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
יחזקאל לז11: "וַיֹּאמֶר
אֵלַי: בֶּן אָדָם! הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה;
הִנֵּה אֹמְרִים 'יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ
לָנוּ'
"
העצמות שראה יחזקאל בבקעה הן משל, "העצמות האלה כל בית ישראל המה - רמז ודוגמא לכל בית
ישראל בצרותם המה, שהרי הם אומרים:
יבשו עצמותינו בצרות,
אבדה תקותינו, ומה
נוחיל לתשועה עוד?!
"
(רש"י פירוש ראשון).
כך אמרו בני ישראל בימי יחזקאל: "יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ
וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ
".
אולם, בני ישראל בימינו אומרים להיפך: "עוֹד לֹא
אָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
"!
החל מלפני כ-120 שנה, התקבל בעם ישראל בהדרגה השיר
התקווה כהמנון הלאומי. והשורה הפותחת את הפזמון החוזר של שיר זה, "עוד לא אבדה תקוותנו
" היא מעין תשובה על חטאם של בני ישראל בימי יחזקאל, שהתייאשו ואמרו "אבדה תקוותנו
"
(ההקבלה - ע"פ נאום הקצח"ר אבנר פז-צוק בחידון התנ"ך ה'תשע"ה).
ואולי בזכות התקווה הזאת נגאלו ישראל.
אין דבר העומד בפני הרצון / חגי הופר.
העצמות האלה כל-בית ישראל המה / רמי ניר.
"כולם אלו משל ישראל היו ומפני שהחייתם עכשיו הם אומרים אבדה תקותינו ולא נחיה עוד שנית כשיחיו המתים
"
(רש"י פירוש שני).
"ויאמר אלי בן אדם", באר לו הנמשל "שהעצמות האלה הם בית ישראל", שהם יבשות מאד ואין להם הכנה לתחיית הגויה הכוללת, כי לא נשאר להם קוסטא דחיותא, לא מלך ושרים לא גבורה והתעוררות חיל, עד שהם בתכלית היאוש "שאומרים שהעצמות נתיבשו ואבדה כל תקוה", כי התקוה היא הקוסטא דחיותא, וגם "נגזרנו" ונפרדנו מן כלל עצמות הגוף, וגם אין להם קוסטא דחיותא מצד המע"ט שהם דומים כאלה העצמות שלא היו מוכנים לתחייה ע"י רוע מעשיהם, ובכ"ז אינם כגוף שנתבלה ונעשה רקב, כי העצמות קיימות וכלל האומה עומדת לעד, רק נתפזרה לארבע רוחות השמים
"
(מלבי"ם)
""הנה אומרים" - מתי הגולה אומרים הנה עד שלא תבוא הגאולה כבר נהיו מתים ויתייבשו עצמותינו ואבדה א"כ תקותינו מה שאנו מקוים אל הגאולה הואיל ואנו נכרתנו לעצמנו ולא נהיה בחברת האנשים הרואים את הגאולה וכאילו יאמרו ומה א"כ תועלת לנו עם הגאולה
"כל בית ישראל המה" - ר"ל המה מרמזים להיות לאות וסימן על כל בית ישראל המתים בגולה.
"נגזרנו" - ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג')
" (מצודות)