קוד: ביאור:שמואל א ג1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שְׁמוּאֵל א ג1: "וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת ה' לִפְנֵי עֵלִי; וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ
": שני פירושים:
1. ע"פ מצודת-דוד, מלבי"ם: דבר ה' היה נדיר באותם ימים, ולכן היה יקר = נכבד; לא היו חזונות = מראות נבואים רבים, כי רוח הנבואה היתה סגורה ולא מצאה פרצה (פרצ = שבירת המחסומים); לא היה באותו דור, עד לימי שמואל, אדם הראוי לנבואה, שדרכו יכולה רוח הנבואה לפרוץ ולהתגלות בעולם. מחבר הספר חי בתקופה שבה היו הרבה נביאים ובני-נביאים, הנבואה היתה תופעה מוכרת ומקובלת; הוא רצה להסביר לקוראים, איך ייתכן שעלי ושמואל לא הבינו מייד שהקול ששמעו היה דבר ה'; ולכן הסביר, שבאותו זמן הנבואה לא היתה תופעה ידועה.
2. פירוש אחר - מתאים יותר למשמעות המדוייקת של המילים: דבר ה' היה יקר = נכבד בימים ההם; אנשים התייחסו ברצינות ובכבוד לכל חזון - לא היה אף חזון = מראה נבואי אשר נפרץ = נשבר ונזרק מתוך זלזול והתעלמות. מחבר הספר חי בתקופה שבה אנשים זלזלו בדבר ה', ואף פגעו בנביאים שאמרו להם נבואות שהם לא אוהבים לשמוע; הוא רצה להסביר לקוראים, איך ייתכן שעלי התייחס בכבוד לנבואתו של שמואל, נערו, שניבא על חורבן ביתו; ולכן הסביר, שבאותו זמן אנשים התייחסו בכבוד לדבר ה'. וייתכן שהוא ניצל את ההזדמנות כדי להוכיח את אנשי דורו ברמז: "תראו איך פעם, בימים ההם, אנשים התייחסו בכבוד לכל חזון..."