קוד: חייו של יונתן בן שאול בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: משה בלידשטיין
אל: שיעור נח"ת ירושלים כ"ב שבט ס"ב
שמואל א' י"ג א-יד – חטאו הראשון של שאול. לכאורה העונש על החטא הוא שדוד יחליף את שאול – " ביקש ה' לו איש כלבבו" – דוד. הערת סוגריים – אם במקום 'לא שמרת' שנכתב בפסוק יג היה כתוב 'לוּ'', הפסוק מסתדר יותר טוב.
פרק ט"ו – החטא השני של שאול – אי מחיית עמלק. העונש די דומה לעונש ראשון – "וימאסך ממלך".
שאלה – למה צריך שני עונשים זהים? אם שאול הודח מהמלוכה בפעם הראשונה, מה החידוש בעונש של הפעם השניה?
תשובות:
רד"ק
– שאול היה יכול חזור בתשובה על החטא הראשון. בפעם השנייה העונש אושש.
תשובה נוספת של
רד"ק
– העונש על החטא הראשון היה גדיעת שושלת המלוכה של בית שאול. העונש על החטא השני היה הדחת שאול עצמו.
דעת מקרא
– בפעם הראשונה לא היה עונש אלא רק נבואה על מה שיהיה. בפעם שנייה נגזר עונש ממש.
צריך לשים לב שגם אחרי החטא הראשון, עדיין הכל הולך בקלות ואין הרבה בעיות. הבעיות מתחילות אחרי החטא השני.מתחילות הרבה האבקויות ומריבות של שאול-שמואל-ה'. לכן, מסתבר לומר שהעונש השני היה הרבה יתר כבד (וכן גם החטא).
עפי"ז אפשר להציע
תשובה אחרת
– העונש הראשון היה הדחת שאול. העונש השני היה הפסקת השושלת (הפוך מרד"ק 2. ברור שהפסקת השושלת קשה הרבה יותר).
בין החטא הראשון לשני מופיעה המלחמה בין שאול לפלישתים (פרק י"ד).
יש לשים לב לכך, שעפ"י פירושו הראשון של רד"ק פרק י"ד הוא תקופת המבחן של שאול לראות האם הוא חוזר בתשובה.
לאחר החטא הראשון בפרק י"ג המגמה היא להמליך את יונתן במקום שאול, ומלך צריך להיות גיבור. כל מלך לפני שהוא מומלך צריך לנצח. שאול ניצח את עמון לפני שהומלך. דוד ניצח את גוליית. שאר המלכים לא נדרשים להוכיח את עצמם במלחמה. בתקופה הזו אתגר המלוכה הוא להלחם. כל מלך שעולה מוכיח את עצמו בעזרת המלחמה. בהמשך ספר מלכים יש אתגרים אחרים. יהונתן נדרש להראות את יכולת הלחימה, ולאחר מכן למלוך. הפסוק "בקש ה' לו איש כלבבו" מכוון ליהונתן.
אחרי החטא הראשון שאול הודח, ויונתן היה אמור למלוך. אחרי החטא השני, נלקחה המלוכה משושלת שאול, ולכן יונתן לא יכול למלוך. לכן דוד נותר הבחירה האלטרנטיבית.
אפשר לראות הקבלה בין מלחמת מכמש (פרק י"ג) גולית למלחמת (פרק י"ז). ההקבלה נועדה להראות שבהתחלה יהונתן היה מועמד למלוכה, ואחר כך דוד היה מועמד למלוכה.
פרטי ההקבלה:
פרופסור אוריאל סימון טוען שהתנך מקביל בצורה ניגודית בין שאול ליהונתן, על מנת להראות שיהונתן הוא האנטי-תזה של שאול. הצלחתו של יהונתן באה להאיר לנו את חסרונותיו של שאול. אפשר להרחיב רעיון זה, ולומר שההקבלה מלמדת גם שיהונתן ראוי להיות מלך ושאול לא.
כמה פרטים שבהם מתבטאת ההקבלה:
עכר אבי את הארץ" (ייתכן שיהונתן חטא בכך שביזה את אביו ) .
אירוניה תנכית – ב- י"ד מה, שאול מאוד נחרץ להרוג את בנו, ואף נשבע שיעשה זאת. לעומת זאת, ב- י"א יב הוא נחרץ שלא להרוג את האנשים שבזו לו.
אולי אפשר למתן את ההסבר הזה, ולהגיד שיהונתן הוא אמנם האנטי-תזה לשאול, אבל הפוטנציאל שלו לא יכול להתממש בגלל חטאי שאול. יהונתן הוא דמות טרגית שהייתה אמורה למלוך אחרי שאול, אבל בגלל חטאי אביו לא זכה לכך. ההקבלה הניגודית לשאול מדגישה כמה מסכן יהונתן שבגלל חטאי שאול לא זכה למלוך למרות שהוא ראוי לכך.
בהמשך הפרקים רואים שדוד ויהונתן מאוד קרובים אחד לשני. שניהם גיבורים, אידיאליסטים, ולשניהם היה פוטנציאל למלוכה. הפוטנציאל של יהונתן לא מומש, של דוד מומש.
סיכום:
אפשרות א' – יהונתן מוצג כמלך במקום שאול. יהונתן "מקבל" מלחמת חניכה כדי להוכיח את עצמו לקראת המלוכה. יש הקבלה ניגודית בין שאול ליהונתן, והקבלה ישרה בין דוד ליהונתן.
אפשרות ב' – יהונתן לא באמת היה אמור להיות מלך, אלא הוא דמות טרגית עם פוטנציאל למלוכה שלא מומש.