פיצוי על עוולות עבר

קוד: ביאור:שמואל ב כא4 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמואל ב כא4: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים 'אֵין לי[לָנוּ] כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל'. וַיֹּאמֶר 'מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם'?"

במדינות רבות ישנן קבוצות הטוענות שבעבר סבלו מקיפוח, ולכן היום מגיע להן פיצוי. כך למשל טוענים השחורים בארה"ב, עולי עדות המזרח בישראל, ועוד. ברור שכל אדם שנפגע ראוי לקבל פיצוי ממי שפגע בו, אבל כאן המצב מורכב יותר שכן הפוגעים שייכים לדור הקודם, חלקם כבר לא בין החיים, וגם אלה שכן חיים - במקרים רבים פגעו רק ב"גרמא" ובעקיפין, בכך שהיו חלק מחברה שהיו בה נורמות של קיפוח. לכן, בדין תורה הפשוט אין אפשרות לתבוע מהם פיצויים.

אולם, בתנ"ך מצאנו שה' מקפיד על עוול שנעשה לקבוצות, גם אם אינו ניתן לתביעה בבית-דין. ובגלל הפגיעה בגבעונים בדורו של שאול המלך, היה רעב ממושך בדור הבא - דורו של דוד המלך. לאחר שהתבררה הסיבה לרעב זה, עלתה השאלה מה לעשות ואיך לתקן את העוול.

מהפסוק שלנו " אֵין לי[לָנוּ] כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ " למדו המפרשים, שהדבר הראשון שהוצע לגבעונים היה פיצוי כספי:

" אין לנו כסף וזהב עם שאול - כי אם נפשות. ביקש לפייסם בממון ולא רצו, אמר 'שמא הם מתביישין זה מזה', הלך ופייס כל אחד ואחד לעצמו ולא נתפייסו. לכך כתיב אין לי כסף וזהב וגו' לשון יחיד; זו ראיתי בירושלמי (סנהדרין ו ז). ואין לנו איש להמית - בכל שאר בני ישראל שלא חטאו לנו" (רש"י).

הגבעונים סירבו לקבל פיצוי כספי, ודרשו להוציא להורג שבעה מבני שאול. ומסתבר שאותם בני שאול היו שותפים לשלטונו של שאול ובכך היו שותפים עקיפים לפגיעה בגבעונים. וכוונתם של הגבעונים היתה ליצור הרתעה כלפי מלכי ישראל בעתיד, שלא יעזו עוד לפגוע בהם. וודאי שלפי דין תורה אותם בני שאול לא היו חייבים מיתה, אחרת היו מוציאים אותם להורג עוד קודם לכן. אולם בדין המלכות, מותר להוציא עבריינים להורג כ"הוראת שעה" גם אם אינם חיייבים מיתה בדין תורה.

אמנם חז"ל ראו בכך אכזריות מרובה של הגבעונים, וודאי היה עדיף אילו היו הגבעונים מסתפקים בפיצוי כספי. אולם יש לשאול, אילו היו הגבעונים מסתפקים בפיצוי כספי, באיזו זכות היה דוד גובה סכום זה מהציבור, והרי בני ישראל משלמי המיסים אינם אשמים בעוול שנגרם לגבעונים? ויש להשיב בכמה דרכים:   א. משלמי המיסים נהנו באופן עקיף מהקיפוח של הגבעונים, שכן הפליה לרעה של קבוצה אחת מועילה בעקיפין לקבוצות אחרות המופלות לטובה. ואמנם בדין תורה אי אפשר לגבות תשלום ממי שנהנה באופן עקיף, אולם כאמור למלך מותר לגבות גם שלא כדין תורה.   ב. אחד מתפקידיו של המלך הוא "להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק" ( רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ד י), וכשם שמותר לו לגבות מיסים לצורך המלחמות, כך מותר לו לגבות מיסים לצורך עשיית צדק.