מאת: אראל
אל:
נכתב ב: 21:50:16 11.08.2009, כתוספת/תגובה ל: נושא
שופטים ג20: "
וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֵהוּד 'דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ!' וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא
".
אהוד, מנהיג ישראל בתקופת השיעבוד למואב, נכנס לפגישה ביחידות עם מלך מואב, בטענה שיש לו דבר-סתר לומר לו.
מְקֵרָה = מלשון קור; עליית המקרה = הקומה העליונה של הארמון, שהיתה מאווררת וקרה יותר משאר חלקי הארמון (מצודות) .
אשר לו לבדו = החדר המאוורר היה מיוחד לשימושו של המלך לבדו, והמצב היה מתאים בדיוק לביצוע תוכניתו של אהוד - לחסל את המלך כדי למרוד במואב. אך לפני ששלף את החרב, קרא -
'דבר אלהים לי אליך!' = כלומר, אלהים ציווה עליי לבוא ולהרוג אותך: "
כן אמר לי ריבונו של עולם: קח חרב ותן אותה בתוך מעיו!
"
(
בראשית רבה צט ג) .
ויקם מעל הכיסא = מלך מואב היה מופתע, הוא ציפה לשמוע דיווח על
דבר סתר , כלומר על קשר שמישהו אחר מתכוון לקשור כנגדו (ראו
בפסוק הקודם), והנה מתברר שהקושר הוא אהוד - המורד בו בשם אלהים. הוא קם מהכיסא כדי להתגונן, אבל זה היה כבר מאוחר מדי.
דבר אלהים - ומהראוי אם כן לעמוד בעת תשמענה; וכונתו היה להטרידו בקימה לבל ירגיש" ( מצודות, ע"פ רש"י, רלב"ג) . לפי זה, יש לפרש -
ויקם מעל הכיסא = מלך מואב חשב שאהוד מתכוון להעביר לו מסר חשוב מה', וקם מהכיסא כדי לכבד את ה'. ואהוד אכן העביר לו מסר מה' - אבל לא את המסר שהתכוון אלא מסר קטלני; יש רואים בכך דוגמה של ציניות בתנ"ך. מלך מואב אמנם נהרג, אבל ה' גמל לו על כך שקם לכבודו - רות, בתו של מלך מואב, נישאה לבועז וזכתה שאחד מצאצאיה היה דוד מלך ישראל (ע"פ רות רבה ב ט, בבלי סנהדרין ס א) .
אולם בפירוש זה ישנן כמה בעיות:
לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא...", והזכיר את שם ה' רק בתור תחבולה צבאית.
וקושי נוסף יש בה, שאין היא תואמת את הסיטואציה המתוארת בסיפור... מלך מואב, עובד האלילים, לא ציפה לשליח אלהי ישראל, שיביא לפניו דבר אלהים - דבר מעין זה לא היה מקובל ולא יכול היה לעלות על דעתו. הוא ציפה, כאמור, לאהוד עבדו, שיגלה לפניו את דבר הסתר. והנה, לא פירש אהוד "דבר סתר" מהו, אלא אמר דבר אחר... ועגלון הכיר, שכוונה אחרת עם אהוד, ומפניה קם מעל הכיסא" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 51)
מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב" ( פירוט).