קוד: כי יואב נטה אחרי אדניה בתנ"ך
סוג: הבדל_דמות
מאת: רפאל שחורי
אל: על נהרות חיפה אייר נ"ח
רפי שחורי
"אבל כבד ירד על העם לאחר השמועה המעציבה על מותו של יואב, שר צבא דוד. אי סדר שורר בבית המלוכה עקב מרד אדניה. מוזר הדבר, שרבים מתומכי דוד הצטרפו למרד…"
במילים אלה הסתימה מהדורת החדשות, ששודרה יום לאחר המלכת שלמה. ברצוני לסקר את אחד האישים המרכזיים במרד, הלא הוא יואב ז"ל שנלקח מעמנו בטרם עת, לברר את מניעי הצטרפותו למרד ולחקור את נסיבות מותו האכזרי.
תחילה, עלינו להבין את האדם, ששמו בישראל הוא יואב. יואב, עוד מאז ילדותו, אהב משחקי מלחמה. כשגדל והתגייס לצבא דוד, הוא לא הסכים עמו בכל מהלכיו. בניגוד לדרכו הפשרנית, השכלתנית והמתונה של דוד, היה יואב אדם תוסס, נועז וכוחני. כנראה, תכונה זו היא תורשתית במשפחתו של יואב, שכן אנו מוצאים בספר שמואל א', בפרק כ"ו, כי גם אבישי אחי יואב מוצג ככזה. כאשר אבישי ודוד חודרים למחנה שאול ורואים את שאול ישן, אבישי קופץ וממהר להציע להרגו. דוד, לעומת זאת, חושב מעט קדימה: " כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה "?
יואב, מאוחר יותר, כאשר הוא ממונה לתפקיד שר צבא דוד, מסכים בקלות ל'משחק' הקטלני בין נערי אבנר לנעריו (שמ"ב ב'). ברור ללא כל צל של ספק, שאילו דוד היה שם הוא היה מתנגד לכך בתוקף.
עשהאל, אחיו השני של יואב, אינו טומן ידו בצלחת ורודף אחרי אבנר בלי לחשוב פעמיים, צעד שהיה מוטעה בעליל. וכעת נתמקד ביואב.
הטעות המרכזית בחיי יואב הייתה ללא ספק שימת דמי המלחמה בשלום, שכן בעוון זה צווה שלמה להוריד את שיבתו שאולה. דמותו הכוחנית של יואב לא התירה לו לחשוב לרגע על כוונותיו הטובות של אבנר, והוא הרג אותו.
תעוזתו ומהירות פעולתו של יואב הן שנתנו לו, מצד שני, את הכח לכיבוש עיר היבוסי תוך תפקודו כמצביא במתקפה זו. תושייתו של יואב היא שנתנה לו את העוז לעמוד מול בני ארם ועמון, יחד עם אבישי אחיו (שמ"ב י"א).
מעשה בת–שבע הוא אחד הגורמים המרכזיים להצטרפות יואב למרד, אך בכך נדון כאשר נזכיר את טעויותיו של דוד בעיני יואב.
בד בבד עם הולדת שלמה, רואים אנו את תחילת מרידתו של יואב בדוד (שמ"ב י"ב, כו): " וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את עיר המלוכה: וישלח יואב מלאכים אל–דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם לכדתי את עיר המים: ועתה אסף את יתר–העם וחנה על–העיר ולכדה פן–אלכד אני את העיר ונקרא שמי עליה".
יואב פותח על דעת עצמו במתקפה על רבת בני עמון. רק לאחר שהוא משתלט על העיר ועל מקורות המים שלה, הוא "נזכר" להודיע לדוד על מצבו. יותר מכך, יואב מסביר לדוד בעדינות, שאם דוד לא ימהר ללכוד את העיר, היא תיקרא על שם יואב. אקט צבאי זה בנוסף להצבת אולטימטום למלך, הם רמזים ברורים ביותר למהלכיו הבאים של יואב.
יואב מפר את פקודת דוד גם בקשר לאבשלום. פקודת דוד אומרת בפירוש לא להרוג את אבשלום . יואב, לעומת זאת, מתפלא על אי הריגת אבשלום ודואג להרוג אותו בעצמו. בחזרה מן המרדף הקטלני, אבישי מתרעם על אי הריגת שמעי.
הכל נשאר במשפחה…
יואב משלים את "דמי המלחמה", בהרגו את עמשא בן יתר (שמ"ב כ', י'): " ועמשא לא–נשמר בחרב אשר ביד–יואב ויכהו בה אל–החומש וישפך מעיו ארצה ולא–שנה לו וימת; ויואב ואבישי אחיו רדף אחרי שבע בן בכרי ". תמוהים דברי יואב, המכריז אח"כ: " …ומי אשר–לדוד אחרי יואב ". הלא דרכיהם של שני האנשים כה שונות זו מזו!!!
כעת נתמקד בטעויות דוד בעיני יואב. גם כאן לעתים מתקשרת משפחתו של יואב לסיפור.
הנקודה הראשונה העלולה להיחשב כטעות בעיני בני צרויה היא אי-רצונו של דוד לשלוח יד במשיח ה'. בני צרויה פירשו זאת כהשתפנות, בעוד שדוד ראה בויתור זה ערך דתי–מוסרי עליון.
אל לנו לשכוח, שאבנר הרג את עשהאל אחי יואב. אי–לכך, יואב, באופן טבעי הטיל וטו על כל נסיון הדברות עם "רוצח" זה. מו"מ עם אבנר יחשב בעיני יואב כטעות, ללא כל תלות בכונותיו הטובות של אבנר.
לדעתי, מאז כיבוש עיר היבוסי אחרי מבצע מדהים בפיקודו של יואב מתחיל יואב להתעלות בעיני–עצמו. התעלות כוחנית נוספת מופיעה אחרי המלחמה בארם ועמון.
הזכרתי את מעשה דוד ובת–שבע כגורם מרכזי להצטרפות יואב למרד אדניה. אכן, רואים אנו כי דוד שולח ליואב פקודה בלתי חוקית בעליל: מעין "צו התאבדות". יואב מקבל את הפקודה, ואת התבוסה שבאה בעקבותיה, באופן קשה, ומכין לשליחו תירוץ לדבריו הדמיוניים של דוד. זוהי לדעת יואב טעות פאטאלית בשיקול דעתו של דוד.
כנראה שהמהלך הנ"ל הוביל את יואב להפגנת הכח בכבשו את רבת בני עמון והכרחת דוד להגיע למקום בו הוא נמצא. ברור כי זוהי הפגנת כח נגד המלך . כמובן, כדי להבטיח את הכיבוש יואב לא מודיע לדוד על המלחמה אלא לאחר כיבוש עיר המים.
אנו רואים בהמשך מדוע נוטה יואב אחרי אדניה ואחרי אבשלום אינו נוטה. קשה לנטות אחר אדם הרוצח בן משפחה, לא משנה מה עשה בן משפחה זה. אדם כזה יש להוקיע מן הציבור ויואב עושה זאת על הצד הטוב ביותר לדעתו.
גם באי הריגת שמעי (אותו מציעים בני צרויה להרוג - פעמיים [!!!]: בתחילת המרדף ובסופו), רואה יואב השתפנות מצד דוד.
את עונשו מקבל יואב כבר בסוף ספר שמ"ב. היינו מצפים לראותו בין שלושים הגיבורים אשר לדוד - ואיננו!
יואב מוצא את ההזדמנות המתאימה למרוד בבית דוד, כאשר דוד "זקן בא בימים" ולדעת יואב - כוחו תש זה מכבר. יואב כבר לא מרגיש שום מחויבות לדוד ומחליט למרוד. את מעגל הדמים סוגר בניהו בן–יהודע, מחליפו של יואב בצבא שלמה ואחד מגבורי דוד. הוא האיש אשר הורג את יואב האוחז בקרנות המזבח . יואב נקבר (ולא בכבוד רב, יש לציין) בביתו אשר (כמה סימבולי) במדבר. בזאת תמה פרשיית מרי יואב.