קוד: אלישע - שונא מתנות? בתנ"ך
סוג: כלל_דמות
מאת: אראל
אל:
פעמיים הסכים אלישע הנביא לקבל מתנות:
ופעם אחת הוא סירב לקבל מתנה:
מנעמן שר צבא ארם, לאחר שריפא אותו מצרעתו.
מה ההבדל בין המקרים? ומהי הגישה הכללית של אלישע לקבלת מתנות?
1. אלישע הסכים לקבל מתנות שאנשים נתנו מעצמם, בלי שום סיבה חומרית שקדמה להם; אולם המתנה של נעמן הוצעה לו אחרי שאלישע עזר לו להתרפא מצרעתו; אילו אלישע היה מקבל את המתנה, זה היה נראה כשכר שהוא מקבל בעד הריפוי המופלא, והיה גורם לרואים לחשוב שאלישע הוא בסה"כ קוסם, כמו כל הקוסמים בעמים אחרים, שעושים קסמים תמורת כסף. אלישע לא רצה לקבל שכר, כדי להדגיש, שהריפוי הוא מעשה ה' ולא מעשה כשפים של אלישע (כך פירש גם יהודה אייזנברג).
המתנות שאלישע קיבל לא קשורות למעשיו כנביא, וגם להיפך, מעשיו כנביא לא קשורות למתנות שקיבל. תפקודו כעבד ה' לא מושפע מקבלה או אי קבלה של מתנות אלה.
לפי זה, ייתכן שאלישע לא קיבל את מתנתו של חזאל מאותה סיבה - כדי שלא לקבל שכר על נבואה; אבל ייתכן שהוא דווקא כן קיבל את מתנתו, כי הנבואה שלו באותו מקרה כללה הטעיה של בן הדד - "לך אמור לו 'חיה תחיה', והראני ה' כי מות ימות
". מפני שיקול טקטי כלשהו קידומו של חזאל
למלך תוכנן כך שהשליט נוכחי מת בשלווה. אי קבלת המנחה היה עלול לשבש תוכנית
זו. תפקידו של אלישע במקרה זה היה די מביך ואף מביש למראית עין. גם מידע
מטעה, גם שיתוף פעולה עם האויב וגם הכתרת צורר ביודעין. סוף דבר - זה לא
המקום לעמוד על קידוש האמונה (דוד אקסלרוד).
2. אלישע הסכים לקבל מתנות מבני ישראל; אולם נעמן היה "שר צבא ארם", באותו זמן הארמים נלחמו בישראל ולקחו שלל, וייתכן שחלק מהמתנות שנעמן רצה לתת לאלישע היה רכוש ישראלי גנוב; אלישע לא רצה ליהנות מרכוש זה, וקיים את מה שנאמר במשלי "חולק עם גנב - שונא נפשו" (ע"פ הרב מנשה וינר).
3. אלישע הסכים לקבל את צורכי הקיום המינימליים
- חדר לגור בו בזמן שהוא בשונם, ואוכל לבני הנביאים (שרק בדרך נס הספיק לכולם);
הוא לא הסכים לקבל כסף, ובוודאי שלא דברי מותרות. לפי זה יש לפרש שהוא לא קיבל את מתנתו של חזאל, שהרי "משא 40 גמל" הם בהחלט דברי מותרות. כיוצא בזה כתב הרמב"ם: "ושמעתי המשוגעים המבוהלים הנתלים בראיות שהביאו באמרם (ברכות י')
הרוצה להנות יהנה כאלישע, והרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל
הרמתי. וזה אינו דומה לזה אשר מביאים כלל. אבל אצלי הטעאה גדולה מהביא
ממנו ראיה, מפני שהוא מבואר, ואינו מקום שיטעה בו האדם:
שאלישע לא היה מקבל
ממון מבני אדם, כל שכן שלא היה
מבקש מהם וקובע
להם חוקים. אמנם היה מקבל
כבוד לבד, כשהיה מאכסן אותו אדם בעברו עליו להיות
בבית אצלו, והיה אוכל
לחמו בלילה ההוא או ביום ההוא, והיה שב לעסקיו.
ושמואל לא היה נכנס לבית אדם ולא היה אוכל משום אדם. וכיוצא בזה ואמרו
חכמים (נדרים סב) ז"ל: שתלמיד חכם, כשירצה להדמות לשמואל הרמתי עד שלא יכנס
לבית אדם - הרשות בידו, ואם ירצה להתאכסן כאלישע אצל אדם בעברו עליו לצורך דרך - הרשות בידו, מפני שכבר הזהירו חז"ל מלאכול אצל כל אדם אלא לצורך
"
(רמב"ם על אבות ד ז).
4. במקרה הראשון, כשאלישע קיבל מתנה אישית לעצמו, הוא הציע גמול שהוא יכול לתת כאדם ולא כנביא (מלכים ב ד14): "היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא?
"; כלומר, הוא הדגיש שאינו ראוי לגמול על מעשיו כשליח ה' (דוד אקסלרוד).
מי שרוצה להחמיר לפי כל הדעות - יכול לקבל מתנות רק כאשר מתקיימים כל התנאים:
1. כאשר נותנים לו את המתנה מתוך כבוד או מתוך רצון לעזור, ולא כשכר על מעשה שלא הוא עשה; וודאי שאסור לדרוש מתנות מאנשים.
2. כאשר המתנה היא רכושו של הנותן ואין כל חשש שיש בה רכוש גנוב;
3. כאשר נותנים לו את צורכי הקיום המינימליים בלבד ולא כסף, וודאי שלא דברי מותרות.
4. כאשר הוא מציע גמול חומרי כלשהו בעד המתנה.