רחב - הדמות הראשית בפרשה

קוד: רחב - הדמות הראשית בפרשה בתנ"ך

סוג: פרטים2

מאת: נריה קליין

אל: כפית התשס"ז - מדור הנ"ך המסובך 3

סיפור רחב אכן זוקק את הזכרתם של המרגלים, אבל הם אינם הדמויות הראשיות.

מבין כל דמויות הסיפור, רחב היא היחידה שנזכרה בשמה, ומתוך עיון קל בסיפור ניתן לשים לב שהיא בעצם הפעילה, בעוד שהמרגלים הם פאסיביים; במקום שנקרא על כך שהמרגלים מתחבאים או יורדים בעד החלון, אנו קוראים על רחב שמחביאה אותם ומורידה אותם בעד החלון. ובעצם כל מה שנעשה, נעשה על פיה: שליחי המלך, שעד עתה עשו את מצוות המלך כשבאו לבית רחב וביקשוה להסגיר את המרגלים, הולכים עתה למסע חיפושים בעקבות אמירתה של רחב: "רדפו מהר אחריהם, כי תשיגום!". המרגלים גם הם עושים בדיוק את אשר ציוותה אותם רחב. הם מתחייבים להצילה, בדיוק כפי שהיא ביקשה, והולכים להתחבא בהרים – בדיוק כפי שציוותה אותם. ראוי לציין שהם לא אמרו מילה עד אשר ביקשה מהם רחב להצילה!

נטעה, אם כן, אם נכתיר את פרק ב' בכותרת "מרגלי יריחו". הכותרת המתאימה תתייחס לרחב, ולרחב בלבד.

אם הסיפור כולו עוסק ברחב, הרי שנוכל כעת לגשת אל השאלה הכללית יותר: מה מטרת הפרק? מה מקומו של פרק ב' ברצף המאורעות של תחילת ספר יהושע?

לשם כך נעיין מעט יותר בסיפור עצמו.

יהושע שולח מרגלים: "לכו ראו את הארץ ואת יריחו, וילכו –", כאן אנו מצפים לקרוא בקירוב: "וילכו ויראו את הארץ ואת יריחו", אבל לא. "וילכו ויבאו בית אישה זונה... וישכבו שמה". הקורא מעט מאוכזב מהמרגלים הללו. נשלחים בשליחות חשובה, ומיד הולכים לבית זונה, ושוכבים שם.

לאחר אכזבה שכזו, הקורא לא מופתע מהפסוק הבא: "ויוגד למלך יריחו...". לא פלא שמלך יריחו מגלה על המרגלים...? המלך שולח אנשים לרחב, ומבקש להסגיר את האנשים.

הקורא כבר רואה את הסוף קרב – השליחות ירדה לטמיון.

אלא שרחב היא זו שמשנה את התמונה. היא לוקחת לידיה את המצב שנראה אבוד, ומשחקת איתו: את שליחי המלך, שעד עתה היו עבדיו הנאמנים, היא משכנעת בקלות לעשות את רצונה – לרדוף אחרי המרגלים אל מחוץ לעיר, למרות שהמקרא דואג להראות לנו עד כמה פאתטי זה נשמע. רחב אומרת:

"כן, באו אלי האנשים – ולא ידעתי מאין המה...": היא לא ידעה כלום... "...והאנשים יצאו – לא ידעתי אנה הלכו האנשים...": היא לא יודעת גם מה קרה איתם... אבל: "רדפו מהר אחריהם כי תשיגום!": את זה היא יודעת לומר בוודאות, ואנשי המלך מבצעים מיד! רחב לא יודעת מאיפה האנשים באו ולאן הם הולכים, אבל יודעת שאם אנשי המלך ירדפו אחריהם – ישיגום!

מאידך, את המרגלים היא לא שוכחת, ואיתם היא מדברת בדרך אחרת. אם אל שליחי המלך היא דיברה בהיתממות: "לא ידעתי... לא ידעתי...", הרי שהמילה שבה היא פותחת את דבריה אל המרגלים היא: "ידעתי"!

רחב אומרת למרגלים שהיא מכירה בכוחו של ה' ובכוחם, ומבקשת הצלה. כמובן שלאחר כל המתרחש, המרגלים אינם יכולים לסרב! הם מבטיחים לה, והיא מורידה אותם בחבל בעד החלון. שם היא עוד מוסיפה ונותנת להם פקודות להמשך הדרך: "ההרה לכו, פן יפגעו בכם הרודפים...". מיותר לציין שהמרגלים בהמשך יבצעו את הפקודות במדויק.

אלא שברגע שהיא מורידה אותם בעד החלון, המרגלים פותחים לפתע ב"נאום משלהם":

"ויאמרו אליה האנשים: נקיים אנחנו משבועתך הזה אשר השבעתנו..."

מה? ברגע שהם לא נתונים לחסדיה, הם מרשים לעצמם להתחמק? אך לא. מבט בהמשך יסביר שהם רק נותנים לרחב פרטים על דרך ההצלה (וייתכן שפרטים אלו נאמרו לה עוד בביתה). רחב מסכימה: "כדבריכם כן הוא!", ומשלחת אותם. (יוסף גם הוא אמר לאחיו: "גם עתה כדבריכם כן הוא", והוא דווקא שלט במצב. בנוסף, רחב אומרת משפט זה, ואז "ותשלחם וילכו". 2 רמזים אלו משמשים כנראה ראיה לכך שגם בשיחתם האחרונה, רחב היא השולטת במצב ולא המרגלים).

ואז המעגל נסגר: בתחילת הסיפור, יהושע שלח מרגלים ללכת: "וישלח יהושע... לכו...", והמרגלים הלכו ובאו לבית רחב, כפי שהזכרנו: "וילכו ויבאו בית אשה זונה... ויש כ בו שמ ה".

סופו של הסיפור הוא שהמרגלים עושים את דברי רחב, הבנויים כתקבולת לתחילת הסיפור: "ותשלחם וילכו... וילכו ויבאו ההרה וישבו שם"!

רחב, אם כן, תופסת את המצב המביך שאליו המרגלים הגיעו, ומשחקת בו לטובתה, עד כדי כך ששליחותו של יהושע הופכת לשליחותה של רחב!

רק בהרים, אליהם רחב שולחת אותם, יכולים המרגלים להמשיך במשך 3 ימים בריגול בארץ, ורק משום כך יכולים הם לחזור ליהושע בסופו של הסיפור ולמסור לו את אשר גילו.

מה, אם כן, מטרתו של סיפור זה?

נדמה לי, שהשאלה הנשאלת כשמעיינים בסיפור הזה, היא זו: האם רחב היא דמות חיובית או שלילית? צדיקה או אופורטוניסטית? האם היא באמת מאמינה בה', או שמא ניצלה את העניין המביך כדי להציל את עורה?

מחלוקת כעין זו ניתן למצוא גם בחז"ל. כולנו מכירים את המדרשים המתייחסים לרחב כדמות חיובית: רחב החוזרת בתשובה, רחב המתחתנת עם יהושע וממנה נולדים נביאים, ועוד.

מדרש אחר, מראה שאולי לא היה נכון להציל את רחב:

"אמר הקב"ה: אני אמרתי 'ואם לא תורישו את יושבי הארץ והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם כי החרם תחרימם', והם לא עשו כן, אלא 'ואת רחב הזונה ואת אביה ואת אמה החיה יהושע', הרי ירמיה מבני בניה של רחב ועשה להם לישראל דברים של שכים בעיניהם, שנאמר 'דברי ירמיהו'" (ילקוט שמעוני יהושע רמז ט"ו)

המדרש מבקר את ישראל על שלא עשו ברחב את הציווי "החרם תחרימם".

מתוך סיפורנו, לעניות דעתי, אי אפשר להכריע. גם רחב וגם המרגלים מוארים פה באור טוב מאוד מצד אחד, אך גם באור רע מאוד מצד שני, ויתכן שזו מטרת הסיפור: להראות את השניות הזו, שני הצדדים של המטבע, שאליו בני ישראל נכנסים.

בני ישראל נכנסים עתה לארץ, והבעיה הגדולה ביותר תהיה השמדת עמי הארץ. חלקם ייראו צדיקים גדולים, חלקם יהיו בקשר טוב עם ישראל, ואת תוצאות ה'בעיה' הזו ניתן לראות בתחילת ספר שופטים, כשבני ישראל מתחתנים בכנעני, לאחר שלא הורישו אותם.

רחב היא תחילתה של הבעיה הזו: הדואליות המציקה שבין מצוות השמדת עמי כנען לבין המציאות הנראית בשטח.

לשאלה שהעלנו באשר לרחב, לא אמורה להיות תשובה. הסיפור מכוון כך שהקורא יראה כאן את שני צידי המטבע, והדילמה באשר לרחב תיוותר תלויה בחלל האויר.

עד לפרק ו' – מלחמת יריחו, ששם סיפור רחב ממשיך, ואולי מספק כמה תשובות...