קוד: חג פסח - חג זכירת האחר בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: הרב ברוך אפרתי
אל:
חווית הטרגדיה והישועה הבאה בעקבותיה, מוגדרות בהלכה כמצווה מן התורה.
דברים ברוח זו כותב הרמב"ם: "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר 'זכור את היום הזה אשר יצאתם'...בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר 'ואותנו הוציא משם', ועל דבר זה צווה הקב"ה בתורה 'וזכרת כי עבד היית' כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית" (משנה תורה, הלכות חמץ ומצה פרק ז).
אכילת המרור מחדדת בנו את הרגשת הכאב של השעבוד, ואכילת המצה והפסח מחדדת את היציאה לחירות.
אלא, שמעיון בפסוקי התורה ניכר שאם בתיאור דלעיל בלבד מסתכם ליל הסדר, הרי שהוא אינו נעשה באופן הראוי.
המעיין בתיאור התורה את מצוות זכירת שעבוד מצריים יבחין במוטיב שנעלם לו מחוויית ליל הסדר שלנו, ומחיינו הציבוריים בכלל.
כך מתארת התורה את חווית זכירת היציאה מן העבדות כטעם מדוע ציותה לשמור שבת (ספר דברים פרק ה): "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַד'אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:וזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ד'אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה"
סיבה זו מופיעה גם בתיאור היחס הראוי לעבד, שם מורה לנו התורה להתייחס אליו בכבוד רב (שם טו): "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ד'אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ד'אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם : "
גם בבואה לציין לנו מדוע היא מצווה אותנו לשבת בסוכה בחג הסוכות, היא שמה דגש על אותו מוטיב (שם טז): "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ד'אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר ... וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה ... ְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
וכן בתיאור האיסור להטות משפט כותבת התורה דברים ברוח זו (שם כד) : " לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה:וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ד'אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ד'אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: "
ניכר שהתורה קושרת קשר רציף ועקבי את מצוות זכירת יציאת מצריים לתרגום מעשי עכשווי של לקיחת אחריות של החברה הישראלית על החלש שבקרבה.
אלא שאם נשים לב, התורה לא מביאה דוגמאות של חלש בלבד, אלא של ' האחר החלש'.
התורה הדגישה שזיכרון טראומת השעבוד המצרי אמור לתת אותותיו בישראל בצורת חמלה גם על הגר והעבד, אשר הינם אנשים עם אמונה אחרת מאמונת ישראל, לאום אחר מישראל, ומן הסתם צבע עור ומבטא אחרים מעם ישראל (ברוב המקרים האמורים, הגר האמור בפסוקים הינו 'גר תושב', אדם נכרי המתגורר בארץ ישראל, ובחלק מהמקרים הכוונה לגר שהתגייר, אך גם אז ישנה מצווה לרחם על גר תושב נכרי, ע"פ יבמות מח ע"ב ורמב"ם בהלכות מתנות עניים פ"א ה"ט).
כמה קל ליושב בליל הסדר לדבר על יציאת מצרים, נסיה ואותותיה המפליאים. אך התורה מצווה אותנו שלא נחשוב שבזה תמה מצוות חוויית זיכרון השעבוד והגאולה.
התורה שמה דגש על ההשלכה להווה העגום היום יומי של זוכר הנס שהיה במצריים.
ואם כך התורה דורשת בגלל שעבוד בן פחות משלוש מאות שנים, ודאי שלאחר שואות וטרגדיות של אלפיים שנות גלות, בה סבלנו בשל היותנו אחרים, היותנו מאמינים באמונה אחרת מהגויים הסובבים אותנו, היותנו מגזע 'שמי' השונה מהסובבים אותנו, עלינו ללמוד מהניסיון החקוק בבשרנו מאלפי שנות הגלות שבה התנכרו אלינו הגויים בשל היותנו אחרים.
בליל הסדר מצפה התורה מעימנו לדון בניסי היציאה והשעבוד במצריים, אך באותה מדה לדון בשאלה הכואבת כיצד חש האדם האחר בחברה ההומוגנית במדינת ישראל, דווקא האחר המוחלט, כדברי התורה, 'גר ועבד', אותו בעל זהות לאומית שונה ואמונה שונה.
כמובן, אין מדובר על 'אחר' המנסה להשמידנו, אך עלינו לזכור שהתורה קושרת את מצוות היחס לאחר לטראומת השעבוד. ובשעבוד היינו שונים באמונה ובלאום ועל כן גם על האחר הטוטאלי עלינו לקחת אחריות היום.
הן על ידי חקיקה מתאימה, בעלת רגישות לכאב של הגר והעבד המודרניים, עובדי הקבלן וחברות כח האדם, העובדים הזרים (ה 'אחרים'), והן בחיינו היום יומיים, במפגשים עם החלש והשונה.
רק אם נטמיע בתוך זכירת השעבוד והגאולה את הגברת הדיון בתוכנו, לגבי היחס לאחר בישראל, נצא ידי חובת מצוות 'ליל הסדר' כהלכתן.